באיחור של שלוש שנים ואחרי שכבר העבירה למעלה מ-500 אלף שקלים לחשבונו הפרטי של חבר הכנסת לשעבר,
עזמי בשארה, החליטה כנסת ישראל ליזום הצעת חוק שמטרתה "לשלול העברת שכר, גמלה ותשלומים אחרים מאוצר המדינה לחבר כנסת שדרוש לחקירה או שתלוי ועומד נגדו כתב אישום...".
לפני כשלוש שנים, עזב בשארה את ישראל, ומאז לא חזר. יו"ר בל"ד לשעבר, נחשד כי סייע לאויב בזמן מלחמה, כי היה במגע עם סוכן חוץ, מסר ידיעה לאויב, ועבר על חוקי
הלבנת הון. אלה, יש לציין, רק חלק מהחשדות החמורים נגדו. ככל שפורסם בתקשורת, המשטרה חקרה את בשארה פעמיים, תוך שהודיעה לו על כוונתה לחקור אותו בשלישית. את הפעם השלישית - הם כאמור מעולם לא השלימו. בשארה יצא מן הארץ, בעוד שצוות החקירה התגונן באומרו: "הוא הבטיח כי יחזור".
סיפור בריחתו של בשארה טמון במחדל ביטחוני אחד גדול. המשטרה, טענה אז כי "גיבשה ראיות מספיקות" כדי להוכיח שהח"כ לשעבר - אכן ביצע את המיוחס לו. במנגנוני הביטחון אף הדגישו כי יש בידם תמלילי שיחות, ראיות מוצקות, טפסי כספים, ואמצעים אחרים, אשר יוכיחו כי עזמי בשארה סייע לארגון הטרור - חיזבאללה - בזמן מלחמת לבנון השנייה.
אלא שחרף כל אלה, החליטה המשטרה לאשר אז יציאתו מן הארץ. שאלת חסינותו, יש לציין, בכלל לא עמדה על הפרק, לאור סעיף 3 לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951, אשר לפיו החסינות אינה חלה במקרה של עבירת "בגידה". בשארה ברח אפוא כאשר עיני המשטרה כולה היו נשואות אליו. כאשר כולם ידעו על צעדיו. ואנו נשאל: האם באמת קשה היה להבחין בכך שיציאתו - פירושה כרטיס בכיוון אחד?
והוא - חי לו כמו מלך
בשארה, אכן, עשה את שלו. הוא עזב את ישראל, התבסס באחת ממדינות ערב, והחל להופיע ברשתות הטלוויזיה הערביות בחסות דמות "הפילוסוף", ו"לוחם זכויות האדם". מאז, קיבל בשארה למעלה מחצי מיליון שקלים: הוא זכה למענק "פרישה והסתגלות" חד-פעמי בסך של 193 אלף ש"ח, וכן בפנסיה חודשית קבועה של 7,000 ש"ח. בכנסת מיהרו אז להבהיר, שמא נטעה כי דבר לא נעשה בעניינו: "שתי זכויות של חברי כנסת לשעבר יישללו ממנו": הכנסת לא תממן לו הוצאות טלפון בסך 8,406 שקל בשנה ואף תמנע ממנו
עיתון יומי חינם.
ההתנגדות לחוק - תמוהה
מפליאה תגובתם של מספר חברי כנסת, הטוענים כי "החוק עשוי לפגוע באדם עוד בטרם הוכחה אשמתו". עזמי בשארה לא הועמד לדין ואף לא הורשע - משום שסירב לעמוד למשפט. בשארה ברח משטח ישראל, נטש חקירה משטרתית ונמלט מזרועות החוק. הוא מסרב לחזור. והכיצד יתכן כי יעמוד למשפט? הכיצד יתכן כי יורשע?
טענה נוספת אשר יוצאת מפיהם של אלה המתנגדים, סוברת כי אל לו לחוק להיות פרטיקולארי, כזה המסדיר רק עניינו של פרט. ובכן, כנסת ישראל מלאה בחוקים פרטיקולאריים. זאת ועוד. לפי לוגיקה זו, עלינו להמתין לחבר כנסת נוסף אשר יימלט מידי החוק כדי לבחון את חיוניות החקיקה?
נכון, צודקים גם אלה הטוענים כי זכויות סוציאליות ותשלומי פנסיה הם ערך עליון במשפט העבודה בישראל. פסקי דין העלו כי גם עובד הגונב ממעסיקו רשאי לקבל זכויותיו, חרף פיטוריו. הרציונאל ברור: אלה זכויות הקניין שאדם צבר במהלך חייו, אלה פירותיו.
אלא שכאן, הסיפור מעט שונה: מדובר בחשוד שברח מידי החוק; באדם החשוד בפגיעה בבטחון המדינה בזמן מלחמה. הרציונאל המשפטי במקרה דנן, נסוג אפוא בפני הרציונאל המוסרי. אל-לה למדינת ישראל לממן אדם החשוד כי סייע למר שבאויבים. יש עליה להקפיא את זכויותיו הכלכליות עד אשר תוכח חפותו. עיון בחוק יעלה כי הוא מציע מנגנון מאוזן, סביר מפוכח, כזה המחייב, אגב כך, לא רק בדיקה והודעה של היועץ המשפטי לממשלה, אלא גם החלטה של ועדת הכנסת ושל הכנסת עצמה.
בפני בשארה עומדת האפשרות למנוע את שלילת הפנסיה. שימו לב: בהצעת החוק, הגנה הכנסת על זכותו של חבר הכנסת להשמיע קולו בטרם תתקבל החלטה סופית בעניינו. וכך נכתב בסעיף ז' לחוק: "ועדת הכנסת לא תציע, והכנסת לא תחליט, בדבר הפסקת תשלום לחבר הכנסת, אלא שניתנה לאותו חבר הכנסת הזדמנות להשמיע באופן אישי את טענותיו בפני הוועדה ובפני הכנסת...".
האם יבחר בשארה לעשות שימוש בזכותו?
