|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
פרשת טארק אבו לבן - התעללות או עלילה?
|
בדיקת מומחה חשפה, כי תאריך הקובץ של הווידאו שהגיש תושב מזרח ירושלים להוכחת ההתעללות בו על-ידי שוטרים היה שנתיים וחצי לפני האירוע ● שאלת האותנטיות של הווידאו עשויה להיות מכריעה בהחלטת בית המשפט
|
|
טארק אבו לבן מציג חבלה ליד עינו [צילום: ערוץ 10]
|
|
|
|
|
|
עו"ד רענן בר-און
|
|
|
|
|
עו"ד ורד כהן
|
|
|
|
|
מומחה הווידאו דורון בלדינגר
|
|
|
|
|
טארק אבו לבן מוסר עדות לארגון בצלם [צילום: בצלם]
|
|
|
|
|
פרשת התעללות לכאורה של שוטרים בצעיר תושב מזרח ירושלים נמצאת בימים אלה בדיון משפטי, והיא מעוררת עניין רב בשל שאלת מהימנותה של הראיה המרכזית שהוגשה על-ידי התביעה. הפרשה החלה ביום חמישי, ה-19 ביוני 2008. טארק אבו לבן, העובד בארגון זכויות האדם "המוקד להגנת הפרט" יצא את ירושלים בשעה 23:00 עם חברו ח'ליל אחמד ח'ליל בדרכו לתל אביב כדי לפגוש חבר נוסף, אחמד ברר'ותי שמו, שעובד בבית מלון דייויד אינטרקונטיננטל בעיר, וביחד תכננו ללכת לים. על-פי עדותו של טארק, אחמד חיכה להם מחוץ למלון, ויחדיו הם הלכו לאכול ארוחת ערב במסעדה והסתובבו בעיר. בסביבות השעה 01:45 טארק וח'ליל הסיעו את אחמד בחזרה למלון והתכוונו לחזור לירושלים. במרחק לא רב מהמלון הבחין טארק שנהג ברכב בהבהוב אורות מאחור וראה ניידת משטרה מסוג GMC עם סירנה דולקת אחריו. מנקודה זו נחלקות הגרסאות באופן מוחלט בין זו של טארק שאומצה על-ידי המחלקה לחקירות שוטרים, לבין זו של שלושת השוטרים. טארק מסר את גרסתו הראשונית לתחקירן ארגון בצלם, כרים ג'ובראן ב-6 ביולי 2008 (כלומר 16 יום לאחר האירוע) ומסר כי בכוונתו להגיש תלונה למח"ש יום למחרת, ב-7 ביולי 2008 (17 יום לאחר האירוע). קודם לכן, ב-29 ביוני 2008 (9 ימים לאחר האירוע) הגיש טארק אבו לבן תלונה למשטרה. על בסיס תלונתו של טארק הוגש (3.5.09) כתב אישום נגד שלושת השוטרים המואשמים בכך שתקפו את טארק אבו לבן בנסיבות מחמירות וללא כל סיבה, בשימוש לרעה בכוח, במרמה והפרת אמונים ובאיומים. כתב האישום מציג התעללות קשה של שלושה שוטרים בתושב מזרח ירושלים להלן ציטוט קטעים נבחרים מתוך כתב האישום שהוגש נגד שלושת השוטרים: "הנאשמים, שישבו באותה עת בניידת משטרתית מסוג GMC (להלן: "הניידת"), סימנו למתלונן לעצור באמצעות הבהוב באורותיה הכחולים של הניידת. המתלונן עצר את הרכב בצד הדרך". "הנאשמים שאלו את המתלונן מהיכן הוא, והמתלונן השיב כי הוא מירושלים. המתלונן נתבקש על-ידי מי מהנאשמים לכבות את המנוע, וכך עשה. הנאשמים ביקשו מהמתלונן וחבריו תעודות זהות, רישיונות וביטוח, והמתלונן מסרם ללא ויכוח". "אחד הנאשמים הוציא מנרתיק תעודת הזהות של המתלונן תעודות פרטיות שהיו ברשות המתלונן, והשליכם לתוך הרכב אל עבר המתלונן. כששאלו המתלונן לפשר המעשה, השיב אותו נאשם שיסתום את הפה. הנאשמים בדקו במסוף את תעודות הזהות של המתלונן וחבריו, וכעבור כשתי דקות ביקשו מהם שיצאו