|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?
פרופ' יוג'ין קנדל [צילום: פלאש 90]

"ישראל הייתה יכולה להיות בין 15 המדינות העשירות בעולם"

פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, אוהב את החוצפה הישראלית שהביאה אותנו עד הלום: "אסור לנו לאבד אותה" עם זאת, הוא מזהיר שאין בה די: "בשנים האחרונות השכר עלה ואנחנו מאבדים את התחרותיות; אם לא נהיה יעילים יותר, נאבד שווקים ונצטמצם"
07/01/2011  |   TheMarker TheMarker   |   כתבות   |   תגובות
   רשימות קודמות
  חצי מיליון דולר והתחככות עם מיליארדרים
  כל המחלות שמחכות באזרחות לפורשי צבא הקבע
  האנשים שהופכים את ישראל למקום שיותר טוב לחיות בו
  החיים החדשים של רמון: דילים וריקוד על כל החתונות
  מוזס נגד אבי ניר - הקרב על השליטה בשוק התקשורת

יוג'ין קנדל אוהב לספר על רועי בן-אריה, קיבוצניק מעין גדי, שעם רוח יזמית, לא מעט כישרון ובעיקר חוצפה ישראלית, הקים עסק שמוכר כיום במיליונים. לאחר שסיים את לימודיו בשנקר, בית הספר להנדסה ועיצוב, השאיר בן-אריה את משפחתו הצעירה בקיבוץ ועבר יחד עם אביו לכרמיאל כדי לפתוח שם עסק בתחום הפלסטיקה. הרעיון שלו היה לעבוד עם החומר הפלסטי הקשה פוליאוריטן, שחברות גדולות כמו ישקר, גרנית הכרמל ומפעלי ים המלח משתמשות במוצרים העשויים ממנו.

לצורך כך רכש בן-אריה מכונת יציקה מיוחדת המיוצרת בצרפת - עסקה שמומנה בהלוואה שהעניקה לו קרן קורת, בניהולו של עיבל גלעדי. העסק עבד בסדר, אבל בן-אריה החליט שהמכונה הצרפתית לא מספיק טובה וחשב שהוא יכול לבנות מכונה שתענה על הצרכים שלו באופן מוצלח יותר. הוא גייס חבר בעל-רקע במחשבים ובתוך כמה חודשים הם בנו יחד מכונה חדשה. "כדי לבנות מכונה כזו הצרפתים היו מעסיקים 20 מהנדסים במשך שנתיים. אבל לבחור הזה הייתה את החוצפה להעז לבנות מכונה חדשה. זה הצליח וכיום אפילו המשפחה באה בעקבותיו", אומר קנדל, ומשלים מיד את מוסר ההשכל שלו: "אסור לנו לאבד את זה: את יכולת האלתור שלנו, את התעוזה בהתמודדות עם אתגרים גדולים ואת החוצפה".

למה דווקא בישראל החוצפה היא עניין מוביל?

"זה עניין של דנ"א ושל 2,000 שנה של ברירה טבעית. בגלל נדידת האוכלוסיה, המוח היהודי התרגל לאלתורים. היהודים היו מגיעים למקומות חדשים ונאלצו לחיות תחת מגבלות ולאלתר כל הזמן", אומר קנדל, פרופ' למימון באוניברסיטה העברית וראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה.

"בישראל, מתחילת ההתיישבות הכל כאן מאולתר. גם הצבא נותן לנו תמריצים לאלתר - אנחנו טובים מאוד בזה", הוא אומר. "פעם סיפר לי ראש תחום טכנולוגיה (IT) באחד הבנקים הגדולים בעולם שהוא פונה למרכזי הפיתוח הבינלאומיים הגדולים, מסביר למרכז הפיתוח מה הצרכים שלו והם שולחים לו את המוצר - טוב פחות או יותר. המדינה היחידה שממנה הוא מקבל תשובה בנוסח 'זה לא מה שאתה מחפש, אתה צריך משהו אחר' - היא ישראל.

"אחרי שהוא מפסיק לכעוס על התשובה, סיפר הבנקאי, הוא מבין שהם צודקים. החוצפה היא כבר מלה באנגלית, כולם מכירים אותה ויודעים את מי זה מאפיין".

