שר במשרה מלאה האם משרד הרווחה הוא משרד סוג ב'? כך לפחות נראה על-פי מינויו בחצי משרה של שר התקשורת
משה כחלון, לאחר התפטרותו של השר
יצחק הרצוג. כחלון ייאלץ לחלק את מיטב זמנו ומרצו בין שני המשרדים.
אין ספק שכל משרד, על-מנת שיתפקד כהלכה, ראוי לשר במשרה מלאה. על אחת כמה וכמה משרד הרווחה, שהוא משרד טעון במיוחד, אשר מתמודד עם בעיות אנושיות, משפחתיות וחברתיות מהמדרגה הראשונה. דווקא לאור ריבוי מקרי האלימות במשפחה, ששיאם ברציחות חסרות-תקדים של נשים וילדים, בעיות כלכליות והטיפול בקשישים המתרבים בעקבות העלייה בתוחלת החיים - ראוי היה שהמשרד יזכה לתשומת לב מיוחדת מבחינה תקציבית ומשאבי כוח-אדם. במקום זאת אנו עדים ליחס של זלזול הקיים כלפיו ברשויות ובממשלה, כמשרד שאינו זוכה למספיק רייטינג ויחסי ציבור בעולם הזוהַר שלנו, המתנהל על-פי חוקי משחק אלה.
לא לפוליטיקה האם
עמרם מצנע ירוץ לראשות עיריית ירושלים? תלוי את מי שואלים. לפחות לפי חבר המועצה מסיעת מרצ, פפה אללו, הוא מועמד ראוי, שגם הציע לו להתמודד על התפקיד.
אין ספק, אם לשפוט לפי הרקורד הציבורי, הן כראש עיריית חיפה והן כראש מועצת ירוחם, מצנע הוא ראש עירייה טוב, בעל כישורים מוניציפליים מתאימים וניסיון עשיר. הוא תפור למשרה הרמה הרבה יותר מאשר לפוליטיקה, שם כזכור נכשל בהנהגת מפלגת העבודה והתפטר. לכן העובדה שנקרא שוב לדגל, כדי לשקם את המפלגה הכושלת, אומרת דרשני. זו היא דומני כרוניקה של כישלון ידוע מראש.
ראוי בהחלט שמצנע יפנה לכיוון המוניציפלי, אם כי עליו לזכור שניהול העיר ירושלים, על מורכבותה הדתית והאתנית, אינו דומה לניהול חיפה האדומה.
לא בטוח למרבה הצער, רצח בידי מאבטח, כפי שקרה במסעדת ביבלוס בטיילת של תל אביב, אינו מקרה ראשון. ארבעת המאבטחים האחרים, שתקפו אותו באלות, אף הם מתגלים כעבריינים.
השאלה היא מדוע לא נלמד הלקח ממקרים קודמים, שגם בהם ניצל המאבטח למטרות רצח את הנשק שבידו, שניתן לו ככלי עבודה. מדוע משרד הפנים וחברות השמירה אינם בודקים את מידת הכשירות הנפשית והמוסרית של המאבטחים, לפחות באותה מידה שנבדקת כשירותם הפיזית?
דומני כי הקלוּת הבלתי נסבלת, שֶבה מאבטחים לוחצים על ההדק ומפעילים אלימות, חייבת להדליק נורה אדומה במשרדים הרלוונטיים להחמיר את הקריטריונים לרישוי נשק בכלל ואבטחה בפרט. אחרת, השאלה היא, מי ישמור על הציבור מפני השומרים?
עונש קל האם עבירות רכוש חמורות יותר מפגיעה בנפש? לפחות כך נראֶה על-פי הפסיקה של בית המשפט העליון, שגזר 14 שנות מאסר בלבד על הנהג הדורס, שי סימון, בתאונת פגע וברח, שבה נהרגה מיטל אהרונסון ז"ל. זאת לעומת 18(!) שנות מאסר שנגזרו על האופנובנק, רוני ליבוביץ, על שוד בנקים.
דווקא בשעה שהקטל בדרכים - ובכללו תאונות פגע וברח - למרבה הצער, במגמת עלייה, ראוי היה להחמיר בעונשים על הנהגים הדורסים. במקום זאת בית המשפט העליון הקל מאוד בעונשו של סימון, כאשר הפחית את עונשו מ-20 שנה ל-14 בלבד, ושידר בכך מסר בלתי מרתיע לנהגים עבריינים בפרט ויחס של זילות החיים בכלל. האומנם שופטי העליון, ממרומי מגדל השן המשפטי, מנותקים מהמציאות הקטלנית בדרכים?
אין עם מי לדבר אחרי התקלה הגדולה ברשת סלקום, קיבלה הסיסמה של המועצה לצרכנות, המעודדת את השיחות מבזק "בבית ובמשרד - מבזק מתקשרים לנייד" משמעות מיוחדת. בזק הפכה לסמל של יציבות, נוחות וכדאיות. אולם לאחר תקלת העשור ברשת החברה, ששיתקה מיליון טלפונים של מנויים בבית ובעבודה, מתברר שלא נוחות, לא בטיחות ולא יער. כל פיצוי ללקוחות, וכל התנצלות, לא ייתנו מענה לאובדן יום עבודה, לשיתוק מערכות חיוניות כמו מד"א ומשטרה, ולציבור מנותק, במיוחד של חולים וקשישים.
