זה לא הוגן לכתוב ביקורת על "קאמבק", התוכנית היומית החדשה בערוץ קומדי סנטרל, יום לאחר פרק ההשקה. מצד אחד, שאפו שהשיגו את
אורי גוטליב על תקן המנחה שכן דומה שאי-אפשר לפספס עם הבחור הזה ומדובר בהימור בטוח שהוכיח את עצמו. מצד שני בדיוק, אבל בדיוק כמו "
הרצועה" המנוחה, גם "קאמבק" דורשת זמן התאקלמות בקרב הצופה הממוצע. אפילו המעריץ מספר אחד של קודמתה זקוק להבין את הדמויות ההזויות החדשות והקונספט החמוץ-המתוק, המוכר-חדש. כי בינינו, במבט ראשון - לא נפלנו, וזאת בלשון המעטה. אבל העבר כבר לימד אותנו שדברים טובים מתעכלים לאט וכשזה קורה, הם נדבקים כמו צלוליט ישן וטוב ומסרבים לעזוב.
בדומה ל"הרצועה" (סליחה אם מדובר במוטיב חוזר, אבל אין מנוס), יש כאן מנחה הזוי עם פאנל שמשתווה לו: אורי גוטליב הוא לא אחר מאשר חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, שמתבקש על-ידי
גולדה מאיר (
מעין בלום) לשוב לישראל על-מנת להתדיין על המצב הרקוב שנעשה במדינה. זה מסכים והינה קיבלנו יופי של סיפור מסגרת. כחלק מתהליך הבירור של "ישראל - יחסינו לאן", מארח הרצל חברים.
בתוכנית הראשונה היו כאמור גולדה מאיר, נשיא ערוץ 2 שדיבר בשבחן של תוכניות המופת - הריאליטי, צעירה מבולבלת ושטחית שאוהבת פוקסיה ולי בירן. כי מישהו צריך להיות שפוי או סתם לקדם משהו. מבחינת אקססוריז, קיבלנו הרבה מאוד פאות, גימיקים זולים ופרחה אחת. קצת כמו ארוחה משפחתית ביום שישי.
מבחינת הומור - ובכן, קשה. בלום בחצאית ממסדית של גולדה השאיר את הקול הגברי, האישיות הוולגרית ונראה שרגע השיא היה כאשר פישק רגליים משל היה שרון סטון לעניים ומסכנים. נשיא ערוץ 2 הוא טייק אוף על אלעד הגמד (מיותר) והיורשת המלייאנית היא המנפ"לית של הביזנס של אבא שלה, שזה אגב אומר - מנהלת הפייסבוק. חביב בקושי, לא מפיל.
עם זאת, בניסיון להיזכר מה חשבנו לראשונה על סיגי כהן (נתי קלוגר), קפטן סולומוניקו השלישי (יובל סמו) או
אבי ניר (ליאור אשכנזי) מ"הרצועה", גילינו שגם אותם האשמנו בהומור רדוד, לא ברור, מטופש וסתמי. אלא שאז, יום אחר יום, התאהבנו ולא יכולנו להפסיק לצחוק ולהתמכר ולחקות ולצטט. ומכיוון שלמודי ניסיון אנחנו ולא ילדים תמים שלא מבינים דבר, לא כדאי למהר ולהדיח את "קאמבק" מהמסך. מה גם שצמד הזמרים שביצע את שיר הפינאלה "ילדה רעה, נו נו נו", דווקא נתן נחת וזריקה הרגעה שיהיה טוב. נו, זאת רק ההתחלה. כך לפחות נותר לקוות.
