כוננות ספיגה

רוב ההרוגים הם חמושים איסלאמים

ידיעה קצרצרה, פחות ממאה מלה אורכה, מתפרסמת הבוקר במדור חדשות החוץ של הארץ תחת הכותרת "57 נהרגו בתקיפת מל"ט בפקיסטן". על-פי הדיווח, מאת סוכנות הידיעות רויטרס, "57 בני-אדם נהרגו מפגיעת שלושה טילים, שנורו ככל הנראה על-ידי מטוסים ללא טייס של צבא ארצות-הברית במחוז חייבר, בצפון-מזרח פקיסטן".

בידיעה מוסבר כי מחוז חייבר, שבו בוצעה התקיפה, הוא "מעוזו של ארגון המורדים לשקאר א-איסלאמי. ארגון זה משתף לפעמים פעולה עם הטליבאן הפקיסטני, אך לעתים קרובות יותר מסתכסך עם ארגונים אחרים". הידיעונת מסתיימת במשפט "ההתקפות בוצעו זו אחר זו, באזור ששטחו ארבעה קילומטרים רבועים, מסרו המקורות, שהעריכו שרוב ההרוגים הם חמושים איסלאמים".

כרגיל, אין בדיווח זה רקע על מספר ההרוגים באזור כתוצאה מתקיפות מל"טים, אין מידע על השינוי במספר ההרוגים הללו תחת כהונתו של הנשיא ברק אובמה, אין מידע על זהות יצרני המל"טים, שהורגים ביעילות עשרות אנשים שעל-פי "המקורות" (שהעיתון לא טורח לדווח שהם אמריקנים) היו ברובם חמושים מוסלמים.

ההתקפה, כך מדווח בידיעה, בוצעה ביום שישי. די זמן עבור המידע על ההרוגים הרבים להגיע עד לעמודי החדשות של עיתוני יום א'. בכל זאת הארץ הוא העיתון היחיד שמדווח על עשרות ההרוגים מתקיפת ארה"ב, וגם זאת בצמצום.

בין שלל הידיעות מרחבי העולם שתופסות מקום בעיתונים האחרים ניתן למנות את "בית המאושפזים" - "לא פחות משישה חברי פרלמנט אוקראינים אושפזו בסוף השבוע בבתי-חולים בקייב עם חבלות שונות [...] לאחר תגרה אלימה" (ניסן צור, מעריב); "מעומק הקרח למעמקי החלל" - "טלסקופ שהוטמן בקרח של הקוטב הדרומי יקלוט קרינה מהחלל ויסייע בפענוח סודותיו" (אילן גטניו, "ישראל היום"); ו"הורים בני 14" - "שני תלמידים בני 14 הפכו לזוג ההורים הצעיר ביותר בבריטניה" (סוכנויות הידיעות, ידיעות אחרונות). בכל העיתונים ידיעות גדולות ממדים על מזג האוויר הקר באירופה.

במוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות מתפרסם ראיון שערך בנימין טוביאס עם העיתונאי הנורבגי פול רפסדאל, לקראת שידור ברשת CNN ביום שבת הקרוב של סרט תיעודי שהכין רפסדאל על הטליבאן באפגניסטן.

רפסדאל, כך נמסר בפתח הראיון, התחיל את הקריירה העיתונאית שלו כשהצטרף בשנת 1984 לכוחות המוג'הידין האיסלאמיים באפגניסטן כדי לתעד מקרוב את שגרת חייהם ומאבקם נגד הפולשים הסובייטים. בשנה שעברה חזר להרי האזור כדי לתעד את כוחות הטליבאן ומאבקם נגד הפולשים האמריקניים (לאחרונה עקפה ארה"ב את השיא שקבעה ברית-המועצות במשך הזמן הרצוף שבו מנסה מעצמה עולמית לכבוש את אפגניסטן ולחסל את תאי ההתנגדות המקומיים, אירוע שלא זכה לציון בעיתונות הישראלית).

במשך ימים ארוכים חי רפסדאל יחד עם לוחמי הטליבאן, מוטמע (embedded) ביחידה קטנה של הארגון. בהמשך, כשניסה להיטמע ביחידה אחרת, נחטף על-ידי ראש היחידה וכמעט שהוצא להורג, עד שהגיע להסכם על תשלום דמי כופר. בתשובה לשאלה "למה אחרי כמעט עשור של מלחמה ראית צורך להגיע דווקא עכשיו לאפגניסטן?", משיב רפסדאל כי "השאלה היותר מעניינת היא למה לא עשו את זה עד עכשיו [...] אני רציתי להיכנס לתוכם, לתת את הפרספקטיבה שלהם על המלחמה - משהו שנעדר לחלוטין מסיקור המלחמה עד עכשיו".