בעידן המגה-תקשורת, כשכל דקה שווה כסף, שיתוק המערכת הטלפונית לארבע שעות, נחשב לתקלה חמורה ביותר. לאור סמיכות קריסת המערכות הטלפוניות של בזק ושל סלקום, השאלה המרחפת כעננה מעל מיליוני הלקוחות היא: מי הבאה בתור? חברת פלאפון או אורנג'? למי הפתרונים?
אמנות הגניבה האם עו"ד ירדנה נילמן, האפוטרופוסית שגנבה מיליוני שקלים מחוסיה הקטינים והמוגבלים, עברה 'מסלול הכשרה מעשית' שסלל את הדרך לקראת יעד הגניבה הגדולה? לפחות כך נראה על-פי המסלול האקדמי שעברה החל בלימודי אמנות (הגניבה?), דרך הלימודים בעבודה סוציאלית והסטאז' שעשתה בניהול בית-אבות, שאותם ניצלה להכרת ה'אויב' - האוכלוסיה החלשה, ועד לימודי המשפטים שהכשירו אותה לתפקיד האפוטרופסות, שאותו ניצלה כאמור לגניבת הכספים לצרכיה האישיים.
אולם מעֵבר לכך, לאור ריבוי עורכי הדין, האמורים להיות כלבי השמירה של החוק, אשר מועלים בתפקידם ונתפסים בעבירות גניבה ומרמה, השאלה היא מי ישפוט את המשפטנים ויגן על הציבור מפניהם? האומנם כל עורך דין הישר בעיניו יעשה?
מופע בזבזני האם
ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, מעדיף מופעי ראווה על פרויקטים חיוניים? לא רק השקת 'גמר
כוכב נולד' אשתקד, בעלות של 1.5 מיליון שקל, מצביעה על כך. בחודש מרס הקרוב צפוי להתקיים מרתון בבירה, בעלות של 8(!) מיליון שקל.
אז נכון שהמדיניות של ברקת לאורך כל כהונתו היא להתמקד בארגון מופעי תרבות וספורט, כעלה תאנה לכסות על תפקודו הלקוי בתחומי ניקיון, חינוך, דיור, תעסוקה ועוד, החשובים לאין ערוך ממופעים ראוותניים ובזבזניים (לשכתו המפוארת אף היא ביטוי סמלי למגמה זו). אבל תחשבו מה אפשר היה לעשות בכסף הזה בעיר הענייה בעלת הגירעון התקציבי (לאחר האיזון בתקופת לופוליאנסקי) כדי לסייע לקשישים, להומלסים ולנשים מוכות במקלטים, במקום להשקיע אותו במרתון. אומנם גם הממשלה שותפה במימונו, אך האצבע המאשימה מופנית לא פחות אליה.
אורגני יקר דומני כי הפער במאות אחוזים שבין מחירי הפירות היבשים הרגילים למחירי הפירות האורגניים, שהורגש בקניות לקראת ט"ו בשבט, העלה לתודעה הציבורית את מחירם הגבוה של המוצרים האורגניים בכלל. והשאלה היא מדוע? האם רק בגלל היעדר ריסוס או זריקות אנטיביוטיקה התוצרת האורגנית היא כה יקרה, או שמא כמו בכל מוצר שיווקי יש כאן ניצול מסחרי בוטה של יתרון ירוק זה והביקוש הגבוה לתוצרת בעקבותיו? מה עוד שלכאורה המוצרים הבאים ישר מן הטבע, בלי עיבוד תעשייתי (בדומה ללחם מלא), היו צריכים להיות זולים יותר מאחיהם המעובדים.
נראה כי התמרים המוזלים מזן מג'הול הם "מוצר כיסוי" לשאר התוצרת הירוקה היקרה, שנועד למשוך את הקונים, בדומה למחיר מבצע אטרקטיבי של מוצר נבחר ברשתות השיווק, על חשבון ייקור מוצרים אחרים.
ראוי למכור את המוצרים האורגניים במחירים עממיים, השווים לכל כיס, כדי שיהיו בהישג יד של כל דורש, וליצור תחרות בינם למחירי המוצרים הרגילים, מה שיעלה את רווחיותם.
שיעור בצניעות דומני כי בעידן הרייטינג ועולם הזוהר, כשמעשי הצדקה והחסד הפכו למוצר שיווקי לכל דבר, וכל תרומה נבחנת היטב בעדשת המצלמה, על-פי מדד יחסי ציבור - ראוי ללמוד שיעור בצניעות מהגברת הראשונה, שהלכה לעולמה, סוניה פרס.
סוניה ז"ל, שהרבתה במעשי חסד הרחק מאור הזרקורים, החזירה את המושג מתן בסתר, שהפך כבר בימינו למילה גסה, למשמעותו המקורית והמסורתית, כפי שהיה קיים דורי דורות ביהדות. במעשיה הטובים ובצניעותה היא ראויה לשמש מודל לכל נשות השרים, הנשיאים וראשי הממשלה.
יהי זכרה ברוך.
