מה יש פה שלא מובן?

למה כולם רוצים לגור בתל אביב? למה עולים מחירי הדירות בתל אביב רבתי? התשובה פשוטה, והיא קשורה להתנהלות ממשלות ישראל לדורותיהם: מצב התחבורה בישראל - ארץ קטנה שניתן היה להגיע בה ממקום למקום בקלות ובדייקנות - מפגרת בתחום הקרדינלי הזה בכמה דורות אחרי כל מדינה בעולם המפותח.

מתי בפעם האחרונה הגעתם למקום העבודה שלכם בתל אביב בנסיעה ישירה, בלי פקקים ותאונות (של אחרים) בדרך? הרי אין צורך שתצאו מדי יום לדרך ארוכה ומיגעת שתתיש את גופכם ורוחכם ותהפוך במהירות את מכוניתכם לגרוטאה. יש בעולם רכבת. הרכבת הומצאה כבר לפני 150 שנה ומאז היא שוכללה כמו כל דבר במאה הנוכחית. הרכבת היא, כמה מפליא, כלי התחבורה הנוח והזול ביותר בארצות נאורות. אתם יודעים זאת כי כבר טיילתם ברחבי אירופה ושאר היבשות ונהניתם מרכבות תחתיות ורכבות מהירות חדישות. מה שנקרא אצלנו רכבת זהו צל חיוור. מה שנקרא רכבת תחתית הוא חלום שקיים רק מחוץ לישראל.

חברים שלי באפ סטייט ניו-יורק, בחרו, בגלל המחירים הבלתי אפשריים של דירות במנהטן, לגור בפרבר מצפון למנהטן, מרחק כמו מחיפה לתל אביב אבל עם תחבורה מהזן של זמננו. הם קנו בית מרווח למשפחה בת 5 נפשות ונוסעים לעבודה ברכבת מהירה נוחה, זולה, מדויקת המביאה אותם מדי יום עבודה לניו-יורק, לתחנת הרכבת הראשית ברחוב 42. משם הם מתנקזים בתחתית או בטקסי ניו-יורקי צהוב, למשרד בו הם עובדים. זמן הנסיעה לניו-יורק, 45 דקות בכול כיוון, מהיר ונוח. ברכבת הם קוראים עיתון, או עוברים על תיקים ומתכוננים ליום העבודה או מסתכלים על הנוף בדרך. במקום לנהוג, לבזבז דלק לזהם את האוויר ולבזבז אנרגיה אישית ובמקום להגיע לעבודה מותשים.

לחברים שלי כמו למיליונים אזרחים בארצות הנאורות יש - בניגוד לכול תושב ישראלי - רכבת מהירה, חדישה,נוחה ומענגת שאפשר לסמוך על הדייקנות המוחלטת שלה. מבחינה כלכלית המגורים מחוץ לעיר משאירים להם תקציב לחינוך הילדים, ולעוד דברים שכול משפחה זקוקה להם.

יש עוד אלף דוגמאות: תושבי ורשה, ביג'ינג, מילאנו, מוסקבה, קהיר, פראג, ליון, בריסל, קיוטו, לונדון, פריס ועוד אינסוף ערים בכול היבשות, משתמשים ברכבות תחתיות להגיע לעבודה בתוך העיר, או ברכבות תחתיות המגיעות מערי פרברים לעיר הראשית במהירות, או מחליפים מרכבת תחתית לרכבת בינעירונית. חייהם מאורגנים מסביב לרכבות. המכונית, שנחשבת בישראל לסמל סטטוס אמצעי להרשים, שבאמצעותו, ורק באמצעותו אפשר להגיע ממקום למקום, היא בכל העולם כלי רכב המיועד לנסיעות משפחתיות, לטיולים, ליציאות בערב, אמצעי מספר שתיים להגיע ממקום למקום.

כולם מלבד הישראלים חיים מסביב לרכבות מכל הסוגים, נעים על פסים בתך קרונות חדישים, חוסכים תאונות דרכים וזיהום אוויר יודעים מראש את זמני היציאות וההגעות. לא צריכים להגיע מיוזעים ומאחרים עם מלמולי "נתקעתי בפקק".

