מכתבם של מחרימי אריאל הגיע בערוץ 2 "למקום הראשון באירועי השנה בתרבות". גם אני לא הבנתי את מהות ההגדרה, אבל הרי מי שקובע מה בדיוק נראה, מה נקרא, מה נשמע, איזה ספר יהיה רב-מכר, מי הם העיתונאים המובילים בשוק (כמובן אלה שהבלה-בלה נגד
מתנחלים ורבנים ודתיים מתגלגלת בקלות על לשונם והמצעפים עיניים חולמניות ולב העולה על גדותיו בפני כל ערבי) הם אלה שמובילים את דעת הקהל. הייפלא, אפוא, מהללו להציב במצעדים מה שמתחשק להם? מחר ירצו להפוך את טלי פחימה או ענת קם לדבורה הנביאה - אין להם בעיה.
מי שהמיקרופון והעט בידו והחולי ברוחו, והוא משגשג בתחנה המשוקצת גלי צה"ל וממנה ממשיך להכיש ולנשוך, להלשין ולרצוח את אופייה של המדינה בכל התחנות האחרות, עושה זאת בחסות הציבור שאינו מעיף אותו ומניח לו להשתכר משכורות עתק ולהכות. מי שדחה את החזרת החובות של ערוץ 10 כדי שמיקי ויעקב יוכלו לקחת הביתה משכורות כאלה שהיו מאפשרות בקלות לשקם חלק ממפוני גוש קטיף, או לרכוש כבאיות חדשות ומשוכללות, יש לו חלק במצב.
מכל הגווארדיה המהוללת הזו לא נמצא ולו אחד שיזעם על מחרימי אריאל, שינבח עליהם כפי שהוא נובח על הרבנים שהתארגנו נגד השכרת דירות לערבים. הם עושים כל אשר לאל ידם שהרבנים יבואו על "עונשם". אבל הרי הם עצמם הסבירו לנו שפשע מוסרי הוא להקים בית יהודי היכן שמתגוררים ערבים. הרי בגיבוים מפגינים כוהני השמאל מדי שבוע בשכונת שמעון הצדיק נגד מגורי יהודים בבתים שאוכלסו כחוק ובאזור של ריבונות ישראלית. הם עושים צרות צרורות למספר חב"דניקים ברמת אביב במטרה לגרשם מהשכונה והמגישה דנה וייס הסתובבה לה מבית לבית כדי להחתים את הדיירים על עצומות, וכל זאת כדי שהעירייה תתערב ותגרש אותם מהמקום. איזו רשעות! איזו גזענות!
בימים של השריפה הגדולה התבצעו עשרות הצתות בכל רחבי הארץ. רק כיבו וכבר הוצתו חדשות. בחצי פה אמרו זאת ואז דממה מוחלטת, הנעצרו חשודים? ההודו? אנחנו בחיסיון סודי, רק שמענו מלמול שהרקע להצתות אינו ידוע.
לעומת זאת, אחראי להצתות - נמצא מיד. שר הפנים אליהו ישי. לא
מאיר שטרית, רוני בר-און,
אופיר פינס,
אברהם פורז משינוי או
אריאל שרון - שכולם אחזו בתיק הפנים - אלה כולם לא בעסק. כפי שדיברו עם אליהו ישי, לא היו מעזים לדבר עם
אחמדינג'אד. הם, המחבלים התקשורתיים, לא חדלו לחבוט בו וכלל לא עניין אותם שדווקא הוא התריע והצביע נגד כאשר שרון החליט לבטל את הכיבוי האווירי. ישי אינו אשם יותר או פחות מאותם שרי פנים שקדמו לו, אלא שהוא, לא עלינו, מתנגד להשארת
עובדים זרים, מסרב להקפאת היישובים, דואג לבני הישיבות - על כן נחרץ דינו. מנוי וגמור עימם לתפוס טרמפ על השריפה והם כבר בוחשים בליבוי מחאה ציבורית שתביא לנפילת הממשלה.
רק מהלכי נסיגה זוכים אצלם לעידוד ולשבח. רק גירוש יהודים ופינוים גורם להם עונג. קיץ 2005 היה להם כהתבשמות בגן-עדן.