בהמשך הראיון, בתשובה להערה "בחרת לתת פנים אנושיות למי שחברים בתנועה מאוד קיצונית", אומר רפסדאל: "אנחנו במערב כבר קורבן מתמשך של תעמולה מצד הכוחות המערביים. מחנכים אותנו לחשוב שהאנשים האלה מפלצות, וכאשר אדם כמוני מראה שהם בני-אדם - זה מעורר זעזוע. זה דבר שפשוט מרגיז אותי כעיתונאי. צריך שתהיה לנו תמונה של שני הצדדים".

הניסיון להעניק פנים אנושיות ללוחמי הטליבאן עולה יפה בסרט, שבו ניתן לצפות כבר כעת, בקישור הזה. בכתבה של טוביאס במוסף "24 שעות", לעומת זאת, הניסיון מצליח חלקית בלבד. בעומק הטקסט ניתן לקרוא על ההתבדחויות של הלוחמים, משחקיהם ויחסם האנושי לילדיהם. מי שלא יטרח לקרוא את הראיון במלואו, ויסתפק במבט שטחי על כפולת העמודים במוסף, יקבל עוד מנה קטנה של מה שרפסדאל מכנה "תעמולה מצד הכוחות המערביים".

הכותרת לראיון היא "בציפורני הטליבאן", משל היה הארגון מורכב מחיות טרף ולא בני-אדם שיש בהם המכבדים הבטחות לנהוג בכבוד בעיתונאים זרים ואחרים המנצלים את ההזדמנות שנקרתה על דרכם כדי לדרוש דמי כופר. התצלום בראש כפולת העמודים המוקדשת לראיון הוא של ילד אוחז ברובה, המלווה בכיתוב "ילד וכבר במדים". גם קטעי הטקסט המובלטים אינם כוללים את המסר שרפסדאל ביקש להעביר, ושעבורו סיכן את חייו.

רעה תחת טובה

בעמ' 12 של הארץ, לצד מודעות האבל, מתפרסמת ידיעה מאת אנשיל פפר ורויטרס על מותם של חמישה בני-אדם בתקיפה של חיל האוויר הישראלי ברצועת עזה. "מבתי-החולים בעזה נמסר כי חמשת ההרוגים הם חמושים", נכתב, "הם זוהו כחברי ועדות ההתנגדות העממית והג'יהאד-האיסלאמי".

במעריב מדווח אמיר בוחבוט בכפולה הפותחת על תקיפת חיל האוויר הישראלי בעזה. על-פי דיווחו, התקיפה פגעה ב"חוליית מחבלים שהציבה משגר באמצעותו התכוונה לירות רקטות לעבר שטח ישראל". ב"ישראל היום" מדווחים לילך שובל ודניאל סיריוטי על התקיפה בעזה. הידיעה שלהם, המתפרסמת בצד עמ' 13, תופסת 45 מלה.

בידיעות אחרונות אין הבוקר דיווח על התקיפה שגבתה את חייהם של חמישה חמושים בעזה. לעומת זאת מתפרסמת ידיעה מאת איתמר אייכנר, המדווח כי הרופא הפלשתיני ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש, ששלוש מבנותיו נהרגו מפגזי טנקים של צה"ל במהלך מבצע עופרת-יצוקה, יוצא למסע קידום מכירות לספרו החדש, הכולל ביקורת על ישראל.

תחת הכותרת "הרופא מעזה: 'ישראל שיקרה לי'", מדווח אייכנר כי ד"ר אל-עייש טוען בספרו שמדינת ישראל "שיקרה לו וניסתה להסתיר את האמת מאחורי השאלה מי הרג את בנותיו. לטענתו, בהתחלה אמרו לו שמאחר שבביתו היו צלפים, צה"ל ירה לעברם וכתוצאה מכך בנותיו נהרגו. אחר-כך טענו שבנתיחה שבוצעה לבנות נמצאו שרידים של קסאמים. לאחר מכן, כך כתב בספרו, בכיר בצבא התעשת, סיפר לו את האמת ולקח אחריות להרג".

אייכנר מציין במאמר מוסגר שכותרת הספר של אל-עייש היא "אני לא שונא", אך הפרטים היחידים שלומדים קוראי ידיעות אחרונות על הספר נוגעים לכפיות הטובה של הרופא מעזה כלפי מדינת ישראל. ראשית, כאמור, נמסר שהרופא מאשים את מדינת ישראל - שצבאה הרג בשוגג שלוש מבנותיו ופצע את הרביעית - בשקר.

