השנה מלאו למדינתנו 62 שנה לעצמאותה. כל מי שעיניו בראשו ומודע לתהליכים היסטוריים, יודע, כי על-אף הישגיה המדיניים, הכלכליים והחברתיים המרשימים בכל קנה מידה, שהיא עדיין צעירה וקיומה אינו מובטח. לצערי, ארגוני שמאל למיניהם, ארגוני נשים מסוימים וצעירים רבים מתייחסים למדינה, שהוקמה ונבנתה בקרבנות ובהשקעת דמים (תרתי משמע) רבים, כאל מובנת מאליה.
הם מתייחסים ושופטים את המתרחש והמתחולל בה על-פי קנה-מידה של מדינות אירופה המערבית וארה"ב, בשעה שהיא עדיין מאוימת מבחוץ ומבפנים על-ידי גורמים השואפים לערער את יציבותה ואף להשמידה ברגע שיוכלו.
ובאופן יותר ספציפי: אינני חושב שהתנהלו בחוכמה אלופי צה"ל
צ'יקו תמיר,
עימאד פארס, אלי (צ'ייני) מרום וניצב אורי בר-לב. המשותף לכולם הוא פגיעה קשה מאוד בביטחון החוץ או הפנים של המדינה, כתוצאה מפרישתם מהמערכת. לטעמי, הישארותו של צ'ייני ופעילותו לאחריה מוכיחות במידת מה את טענתי. המשותף להם, ואולי לאחרים אשר יהיו בעתיד מועמדים לתפקידים בכירים - הוא שכולם הגיעו לצמרת בהשקעה של דם ויזע תוך צבירת ניסיון, שלא יסולא בפז, של לחימה והתמודדות בשטח תוך גילויי מנהיגות. התפקידים שמילאו בדרך לצמרת דרשו מהם ראש יצירתי, שימוש בתחבולות, דבקות במשימה ומנהיגות. בשום מקום לא נדרשו להיות צדיקים...
מדינה אשר זורקת אנשים כאלה מהמערכת, במצבה הנוכחי, היא מדינה המגלה סימני התאבדות. סימנים כאלה אני רואה גם בהתנהגויות בנושאים נוספים, אולם כעת אדון רק בנושא הנדון.
האם מישהו מחורצי-הלשון וקלי-העט אשר היו מוכנים לתלות אותם בכיכר העיר, חושב על מה טוב למדינה - בהיגיון ולא רק ברגש? לדעתי, לא.
האם לא ניתן היה במדינה במצבנו לטפל בהתנהגותם החריגה כאל טעות בשיקול-דעת, הדורשת תיקון ולמידה? כולנו יודעים מההיסטוריה שלנו ושל אחרים, על סטיות מהנורמה, כולל בתנ"ך - של דוד המלך, של אישים שתרמו אחר-כל לעמיהם בתחומים שונים, תרומה משמעותית. אינני מתעלם מהקריאה: "והיה מחננו טהור!", אולם בשביל זה צריך קודם כל לדאוג ב"להיות"!
אני רוצה לשאול את הצעקנים:
1. אם הייתם יודעים, שמחר פורצת מלחמה ובראש הצבא ויחידותיו השונות עומדים "צדיקים", אולם לא המפקדים הטובים והמנוסים ביותר והתוצאה הייתה, אולי, אבידות כבדות אם לא גרוע יותר - האם גם אז הייתם תומכים ב"עריפת ראשים" כפי שאתם דורשים כיום?
2. אם במצב הנוכחי של פשע המשתולל במדינה, הייתם אתם, בניכם או בנותיכם נפגעים אישית - גם אז הייתם דורשים את דמו של אורי בר-לב, שהוכיח את יכולתו במלחמה בפשיעה?
אני מכיר את האימרה, שאין אדם שאין לו תחליף, אולם כשהתחליף הוא פחות טוב ומתאים, גם אז הייתם מעדיפים אותו אל מול האתגרים?
לצערי, איני מכיר כרגע מנהיג שיקום מול הארגונים למיניהם, ויקרא להם בשם ולטובת העם והמדינה להפסיק את מחול השדים, שהולך ומתעצם מיום ליום.