אלא שקנדל לא עד כדי כך אופטימי: "העובדה שיש לנו אנשים כמו בן-אריה היא יתרון גדול שלנו ואסור לנו לאבד את זה, אבל זה לא מספיק כדי להצליח". היכולות "הישראליות" האלה, מבחינתו, הן גם מקור לבעיות - למשל חוסר בתכנון לטווח ארוך, מה שעלול לפגוע ביכולת התחרותית של ישראל מול העולם ולדרדר את הכלכלה.

את בעיית חוסר התכנון אפשר לראות אומנם במגזר העסקי, אך עוד יותר מכך במגזר הציבורי, אומר קנדל, ויש לו מסר ברור: "ההון האנושי הוא הכלי המרכזי שלנו לשמירה על היתרונות היחסיים ולתחרותיות בעולם. זוהי הבעיה הגדולה שלנו, אך גם ההזדמנות הגדולה. אין עוד מדינה עם פוטנציאל כזה".

מה הבעיה בעצם?

"בשנים האחרונות נהפכנו לעשירים יותר, השכר עלה ואנחנו מאבדים את התחרותיות. אם לא נהיה יעילים יותר, נאבד שווקים ונצטמצם. כדי להתגבר על הבעיה הזו אנחנו צריכים להתייעל ולהשתמש בכלים של חדשנות. רק כך נוכל להגדיל את הפריון. בלי הגדלת הפריון רמת החיים לא יכולה לעלות, ומכיוון שאנחנו משק פתוח - היא גם תרד. יש לנו הרבה מתחרים שלא עומדים במקום - מדינות מזרח אירופה, ניו-זילנד, צ'ילה וגם סינגפור. זה טוב שאנחנו עשירים, אבל התעשרנו מהר מדי ואנחנו קצת נחים על זרי הדפנה".

מי כן מתכנן לטווח ארוך?

"אם אנחנו מחפשים מודל, אנחנו יכולים להתבונן על מה שעשו בסינגפור ולקחת משם את הראייה ארוכת הטווח. אם היה אפשר לשלב את התכונות של ישראל וסינגפור, זה היה מצוין. זו הייתה מדינה ללא מתחרה בעולם".

הפתרון המלזי

סינגפור הצליחה בזכות מדיניות ארוכת טווח מעודדת צמיחה והשקעה בתשתיות ובהון אנושי. ממשק קטן ועני בשנות ה-60 היא נהפכה למעצמה כלכלית מפותחת. התמ"ג של סינגפור רשם ב-2010 את העלייה השנתית החדה ביותר מאז הכרזת העצמאות שלה, לפני 45 שנה, עם גידול של כ-15% לכ-290 מיליארד דולר, שיעניקו תוצר לנפש של 57 אלף דולר, לעומת 28.5 אלף דולר בישראל.

הבעיה היא שבישראל, הפתרונות המוצעים במישורים הכלכליים-חברתיים נועדו לטפל בבעיות נקודתיות. קנדל מבין שההתנהגות הזו נבעה גם מהצורך לפתור את הבעיות החמורות שעמן התמודדה ישראל בהיסטוריה שלה, כמו הצנע בשנות ה-50, ההיפר-אינפלציה בשנות ה-80 וגלי העלייה הגדולים של שנות ה-50, ה-60 וה-90. את כל אלה ליוו כמובן גם האיום הביטחוני התמידי והיקר והמלחמות. המציאות הזו הקשתה על קובעי המדיניות להתפנות לתכנן שנים קדימה.

ראייה ארוכת טווח אינה מנוגדת לאינטרסים פוליטיים?

"אני לא חושב שהיא מנוגדת. נכון שהרבה יותר קל לגזור החלטות לטווח קצר, אבל יש מוקדים של חשיבה ארוכת טווח בממשלה, באוצר וגם במשרדים נוספים. הבעיה היא שאין משהו שמאחד ביניהם. אם נוכל לקחת את המשאבים שקיימים כיום, לעבות אותם ולשים במסגרת אחידה כך שיהיו מתואמים ושיעצימו אחד את השני, אז נראה שינוי. אני לא יודע אם מדובר בשינוי מבני דרסטי, אבל צריך שחלק קטן מהממשלה יהיה בעל ראייה ארוכת טווח".