מהניידת. המתלונן וחבריו עשו כמצוותם". "בו בזמן, עברה מאחורי המתלונן בחורה והמתלונן הסב ראשו לכיוונה. אחד הנאשמים העיר למתלונן על הדבר, ובסופם של חילופי דברים בין השניים, דחף נאשם זה את המתלונן לאחור. נאשם נוסף דחף גם הוא את המתלונן וגידפו. נאשם 3, שהיה נהג הניידת ומפקד הצוות, הורה לנאשמים שיעלו את המתלונן לניידת. המתלונן שאל מדוע לוקחים אותו לניידת, אולם הנאשמים אמרו לו כי הוא מעוכב, מבלי לפרט מדוע". "המתלונן עלה לניידת מרצונו והנאשמים הסיטו את וילונות הניידת. המתלונן הושב במושב האחורי, כאשר אחד הנאשמים יושב מימינו ונאשם נוסף יושב משמאלו. הנאשמים אמרו לו לשבת על רצפת הניידת באומרם: 'יא ערבי'. המתלונן השיב: 'מה פתאום', ובתגובה היכו אותו הנאשמים באמצעות מספר אגרופים בגבו. בעקבות זאת, התיישב המתלונן מקופל על הניידת". "הנאשמים אזקו את ידיו של המתלונן לאחור, והחלו להכותו באמצעות מתן אגרופים בגבו ובעיטות בבטנו ובראשון, וזאת כשהנאשמים לעיתים יושבים על המושבים, ולעיתים נעמדים עליהם. אחד הנאשמים החזיק בידו בקבוק מים מינרליים שהיה מלא למחצה, והיכה באמצעותו את המתלונן בראשו כ-4 פעמים. לאחר מכן, השליך את הבקבוק על גופו של המתלונן. כאשר שאל המתלונן מדוע מכים אותו, השיבו לא הנאשמים: 'אתה ערבי מניאק בן זונה'". "כעבור מספר דקות של נסיעה, עצר נאשם 3 את הניידת בצד, ירד ממושב הנהג, פתח את הדלת האחורית, ונתן למתלונן אגרוף לפניו. בשלב זה, היכו שלושת הנאשמים את המתלונן, דרכו על חזהו ואמרו לו לבקש סליחה. המתלונן שאל על מה, אולם גם לאחר שביקש סליחה, הנאשמים לא חדלו מלהכותו בכל גופו, באומרם שיהרסו את חייו ויפתחו לו תיק". "לאחר האירועים המתוארים, חזר נאשם 3 למושב הנהג ונסע חזרה לנקודה ממנה העלו הנאשמים את המתלונן לניידת. כאשר הגיעו למקום בו המתינו חבריו של המתלונן, הסירו את אזיקיו ואמרו לו: 'אם תסתכל על בחורה יהודיה ניתן לך מכות כבדות, ואם נראה אותך נפוצץ אותך'. לאחר שהנאשמים עזבו את המקום, נסע המתלונן לבית החולים הדסה בהר הצופים על-מנת לקבל טיפול רפואי". "כתוצאה מתקיפתו בידי הנאשמים, נגרמו למתלונן חבלה ליד רקתו הימנית, סימנים אדומים על לחיו הימנית, סימנים אדומים והמטומות [נפיחות] על עורפו, המטומות על גבו, וחבלות יבשות בכל גופו". |
|
הוויכוח סביב אותנטיות סרטון הווידאו שהובא כראיה המרכזית
|
|
לאחר הגשת כתב האישום נגד שלושת השוטרים מסרה מח"ש לשוטרים הנאשמים דיסק ועליו סרטון וידאו, אשר לגביו נטען, כי מדובר בעותק של הדיסק המקורי המצוי ברשותה ואשר התקבל מהמתלונן. סרטון הווידאו מציג חבלות בגופו של טארק אבו לבן המתועדות על-ידי חברו במצלמת הטלפון הנייד. לטענת טארק, החבלות המוצגות בסרטון נגרמו לו על-ידי שלושת השוטרים באירוע שהתרחש ב-20 ביוני 2008 לפנות בוקר בתל אביב. עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, המייצגים את שלושת השוטרים, מסרו את הדיסק שקיבלו לידם ובו העותק של סרטון הווידאו, לידי המומחה לניתוח וידאו