האם הרוק הישראלי חוזר למרכז?

אחד הגורמים המשפיעים על דעת הקהל ועל מיקומו של הרוק בתקשורת הוא הפלייליסט המפורסם של גלגלצ. אור צלקובניק, המנהל המוזיקלי של התחנה המצליחה, מצטרף לאלה שטוענים שהרוק מעולם לא עזב אותנו, אלא שהזרקורים של התקשורת, ובהם גם של תחנת הרדיו שלו, הם שקבעו את הטון, או במילים אחרות – התקשורת היא שהעלימה את הרוק הישראלי והיא גם זו שמחזירה אותו היום לחיים. למה? פשוט מאוד: "בשנה האחרונה, אחרי כמות כל כך גדולה של התעסקות בכל המדיות בפופ הים תיכוני, חלה איזושהי ירידה בזרקור שהתקשורת שמה על הז'אנר וזה מה שגרם לרוק להתבלט, למרות שהוא אף פעם לא באמת נעלם". רגע אחרי שצלקובניק מציין שדווקא הרדיו נשאר נאמן כל הזמן לרוק הישראלי והקפיד להשמיע אותו הוא מוסיף למשוואה גם את חזרתם לזירה של השמות הגדולים בתחום. "כולם הגיעו יחד ופתאום רואים את ככל מה שהיה ליד הפופ התיכוני ומתחת לאף".

אך בסופו של דבר הקהל קובע הכל, והמצעד של גלגלצ בשבוע החולף יכול להעיד במידת מה על רצונות המאזינים. השיר החדש של עידן רייכל ואביב גפן מוביל, רוני דלומי בתווך, אחריהם כנסיית השכל, שיתוף פעולה של פורטיס וקוואמי ואייל אבן צור חותם את החמישייה. הפלייליסט של גלגלצ, כך לפי צלקובניק, משלב שני פרמטרים. האחד, הוא שיקוף של כמות השירים ואלבומי הרוק שיוצאים לאחרונה והשני הוא תגובות המאזינים. "אנחנו רואים כל הזמן שהמאזינים רוצים לשמוע את המוזיקה הזו, לצד הפופ הים תיכוני, שבו התעסקו כל כך הרבה ועכשיו יש איזו רוויה שמאפשרת להסתכל על אמני רוק, שאף פעם לא עזבו. חלקם פשוט חוזרים עכשיו בבת אחת ונוח כרגע לתקשורת להתעסק בכך, כולל לנו".

דווקא את הנקודה הספציפית הזו מצליח גורם אחד בעולם המוזיקה המקומי לסכם במשפט אחד. "הייתכן שבשנת 2011 אנחנו עדיין נשענים רק על השמות מהעבר?", מתרעם שאול מזרחי "זה סמן ימני שאמור להדליק אור אדום לכולם", הוא אומר, "הכי קל לשים את ברי ומוניקה אבל אני רוצה לראות אותם מפתחים דור חדש. החוכמה היא לקחת ולהשמיע את גבריאל בלחסן או את אייל אבן צור שיש לו הרבה יותר משיר ראוי אחד באלבום שלו. אי-אפשר לנפנף בשיר אחד כזה של אמן חדש אלא צריך לתת רוחב".

שמות כמו אלישע בנאי, "אנטיביוטיקה", "אלקטרה", דיה רז ו"נערות ריינס" מחממים מסביב מנועים לקראת אלבומים חדשים ומשלימים את הרמה הראשונה, זו שקוטנר זיהה כ"אזור הותיקים".

קוטנר, למה החבר'ה הצעירים לא מגיעים לתקשורת?