אצלנו נוהגים להקים ועדה.

"אני בממשלה שנה וחצי, וכל פעם שיש בעיה אנחנו מקימים ועדה. בוועדות אתה מקבל את כל האינטרסים ונקודות המבט, וההמלצות מועברות לדרג הפוליטי. זה לא תמיד פתרון רע. הבעיה היא שמי שיושב בוועדות הם אנשים שמטפלים בהמון נושאים יום-יומיים, והוועדה היא לא בהכרח הנושא הכי חשוב שהם עוסקים בו.

"במלזיה, למשל, כשרוצים לעשות שינוי גדול, מקימים ועדה של 20 איש מכל מיני תחומים. הם מנתקים את האנשים האלה לשמונה שבועות מכל עיסוק, מה שמאפשר להם להתרכז רק בזה. כשנגמר הזמן הם מביאים תוכנית של 500 עמודים שכוללת עבודת מטה עם הגדרת הבעיה, הפתרונות האפשריים, הפתרונות המומלצים ואיך מיישמים אותם - עד לפרט האחרון.

"אני לא בטוח שהאפשרות הזו ישימה עבורנו, כי נצטרך להחזיק הרבה יותר אנשים בממשלה. נכון יותר עבורנו להחזיק כמויות קטנות של אנשים שיתמחו בחשיבה ארוכת טווח. מלות המפתח לאנשי הוועדה הן זמן, תמריצים ויכולת. העבודה צריכה להיעשות תוך שיתוף פעולה, וצריך שהרקע של האנשים שייבחרו יהיה חשיבתי ולא ביצועי. הם צריכים לבוא מחברות ייעוץ ומהשוק הפרטי. הממשלה בסינגפור החליטה על הפנייה של 45% מהשכר לפנסיה, וזה כסף שהושקע בתשתיות ובנייה למגורים. זו הייתה התגייסות לא פשוטה - האזרחים נשארו עם חצי מהשכר שלהם".

המשטרים במלזיה וסינגפור אינם דמוקרטיים.

"אף שסינגפור לא דמוקרטית, זה לא המשטר של סטאלין (קנדל הוא יליד ברית המועצות לשעבר, ומשפחתו הייתה מסורבת עלייה; ר"ש וש"מ). האזרחים הסינגפורים ראו כל שנה שרמת החיים שלהם עולה. יש גם הבדלים בדיקטטורה - אתה יכול להיות הרסני ואתה יכול להיות בונה. נכון שזה הרבה יותר פשוט כשיש אדם אחד שבוחר כמה אנשים ואומר להם: 'שבו במלון שמונה שבועות ותביאו לי מסקנות'. גם בצרפת יש מנהיג שיש לו מספיק אופק ויכולת להורות להביא לו תוכנית".

אומרים שאי-אפשר לשנות כמעט כלום בישראל עד שלא תשונה שיטת הממשל ועד שלא יהיה שלום.

"ברור שאם נשנה את שיטת הממשל הדברים יהיו יותר פשוטים. ובכל זאת, אלה לא תנאים הכרחיים. אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים כי יש כאן הרבה רצון טוב. יש בישראל קונצנזוס למטרות ארוכות טווח, וזה מדהים. כולם רוצים מדינה עשירה, פחות מפולגת, איכות סביבה, חוב פחות גדול, הזדמנות וחינוך יותר טוב".

זה טריוויאלי שיש קונצנזוס על כך. ברור שכולם רוצים איכות חיים וחינוך טוב.

"הדרכים אינן טריוויאליות, וצריך למפות אותן. ברגע שיש לנו את כל המיפוי אנחנו יכולים לדרג סדרי עדיפויות - זה תפקידה של הממשלה. הממשלה לא נבחרת כדי לשנות חוקי כלכלה, אלא לברור עדיפויות.

