|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
שחקן מופלא וקומיקאי ענק
|
|
במרוצת השנים ראיינתי כמה פעמים את יוסף שילוח שתמיד היה מרתק בשיחו, כן מאוד ושופע קסם אישי ● מכל הראיונות הוא תמיד מעדיף לחזור לראיון מ-72', שממנו עולים פרטים בלתי ידועים על האיש בטרםהפך לאחד ממלכי הבורקס ומגדולי השחקנים הישראלים בכל הזמנים
|
|
|
|
|
| "אני, שהתחנכתי על ברכי התרבות המזרחית, חשתי כמיהה לתרבות האירופית. המסקנה שאיתה חזרתי משם הייתה מפתיעה ולפיה עם כל הניצוצות בלונדון, התיאטרון בארץ לא פחות טוב. אין שם פוטנציאל כזה של שחקנים. מה שחסר לנו זו מסורת של תיאטרון. עדיין לא יודעים אצלנו לטפח ערכים פנימיים שלנו ומתייחסים למחזאות מקורית כאל... מונגולואיד" | |
|
|
|
|
|
|
"לא עשיתי סטטיסטיקה כדי לברר אם אני השחקן שהופיע בהכי-הכי הרבה סרטים בארץ. אני חושב שעברתי את העשרים ולא בטוח...אני שחקן שהופיע בכל התיאטראות בארץ. כמעט אין תיאטרון שלא הופעתי בו...לא יכול לשבת במקום אחד. כל דבר קבוע לא לרוחי. אני לא אוהב מנוחה. לדעתי, יש ניוון במנוחה...אני מוותר על הרבה דברים כדי שיהיה לי החופש שלי. לכן, אני מחליף מסגרות כל הזמן..."
תל אביב. 22.9.72. כשנה לפני מלחמת יום הכיפורים. הדובר, בכנות מתפרצת מעומק הלב, היה יוסף שילוח. אז רק בן 31 וכבר אחד השחקנים העסוקים בארץ. אז רק בן 31 וכבר נושא הדגל החברתי. כבר אז ריחף מעליו אי השקט שלימים ניפץ וריסק את הקריירה העשירה שלו בטרם עת. עכשיו, רק עכשיו, בלכתו מאיתנו שבע תהילה וחולי, ייאלץ להסכין למנוחת-עד שאין חזרה ממנה.
במרוצת השנים ראיינתי פעמים נוספות את שילוח שתמיד היה מרתק בשיחו, כן מאוד ושופע קסם אישי. מכל הראיונות, אני מעדיף לחזור לאותו ראיון מ-72', שממנו עולים פרטים בלתי ידועים על האיש בטרם הפך, לדעתי לא מבחירתו, לאחד ממלכי סרטי הבורקס.
"נולדתי בחלק הרוסי של כורדיסטן", סיפר. "קראו לי בהתחלה סיירוס יוספיאן, שם ארמני, דווקא. סיירוס זה בא מכורש. יש לי הרבה שמות, אולי שבעה. כשעליתי לארץ, שלחו אותי לקיבוץ. כששאלו מה השם שלי, אמרתי ...יוסי כהן. כשהתגעגעתי לשם שלי, שיניתי לסיירוס יוספי. את הקריירה התחלתי כיוסף שלום. מזה עברתי לשילוח ונעצרתי. אולי אשנה עוד פעם...
"הייתי הילד ה-11 בין 12 ילדים. ב-48' הגענו מהעיר הקטנה והיפה שלנו לטהרן, שם חיינו שנה במחנה-מעבר שמשום מה שכן ב...בית הקברות היהודי. כנראה, לא היה מקום אחר לאכסן את היהודים אלא באוהלים בין הקברים.
"בן שמונה-תשע הייתי כשהגענו לארץ בטיסה מטהרן ללוד. איזו קבלת-פנים. הכניסו אותנו לתאים עשויים מבד יוטה דק וריססו אותנו באיזו אבקה. התגלגלנו ממקום למקום והגענו למעברת שיכון המזרח, בראשון-לציון. עבדתי במשק-בית אצל הפרדסן סגל. אז עוד לא היה חוק חינוך חובה. משם התגלגלתי לקיבוצים בית-קשת ונחשולים. בסוף גמרתי את העממי בשכונה בראשון.
