השתתפותם של פעילי "אם תרצו" במצעד זכויות האדם בתל אביב ניסתה במידה מסוימת להמחיש את הזיוף הגדול שבמצעד "זכויות האדם" של השמאל הקיצוני ביום שישי האחרון בתל אביב. אולם צעדת אנשי '
הקרן החדשה לישראל', מרצ והקומוניסטים ועוזריהם במצעד בתל אביב לא ביקשה לתבוע זכויות אדם לאיש. היא ביקשה לתבוע את ראשה של ישראל.
בשבועות האחרונים ממשיכה התעמולה הארסית של השמאל הרדיקאלי בניסיונה לצייר את ישראל כממלכת רשע פרוטו-נאצית המנסה להעביר חוקי נירנברג. אחת,
חנה בית הלחמי שמה, פעילת שמאל רדיקלי, הגדילה לעשות כשערכה את ההשוואה הבאה באתר האינטרנט שלה: "נאצים –
מתנחלים, 'כהנא חי' – 'חולצות חומות', 'היטלר יוגנד' – 'נוער הגבעות', רבנים – ארים, יהודים טהורים – בדיקות טוהר הגזע הארי, 'מיהו יהודי' וביטול גיור הרבנים הצבאיים – חוקי גזע נגד יהודים וחוקי גזע נגד ערבים, כליאת ילדי
עובדים זרים – מחנות הסגר וריכוז, מתקן כליאה לפליטים במדבר – מחנות ריכוז".
הטירוף הזה לא מרשים את רוב העם בישראל. הוא גם לא מרשים את המנהיגות האירופית ובוודאי שלא את המנהיגות האמריקנית. אבל הדימויים הללו מחלחלים לאדמה הפוליטית באירופה ובארה"ב כמו גשם של טיפות כימיות רעילות. האדים המבעבעים מן הרעל השמאלני הופכים את ישראל לשטן נאצי גדול. וכידוע, גורלם של הנאצים אחד הוא. ההשוואות האלה מוצאות אוזן קשבת באוניברסיטאות כמו ברקלי ואצל מרצים מאוקספורד ומקיימברידג', קונות שביתה בתודעת השמאל האירופי והאמריקני ומגיעות עד למערכות העיתונים הגדולות. אם ישראל היא ישות היטלראית שהשלב הבא בהתפתחותה הוא הכנסת ערבים למחנות ריכוז, דינה הוא להימחות מעל פני האדמה. במילים אחרות, רטוריקת זכויות האדם של השמאל הפכה מתמיכה בלתי-מופרעת בערבים לקריאה להשמדת ישראל.
השמאל הישראלי מתקרב בצעדי ענק לקראת התנגשות עם הרוב המכריע בעם ישראל. זו כבר לא שאלה של בחירות לכנסת. לשמאל כבר אין שום
כבוד לבוחר הישראלי. מדברים שם בגלוי על הדברת המנהיגות הישראלית באמצעות לחץ בינלאומי וסנקציות. מבחינת השמאל הישראלי, בחירות שייתנו מנדט מחודש לליכוד ולנתניהו, ובפרט למחנה הימין, יצדיקו כל פעולה שתביא למחיצת העם בישראל. הרעיונות הללו, שמקורם בתודעה מהפכנית מפותחת של אוואנגרד לניניסטי שבטוח כי בידו האמת המוחלטת, עלולים להגיע לכדי הפיכת זירות כמו האו"ם לאירועי התגוששות שבהם ישראל נצלבת כל פעם מחדש כאשר הציונות איננה מוגדרת עוד כגזענות אלא כאידיאולוגיה נאצית לכל דבר ועניין.
על השמאל לקחת בחשבון כי במובן זה ישראל לא שונה משום מדינה שבה ניסו רודנים מטעם עצמם לכפות על העם משטרי דיכוי. בהונגריה, בצ'כוסלובקיה, ברומניה ובמזרח גרמניה זה נגמר במהפכה דמוקרטית. השמאל רק צריך לשאול את עצמו אם מנהיגיו רוצים גורל שדומה לזה של אריך הוניקר או לזה של ניקולאי ואלנה צ'אושסקו. לא, זה לא איום. נקרא לזה פרשנות מרחיבה: מי שרוצה לצייר את ישראל כמדינה נאצית ולבודד אותה עד כדי כך שתעמולה נגדה תעודד את הערבים ועוזריהם לפעול כדי לחסלה, צריך לקחת בחשבון שיש לזה מחיר.
חסרונו הגדול של השמאל הוא בהיעדר השפעתו על 95 אחוז מהיהודים. למצעד על תל אביב הגיעו בסך הכול 3,000 איש. אולם בכך גם יתרונו הגדול של השמאל: בארגון. לנין לא היה צריך יותר מאשר מפלגה של 5,000 חברים עם משמעת ברזל כדי לחולל מהפכה. השמאל לא זקוק ליותר מאשר קולות מרצ והקומוניסטים, פלוס הח"כים הערבים ומשת"פים בקדימה, על-מנת לרסס אל עבר ישראל יריות ללא הבחנה. הרעל הזה חודר לזירות שבהם ישראל נותרת חשופה. העיתונות הבינלאומית, ועדות האו"ם, האיחוד האירופי ועוד. זה מדרבן את הערבים להקשיח עמדות בתקווה שישראל תחוסל בעתיד הקרוב. הדיבורים על ישראל כמדינת אפרטהייד נאצית רק מעודדים אותם להאמין שמתישהו בקרוב יש סיכוי לערער את "הישות הציונית" עד התפרקות מוחלטת. אם מישהו בשמאל חושב שהניסיון להתנקש בדמוקרטיה הישראלית ובציונות יתבצע ללא כל הפרעה, הוא טועה ומטעה. מי שמנסה לחולל מהפכת-נגד מבפנים צריך לזכור שבסופו של דבר קונטר-רבולוציות סובייטיות נגמרות רע, גם אם רק בהוצאה אל מחוץ לחוק.
