הנסיעה בפקקי תל אביב מעצבנת כל נהג, כולל אותי. כמו כל עם ישראל אני מחפש ברדיו מנוס ממצוקתי ומדלג מתחנה לתחנה לפי מצב רוחי ומצב התוכניות. מכוניות עומדות מאחורי, לפני ומצדדי - ואני העומד. ברדיו מתחילות הפרסומות. מיד אני מקיש על הלחצן השני ברדיו הישן שלי כדי לעבור לתחנה המתחרה, לשמוע תוכנית אחרת. ומה? הפתעה - פרסומת!
טוב, לחצן שלישי מביא אותי לתחנה מתחרה. ושם? הפתעה - יש פרסומת!
אז אני מנסה את הלחצן הרביעי ו... הפתעה, יש פרסומת! תחנה מתחרה, אמרתי?
בקיצור, התחנה היחידה שאינה בקליקה היא קול המוזיקה. לתחנה זו יש מעט מאזינים. מובחרים, אבל מעט, ולכן גם הפרסומות נעדרות.
תוך כדי עמידה בפקק נזכרתי שיש רשות הגבלים עסקיים. לפי החוק, אסור לגופים עסקיים לתאם פעולות באופן הפוגע בצרכן. אני הצרכן הנפגע משתי תחנות ברשות השידור הציבורית, מגל"ץ הצה"לית ומ-FM103 הפרטית. איך, לכל הרוחות, מצליחות ארבע תחנות לשדר פרסומות בדיוק באותה דקה וכל פעם לחזור ולשדר פרסומות בתיאום מופלא - בשעות שונות ובימי השבוע. הפרסומות - כמו שעון יפני - מפריעות לי בדיוק באותו זמן.
רונית קן, תפעלי לפני שאת פורשת בזמן הקרוב.
שיחתך חשובה לנו
בוודאי זה קרה גם לכם, לא רק לי. אני מתקשר לבנק, קופת חולים או סניף של איזה חברה גדולה ומקדמת את פני מוסיקת מעליות. אחרי שניות אחדות נשמע קול הפונה אלי בהודעה: "שיחתך חשובה לנו, סליחה על ההמתנה, תודה על הסבלנות".
מכיוון שאני לא חדש בארץ, הסיסמא שנשמעה כל כך יפה לפני שנים, כשהייתה חדשה, הפכה מאוסה. שיחתי חשובה לכם, אז מדוע לא משיב לי מוקדן או מוקדנית? מדוע אני צריך לשמוע פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם, ששיחתי חשובה לכם?
צבועים מגעילים. אך, כמה טוב היה אילו לא נזקקתי לשירותיכם...
