מספרים על מלך שביקש מליצן החצר לעשות מעשה, שההתנצלות עליו תהיה גרועה יותר מהמעשה עצמו. לאחר כמה ימים חש המלך צביטה בישבנו. כאשר הסתובב בזעם, ראה את הליצן. "מה זה צריך להיות?!", שאג. "סליחה", השיב הליצן, "חשבתי שזאת המלכה".
תגובתו של דובר צה"ל להתקפתו הגסה של מח"ט הצנחנים, אהרון חליוה, על בני הישיבות מזכירה מאוד את הסיפור הזה. "מדובר בדעתו הפרטית ואין היא משקפת את עמדת צה"ל", הייתה התגובה. וזהו. אף מילה על מהי עמדת צה"ל, אף מילה על מה ייעשה הלאה. השתיקה הזאת נראית כמו הסכמה לדבריו של חליוה, ולכן היא חמורה עוד יותר מהדברים עצמם.
כאשר קצין במדים מדבר אל חייליו, אין לו עמדה פרטית. את עמדותיו הפרטיות שיאמר לאשתו. מה שהוא אומר לחיילים - זו דעה פיקודית, זה משקף את הנורמות שצה"ל מאמין בהן. תארו לעצמכם שחליוה היה אומר שלדעתו צריך להרוג מחבלים לאחר שנפלו בשבי; האם גם אז היה דובר צה"ל מסתפק באמירה שזו "דעתו הפרטית"? ודאי שלא, וטוב שכך. או שהוא היה משתלח בדרוזים ובצ'רקסים המחרפים את נפשם בראש הכוחות; גם אז התגובה הייתה חריפה ומיידית. אך לתקוף דתיים, ואפילו אם הם משרתים בצה"ל במיטב היחידות - זה בסדר.
יתרה מזאת: מה שעשה חליוה קרוב להמרדה, כי הוא יצא חוצץ בפומבי נגד עמדתו של הצבא ונגד הרמטכ"ל. רק לפני מספר חודשים אמר
גבי אשכנזי: "המצב היום בין ישיבות ההסדר לצה"ל הוא אידיאלי". קצין לא יכול לסתור בפומבי את עמדות מפקדיו. אם הוא עושה זאת - יש להדיחו מיד ולשקול את העמדתו לדין צבאי. וזה עוד לפני שניכנס לחומרת ההסתה שבדבריו הספציפיים של חליוה.
בצירוף מקרים מצמרר-משהו, התפרסם רק בשבוע שעבר ספרו של הרב זאב קרוב על בנו אהרון, שנפצע קשה במבצע "
עופרת יצוקה". אהרון קרוב, תלמיד ישיבת הסדר וקצין בחטיבת הצנחנים, יצא לקרב יום אחד לאחר חתונתו. אם זה היה תלוי בחליוה, קרוב בכלל לא היה בחטיבה שלו. למשמע דבריו עולה המחשבה, שאולי מוטב כך. שאולי חליוה לא ראוי לחיילים כאלו.
לפני שנים רבות, כאשר עמדנו לפני הגיוס לצה"ל, בא
רפאל איתן, שהיה אז הרמטכ"ל, לתיכון צייטלין בו למדתי. אחד מבני מחזורי שאל אותו על ישיבות ההסדר. רפול סיפר, שכאשר היה רוצה להירגע בהיותתו מפקד אוגדה 36 במלחמת יום הכיפורים, היה נוסע לקו הקדמי ביותר של חזית הצפון, אותו החזיקו חיילי ההסדר. אחרי הסיפור זה, הוא לא היה צריך להגיד שום דבר נוסף.
נכון שגבי אשכנזי הוא כבר ברווז צולע, בזכותו של
אהוד ברק. אבל הוא עדיין מפקד הצבא לכל דבר ועניין. הוא חייב לקום ביום ראשון בבוקר, לזמן אליו את חליוה ולתת לו בדיוק הזדמנות אחת לחזור בו בפומבי. לא יעשה זאת - יש להדיחו מיד, כי מעשיו הרבה יותר חמורים מאשר לתת לבנו לנהוג בטרקטורון או לאשתו לנהוג ברכב הצבאי. במקביל, אשכנזי צריך לקרוא לסדר את דובר צה"ל, אבי בניהו. מכל צעד אחר של אשכנזי ישתמע שהוא מסכים לדבריו. ואז שלא יתפלא אם הציבור הדתי-לאומי יצביע ברגליים.