וסאונד, המהנדס דורון בלדינגר, לצורך בדיקת אותנטיות. לגבי אותו דיסק טען המתלונן על-פי עדותו במשטרה, כי העביר את קובץ הווידאו ממכשיר הסלולר בו הוקלט, ישירות למחשב על-ידי חיבור כבל USB וצרב אותו לדיסק. מאחר שבלדינגר מצא שהדיסק מכיל קובץ שעבר המרה ואינו קובץ וידאו המקורי בפורמט סלולארי, ביקש לקבל את הקובץ המקורי כפי שהוקלט במכשיר הטלפון ואת מכשיר הסלולר עצמו. כאן ראוי לציין שעד היום לא הוגש מכשיר הסלולר. ההסכמה היחידה שהושגה בין הצדדים ובצו בית משפט, היא שנציג מח"ש יגיע עם דיסק המקור, זה אשר נמסר על-ידי המתלונן למח"ש, ישירות לאולפנו של המומחה בלדינגר וכך בדיקת הדיסק המקורי נעשתה מתחילתה ועד סופה באולפנו של בלדינגר ובנוכחותו של נציג מח"ש ("נציג מיומן בעבירות מחשב"), אשר אף נטל את הדיסק המקורי עימו לאחר תום הבדיקה שנמשכה מספר שעות. המהנדס דורון בלדינגר הוא מומחה לניתוח וידאו וסאונד לתחום החקירות והמשפט הפלילי ובעל אולפן טי.וי.קליפ - חקירות משפטיות. בדיקתו המקצועית של בלדינגר, אשר הוזמנה על-ידי עורכי הדין כהן ובר-און, לימדה כי הדיסק ה"מועתק", שנמסר על-ידי מח"ש לנאשמים, במסגרת חומר החקירה לאחר הגשת כתב האישום, שונה מהותית מהדיסק המקורי שהובא לבדיקה במעבדה עם נציג מח"ש. תאריך יצירת הדיסק הראשון שנמסר לעורכי הדין, הוא כחודש וחצי אחרי האירוע ואילו הדיסק הנוסף שהתקבל מנציג מח"ש בטענה שהוא הדיסק המקורי שנמסר על-ידי המתלונן נבדק ונמצא שהוא נוצר ביום 1 בינואר 2006, כשנתיים וחצי לפני האירוע שהתרחש כאמור ב-20 ביולי 2008. עובדה זו מוכיחה באופן חד-משמעי, לטענת עורכי הדין כהן ובר-און, כי לא ייתכן שהדיסק אותו הגיש המתלונן למח"ש מתעד את המכות שכביכול ספג המתלונן מהשוטרים הנאשמים. בנוסף הסתבר, כי הדיסק המקורי עבר עיבוד במחשב. בראיון לאתר News1 מסביר המומחה דורון בלדינגר, כי מעבר לעובדת הבדל הזמנים והבדלי הפורמטים בין שני הדסקים, גם מבדיקת קובץ הווידאו עצמו עולה כי ישנם שני קיטועי וידאו ברצף ההקלטה שכל אורכו פחות משתי דקות (1:57), עניין שמוסיף תהיות לעניין אותנטיות ההקלטה. מעבר לעובדה שמדובר בראיה שאינה עומדת במבחן הזמן, ומעבר לכך שמדובר בשני דיסקים שונים שנוצרו בתאריכים שונים, בלדינגר התייחס גם לטענת מח"ש, לפיה ניתן להסביר את הסתירה בתאריכים השונים של יצירת קובץ וידאו, בכך שלקח זאת בחשבון בבדיקתו ובחן את האופציה להסבר האפשרי כי בעיית הזמנים נבעה כביכול מתקלה בתאריך אליו היה מכויל המחשב, אך בנקודה זו הוסיף שיש בידיו מידע נוסף השולל סברה זו, מידע שעולה מבדיקתו את הדיסק ואותו הוא לא מעוניין לפרסם מאחר שהעניין עדיין תלוי ועומד בהליך משפטי ואין בכוונתו לחשוף את קלפי ההגנה בעניין. בית המשפט היושב על המדוכה מזה למעלה משנה בוחן לעומק את הראיות שהוצגו לפניו ובכללן סרטון הווידאו, והוא יידרש להכריע בין טענת ההתעללות של טארק לבין תפירת תיק כפי שטוענים השוטרים. לשאלת האותנטיות של סרטון הווידאו עשויה להיות משמעות רבה בהחלטה.