"אני חושב שהמיינסטרים הוא מיינסטרים ושם נמצאים האמנים והותיקים יותר. בתקשורת כל הזמן מדברים על מותו של הרוק אבל במציאות, ברמה של מועדונים ואינטרנט ופעילות שהיא לא מיינסטרים, יש פריחה ממש חסרת תקדים. בשנה הנוכחית הייתה אומנם לאמנים ותיקים תקופה טובה בתקשורת המיינסטרים אבל הכוחות היותר חדשים וסצנת הצעירים דווקא מתרחשת בשוליים, בהופעות קטנות יותר ובטח שבאינטרנט. האמת היא שאני לא חושב שאי פעם הייתה תקופה בה היו כל כך הרבה להקות רוק בארץ. יש מועדונים קטנים וחמישים להקות רוק פעילות כרגע והן כן מביאות קהל ורוח חדשה. יש הרבה פעילות בתחום הרוק".

אתה לא חושב שרצוי שדווקא הכוח המחודש של הרוקרים הותיקים יתועל בין היתר להזנקת אלה הצעירים?

"הם עושים את זה ונותנים במות לחבר'ה צעירים. זה קורה. אחד הדברים שגרמו למהפכת הרוק של שנות התשעים היו שדווקא התקשורת שמה לב למה שנעשה לא במיינסטרים והיו משמיעים דברים באופן שונה מהיום. היום, רוב התקשורת מתייחסת בעיקר לשירים שמצליחים ואני חושב שתפקידה של התקשורת זה דווקא לדאוג לדור ההמשך. אנשי הרוק הוותיקים אומנם עושים דברים מדהימים היום והם שווים את תשומת הלב לה הם זוכים, אבל צריך לשים לב גם לחדשים יותר, והכי חשוב: לא לאבד את התקווה".

גם שמש וגם קוטנר היו כאן בשנות התשעים, אלה שמוגדרות כתור הזהב של הרוק בארץ, ודווקא משום כך מעניין לבחון את ההבדלים באופן ששניהם קוראים את אותה המפה. אם ניקח לדוגמה את שמש, מי שכיהן כראש המחלקה הישראלית של "הד ארצי" והיה זה שהחתים את אביב גפן, "תערובת אסקוט", "נושאי המגבעת" ו"מופע הארנבות של ד"ר קספר" ועוד רבים וטובים, נזהר מאוד בלשונו כשהוא נשאל על הסיכוי שהרוק הישראלי חוזר למרכז הבמה. "קודם כל, אני אנטי סיסמאות. הייתי כזה כשהייתי שם בתחילת שנות התשעים וככה אני גם עכשיו. רוק ישראלי הוא מושג מאוד מופשט ומאוד רחב ואם נתחיל לפרק אותו אז נבין שיהיה קשה מאוד להגדיר מה זה אומר. כל מה שיש בו גיטרות הוא רוק? ומה הופך אותו לישראלי? הוא צריך להיות בעברית? אז הגדרות הן בעייתיות".

אבל בשנים האחרונות הייתה ירידה בנוכחות של הרוק ולעומתו, הזמר הים תיכוני רק עלה ועלה.

"המוזיקה המזרחית הגיעה לאן שהגיעה אחרי עבודה מאוד קשה וסיזיפית של עשרות שנים וקיבלה את הבמה שלה ואת ההצלחות והכל טוב ויפה. רוק, במהותו, מתקיים ברוב המקרים בסביבה מועדונית, בהופעות קטנות ובינוניות כשיש לפעמים את אלה שבולטים מדי פעם ויוצאים להופעות גדולות יותר. מהבחינה הזו, בעיניי, לא השתנה דבר. היחס של התקשורת הוא שהשתנה והקהל לא הגיע למוזיקה המזרחית אחרי התקשורת, היא רק הצטרפה אליו. למשל, כל מה שקורה בערוץ 24. הערוץ הזה לא המציא את המוזיקה המזרחית אלא הצטרף לתופעת העדר וזה בסדר וככה זה בתחום. מתחת לפני השטח, כל הזמן, התקיימו במועדונים הופעות רוק, היפ הופ, ראפ וכל הז'אנרים האחרים".

אז לתחושתך, אין בעצם שום שינוי?

