מבחן לארצות-הברית

ההחלטה לבקש באופן רשמי חנינה ליונתן פולארד, יכולה להוות נקודת פתיחה לחימום היחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ברק אובמה. זאת כמובן, במקרה שהממשל האמריקני לא יתנה את השחרור במחווה מדינית, אלא ייענה מסיבות המוניטאריות ואנושיות לבקשה ההגיונית שהייתה צריכה להישלח כבר לפני שנים רבות.

היענות כזו תראה כי בבית הלבן יושב אדם שמסוגל לראות מעבר לאינטרסים הצרים של מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון. אינטרסים שבמסגרתם הוצג יונתן פולארד, כמעין קלף מיקוח מדיני שקשור להתקדמות במשא-ומתן עם הפלשתינים. מעבר לכך, עד ההגשה הרשמית של בקשת החנינה הישראלית, יכול הממשל האמריקני לקנות את עולמו בדעת הקהל הישראלית אם הנשיא עצמו יקדים שחרור לבקשה, ויעשה סוף לסאגת ההתעללות רבת השנים בפולארד, שריגל למען מדינה ידידותית.

אלא שדווקא בנקודה זו נראה כי על הפועלים לשחרורו של יונתן פולארד, לחשוש מאד מסירוב אמריקני. הסיבה לחשש זה, היא העובדה שלאורך השנתיים האחרונות הוכיח ברק אובמה, כי את המחוות האנושיות שלו כנשיא אמריקני הוא שומר דווקא לאויבי המערב, ביניהם איסלאמיסטים רצחניים מבית מדרשו של הטליבאן. אלה זוכים ממשל אובמה, ליחס מקרב וחם על חשבון בעלות בריתה המסורתיות של ארצות הברית. הגישה הזו, שמייצגת נאמנה את הכישלון המוסרי של השקפת העולם הליבראלית שהייתה מוכנה בזמנו לחבק את סטלין, לא מאפשרת גילוי חמלה שכזה אל מול ישראל, שמנהיגותה הנוכחית לא מתכופפת אל נוכח חזון השלום האמריקני - חזון שהתווה אובמה, בנאומו באוניברסיטת אל אזהר בקהיר בתחילת כהונתו.

לכן גם לא מן הנמנע שבימים הקרובים יגיע מוושינגטון מסר תקיף שיאסור על נתניהו, את עצם ההגשה הרשמית של הבקשה, וזאת כדי למנוע מבוכה אמריקנית גלויה אל מול מה שכבר בתוך ארצות הברית נחשב כהתעללות וכחוסר אנושיות. אלא שגם במקרה בו יירמז ראש הממשלה שהממשל האמריקני מעדיף שלא תוגש בקשה לשחרורו של פולארד, על ישראל להגיש בקשה רשמית שכזו. יונתן פולארד, ריגל למען ישראל וזאת מתוך מטרה להציל יהודים ולמנוע את התרחשותה של שואה שנייה. מבחינה זו מדינת ישראל והעם היהודי כולו, חבים לו חוב של כבוד שמחייב כל ממשלה ישראלית לקרוא לשחרורו תהא התוצאה אשר תהא.