|
|
לחץ של הארגונים בצלם והמוקד להגנת הפרט להגשת כתב אישום
|
|
עו"ד רענן בר-און טען בראיון לערוץ 10, כי " ארגון בצלם הפעיל לחצים על מח"ש, תכתובת עניפה מאוד על מח"ש על-מנת שיוגש כתב אישום נגד אותם נאשמים". טארק אבו לבן העיד בבית המשפט, כי "מהארגון שלי [המוקד להגנת הפרט] יצרו קשר עם בצלם והם הציעו לדבר עם החוקר של בצלם, ואני הסכמתי, והמטרה הייתה להוסיף לחץ נוסף על הגורם החוקר במח"ש". כחודש ימים בלבד לאחר הגשת התלונה, פנתה מנהלת המחלקה של המוקד להגנת הפרט לחבר הכנסת דב חנין, אשר ניהל תכתובת עם לשכת פרקליט המדינה בדרישה לחקירה מהירה בעניין זה. המוקד להגנת הפרט אף שיגר שלל מכתבים ופניות חוזרות ונשנות מטעמו, בהם לחץ לקבל עידכונים בדבר גורל התלונה, וכן פרטים של החוקר המנהל את החקירה ועותק מכתב האישום. עורכי הדין בר-און וכהן הגישו לבית המשפט גם עותקים משמונה מכתבים שנשלחו על-ידי ארגון בצלם במהלך תקופה של מספר חודשים החל ביוני 2008, בניסיון ללחוץ על המערכת להגיש תלונה נגד שלושת השוטרים. ארגון בצלם והמוקד להגנת הפרט עובדים בשיתוף פעולה הדוק ולעיתים מוציאים פרסומים משותפים. את תחילת דרכה בפעילות בתחום זכויות האדם עשתה מנכ"ל בצלם, ג'סיקה מונטל, בהמוקד להגנת הפרט וארגון זה קלט לשורותיו לפני כשנה את ליזי שגיא, ראש אגף המידע של בצלם, שהתפטרה לאחר פרסום בלוג פרי עטה, בו טענה ביו היתר כי ישראל דבקה בערכי הנאציזם והופכת את חללי צה"ל לסלבס.
|
|
צפו בכתבת ערוץ 10 בפרשת טארק אבו לבן
|
|
|
|
|
|
|
|
שלושת השוטרים טוענים: לא היו דברים מעולם
|
|
שלושת השוטרים שנחקרו במח"ש בפרשה זו טענו, כי ההאשמות נגדם אינן אלא בדיות. בראיון לערוץ 10 אמר אחד השוטרים המזוהה בשם מ' את הדברים הבאים:
"היה ריח של אלכוהול שנדף מהרכב, ביקשנו מהיושבים ברכב להזדהות, שניים מהם הזדהו, אחד לא הזדהה שזה בעצם הנהג בעצם טארק, אמרנו: למה אתה לא מזדהה? אמר שהוא לא הולך עם תעודת זהות, שום מגע פיזי לא היה בינינו. ביקשנו ממנו לעלות הרצון הוא עלה מרצון, שחררנו אותו מיד אחרי זה".
|
|
| תאריך:
|
02/01/2011
|
|
|
עודכן:
|
03/01/2011
|
|
יהונתן דחוח-הלוי
|
|
פרשת טארק אבו לבן - התעללות או עלילה?