"הייתה פעם מפלגה ברוסיה שהמצע שלה הורכב משני סעיפים - הפחתת מחיר הבירה ופתרון בעיית האנרגיה. זה עשה אותה פופולרית מאוד. הם הבטיחו לחוקק חוק שיקבע כי טמפרטורת רתיחת המים תהיה 80 מעלות. זה לא מה שאנחנו מצפים מהדרג הפוליטי, אבל חלק מהצעות החוק אצלנו נראות לא פחות מצחיקות. אפשר לשאול מה חשוב לנו יותר כרגע: להיות עשירים יותר או שוויוניים יותר. זו שאלה שלכלכלן אין עליה תשובה. אבל ככלכלן, אני יכול להגיד 'אם תעשה כך וכך אתה תהיה עני יותר ושוויוני פחות', וכך לדרג חלופות שונות. בשביל זה צריך אנשי מקצוע. החלק הזה של התהליך צריך להגיע עם ראייה קדימה".

לא עובדים כך כיום?

"יש הרבה דברים שהם עדיין אינסטנט. למשל, יש עלייה בעוני - אנחנו צריכים לפתור את זה. אבל אי-אפשר לפתור את זה עכשיו, אלא רק בעוד עשור. אני לא רואה אף אחד שעכשיו יושב ובוחן אלמנטים שקשורים לזה, כמו תעסוקה, ומכין תוכנית עבודה ארוכות טווח כדי שהאנשים העניים כיום לא יעמידו עוד דורות שלמים של עניים".

יש לנו בעיה גדולה במערכת החינוך.

"זה טוב לדבר על שוויוניות בבתי ספר, אבל צריך לשאול מה הילדים האלה מקבלים. האם כל ילד מקבל כלים שיעזרו לו לפי היכולות שלו ולפי השאיפות שלו? אני לא בטוח שזו השאלה שנשאלת. מדברים הרבה על התוצאות הגרועות במבחנים בינלאומיים - מה שלא מבינים הוא שהמבחנים האלה הם תוצאה של תהליכים שעבדו עליהם לפני עשר שנים. כשהילדים שלי באים ואומרים לי קיבלתי ציון כזה או אחר. אני אומר להם 'זה לא מעניין אותי', כי הציון הוא תוצאה של כל מיני דברים רנדומליים ושל מה שעשית קודם.

"השאלה הגדולה היא לא כמה קיבלנו אלא האם המערכת כיום תאפשר לנו ציונים טובים יותר בעוד שבע שנים. אנחנו מלקים את עצמנו ומתמקדים בציון ובתקציבים. פינלנד לא מוציאה הכי הרבה כסף לכל תלמיד וגם לא סינגפור, אבל הן משיגות תוצאות טובות. צריך ליצור מערכת שמכינה אותך לחיים ולא לבחינות. בשביל להגיע למערכת כזו צריך מערכת שאומרת 'אנחנו יוצרים פה משהו ביחד'. בבתי ספר שיש בהם שיתוף של מורים, תלמידים והורים רואים תוצאות.

"צריך לשנות את המיקוד, ולהבין ששום דבר לא נפתר בטווח המיידי. כיום אנחנו כבר מתחילים לשנות חשיבה - במקום להסתכל איך אנחנו מחלקים את העוגה אנחנו חושבים איך אנחנו מגדילים אותה. למשל, בתחום ההיי-טק, אנחנו מבינים כיום שיש סיכונים ויש הזדמנויות. המינוי של חיים שני למנכ"ל משרד האוצר מחזק את החשיבה הזו. הוא מגיע מהמגזר העסקי (היה מנכ"ל חברת נייס, ר"ש וש"מ). זה מראה את השינוי בהתייחסות".

מה מעצבן אותך?

"מעצבן אותי שאומרים 'הממשלה עשתה טעויות והממשלה צריכה לשלם'. מה זה אומר ממשלה? זה בסך-הכל גוף שלוקח מסים ומחזיר אותם בחזרה לאזרחים".

אולי אנשים חושבים שחלוקת המשאבים לא נכונה ולא צודקת.

"הדיון של מי צריך לשלם על מה הוא לגיטימי, אבל צריך להבין שהממשלה זה אתה".