כבתפילה סגופה הם חוזרים מדי יום על הכמיהה להקים לערבים עוד מדינה. "שתי מדינות לשני עמים". אי לכך, לא הייתה לתקשורת כל בעיה כשהכריז על כך
בנימין נתניהו בנאום בר-אילן וביצע תפנית סיבובית, כל עוד התפנית היא ל"כיוון הנכון". רק לחשוב מה היה מתרחש כאן אם הוא היה מודיע על הקפאה ופתאום הייתה פורצת בנייה מאסיבית... לו הייתה תקשורת מעט לויאלית, מעט הוגנת, היו חייבים לשאול את ראש הממשלה: בהמשך לדעתך החדשה, האם יחולו על מדינה כזו הגבלות כלשהן? התהיה מפורזת? הנשלוט על מעברי הגבול ועל המרחב האווירי? לפחות למראית עין לגלגל את הנושא שברור לכל בר-דעת שלא יקום. היש ערבי שיסכים לקחת את מה שיאסר ערפאת לא לקח?
בימים החמים שנמשכו עד לשבוע האחרון ולאור הכנרת השפופה, הם לעגו לתפילות שנישאו לבוא הגשם. מילא מפלס הכינרת, אבל מה עם מפלס הכבוד? הלבנונים בנו ב-2002 מול מטולה מתקן שאיבה על הווזאני, אחד מיובלי החצבאני. כמעט שלא נודע כי באו אל קרבם של הלבנונים כתוצאה ממעשה זה כ-29 מיליוני קוב לשנה, והכל מהכנרת שלנו. התקשורת לא דחקה בממשלה לעשות משהו בנידון - למשל, להרוס את המתקן, שהרי המשפט הבינלאומי אוסר בפירוש למדינה להטות מי נהר של שכנתה; נסראללה, שראה כי טוב ואפשר להמשיך ולבזוז מים, נתן אור ירוק להמשך הקידוחים ולמפעל הטיה נוסף בדרום לבנון. הרמטכ"ל
דן חלוץ, שכבר קיבל על הראש מהאיוושה הקלה בכנף, לא העז במלחמת לבנון השנייה אפילו לשרוט את המתקן. הנטרפה דעתו ליפול בפה של התקשורת? הנה כעת הוא צריך אותם בפרגון הכניסה לקדימה...
ההשתקה המכוונת אינה מביאה באופן עקבי עובדות הנוגעות לבני ערב; פה דקירה של חייל, פה ניסיון רצח; מדי יום מתרחש אירוע והכל חסוי. לכן, מה הפלא שדרישת המלך מירדן האהוב עליהם כל-כך לא הגיעה לידיעת הציבור? הממלכה ההאשמית, שכולה המצאה בריטית וצרפתית, דורשת בעלות על מגילות עבריות עתיקות, מגילות ים המלח, בטענה כי "נגזלו משטח כבוש". גם ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פיאד קופץ בראש ורוצה גם הוא את המגילות. הפלשתינים - אומה מומצאת, שחלקם הגיעו במאה ה-19 ממצרים על-ידי איברהים פאשא - עסוקים בשכתוב ההיסטוריה לצד ידידיהם מכאן, הדוחקים לשחרר את גדולי הרוצחים תמורת גלעד שליט.
הם עדיין אינם יכולים לסלוח ל
אהוד ברק שלא היה נדיב יותר לערפאת; הם אינם סולחים לאריאל שרון שעלה לרבע שעה להר הבית; אם שבוע תמים אין מפת דרכים המבושלת בתנור, התקשורת מאבדת בלמים, עד שאפילו עשרים ריטלינים לא מסוגלים לעזור לה.
הדוקטורים האנטישמים והאנטי ציוניים החוברים לכל גופי השמאל בארץ ובעולם והחותרים לבודד את המדינה ולהטיל עליה חרם - אקדמי, כלכלי, מדיני - זוכים לאהדה רבתי.
למרגלית הר-שפי נטפלו באמוק, ולא נחו עד שלא נכנסה לכלא. למרות שהכל מבינים שההיטפלות אליה הייתה פוליטית ונפשעת, והתקשורת התנגדה למחיקת "עוונה", כאשר הנשיא
שמעון פרס קצב את עונשם של הערבים שרצחו את דני כץ, רצח שהיה אחד המזוויעים בתולדות המדינה, הם עודדו את הנושא, בטענה שהחשודים כבר שילמו את חובם למדינה...
בימים האחרונים צפיתי לראשונה בסרט "הגשר על נהר קוואי". על הקולונל ניקולסון מטילים שוביו היפנים אויבי ארצו לבנות גשר, והוא דבק במשימתו בטירוף הדעת ואינו מוכן לראות את יצירתו קורסת, גם אם הגשר משרת רק את אויבי עמו. זה מזכיר לנו משהו, לא?