נוסף על כך, אייכנר מדווח כי "בישראל חוששים שהספר יהפוך לרב-מכר לקראת חג המולד" וכי "במשרד החוץ ובנציגויות ישראל בארה"ב נכנסו לכוננות ספיגה הסברתית לקראת יציאת הספר ומסע ההרצאות". על-פי אייכנר, "גורמים במשרד החוץ טוענים כי ד"ר אל-עייש לא מזכיר בחצי מלה את העובדה שמשרד החוץ הישראלי ויהודים מטורונטו חילצו אותו מעזה, סייעו להעבירו לקנדה ואף עזרו לו למצוא שם עבודה".

במערכה ההסברתית על דעת הקהל בישראל לרגל יציאת ספרו של אל-עייש נוחלת הבוקר מדינת ישראל ניצחון מוחץ. הרופא מעזה מוצג כתוקפני וכפוי טובה והאיום לערעור על צדקת צה"ל מנוטרל עוד בטרם יצא לדרכו. במערכה ההסברתית על דעת הקהל העולמית, לעומת זאת, אולי עדיף להחליף טקטיקה. כך או אחרת, גם לאזרחי ישראל עומדת הזכות להתלונן על ששיקרו להם, שכן הסיפור על רסיסי הקסאם הופיע בהבלטה בתקשורת המקומית.

אהלן וסהלן

בכל העיתונים, למעט הארץ, מוקדשת הכותרת הראשית לדיווח על היעלמותה של מטיילת בהרי ירושלים, כשהחשד המרכזי הוא שמדובר במעשה שהרקע לו לאומני. בינתיים נמצאה גופתה.

נושא אחר שמעסיק הבוקר את העיתונים הוא המינוי הצפוי למשרת המפכ"ל. היום בצהריים אמור להודיע השר לביטחון הפנים, יצחק אהרונוביץ', על החלטתו. דן מרגלית משרטט בטור פרשנות המתפרסם ב"ישראל היום" את ציר המאבק בין השר, שתומך, לפי מרגלית, בניצב יוחנן דנינו, ובין אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון וד"ר סיימון פרי, ש"מכינים עתירה לבג"ץ לסכל לפי שעה את המינוי". על-פי מרגלית, "רק בנקודה אחת שני הצדדים משמיעים משפט אחד: אם היריב רוצה בהכרעת בג"ץ - אהלן וסהלן".

בהמשך טורו מציין מרגלית כי "שני עניינים אחרים אסורים בפרסום בצו בית המשפט. הם ליבת המחלוקת. הפרקליטות טוענת כי ליוותה אותם בזמן אמת עקב בצד אגודל ואין כלום; ואילו ד"ר פרי ועו"ד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון סבורים כי ההפך נכון ועוד ייחשפו עובדות מרעישות בחקירת מבקר המדינה".

בעיתון הארץ מדווחים יניב קובוביץ, עפרה אידלמן ויהונתן ליס על המירוץ למפכ"לות. בכותרת המשנה נכתב כי "המועמדים המובילים הם יוחנן דנינו ושחר איילון". בגוף הידיעה נכתב כי "בסביבתו של פרנקו זעמו אתמול בעיקר על כלי התקשורת. ברגע ששמעו שסגן המפכ"ל זומן לשיחה עם השר, אמרו כי 'בשבוע האחרון התקשורת היא זו שהחליטה שפרנקו לא במירוץ. פרנקו תמיד אמר שהוא לא העמיד את עצמו לתפקיד, אבל הוא גם לא הוציא את עצמו מהמירוץ. ההחלטה שאיילון ודנינו הם המועמדים האחרונים היא של התקשורת ולא של השר. פרנקו היה קורבן בכל פרשת בר-לב ושילם על זה לחינם'".

בתיבה נפרדת מדווחים יניב קובוביץ ויניר יגנה על "סוף-השבוע המתוח של הניצבים". על-פי דיווחם של שני העיתונאים, "שחר איילון ויוחנן דנינו העבירו את סוף-השבוע בין העבודה לבני המשפחה והחברים". עוד מדווח כי "את השבת האחרונה בילה ניצב יוחנן דנינו בביתו במודיעין עם בני משפחתו. הוא ביקר אצל הוריו ביום שישי, ובשבת נפגש עם חברים". לא מצוין אם אכל אצל הוריו מנת חמין. בהמשך מדווחים השניים כי "איילון החליט להעביר את סוף-השבוע עם משפחתו בביתו בבית-יצחק [...] אתמול ניצל איילון את הזמן כדי לבלות עם חברים ברמת-השרון". לא מצוין אם טעם אצל חבריו תות שדה.