סכנת הקיטוב

לקנדל יש גם פתרונות לבעיית התחרותיות המאיימת על המשק, והעיקרי שבהם טמון בתעסוקה. הוא סבור כי ישראל חייבת לצרף לכוח התעסוקה אוכלוסיות שלמות ששיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה נמוך מאוד. מדובר, כמובן, בחרדים ובערבים - או ליתר דיוק בגברים חרדים ובנשים ערביות, וכן באוכלוסיה מהפריפריה.

"העובדה שגברים חרדים ונשים ערביות נמצאים מחוץ לשוק התעסוקה, לצד כושר ההשתכרות הנמוך של גברים ערבים ונשים חרדיות שעובדים, משמעותית מאוד לרמת החיים פה", אומר קנדל. "מדובר ב-26% מהאוכלוסיה. אם האוכלוסיה הזו הייתה בכוח העבודה והייתה משתכרת לפי הממוצע במשק, היינו מדורגים כיום ברמת החיים הממוצעת של מדינות OECD - כלומר, היינו בין 15 המדינות העשירות בעולם.

"אנחנו צריכים את היתרון הזה עד תום, מאחר שיש אחרים שנושפים לנו בעורף. בנוסף, כל מדדי העוני הם יחסיים. ברגע שחלק מהאוכלוסיה זזה קדימה ויש חלק שלא מחובר - הקיטוב גדל. מבחינת תוצר לעובד אנחנו במקום טוב מעל הממוצע בעולם וקרובים למדינות כמו גרמניה".

איך גורמים לאוכלוסיות האלה להשתלב בשוק העבודה?

"עוד בבית הספר, אנחנו צריכים לתת לאנשים כלים להשתלבות בכוח העבודה. צריך להוציא מפה את כוח העבודה של העובדים הזרים שמדכא את השכר ופוגע בתדמית של חלק מהמקצועות. עובדים זרים לא משפיעים על מהנדסי היי-טק, אלא על מקצועות המאופיינים במיומנות נמוכה. למשל, בארה"ב ובאירופה בנייה היא מקצוע לכל דבר עם שכר מכובד. אין שם סטיגמות על המקצוע. ב-2003 היה ניסיון לטפל בבעיה וזה דעך. עכשיו יש ניסיון נוסף לטיפול מערכתי עם יעדים לטווח ארוך. הבעיה מחמירה כי יש מסתננים.

"עדיין לא מאוחר לטפל בזה, אבל יש לזה כיום חשיבות מכרעת. זו ההזדמנות שלנו. יש לנו כוח עבודה לא מנוצל, וזה כמו גל עלייה ענק. מדינת ישראל חייבת להכניס את החרדים לתעסוקה. זו הבעיה מספר אחת שלנו. גם המגזר ערבי לא פחות חשוב, אבל שיעור הילודה אצל החרדים גבוה, כך שבעוד 20 שנה החרדים ידביקו את גודל האוכלוסיה של הערבים. אם לא נעשה משהו כיום, עוד 10 שנים יהיה מאוחר מדי. אנחנו לא יכולים לקוות שתהיה רגיעה, כי היא לא תגיע".

מה תעשו בנידון?

"יוקם גוף שיעסוק בתעסוקת חרדים. זה גוף שיחשוב ויישם הקניית כלים וכישורים לחרדים כדי שיוכלו לצאת לעבוד. התוכנית כיום היא להכשיר את החרדים כך שעד גיל 25-27 מרבית הגברים החרדים יהיו מוכנים להיכנס לשוק התעסוקה. כדי להצליח במשימה, צריך להבין את אורחות החיים שלהם ולחשוב על דרכים לשלב אותם בלי לפגוע בהם. אחרת, הם יסתגרו ונגיע למצב בלתי אפשרי. כיום צעיר חרדי שמתגייס מסתכן בזה שהוא לא יתחתן כי לא יהיה לו שידוך. לכן, צריך למצוא להם את התנאים המתאימים.

"ובכלל, מה נעשה אם מחר יגיעו 60 אלף איש ללשכת גיוס? המשמעות של גיוס כזה היא הגדלה של 6% בתקציב הביטחון - תוספת של 3 מיליארד שקל. הם כולם בעלי משפחות, והתשלום שמגיע להם גבוה יותר".