מה חדש בכל זה? שום דבר

בכל האמור לעיל לא גיליתי שום דבר חדש. ובכל זאת מפתיע או לא, נושא הרכבות נמצא עדיין בתחתית החשיבה הלאומית. נושא התחבורה הוא נושא שולי בממשלות ישראל ומנהיגיה. זמן כהונה ממוצע של שר תחבורה בישראל מאז היווסדה הוא שנה ושמונה חדשים (עד היום 29 שרי תחבורה) וכל שר תחבורה ממהר ליום שבו יתברג ב"תפקיד חשוב בפוליטיקה", אחרי התורנות המאוסה עליו שקיים כשר תחבורה. רוב מנהלי הגוף הנקרא "רכבת ישראל" היו עד עתה מינויים פוליטיים שעניינם בתחום רכבת היה אפסי. המוסד שכה זקוקים לו בגירסא החלומית, של רכבת מהירה ודייקנית, עובד ללא שקיפות מבלי שאזרחים ידעו מי יוצא ומי בא. אנחנו שומעים על הרכבת רק כשיש תאונות או תיקונים שנעשים לפתע ומשלחים אלפי נוסעים שצריכים להגיע לעבודה, בלי לקבל הודעה מראש, לחפש כלי תחבורה אחרים (איזה? אה, אוטובוסים) מאחרים לעבודה, לצבא וכל השאר.

התוצאות: כולם קונים עוד מכוניות. מסתערים על כבישים צפופים שלעולם לא יספיקו. יבנו עוד כבישים, יגזלו עוד אדמות ממדינת חסרת אדמה ומיד יתמלאו הכבישים בעוד מיליון מכוניות מצטופפות. יש משפחות עם 2-4 מכוניות כולם מזהמים את האוויר. כולם נוסעים לתל אביב במכונית כי גם אם ייסעו העירה ברכבת המצ'וקמקת הנקראת רכבת ישראל, תהפוך התחבורה המסורבלת של אוטובוסים בתוך העיר את המסע לעינוי. בכל מקרה כולם, בדרך לעבודה בתל אביב מדי בוקר וערב נתקעים בפקקים. אחר כך הם משתחלים לתוך רחובות העיר ומחפשים חנייה ומגיעים לעבודה אחרי מבצע מרשים. מה הפלא שיש כאן אנשים עצבניים?

מה חושב לו מי שעובד בתל אביב ומגיע יום יום במכונית בפקק מכיוון צפון לתוך העיר או מכיוון דרום? הוא מפנטז על דירה בתל אביב. חכם אחר יושב במשרדו בתל אביב מבין כבר מזמן את ה"פתרון". הופך למשקיע בדירות חדשות להשכרה כדי שאותו נוסע בפקק, שנמאס לו מהנסיעות היום יומיות חסרות הפתרון, ישכור דירה בתל אביב כדי שיהיה לו קרוב למקום העבודה. מחירי הדירות מאמירים וכולם בצדק גם ישקיעו בקניית "דירות להשקעה". לא מכירים השקעה טובה מזו במקומותינו.

מי שגר בתל אביב והגיע כביכול "למנוחה ולנחלה" ואין לו מכונית (לא תאמינו יש הרבה אנשים כאלה בתל אביב ובישראל) וירצה לטייל ברחבי ישראל יכול רק לחלום על הרכבות בהן נסע באיטליה, בצרפת, במזרח הרחוק בעיקר בסין ביפן ובטיוואן. שם הכול חדש ומהיר, המרחקים העצומים נכבשים במהירות על-ידי הקרונות של המאה ה-21 - יש לו בעיה! ירצה התל אביבי להגיע לרכבת צפון, או לכל תחנה אחרת באותו קו (כמה קווים בעצם יש?) יסחב קודם באוטובוס איטי ויתקע בפקקים. ירצה לקחת מונית וכבר עלות הטיול שלו תרקיע שחקים. ולאן יוכל להגיע בארץ הקטנה הזו ואיך ינוע ממקום למקום כאשר יגיע לתחנת היעד? ירצה להגיע לחרמון לסקי בלי מכונית? הצחקתם אותו.

איך קרה שלא חשבו על זה בממשלות ישראל.?כי תמיד נוהלה הארץ על-ידי פקידים בעלי חשיבה קטנה ובלי שמץ של חזון. רמת חיים ליהודים? מה פתאום? מה יש? ההורים שלנו חיו יותר טוב? לא חשבו גם על מערך כבאות לא על הגנת העורף במקרי חירום, לא על התפלת מים של הים הגדול העומד לרשותנו שיכול בקלות להפוך אותנו לבעלי מים גם למכירה לארצות יבשות. תמיד הייתה פה ביורוקרטיה קשה וקטנונית, תמיד היו עשרות אנשים בדרך שהרוויחו כסף על לא דבר, מאכערים שגזרו קופון וכו וכו. ( חישבו כמה כסף הרוויחו אנשים לא מעטים על הרכבות הקלות של תל אביב שכמעט כמעט היו אך מעולם לא נולדו).

הנה כך נמשיך לנסוע בפקקים בכבישים שלא יספיקו למיליוני המכוניות שכבר ישנן ועוד יהיו, או ברכבת עלובה. מחירי הדירות בתל אביב, בה יש את המספר הגדול ביותר של מקומות עבודה בישראל, לא ירדו...

מה יש פה שלא מובן?