אלוף
יואב גלנט צריך ללכת. לא רק שאינו יכול להיות רמטכ"ל. הוא גם אינו יכול להישאר כקצין בכיר בצבא. יתכבד נא ויפרוש, יקבל את מענק הפרישה והפנסיה המגיעים לו, ויילך לעסקים פרטיים. אם המדינה רוצה להכיר לו תודה על שירותיו לבטחון המדינה, שתיתן לו אותות כבוד והצטינות.
העבירה העיקרית של גלנט איננה השתלטות על קרקע לא-לו. זה לא חדש. היה לו ממי ללמוד. ככתב נדל"ן ותיק, סיקרתי פרשיות רבות, חמורות משל גלנט, של אנשי ציבור שהשתלטו על קרקע לא-להם. זה התחיל מיד לאחר הקמת המדינה: בכירים ושרי ממשלה ושרי ממשלה קיבלו מהאפוטרופוס הכללי, בחינם או בכמעט-חינם, מגרשים לוילות ליד כיכר המדינה בת"א, אחד המקומות היקרים ביותר בארץ. כמובן שלא היה מכרז. בין הנהנים היה שר בכיר, זכרונו לברכה, ששנים לאחר מכן ניהל מערכה ציבורית למען טוהר המידות. גם בכיר במשרד האפוטרופוס לקח לעצמו מגרש.
לאורך תולדות המדינה היו בכירים בטוחים, ש"מגיע להם" לקבל מגרשים בחינם או בזול, בתמורה לשירותם למען העם והלאום. אחרים נהגו בכספי המדינה וגופים ציבוריים, כאילו הם שלהם. רשימת אלו שנתפסו וישבו, או יושבים בכלא, כוללת בין היתר את הנגיד הנבחר של בנק ישראל (בשנת 1977) אשר ידלין ואת שר האוצר לשעבר
אברהם הירשזון. שר בכיר אחר נחשד בקבלת טובות הנאה; החקירה נקטעה. הרשימה כוללת פקידים בכירים ופרופסורים מכובדים. גלנט לא חידש הרבה, לא בעיקרון ולא בהיקף טובות ההנאה.
מה שהתחדש לטובה הוא, שהציבור אינו מוכן לשתוק היום. אין שום יראת כבוד לפני "גיבור לאומי" או "בכיר מאוד", אם הוא שודד את רכוש או כספי המדינה. אנחנו לא טוניסיה ולא רפובליקת בננות בדרום אמריקה. גם התקשורת לכל גווניה איננה נותנת בדרך כלל כבוד למי שסרח.
לטעמי, הבעיה העיקרית של יואב גלנט, היא התצהיר הכוזב שהגיש לבית המשפט. בתצהירו כתב, כי "כאזרח שומר חוק" ביקש אישור לתוספת בניה לטירה שלו, לפני שבנה בפועל. המבקר מצא שזו לא-אמת: הוא בנה, ואחר כך ביקש אישור. כל מי שביקש אישור חריג לועדות המקומיות יודע, שקל יותר לקבל את האישור בדיעבד, כי הועדות אינן נוטות להורות על הריסת מבנים, ואפשר גם לסחוב את הביצוע שנים. הוספת 40 מ"ר לטירה מעלה את שוויה בשוק בעשרות ואולי מאות אלפי שקלים.
הנקודה המרכזית היא, שהגשת תצהיר כוזב לבית המשפט היא עבירה פלילית. דינה כדין עדות שקר.
צחי הנגבי הורשע בדין על עדות שקר לא בפני בית משפט, אלא בפני ועדת הבחירות המרכזית לכנסת. לא רק שהורשע, אלא נקבע שעדות זו היא עבירה שיש עמה קלון. הנגבי הפסיד לפי שעה את עולמו הפוליטי. הוא נאלץ להתפטר מהכנסת ומראשות ועדתץ חוץ וביטחון, ואינו יכול, נכון להיום, להיבחר לשום תפקיד ציבורי.
אמירת אמת היא הבסיס לחיים מתוקנים, הן של הפרט והן של המדינה. מי שאינו אומר אמת, איננו יכול לכהן בשום תפקיד ציבורי, ודאי לא בתפקיד שבו הוא צריך לשמש דוגמה למאות אלפי חיילים ואנשי מילואים.
