בס"ד
במומו פוסל
כל הכבוד לשר החינוך,
גדעון סער, על יוזמתו לביקור תלמידים במערת המכפלה. זהו המשך להכרזתו של ראש הממשלה לא מכבר על האתר כאתר מורשת לאומית, הזוכה לעדיפות היסטורית ותקציבית. כזכור, גם אז עוררה ההכרזה סערה פוליטית.
ראוי לציין, כי חברון עיר האבות נחשבת, ביחד עם הערים ירושלים, צפת וטבריה לאחת מארבע הערים המקודשות בישראל. ולכן, לאור מעמדה ההיסטורי המיוחד כשם שתלמידים מבקרים בשאר ערי הקודש, אל להם לפסוח על עיר ותיקה זו, בת שלושת אלפים שנה, המהווה גם כלי להכרת מורשת ישראל.
מעניין שד"ר זאב שושני, מנהל גימנסיה הרצליה, שהאשים בחריפות את השר ויוזמתו כנגועים במגמתיות פוליטית, התגלה במערומיו הפוליטיים כשתקף את היוזמה על-רקע ה'כיבוש' הישראלי בשטחים. בכך הוא חשף את צביעות השמאל, שמתנגד ליוזמה ממניעים פוליטיים לא פחות. הפוסל - במומו פוסל כבר אמרנו?
קדימה לאן?
לנוכח הכוכב הטרי במצעד הנחקרים הבלתי נגמר של מפלגת קדימה, מנכ"ל המפלגה משה שחורי ועוזרו, החשודים במתן שוחד, התנער אחד מראשי הסיעה מהפרשה בטענה שחקירת השחיתות לא נוגעת לניהול המפלגה.
התנערות זו מהווה תעודת עניות למפלגה. מדובר באיש המקורב ביותר ליו"ר המפלגה,
ציפי לבני, שבזכותו גם כבשה את ראשות המפלגה. ידועה האימרה "אמור לי מי מקורביך, ואומר לך מי אתה". ובכלל, ריח רע נודף מרשימת המושחתים הארוכה של חַ"כֵּי המפלגה. 'מפלגת מושחתים, נמאסתם' כבר אמרנו? לפחות את התואר המפוקפק הזה מרוויחה המפלגה ביושר.
לחיצת היד הלוחצת
דומני כי לא צריך להיות מומחה לשפת הגוף כדי לשים לב לפניו הקפואות ולעמידתו המאובנת משהו של שר הביטחון,
אהוד ברק, בטקס הפרידה מהרמטכ"ל
גבי אשכנזי. גם כפות ידיו, המונחות זו על גבי זו, מסמלות סגירוּת ולחיצוּת.
יתר על כן, בלחיצת היד הדיפלומטית (אלא מה) בין השניים, בעוד אשכנזי רכון בגופו כלפי ברק, עמידתו של ברק היא קפואה, חיוכו נראה מאולץ ולחיצת היד הלוחצת -לְחוּצה.
כידוע תמונה אחת שווה אלף מילים, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשפת הגוף. אין כמו תמונה היסטורית זו כדי לשקף את הסתייגותו של ברק מאשכנזי, והמעמד המאולץ לגביו של הבוס ולשמש ראי לתחושותיו הפנימיות כלפי הרמטכ"ל היוצא. יש לזכור שגם הרמטכ"ל הנבחר,
בני גנץ, הוא ברירת מחדל, לאחר שבחירתו האישית של ברק בגלנט לא יצאה לפועל, והשאר כבר היסטוריה.
תסמונת בת היענה
אין ספק כי גם אם העומס הכריע את השופט מוריס בן עטר ז"ל, התאבדותו נבעה מסיבות פסיכולוגיות אישיות. אולם מותו הטרגי הניע את בתי המשפט להתמודד עם סוגיית עומס התיקים.
עם זאת השאלה היא, מדוע הממסד - והפעם מדובר בממסד המשפטי - כמיטב מסורת ה'סמוך' וה'יהיה בסדר' הישראלי, מתעורר לפתור בעיות קריטיות רק בעקבות אסון. עיין ערך אסון המסוקים, אסון המכבייה והשריפה בכרמל כבר אמרנו? למרבה הצער הרשימה עוד ארוכה. תחשבו על זה, כמה אסונות ניתן היה למנוע אילו הקברניטים שם למעלה היו חכמים מראש, ולא לאחר מעשה. מה עוד צריך לקרות כדי שהלקח יילמד אי פעם, והשלטון הטומן ראשו בחול, ייגמל מתסמונת בת היענה האופיינית לו, ובא לחיינו גואל?