נתניהו משער

"הממשלה תפטור היום את החרדים משירות בצה"ל", קוראת הכותרת הראשית של הארץ, מעל דיווח מאת ברק רביד, עמוס הראל, מזל מועלם וצבי זרחיה. הידיעה ממשיכה בעמ' 2, תחת הכותרת "קצבאות האברכים יצומצמו, אך רק בעוד ארבע שנים". המלה "ספין" לא מופיעה בידיעה. גם לא בטורי פרשנות מאת יאיר אטינגר ואבירמה גולן. "הביקורת שנמתחה עתה על נתניהו, כאילו הוא מתפשר עם החרדים יותר מקודמיו - אינה במקומה", כותבת גולן. "נתניהו בחר בשינוי טקטי-תדמיתי, לא מהותי", כותב אטינגר. ובחלק אחר של הטור הוא מציין ש"נתניהו משער כי מהלכיו יתפרשו היטב בציבור הכללי". לא אם זה תלוי בידיעות אחרונות ומעריב.

"רפורמה או ספין", שואלת כותרת הפניה המופיעה בראש שער מעריב, ליד לוגו העיתון. בעמ' 8 מדווחים אלי ברדנשטיין, אריק בנדר, מיה בנגל ואפרת זמר-ברונפמן על התשובה לשאלה תחת הכותרת "הקצבה לאברכים תקוצץ, אבל רק בעוד חמש שנים".

"נתניהו מציג: רפורמת הספין", קוראת כותרת בראש שער ידיעות אחרונות. הקוראים מופנים לעמ' 4, שם מובטח להם כי איתמר אייכנר יחשוף בפניהם את "הסיפור האמיתי מאחורי 'המהפכה של רה"מ' בקצבאות החרדים". הכותרת בעמ' 4: "האברכים ימשיכו להרוויח". איתמר אייכנר, יובל קרני ותמר טרבלס-חדד מדווחים כי "ראש הממשלה בנימין נתניהו הגדיר את ההחלטה 'מהפכנית', שכן היא מגבילה את הקצבאות לאברכים ומעודדת אותם להשתלב במעגל העבודה, אבל עיון בפרטי התוכנית מציג תמונה שונה בתכלית, של מהפכת סרק".

"נתניהו דוחה בארבע שנים את הוויכוח על הקצבאות לאברכים", קוראת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "סופו של צבא העם", מגדירה זאת מירב ארלוזורוב. במאמר פרשנות נרחב היא כותבת כי "לפי הצעת ההחלטה, הבחירה מעתה אם לפנות לשירות צבאי או לשירות אזרחי תהיה של האברך. כל חרדי בן 22 עם ילד, או כל חרדי בן 24 נשוי, יוכלו לבחור לפנות לשנת שירות אזרחי. הבחירה היא שלהם - ולא של הצבא. [...] לפיכך, הצעת ההחלטה מעניקה לחרדים פטור משירות צבאי החל מגיל 22. כל מי שחרד לערך צבא העם, ולשאריות הקונסנזוס בחברה הישראלית לגבי החשיבות הערכית של השירות בצבא, לא יכול שלא להצטמרר מכך. על פניו, המדינה ביצעה כאן ויתור ערכי עצום לחרדים, והעניקה את הגושפנקה הסופית להעדר השירות שלהם בצבא".

ב"ישראל היום" מוקדשת הכפולה השלישית לדיווח על ההצבעה הצפויה של שרי הממשלה על "חוק האברכים". שלמה צזנה, יהודה שלזינגר, מתי טוכפלד וגדעון אלון מדווחים על "הקרב על הקצבאות". כותרת המשנה מגוללת את הסיפור במלים הבאות: "סערת חוק האברכים מגיעה לשולחן הממשלה. ההצעה: הקצבה תוגבל לחמש שנים לבני 29 ומטה. יו"ר הקואליציה: 'מהפכה'. בן-אליעזר: 'הנצחת המצב הקיים'. ח"כ נסים זאב: 'זו החלטה אנטי-אנושית'". בידיעה עצמה ניתן פתחון פה גם לראש הממשלה, שתומך בהצעתו.

רשימות קשורות:

- לשנות מבחוץ, לא מבפנים
- סוד ההצלחה
- להימלט בבהלה
- זה מה שיש
- תקשורת בתוך אזרחות