קנדל מציע פתרונות נוספים לשימור התחרותיות - ובהם שמירה על כך שהמטבע המקומי לא יתחזק. "לבנק ישראל יש מדיניות שוטפת כדי לשמור על תחרותיות המטבע, אבל צריך לחשוב איך אנחנו יכולים לעזור לו, בעיקר עם הכספים שיגיעו מהכנסות מאגרי הגז", אומר קנדל. "בסינגפור הקימו קרן שמוציאה את העודף התקציבי ומשקיעה אותו במדינות אחרות, וגם נורווגיה וצ'ילה עושות זאת. אנחנו מתכוננים להקים קרן דומה שתשקיע עודפים בחו"ל".

יש כיום תחושה שעדיף להיות עורכי דין ורואי חשבון מאשר מהנדסים או מתמטיקאים

"השר בנימין בן-אליעזר ביקש שאעמוד בראש ועדה שתנסה לנתב כוח עבודה מקצועי לתחומים שיש בהם צורך. יש פתרונות קצרי טווח, אפשר להסיט, אבל אנחנו רוצים פתרונות ארוכים יותר. למשל, יש בעיה של נשים שנוטות למקצועות פחות טכניים. אני גאה מאוד שהצלחתי להבהיר לבנות שלי שמתמטיקה זה קל, וזה עובר איתן עד לאוניברסיטה.

"הנטייה לעריכת דין וראיית חשבון בעייתית. אם כבר הולכים ללמוד הנדסה, אז חושבים על האקזיט. אנחנו רוצים להחזיר לאנשים את האתגר".

אתה נשמע אופטימי מאוד.

"אני אופטימי הרבה יותר ממה שהייתי לפני שהצטרפתי למשרד ראש הממשלה, כשרק דיברתי על הדברים בשיחות של שישי בערב. אני אופטימי יותר, כי אני מבין שיש פתרונות גם בלי לשנות סדרי עולם. אם הפתרון היה אפשרי רק עם שינוי שיטת הממשל או בתנאי שלום עם המזרח התיכון - הייתי פסימי מאוד. עם שיטת הממשל הזו והמצב הביטחוני שלנו בנינו מדינה מדהימה. זה נס כלכלי, עם כל הטרוניות שלנו. לצד זה, אני הרבה יותר ריאליסטי".

קיבלנו כסף רב מארה"ב.

"גם ערב הסעודית קיבלה, וזה לא עזר לה. אנחנו הוצאנו את המיליארדים על ביטחון. ב-1974 הוצאות הביטחון היו 30% מהתוצר. אם היינו משקיעים את אותם 20% הנוספים במשהו יצרני ולא בטנקים - היינו כיום במקום אחר. זה מעציב אותי כשאני שומע אנשים אומרים שאי-אפשר לעשות כאן כלום. זו מדינה שעם יוזמה אישית, מציעה המון הזדמנויות. היכולת שלך לעשות משהו ולהצליח היא אדירה".

זו ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות?

"הן לא בלתי מוגבלות כי המדינה קטנה, אבל יש הזדמנויות. יש הסכמה רחבה מאוד על מה אנחנו רוצים שיהיה בעוד 10 שנים. ההסכמה מתחילה להתפורר כשאנחנו מתחילים לחשוב מה אנחנו רוצים מחר. את רוב הדברים שאנחנו רוצים בעוד 10 שנים אי-אפשר לקבל מחר. בראייה קצרת מועד יש הרבה יותר אינטרסים. ברגע שנסכים על היעד ל-10 שנים, הרבה דברים יגזרו מזה. כך יהיו גם פחות מריבות על המחר.

"התהליך שאנחנו נכנסים לתוכו הוא תהליך ארוך של שינוי נורמות. אלה נורמות שהשתרשו בישראל ב-50 שנה. אנחנו יכולים לשנות את הנורמות האלה, גם בשיח הציבורי. סביב הרעיון של שגשוג כלכלי יש אפשרות לבנות דברים. צריך לחזק את המשילות של הממשלה, ואפשר לעשות זאת גם בשיטת הממשל שלנו אפילו מבלי להרוג את החדשנות".