הַבָּגַדְתּ וגם יָרַשְׁתָּ
סוף סוף, לאחר המתנה ממושכת, אושר בכנסת חוק בשארה, לפיו תישלל הפנסיה מהח"כ לשעבר החשוד בריגול נגד ישראל לארגונים עויינים. בינתיים צוחק הח"כ הבוגד, שנמלט מן הארץ, כל הדרך אל הבנק עם למעלה מחצי מיליון שקל, דמי פנסיה והטבות, שהזרימה לכיסו מדינת ישראל עד כה.
דומני כי ראוי להחיל את החוק רטרואקטיבית על בשארה, כדי לשלול ממנו סכום עתק זה שקיבל מאז נמלט בעקבות המשפט הצפוי לו בארץ. לא יתכן כי "הבגדת וגם ירשת?!”. אולי הכסף (שם המשחק) ירתיע ח"כים אחרים מסיעתו של החשוד שלא להיכנס להרפתקאות עויינות דומות.
הוזלה עכשיו
הוזלת תעריפי התחבורה הציבורית בפריפריה בלבד אומרת דרשני. השאלה היא מדוע לא הוזלו התעריפים בירושלים, הידועה כאחת הערים העניות בישראל, ואשר בה מחיר הנסיעה גבוה ביותר ועומד על שישה וחצי שקלים בקירוב (בניגוד ל-6 שקלים בתל אביב).
לא סוד הוא כי המשתמשים העיקריים בתחבורה הציבורית הם השכבות החלשות, שאין להן רכב פרטי ואשר אינן עומדות בתעריפים הגבוהים. יתירה מכך, דווקא בירושלים המפוקקת, במיוחד במרכז העיר, בגלל הרכבת הקלה, ראוי היה לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית, באמצעות הוזלת התעריפים. זאת בפרט לנוכח העלייה המתמשכת במחירי הדלק (גם אחרי ביטול הבלו). אולם עובדה היא שמשרד התחבורה ו'אגד' אינם עושים דבר לעידוד מדיניות זו בבירה, וחבל.
מדד לא ריאלי
איך זה שמדד המחירים לצרכן עלה החודש ב0.2% בלבד? הדלק, שהתייקר ב-11%, ושאר המוצרים שהתייקרו במשק, מורגשים היטב בכיסם של הצרכנים. אולי הגיעה השעה לשנות את מרכיבי המדד, ואופן חישובו, כך שישקף את הייקור הריאלי. זה חשוב לצורך עידכון משכורות וקצבאות, במקום מדיניות בת היענה הנהוגה באוצר ובממשלה כלפי ההתייקרויות.
ובא לצרכנים גואל.
ההיסטוריה חוזרת
רבותי, ההיסטוריה חוזרת, וגם ההיסטוריה הכלכלית. שר האוצר,
יובל שטייניץ', מוצא עצמו באותה סיטואציה, תחת מִתקפה תקשורתית וציבורית חסרת תקדים, שבָּה מצא את עצמו לפני מספר שנים על אותו כסא הבוס שלו,
בנימין נתניהו. גם אז, נמתחה ביקורת חריפה נגד ביבי על-רקע צעדים תקציביים בלתי פופוליסטיים שנקט, אשר פגעו בשכבות החלשות ובשכבות הביניים. צעדים אלה (ובעיקר הקיצוץ הדרסטי בקצבאות) די היה בהם כדי להאפיל על הישגיו הכלכליים שהזניקו את המשק לצמיחה.
גם ההתייקרויות בכל תחומי המשק, תחת שרביטו של שטייניץ, הפוגעות בחלשים ובמעמד הביניים, מצליחות להעיב על הישגו העיקרי - ייצוב המשק בעידן של משבר פיננסי עולמי, וחיזוק מעמדו של השקל בעולם, שהפכו את ישראל למרכז השקעות חוץ (כידוע להצלחה אבות רבים, ולהישג חשוב זה שותף לא פחות נגיד בנק ישראל,
סטנלי פישר, במדיניותו המוניטרית הזהירה).