"רציתי ללמוד בתיכון, אבל לא הייתה אפשרות. כנער, התגלגלתי בין כל מיני עבודות, לאחר שנשבר לי הגב מאיסוף צנוניות אצל אחד מעשירי ראשון. החלפתי עבודות כל שני וחמישי. אלקטרוניקה. מסגרות מכנית. בניין. סבלות. ומשחק? - זה לא היה לי בראש. מה שהרווחתי, השקעתי בקניית ...תופים ולצד העבודה ביום הייתי מתופף בערבים בחתונות, גם במעברות, לעתים לאור לוקסים.
"אחרי שנה בצבא, נפצעתי והייתי שנה וחצי מאושפז בבית-חולים. זאת התקופה שהשפיעה הכי הרבה על החיים שלי. הרגל הייתה בגבס וכשהייתי מרותק למיטה בתוך חדרון קטן היה לי הרבה זמן למחשבות לגבי מה שאני צריך לעשות עם החיים שלי.
"החלטתי להיות שחקן. הגעתי למחזור הראשון של 'בית צבי' שבו למד זאב רווח. כשהודיתי שההשכלה שלי עד אז הסתכמה ב...שנה וחצי יסודי נטו, לא התלהבו לקבל אותי. למזלי, היה שם במאי צרפתי שלא התרשם מההשכלה הפורמלית המאוד מצומצמת שלי. 'בית צבי', שם היו חבר'ה שקראו לי כורש, היה המקום הראשון שבו למדתי באופן מסודר שלוש שנים. בערבים עבדתי בניקיון במפעל ותופפתי בחתונות. משם הייתי מביא אוכל לחברים בכיתה.
"תיאטרון 'אהל' היה התיאטרון הראשון שלי. עברתי מבמה לבמה עד שעם מילגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל הגעתי לחצי שנה של השתלמות בלונדון. עד אז היו לי רגשי נחיתות על שלא ראיתי שום דבר מחוץ לתחומי הארץ. אני, שהתחנכתי על ברכי התרבות המזרחית, חשתי כמיהה לתרבות האירופית. המסקנה שאיתה חזרתי משם הייתה מפתיעה ולפיה עם כל הניצוצות בלונדון, התיאטרון בארץ לא פחות טוב. אין שם פוטנציאל כזה של שחקנים. מה שחסר לנו זו מסורת של תיאטרון. עדיין לא יודעים אצלנו לטפח ערכים פנימיים שלנו ומתייחסים למחזאות מקורית כאל... מונגלואיד (שילוח יצא באותו זמן בהצגה שכתב וזה לא היה קל לו- י.ב.). לדעתי, חובה להעלות כאן על הבמה אף ההצגות המקוריות הגרועות ביותר. הרי שקספיר לא זקוק לקהל הישראלי כדי להתגלות; המחזאים בני הארץ - כן.