פורסם במקור: אתר "דה-מרקר"
תאריך:  07/01/2011   |   עודכן:  07/01/2011
רותם שטרקמן, שרית מנחם
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
"ישראל הייתה יכולה להיות בין 15 המדינות העשירות בעולם"
תגובות  [ 2 ] מוצגות   [ 2 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
צנחן
8/01/11 11:39
2
מטעמים פוליטיים
8/01/11 17:24
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
חיים אתגר מתאגרף כבר חמש שנים. "חרא של ספורט", הוא אומר, "מאוד קשה, מאוד כואב. מרבית האנשים במכון יותר חזקים, ותיקים ומקצועיים ממני. הרבה גברתנים. הרבה אלימות. כולם חברים, אבל אוהבים להחטיף שם". ואתגר גם חוטף וגם מחטיף. "בסוף אתה לומד שצריך לחטוף מכות כדי להתמודד בספורט הזה, כדי ליהנות מהקרב. השבוע שברתי למישהו את האף. פעם ראשונה שזה קורה לי. מאוד לא נעים".
07/01/2011  |  יואב בורוביץ'  |   כתבות
לפני שבוע בדיוק ישבו בפאנל של "אולפן שישי" חבורה שבעת רצון של עיתונאים ואנשי חדשות. יאיר לפיד נתן לכל אחד מהאמנון אברמוביצ'ים והרוני דניאלים את רשות הדיבור, ואלה בתורם הפיצו לחלל האוויר מנטרות מלאות תקווה: "נפל דבר בישראל", "גופה של האישה אינו הפקר", "כולם שווים בפני החוק" וכהנה וכהנה. אחרי שקצת נרגעו מהחגיגה, פנו הנוכחים להתחיל להפנות אצבעות מאשימות כלפי מי שידע והכחיש, מי שראה והסיט את מבטו ומי שחשב לדבר אבל העדיף לשתוק. בכל זאת, מישהו צריך לשאת כאן באחריות על העובדה שאדם כמו משה קצב הגיע לאן שהגיע, והצליח בדרך לעשות את מה שעשה. אם רק העיתונאים שהכירו את הסיפור היו חושפים אותו קודם, הכל היה נראה אחרת. אם רק המשטרה הייתה מצליחה לאסוף עוד ראיות, אם רק הפרקליטות לא הייתה נסוגה ואם ואם. נו שויין, נאנחו כולם, מעתה הכל יהיה שונה.
07/01/2011  |  טל לוין  |   כתבות

07/01/2011  |  אורן קאשי  |   כתבות
אנו נמצאים אחרי ליקוי החמה והרבה אנרגיה חדשה זורמת אל תוך חיינו. האופי של הכוכבים המשפיעים כעת מוליך לפעולה אסרטיבית, יש צורך לעשות ולא לצפות שהדברים יגיעו מאליהם. תנו לעצמכם לנוע עם מאוויי הלב, לבטא את עצמכם, לבטא את התשוקה לחיים ובתהליך הדרגתי שיימשך עד האביב, תמצאו את חייכם פונים לשינוי שיש בו משהו אחר. אם אתם חשים פגועים ממישהו או שאתם מתרגזים, מתנו את עצמכם, נסו לשנות את התבניות הישנות וכך גם תאפשרו לשינוי להתרחש. אל תפספסו את ההזדמנות לעלות על הגשר כדי להביא את ההתחדשות לצד המעשי בחייכם. בחודשים הבאים תלמדו לקחת אחריות ואת חשיבותה של זו על יצירת הצלחה עתידית.
07/01/2011  |  טובה ספרא  |   כתבות
אם מישהו היה אומר לי בפגישה ראשונה משפט כמו "אני רוצה לאהוב מישהי, אבל לא יודע איך" או "אני עדיין לא סגור אם אני בעניין של גברים או נשים", הייתי מוחה מפרצופי את רסיסי כנות-היתר שניתזו עליו ובורחת באיזו אמתלה. אולם נראה, כי הרווק העברי המצוי אינו חושש שגילוי-לב מופרז יתקע סכין בצפלין של הרומנטיקה. ולראיה: הווידויים הנ"ל, ועוד רבים כמותם, נשמעו למכביר בדייטים שתועדו בסדרה 'בקרוב אהבה'.
07/01/2011  |  חגית כהן  |   כתבות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il