אין ספק טוב שיש ביקורת ציבורית שתביא בסופו של דבר להוזלת מחירי הדלק והמים. ועם זאת אסור שהיא תאפיל על הישגים פיננסיים חשובים של השר לכלכלת ישראל בטווח המיידי והארוך.
זיג לטובה
אומרים שביבי הוא זיג. אומרים שביבי הוא זג, שהוא סחיט ולחיץ ונכנע ללחץ הציבורי. מה אכפת לכם? גם זיג לטובה. העיקר השורה התחתונה, שהוא ביטל בסופו של דבר את המע"מ על פירות וירקות (זוכרים?) ועכשיו הוריד מחירים. במאזן ההישגים 1:0 לטובת הציבור, שיכול לסמן ניצחון.
נכון חבל שנתניהו לא פעם מוּבל על-ידי דעת קהל, במקום להוביל ולגלות כושר מנהיגוּת לא רק בעיתות חירום, כפי שהוכיח באסון הכרמל. כמי שחרד לתדמיתו, ולטובת העם, עליו להיות חכם לפני מעשה, ולא אחריו. זה גם מצטייר טוב יותר בעיני הציבור. סוף מעשה - במחשבה תחילה, כדברי המשורר, כבר אמרנו?
תביעה ייצוגית
כל הכבוד למשפחת אונגר על התביעה המשפטית נגד הרשות הפלשתינית על רצח הבן וזוגתו בפיגוע טרור.
הצלחת התביעה ראוי שתעודד את ארגון נפגעי הטרור להגיש תביעה ייצוגית נגד הרשות בשם מאות ההרוגים בפיגועים, ואלפי הפצועים שנותרו נכים לכל חייהם, ובני משפחותיהם.
אם פתרון מדיני אין בנמצא, אולי הכסף ידבר. יש לקוות כי החשש מפני תביעות משפטיות דומות, שיגדיל את החור בכיס הרשות, בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים, ירתיע אותה מלאפשר לפיגועים נוספים לצאת משיטחה, ולעשות הכל כדי למנוע אותם, ובסופו של דבר יכריע את אכזריותם של המחבלים. ובא לציון גואל.
כרטיס שחור
עכשיו זה רשמי: אם עד עכשיו ידענו שישנם עורכי דין, אשר בניגוד לתדמיתם מעורבים במעשי הונאה ומרמה, הרי לאחרונה מתברר, שיד להם לא אחת גם בעסקי סמים. את האישור לכך קיבלנו משירות בתי הסוהר, שאסר על עורכי דין להיכנס לבתי הכלא בתיקי עור שחורים.
אז נכון שהתברר שהתיקים הללו משבשים את מערכת הבקרה האלקטרונית בכניסה, אך הסיבה הרשמית שניתנה לתקנה זו הייתה, כדי למנוע הברחת סמים של עורכי דין למרשיהם הכלואים מאחורי סורג ובריח. לנגד עינינו מתגשמים דברי הנביא ישעיהו "וַיהי משפט לְמִסְפָּח". בושה וחרפה לנציגי החוק העבריינים כבר אמרנו?
דינמיקה טבעית
הצעת החוק של ח"כ
ציון פיניאן מהליכוד, הקובעת כי יש להשמיע ברדיו שירים יהודיים, היא מיותרת. נכון שהיא עושה כותרות ליוזם ההצעה, אך העיתוי מוטעה בהחלט.
לא סוד הוא שאנו נתונים בעידן פריחתה של המוזיקה היהודית, וכל זַמר המכבד את עצמו, ללא הבדל השקפה או עֵדה, שר שירי מסורת, שהפכו לפופולריים ומבוקשים בכל רשתות הרדיו. אז תנו לדינמיקה לעבוד ולעשות את שלה. עם כל הכבוד לח"כים, המחפשים רייטינג, אל תעצרו את התהליך המופלא באמצעות הצעות חוק משמימות, שיעלו אבק בספר החוקים. דומה הדבר, למי שבא למכור זהב בארץ בעלת אוצרות זהב, כבר אמרנו?
לתשומת לבך מר פיניאן.
הבהרה: המדור בשולי הכותרות הוא מדור קליל המגיב בקצרה לידיעות חדשותיות מרכזיות או שוליות (ומכאן שמו). המדור מביע דעה אישית, ואינו בא להחליף את התחקיר העיתונאי האוביקטיבי.
