|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
מימין לשמאל: יוסי גרבר, יוסי קאנץ ותיקי דיין [צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
"מכולת": המחזה של מיטלפונקט בקאמרי ובבית לסין
|
|
מחזהו החמישי של הלל מיטלפונקט, "מכולת", שעלה לראשונה ב-1972, חשוב היום עוד יותר, בהיותו נתח חיים ישראלי, מתקופה שאבדה ואיננה. וזאת – מבלי להזדקק לשימוש בצה"ל ובמלחמות...
|
|
מיטלפונקט לא בדה את עלילת המחזה. הוא חי אותה על בשרו, בדירת הוריו שביפו, ששוכנו כעולים חדשים בבתים המתפוררים של הערבים, שברחו בעת כיבוש יפו על-ידי האצ"ל במלחמת העצמאות. עם המצוקה, תחושת העליבות, הניכור והכינויים שהדביקו הצברים לעולים החדשים, העוני שדחף נשים (כמו ריבה במחזה) להתמסר תמורת כסף לבעל שזרק אותה; או ההסכמה לקבל פיצויים מגרמניה על שהותם במחנה ריכוז (לפי 5 מרק ליום...) – דבר שהיה זנותי לא פחות, בגלל עליבותו של הסכום. כל אלה היו חלק מזכרונות הסובב אותו בילדותו.
אביו של המחזאי לא היה מכולת'ניק. אך כל שלל הטיפוסים העסיסיים ועלילותיהם שאובים מהסביבה הקרובה בה חי. בימים ההם, טרם היות הסופרמרקטים והאינטרנט, הייתה המכולת מרכז החיים בשכונה, הן חברתית והן רכילותית. לכן הכל במחזה כה חי ותוסס, ובעיותיהן של הדמויות נוגעות ללב כל אחד.
סב המשפחה החכם והאציל, יוסי גרבר המרשים, עומד לקבל פיצויים. בנו יוסל (אבי אוריה) ואשתו הדומיננטית לייצ'ה (תיקי דיין) כבר קונים דירה ומכולת חדשות בבת ים, וכל חייהם עומדים להשתנות. בנו השני, אהר'לה - יצחק חזקיה בעל הגינונים האריסטוקרטיים - רוקם אף הוא תוכניות חדשות לחייו.
את דירתם המצורפת למכולת – הם מוכרים ליוסי קאנץ הוותיק. אך לפני שהדרמה מסתיימת, אנו צופים בכמה סערות לא קטנות. הנכד תנחום (יניב לוי, בהופעה מרגשת ונוגעת ללב), מתאהב בריבה (מיטל אבני בהופעה כובשת בכשרונה) ומעניק לה כספים כדי לכלכל את תינוקה, כי נפרדה מבעלה. בעוד היא משלה אותו שיש להם עתיד משותף, הוא כבר מפליג בדמיונו למה שיבנו שניהם יחדיו. הכל מתנפץ בגלל שהסב נעתר לבקשת אמה של ריבה (דנה שרייר) וחותם על עדות שקר בתביעתה-שלה לפיצויים מהגרמנים.
בעוד חלומם עומד להתנפץ, מזמנים אהר'לה והשכנה הרכלנית (חנה רוט שעושה את ה"ינטע" המושלמת) את המשפחה לחתונתם. אבל לייצ'ה/תיקי, אמו של תנחום, כמו שהיא יודעת לצרוח על כולם ולנווט את גורלם – יודעת גם לאסוף את השברים, ולהוכיח שגם עם כמעט כלום, עוד יצליחו לממש את תוכניותיהם ולשרוד. כוח השרידות של העולים החדשים אז, פליטי השואה, שהגיעו כשבר כלי, ויכולתם להשתקם ולבנות את עתידם תוך כדי השתתפות בהתפתחות המדינה – זה המסר הגדול שבמחזה.
מיטלפונקט כתב טקסטים נפלאים, בבחינת מעדן לכל שחקן. הוא ביים בקפידה ובהצלחה את צוות השחקנים המעולה. כל אחד, מהתפקיד הזעיר ביותר (כמו מיכאל גמליאל ועוז ניסן כסבלים, בחירתו המצוינת בשחקנים שבלטו בתקופת לימודיהם בבית צבי), דרך יניב לוי הנפלא, תוצרת אחד המחזורים המוצלחים של סטודיו יורם לוינשטיין, מיטל אבני המקסימה - בוגרת טרחיה של יורם לוינשטיין, חנה רוט, יצחק חזקיה ויוסי קאנץ המשובחים הוותיקים, ועד לאבי אוריה, תיקי דיין ויוסי גרבר בראש – כולם תוקתקו על ידיו ויצרו בתוך התפאורה האותנטית המהממת של הבית ביפו העתיקה (בעיצובה של נטע הקר), בתלבושות התקופתיות של עופרה קונפינו, עם המוזיקה הנהדרת של אורי וידיסלבסקי והתאורה של קרן גרנק – יצרו הצגה שהקהל חש בה כמו בבית. הנוסטלגיה לשנות החמישים, ראשית ימי המדינה, הצניעות שהייתה מנת חלקם של כה רבים, המשפחתיות של כל השכונה והמשפחה – אלה דברים שכלו ועברו מן העולם האינטרנטי שלנו כיום.