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
"אני לא רוצה להצטרף לאיזשהו תיאטרון ואין לי כל עניין במשכורת חודשית קבועה מתיאטרון. אני רוצה לעשות תיאטרון משלי ולא להיכנס למשכנתה...נראה לי שהציבור בארץ מגלה סימנים של 'נמאס לי' משטיפת המוח ששוטפים אותו. כמחזאי צעיר (כך ראה עצמו אז - י.ב.), אני חייב להודות שכל המחזאות בארץ מתגמדת לעומת ההתרחשויות הגדולות, כששומעים על מעטפת-נפץ שהתפוצצה, או על חייל שנפל במירדף. לעתים אני מרגיש חידלון בכתיבה, כשאני לא יכול להתנתק מהמציאות. אני מקנא באלה המסוגלים להסתגר במגדל שן ולהתעלם מהסובב אותם. "הסרט הראשון שבו השתתפתי, נגיד שהשתתפתי, היה 'משפחת שמחון', שיואל זילברג ביים ב-63'. שמו אותי שם סבל שאמור היה לסחוב פסנתר שמאיר מרגלית קנה לאשתו, אלישבע מיכאלי. כבוגר טרי של בית-ספר למשחק, ישבתי בצד בשקט בתלבושת של סבל וכשהגיעו לסצנה שלי, היו צריכים לחזור עליה כמה פעמים. אז אמרה עלי אלישבע, שכמובן לא הכירה אותי, 'תראו, סבל מוכשר!' כששיחקנו אחרי זה יחד בסרט 'פיצוץ בחצות', היא הזכירה לי את זה... "כשמנחם גולן ראה אותי משחק את הקצין המצרי בסרט 'המטרה טיראן', הבטיח לקחת אותי לסרט הבא שלו, 'מארגו שלי'. כשהגענו לסרט, הוא אמר 'מצטער, אין תפקיד בשבילך'. הסכמתי להיות עוזר הצלם יעקב קלח, שהוא חבר שלי. רציתי להכיר את הקולנוע מצידו הטכני. אז נכנס לחדר יורם גלובוס, השותף של מנחם, הסתכל עלי ככה ואמר - 'מנחם, זה ג'ורג', בעל המלון!' כך נהייתי לערבי של הקולנוע הישראלי. בהמשך שיחקתי מפקד כלא סורי, קצין ירדני, מה לא, גם דיברתי בסרטים גרמנית ויפנית בלי להבין מילה... "אני עובר מסרט לסרט. ב'השוטר אזולאי' שיחקתי את איש העולם התחתון. 'אתה תהיה טיפוס מזרחי חריף, אבל לא חסר חביבות', אמר לי קישון. כשגולן הציע לי לשחק ב'כ"ץ וקרסו', חטפתי פחד. לא מצאתי את עצמי בתוך התפקיד. הזהרתי אותו שהוא מעמיס על הכתפיים שלי 800 אלף לירות וחששתי לקחת סיכון כזה על עצמי. אבל הוא טען שהוא מאמין בי והתעקש גם אם שיחקתי שם בנ'דם מבוגר לא מעט ממני. האמת? - זה לא היה קשה. הכרתי הרבה 'קרסואים', כולל אבי. "כבר שיחקתי בהפקות זרות עם שחקנים כמו לסלי קארון, ריצ'רד בון ופיטר יוסטינוב, שהוא אדם מקסים באופן יוצא מהכלל. אבל לא פחות חשוב הדברים שעושים כאן. ב'אני אוהב אותך רוזה' של משה מזרחי שיחקתי את המאהב של מיכל בת-אדם. מהרגע הראשון ידעתי שזה יהיה סרט נפלא. לא פחות נהניתי לשחק את המאהב של גילה אלמגור בסרט הבא של משה, 'הבית ברחוב שלוש'. אם היה לי שם ויכוח איתו זה שלא הראו את הדמות ששיחקתי בשום פעילות מבצעית, מה שיכול היה להוסיף לאמינות של הסרט. "זה הבית שאני גר בו. כאן כל מה שיש לי. אני לא מאמין ברכוש. הרחוב לא מודע למצבם הכלכלי האמיתי של שחקנים ומבלבל אותנו עם בדרנים שמרוויחים יותר". מדהים כיצד שילוח, שתוך שנים אחדות השכיב את הקהל בהמוניו מצחוק בחיקויי העדות שלו בסרטים, התייחס לכך ב-72'. "המחזה הבא שכתבתי ואותו ארצה להעלות על הבמה מדבר על המצב הסוציאלי שלנו בארץ", סיפר לי. "זאת בעיה כאובה שטרם מצאה את פתרונה הראוי. כותבים על כך בעיקר קומדיות ועושים הון מה...עדות. אין לי הזדהות עם גופים מאורגנים, בוודאי לא עם הפנתרים השחורים". משפט הסיום של אותו ראיון עלול להשאיר את כולנו פעורי פה. "אין לי מכונית וכיום אני לא עושה חלטורות", סיפר שילוח. "זאת מפני שכאמן אני לא מאמין בחיקויי עדות ורואה בכך אחד האסונות הגדולים ביותר שלנו...".