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חליל השקרים
|
3/01/11 15:28
|
|
|
|
2
|
|
ארקדי43
|
3/01/11 16:38
|
|
|
|
3
|
|
דרורדרור
|
3/01/11 18:56
|
|
|
|
4
|
|
עו"ד ל'
|
3/01/11 21:29
|
|
|
|
5
|
|
קולגה
|
3/01/11 21:47
|
|
|
|
6
|
|
פרקליטה
|
3/01/11 22:38
|
|
|
|
|
|
אחד שיודע
|
4/01/11 09:02
|
|
|
|
|
|
תהיות ותובנות
|
8/01/11 09:20
|
|
|
|
7
|
|
אלישמע
|
4/01/11 10:10
|
|
|
|
8
|
|
פלא יועץ
|
6/01/11 07:02
|
|
|
|
9
|
|
פלא יועץ
|
6/01/11 07:03
|
|
|
|
10
|
|
נחום שחף
|
30/01/11 17:53
|
|
במסגרת מסע ההסתה הגזעני המתחולל במדינתנו היהודית-דמוקרטית, זכינו בימים האחרונים, בחסות התקשורת הנדיבה, למינויים חדשים - רבניות. פתאום הופיעה לה קבוצת נשים, רעיות מסורות של בעליהן הרבנים, ובמצג שווא של גדולות בתורה הן קוראות לבנות ישראל להימנע מכל קשר רומנטי ושותפות בעבודה עם אותם ערלים, ערביי ישראל. הרעיות הללו, שאין מחלוקת על מידת דאגתן לטוהר הגזעי של עמנו, מכתירות את עצמן כרבניות, למרות שוודאי לא קיבלו הסמכה לרבנות, שהרי ההלכה היהודית האורתודוכסית אינה מכירה בנשים נושאות תפקידים בתחום הדת.
|
|
|
|
|
השמאל הגוסס מחפש מנהיג, ועמרם מצנע נראה לו מתאים. יש משהו נקי באיש התמים הזה, שמעורר אהדה. נכונותו "לרדת" לנגב כדי לנהל את ירוחם במשך חמש שנים, הייתה מעשה ציוני חלוצי ממדרגה ראשונה. על זה מגיע לו שאפו ענק. ובכל זאת, חזרה לפוליטיקה הלאומית של מי שהיה השראת העקירה של שרון, אין בה בשורה.
|
|
|
|
|
"עזה היא מורסה, מוגלה בעייתית. עד ששם לא יבינו מה צריך לעשות, שום דבר לא יזוז פה", כך אמר סגן שר הביטחון מתן וילנאי. זהו משפט המקפל בתוכו הכל בכל מכל כל. גם את הבעיה, גם את הפתרון וגם את הסטטוס-קוו שייוותר בהיעדר פתרון. אכן, רצועת עזה, כהגדרתה של מורסה, היא אוסף של מוגלה הנוצרת בתוך נֶמֶק, ומוגלה, על-פי מילון אבן-שושן, זו ליחה של פצע המכילה חיידקים. במילים "עד ששם לא יבינו..." וכו', מתכוון סגן השר לאלה השולטים ברצועת עזה, כלומר לחמאס, ויותר מהחמאס - לאירן. מה הם צריכים "להבין"? מן הסתם, מתכוון מתן וילנאי, שיבינו באירן את מה שהוא מבין, וכשהם "יבינו מה צריך לעשות" הדברים יתחילו לזוז. פשוט מאוד.
|
|
|
|
|
כאזרח ממושמע ופטריוט ישראלי, הוכנתי נפשית על-ידי התקשורת לשמיעת פסק הדין של נשיא מדינת ישראל. הקשר העיקרי, מבחינתי, למאורע לאומי זה הוא המדינה, שא' ו-ה' הן חלק ממנה. השאלה הציבורית העיקרית, מבחינתי, הייתה ונשארת: איך אנשים שנשלחים על ידינו לנהל את המדינה ולפעול על-פי אמות-מידה אנושיות ועל-פי החוק - נהפכים למפלצות נגד אזרחיהם? בתום יום של הקשבה לפרשנים ולשדרנים ברדיו ובערוצי הטלוויזיה, השאלה המרכזית הזאת כמעט שלא עלתה כלל.
|
|
|
|
|
קשה היה ביום חמישי האחרון (30.12.10) עם אמירות החולין והניתוחים המשפטיים. אין מנצחים במשפט הזה. כולם כולם, ובתוכם אנחנו, כלומר הציבור, נוצחנו והוכרענו. מה שאירע במשפט קצב היה דרמה בסדר גודל תנ"כי. נשיא שנבחר מאחר הצאן, עולה חדש-ישן, סמלה של ישראל השנייה שטיפס ועלה לראש המדינה, הורשע בבית המשפט כאחרון הפושעים, ועוד על אונס. אוי לבושה. מה היה לנו. נבחרי העם הם פני הדור, והנשיא יותר מכולם. עתה חפו פנינו בושה.
|
|
|
|
|