המוזיקה של השיר "היכן מוצאים קצת מזל", שיר הנשמה היהודי הישן, הרעידה את הלב לקראת סוף ההצגה וגרמה להזיל דמעה. הצגה ישראלית מעולה פר-אקסלנס!
|
|
מימין לשמאל: אבי אוריה, תיקי דיין ויניב לוי [צילום: יוסי צבקר]
|
|
|
|
| תאריך:
|
28/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
29/11/2010
|
|
עליס בליטנטל
|
|
"מכולת": המחזה של מיטלפונקט בקאמרי ובבית לסין
|
|
ב-28.11 נחגוג "יום ללא קניות". כמו ביום כיפור, גם "יום ללא קניות" הוא חג של חשבון-נפש; מדובר ברגע בתוך המולת החיים, שבו אנו יכולים לעצור ולהרהר על דפוסי היומיום שלנו, על ההתנהלות שלנו בשנה האחרונה ועל מה אנו רוצים שיקרה בעתיד. אומנם הקניונים פתוחים (ויש המציעים הנחות אטרקטיביות דווקא ביום זה) והעבודה ממשיכה, אך עדיין בתוך סדר היום העמוס אנו יכולים לעצור לרגע ולבחון עם עצמנו איזה צרכנים היינו בשנה האחרונה, ואיזה סוג של צרכנים אנו רוצים להיות. זאת גם הזדמנות מצוינת לפתוח שיחה עם הילדים על הנושא;
|
|
|
|
|
"אני מתאושש. פותח עין. על ארון הלילה מונחים חמישה רסיסים. הרופא אומר לי: 'זה לא יכול להיות מהפציעה הזאת. מנין הרסיסים?'. 'אה', אני אומר, 'אלה נתקעו לי בראש במלחמת השחרור, לפני 19 שנה, רק שאז לא הספיקו להוציא אותם'. סוף סוף הוציאו אותם לאוויר העולם. כבר בני 19" ("רפול, סיפור של חייל", עמ' 98).
|
|
|
|
|
בכנס שדרות האחרון חזר שר החינוך מר גדעון סער על עמדתו כי המקור לבעיותיה הפדגוגיות והערכיות של מערכת החינוך בישראל נעוץ באובדן שליטה מרכזית של המשרד ובצמיחת המערכות העצמאיות והפרטיות הפועלות מחוץ למערכת החינוך הממלכתית. מדבריו עולה כי במטרה לחזק את החינוך הציבורי, ימשיך הציר המרכזי של מדיניות המשרד בשנים הקרובות להתבסס על הצרת צעדיהם של מסגרות החינוך המוכר שאינו רשמי והלא מוכר ולא רשמי.
|
|
|
|
|
תוכנית הגמר של "מאסטר שף" נפתחה עם שלישיית הפיינליסטים, כלומר, שלישיית השופטים. חיים כהן הוביל את התוכנית לכל אורכה, מיכל אנסקי הגיעה בשמלה מבהיקה, ובכל זאת היה קשה להתיק את העיניים מפניו המכורכמות והשותקות של אייל שני. האם הוא קרא את מה שקראנו אנחנו במהלך סוף השבוע? האם הוא נבוך?
|
|
|
|
|
כמה משרי הממשלה מספרים שחשו את משק כנפי ההיסטוריה בחלל חדר ישיבות הממשלה. החלטת הממשלה בראשית השבוע שעבר, להעלות ארצה את שארית פליטת בני הפלאשמורה שחלקם נרקבים במחנות באתיופיה כבר 15 שנה, יכולה לדבריהם להשתוות להחלטות הגורליות על מבצע משה ומבצע שלמה. ראש הממשלה בנימין נתניהו רואה בהחלטה זו סגירת מעגל, שכן בכהונתו הראשונה העלה ארצה 5,000 מבני הפלאשמורה ועתה הוא מבקש לשים קץ לסאגה. "יש לנו מחויבות מוסרית כבני העם בישראל לתת מענה סופי לבעיה כאובה ולא פשוטה זו", אמר בישיבת הממשלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרצל חקק
נאבק למען ספרות שביסודה ערכים אנושיים  זכה בפרסים רבים על הישגיו הספרותיים: פרס ראש הממשלה, פרס ברנר, עיטור ההתאחדות הבינלאומית לספרות נוער בברלין, פרס רוטרי ועוד
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
"ביבי נקלה, ביבי נבל, ביבי מושחת, ביבי שקרן, ביבי מאוס, ביבי תחמן"... כך נפתח ביום שלישי מאמר בעיתון ה"הגון", שופר הפלשתינים - הארץ
|
|
|
|
|
דוד חרמץ
עדויות של אנשי הוראה, כמו גם הורים לתלמידים במערכת החינוך הממלכתית, מובילות למסקנה: הרוח הפרוגרסיבית העיפה את לימודי מורשת היהדות מתוך אוהלי הלימוד של התלמידים החילונים אותה רוח ...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