"זה לא לתחושתי. זו עובדה. זה משהו שמתקיים כל הזמן בסביבה אחרת ובקונספט שונה. אולי הם נעלמו מעין התקשורת ואולי גם מהעניין הציבורי, אבל לאורך כל השנים הם היו מאוד פעילים, יצרו תכנים, הפיקו אלבומים והופיעו. הקהל בוחר, וזו זכותו המלאה, בכל פעם בזרם אחר וזה בסדר".

בסוגיה הזו דווקא תמצאו הסכמה בין שמש לקוטנר. זה האחרון מדגיש שההופעות הן לחם חוקו של עולם הרוק והן הפרמטר המשמעותי והחשוב. "המוזיקה המזרחית היא אומנם מה שכולם מדברים עליו עכשיו ובהורדות שירים אולי המוזיקה המזרחית בולטת, אבל אם אנחנו מדברים על הדברים שהכי הצליחו במועדונים ובהופעות, שהן הקריטריון החשוב, אז הרוק נמצא". ואכן, שמות כמו ירמי קפלן, "משינה", אביב גפן ו"שבק ס" הצליחו למכור את כל הכרטיסים להופעותיהם, שוליות ומרכזיות כאחד, בחודש האחרון. שמות שהיו החמים ביותר בניינטיז עושים סוג של קאמבק, באלבומים ועל הבמות, ומשנים את ניחוח המוזיקה שסביב. "רמה אחת בה הרוק הישראלי חוזר בארץ", מסביר קוטנר, "היא הרוק המעט יותר מבוגר, זה שהכרנו בשנות התשעים. מי האמין שירמי קפלן או הג'ירפות יהיו סולד אאוט בבארבי השנה?".

"יש קהל צמא ורעב. מדהים לראות דור חדש שנחשף ללהקות כמו שבק ס' או "מופע הארנבות של ד"ר קספר" מספר שאול מזרחי, הבעלים של מועדון הבארבי התל אביבי הידוע כאחד ממעוזי הרוק החזקים בארץ שמבקש להתעכב על עוד פרט שכדאי לתעשיית המוזיקה להקפיד עליו, "שכחו במדינה שלנו את המונח, "זמר עם", ככל שהמחירים למופעים יהיו שפויים ובגובה העיניים רק נרוויח".

כך נשמעים האנשים שמניעים את תעשיית הרוק בישראל, בעיקר מאחורי הקלעים. כולם טוענים שהיו כאן תמיד ולא נחו לרגע, אלא פשוט נעלמו מאחורי האבק שהעלה כל מה שלא הוגדר כרוק מסביבם. הם קטנים יותר, מחתרתיים יותר, פונים לקהל מצומצם יותר ולא לאולמות כבירים ואולי לכן, בעידן שבו כל מה שמרשים אותנו ומצליח חייב בהכרח להיות גם גדול ומעוטר בתארים כמו "הכי" ו"ענק" – הם קצת נדחקו לאחור. ואולי זהו בכלל מקומו הנכון של הרוק – בשוליים, בועט, משנה וצועק. אופוזיציה קוראים לזה, אם תשאלו את רמי פורטיס, שמדגיש כי עוד לא שם לב לגמרי לתהליך המדובר, "אני באמת לא מתרגש מכל הקומבינציות והשעטנזים שרצים היום", הוא מרגיע, "הם כאן כדי להצליח ולא כדי ליצור מוזיקה באמת. יש היום תפיסה לפיה אפשר להוציא כל יום להיט לרדיו והתוכן לא חשוב והעיקר להיות מפורסמים. תמיד הייתה אופוזיציה למיינסטרים ואני תמיד הייתי בה, גם כשהיא לא הייתה המזרחית. אם לא תהיה אופוזיציה אז המצב יהיה קשה וכל עוד יש אופוזיציה אז המצב טוב".

אבל כמו שזה נראה, יש סיכוי שבקרוב תהיה כבר בקואליציה.

"גם דברים כאלה קורים".