במשפחת מוזס חוגגים. נמרוד ניר, בנם של ג'ודי
שלום-ניר-מוזס ועמירם ניר ז"ל, העומד בראש חברת The Brief, קיבל לידיו את תקציב הפרסום של עיתון
מעריב ואת הובלת השינוי הענק המתוכנן במבנה הגרפי של העיתון הנחשב כיום לשלישי בגודלו במדינה. אחרי
ידיעות אחרונות וישראל היום, כמובן. בכך התרחש שלב נוסף במהלך הגדול המתרקם מאחורי הקלעים מתחת לאפם של הממונה על ההגבלים העסקיים ובעלי השליטה בכלי התקשורת האחרים-המתחרים.
החגיגות בזכות "עריקתו" כביכול לעיתון מעריב, סוקרו בימים האחרונים בהרחבה ניכרת בחלק מאמצעי התקשורת.
גלובס הקדיש לכך כתבת-ראיון חושפנית ותמונות ענק. ערוץ 10 הקדיש כתבת יומן מפרגנת. אין חולק כי מדובר באיש מקצוע צעיר מוכשר ומרשים. אלא שכלי תקשורת לא התמקדו בעיקר. אולי לא הבינו מה באמת מתרחש מאחורי הקלעים ולא חשו בסכנות, אך נראה כי הם בחרו להימנע מלעסוק בכך.
בראיונות האישיים נשאל נמרוד ניר שוב ושוב האם כניסתו למעריב אינה מהווה קריאת תיגר על דודו,
ארנון (נוני) מוזס - העומד בראש העיתון ידיעות אחרונות. "הקרב שלי הוא לא מול נוני, אלא מול מארק צוקרברג", השיב-הבהיר נמרוד ניר, ועם או בלי כוונה אישר בפועל את הבעיה המרכזית המתרקמת כאמור: זהות האינטרסים המסוכנת המתהווה ממש בימים אלה בין שני העיתונים הגדולים.
מהלכים דרמטיים מתחת לפני השטח
זהות האינטרסים האמורה לא נוצרה יש מאין. בחודשים האחרונים מתנהלים מהלכים דרמטיים באמצעי התקשורת בכלל ובעיתון מעריב בפרט. איש העסקים
זכי רכיב רכש כרבע ממניות העיתון. על-פי ההסכם בינו לבין הכשרת הישוב, הוא קיבל לידיו את השליטה בעיתון.
עפר נמרודי, מי שהיה הרוח החיה בעיתון מאז אפריל 1992, התפטר מכל תפקידיו והותיר בידי רכיב את השליטה הניהולית ואת ההובלה במעריב.
אלא שרכיב, הנחשב למיליארדר בערבון מוגבל מאוד, אינו עובד לבד. וגם לא נקי. רכיב מחזיק קשר הדוק מדי עם ג'ודי שלום-ניר-מוזס, אמו של נמרוד. סוד גלוי הוא כי אין מדובר בקשר ידידותי בלבד, אלא בקשרים עסקיים ובזהות אינטרסים ברורה המעלה חשש להיווצרות מונופולין רחב היקף שבמרכזו ידיעות אחרונות ומעריב. לראיה:
- ג'ודי שלום-ניר-מוזס מחזיקה ב-12% ממניות ידיעות אחרונות, הנשלט כידוע על-ידי אחיה ארנון (נוני) מוזס. די היה בכך כדי לחייבה בהימנעות מכל מעורבות בנעשה במעריב;
- ג'ודי שלום-ניר-מוזס מקיימת שותפות עסקית עם זכי רכיב (שייעודה הוא גם לעסקי תקשורת) שאת פרטיה מצניעים השניים. שניהם חולקים את אותו משרד ומנהלים ממנו חלק מענייניהם;
- ג'ודי שלום-ניר-מוזס מעורבת מקרוב בהתנהלות עיתון מעריב. רכיב שומע את עצותיה ופועל בהתאם. כך לגבי החלפת העורך במעריב, כך לגבי החלפת המנכ"ל, כך לגבי ההתנהלות מול כמה עיתונאים בכירים בעיתון - שחלק מהם מתלוננים על מעורבותה - וכך גם לגבי פרסומים מגמתיים בעניינם של בני הזוג בנימין ושרה נתניהו;
- ג'ודי שלום-ניר-מוזס, שהיא אישה מוכשרת ומקושרת ופעלתנית, מנהלת בפועל את רכיב. יודעי דבר יודעים לספר על השפעתה הגדולה ועל רכיכותו של רכיב.
זהות אינטרסים וסכנה גדולה
בנסיבות שנוצרו - כפי שאלה תוארו לעיל - אנו נמצאים שוב בפני סכנה גדולה לחופש העיתונות ולחופש הביטוי, סכנה הנובעת מהיווצרות מונופולין דה-פאקטו. ארנון מוזס השולט בידיעות אחרונות מזה; וג'ודי שלום-ניר-מוזס השולטת ברכיב ומשפיעה בפועל על התנהלות מעריב מזה. משפחה אחת מגיעה למצב שבו היא יכולה להשתמש ולנצל את כספו של רכיב במעריב, להילחם יחד בעיתון ישראל היום שבבעלות המיליארדר
שלדון אדלסון, ולהשפיע באופן מכריע על סדר-היום הציבורי.
הנה כי-כן: העובדה שבשנים האחרונות הסתמנה מתיחות גלויה בין ג'ודי שלום-ניר-מוזס לבין אחיה ארנון מוזס, איננה יכולה להרגיע. עכשיו קיימת ביניהם זהות אינטרסים. לראיה: שני העיתונים חדלו לתקוף זה את זה; שניהם מתמקדים בתקיפת העיתון ישראל היום ובעליו; ושניהם מנהלים מלחמת חורמה נגד ראש-הממשלה,
בנימין נתניהו, שעודד את אדלסון להוציא לאור את ישראל היום.
נוני לא נמנע מלנצל לרעה את כוחו
עיתון ידיעות אחרונות היה נתון לפיקוח משנת 1995, בשל הכרזתו כמונופולין בתחום של הוצאת עיתון יומי. הצו ההוא הוצא בזמנו בעקבות דרישה שהגיש הח"מ. בשנת 2008, לאחר חדירתו של העיתון ישראל היום, נפל חלקו של ידיעות אחרונות אל מתחת ל-50% משוק העיתונות היומי, ובהתאם בוטלה הכרזתו כמונופולין.
עתה, כאמור, נוצר שוב מונופולין. הפעם כזה הבנוי משני עיתונים. מדובר בסכנה אמיתית וקרובה לציבור, שכן המדובר בהשפעה עצומה של
משפחה אחת בישראל - היא משפחת מוזס, על-סדר היום הציבורי. קשר הדם בין ג'ודי לנוני הוא שיקבע. האינטרסים הפסולים של ארנון מוזס יחלחלו למעריב עם או בלי "הדרכת" העיתונאים. וכאשר עסקינן בארנון מוזס - ניסיון העבר מוכיח כי הוא לא נמנע מניצול כוחו לרעה. הוא רדף אישי-ציבור שלא סרו למרותו ולא נמנע מליזום תחקירים מגמתיים ומלוכלכים נגד פירמות שלא העבירו לידיעות אחרונות תקציבי פרסום כדרישתו. מנגד, הוא פעל לפאר ולרומם אישי ציבור ששירתו אותו נאמנה, גם כאשר התגלה כי אלה סרחו ואף הורשעו בפלילים.