יוסף שילוח, 22 בספטמבר 72'.
יהא זכרו ברוך.
|
|
| תאריך:
|
05/01/2011
|
|
|
עודכן:
|
05/01/2011
|
|
יעקב בר-און
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
קורןנאוה טבריה
|
6/01/11 06:34
|
|
|
|
2
|
|
יוסלביץ
|
6/01/11 15:38
|
|
בשעה טובה ולאחר דחייה של שנה יתקיימו באפריל 2011 הבחירות להסתדרות המורים, שמייצגת למעלה ממאה ועשרים אלף מורים במערכת החינוך. הבחירות האלה חשובות במיוחד, כי מעמדם של המורים ושל מערכת החינוך הציבורית כולה ממשיך להישחק, כאשר לדבריהם של המורים, הסתדרות המורים פועלת כסוס טרויאני, שמסכל כל ניסיון של המורים להיאבק על דמותו של החינוך בישראל.
|
|
|
|
|
בחודש זה יגיע הכוכב סטורן המוכר בשמותיו הנוספים כמו שבתאי והמורה הגדול למעלה בה ייעצר ויתחיל במסעו האיטי אחורה. למרות שמשבוע זה יגיע הכוכב למעלת התחנה, הרי שרק בסוף החודש ייעצר הכוכב סופית והפעם במזל מאזניים.
|
|
|
|
|
פרדריקו גרסיה לורקה שהיה משורר מוסיקאי ומחזאי ספרדי(1898-1936) נחשב היום לאחד מגדולי האמנים של ספרד המודרנית. הוא נחשב לאחד הדרמטורגים הספרדיים החשובים ביותר ומחזותיו נכתבו בסיגנון לירי עדין ובריאליזם מדכא. הוא נרצח בגיל 38 בתחילת מלחמת האזרחים בספרד ובכל תקופת פרנקו השמעת שמו ויצירותיו נאסרו.
|
|
|
|
|
תחום העשה זאת בעצמך, פרץ בסערה לפני כ-15 שנה לתודעה הצרכנית בישראל. עד אז רוכזה פעילות תחזוקת הבית בעיקר בחנויות שכונתיות קטנות, הזוכות עד היום לשם "טמבוריות”. הכינוי כל כך חזק עד שלעיתים פוקדים "טמבוריה" שכזו מבלי שנמצא בה כלל מוצר ממוצרי חברת טמבור.
|
|
|
|
|
לקוראי טור זה יש עוד כחודש עד נעילת תערוכתו של ידיד רובין במוזיאון תל אביב. רוצו שלא תחמיצו. לאוהבי אמנות מזומנת חוויה ויזואלית רגשית ואסתטית ומפגש עם תמונותיו של צייר ישראלי גדול, שהיה חבוי עד תערוכה זו מעיני רוב הציבור בישראל. תמיד נפל בין הכיסאות עכשיו הוא על הבמה, במקום הכי טוב, במקום שרצה להיות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעז שפירא
איזה מוח חולני יכול להעלות בדעתו לדאוג לתנאי הכליאה של המפלצות? איזה לב אטום ו/או ערל יכול להתעניין בגורלם של הראויים למות בייסורים כעונש על מעשיהם?
|
|
|
|
|
דן מרגלית
הרמטכ"ל וראש השב"כ 'שקיבלו בארבע עיניים את ההחלטה האסונית לצמצם בהצבת הכוחות ב-7 באוקטובר, וכן ראש אמ"ן ומפקד דרום קיבלו אחריות וצריכים להתפטר, אבל ריבונו של עולם לא דקה אחת לפני ש...
|
|
|
|
|
ציפי לידר
למרבה האירוניה, בתו של פרעה היא שהצילה אותו ובסופו של דבר פרעה בכבודו ובעצמו גידל את משה בארמונו, וסלל את הדרך לגאולה  האדם חושב, והאלוקים צוחק
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
