האם אנו עומדים בפני המקרה הראשון בתולדות המדינה, בו אדם שהורשע בבית משפט וטען להרשעת שווא, יוכיח באופן פוזיטיבי כי אדם אחר ביצע את העבירה?
כך זה נראה לפחות, לאחר שתוצאות בדיקת DNA שערך אדריאן שוורץ, שהורשע בשנת 91' באונס קטינה ונידון ל-20 שנות מאסר, מעלות כי אדם אחר ולא הוא ביצע את האונס. פרופ' קנת מן, שהיה הסניגור הציבורי הראשי וליווה את שוורץ במשך השנים, יגיש מחר (ד', 3.11.04) בשמו בקשה לבית המשפט העליון, לשחררו מן המעצר לאלתר, וכן בקשה מנשיא בית המשפט, השופט אהרן ברק, לקיים משפט חוזר בפרשת האונס, נוכח הראיה החותכת.
מואשם ב-7 מקרי אונס, מורשע רק בשניים מהם
בתחילת שנות ה-90' עמדה המדינה בפני גל של מקרי אונס שלא פוענחו. המשטרה התמקדה ב-14 מקרים באזור המרכז ואחד בירושלים, כאשר הזרקורים הופנו לעברו של אדריאן שוורץ, שהיה בעל עבר פלילי - ריצה 9 שנים בגין עבירה אחרת, בה הודה בביצועה.
שוורץ הועמד לדין בחודש פברואר 1991 באשמת ביצועם של 7 מעשי אינוס, רובם בקטינות. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו בשניים מאותם מעשי אינוס וזיכה אותו מחמת הספק מיתר החמישה, "אם כי לא בלב קל". בגין האישום הראשון, נידון שוורץ ל-20 שנות מאסר ובגין השני נגזרו עליו 14 שנות מאסר, כאשר בית המשפט קובע כי 5 מתוך 14 שנות המאסר באישום השני ירוצו במצטבר ל-20 השנים.
העליון מזכה אותו מאחת ההרשעות
ערעור המדינה לבית המשפט העליון על שתיים מהחלטות הזיכוי נדחה, ואילו ערעורו של שוורץ על הרשעתו נתקבל בכל הנוגע לאישום השני, שנסיבותיו היו חמורות פחות, וזאת "על-אף החשד הכבד שמקימות הראיות לחובתו". משכך, הועמד עונשו על 20 שנות מאסר, אותן הוא מרצה עד היום. בקשתו לקיים דיון נוסף בערעור נדחתה על-ידי בית המשפט העליון.
האישום היחידי בו הורשע, אם כן, נסב על אינוסה של ילדה בת כעשר, שלאחריו נטש האנס את הילדה כשהיא פצועה, המומה ומדממת. הרשעתו של שוורץ התבססה על כמה ראיות: עדות הילדה בפני חוקר נוער וזיהויו של שוורץ בידי הילדה במיסדר זיהוי של תמונות; זיהוי ארנקו של שוורץ בידי הילדה; ראיות נסיבתיות שונות; וסירובו של העותר ליתן דגימה מדמו לבדיקה ולהשוואה לסוג דם האדם שכתמי-זרע משלו נמצאו בזירת העבירה.
סירב לתת דגימת דם במשך שנים
אינוסה של הילדה התבצע במקלט, ועל מזרן שהיה במקלט נמצאו כתמי זרע שהועברו לבדיקת מעבדה. בתחילה הועלתה סברה כי הזרע שייך לבעל דם מסוג A. אדריאן שוורץ נתבקש לתת דגימה מדמו, והובהר לו מפורשות כי בדיקה זו עשויה לנקותו מכל חשד, ובה-בעת לא יהא בה כדי להפלילו אישית, שכן גם אם יסתבר כי סוג דמו הוא כסוג הדם של בעל הזרע, לכל היותר ניתן יהיה לשייכו לקבוצה גדולה באוכלוסיה, שסוג דמה הוא כסוג דמו של בעל הזרע.
ואולם, שוורץ סירב לתת דגימה מדמו, ונימק זאת בחשש שהמשטרה תעשה בדגימה שימוש לרעה ותפברק ראיות נגדו. משכך, הרשעתו לא בוססה על כל ראיה פורנזית כמו דם, זרע, רוק וכו'. בהמשך התברר לחוקרים שלא ניתן לקבוע בבירור את סוג דמו של בעל הזרע. מידע זה לא נמסר לשוורץ, והוא המשיך להחזיק בסירובו למסור דגימת דם מדמו.
מבקש להגיש דגימת דם שביצע באנגליה
עם זאת, במסגרת הערעור שהגיש לבית המשפט העליון, הוא ביקש רשות להגיש ראיה נוספת (דבר שאינו מקובל במסגרת ערעור; נ.ש.) - חוות דעת על בדיקות דם שנעשו מטעמו במעבדות פרטיות באנגליה. בקשתו זו נדחתה, הן משום שגם אם בדיקת הדם אמינה, הרי שדגימת הזרע שנמצאה בזירת האונס אינה יכולה להצביע על סוג הדם, והן משום שלדעת בית המשפט, בדיקות הדם באנגליה נערכו בידי מעבדה פרטית, ללא כל פיקוח ובקרה, ואין כל ראיה כי היה זה דמו של שוורץ אשר נבדק.
שתי הערכאות, הן במחוזי בו הורשע והן בעליון אליו ערער, הציעו לו השופטים לבצע בדיקת דם שתיערך בחסותו ובאחריותו של בית המשפט. שוורץ הסכים בתנאי שהדם שיימסר על-ידו ייבדק אך ורק לצורך קביעה של סוג הדם ואופי ה"מפרישות" שלו, ולא לשום צורך אחר, לרבות בדיקת DNA.
מבקש לקבל מוצגים מזירת הפשע
בשנת 2000 הגיש שוורץ בקשה לבית המשפט העליון בה ביקש שיימסרו לו כמה מוצגים מזירת העבירה. הוא ביקש, בין היתר, מבחנות המכילות חומר שנלקח מהווגינה של הילדה ובו נמצא חומר החשוד כדם; חומר שנמצא בכתמים שעל תחתוניה וחצאיתה של הילדה ואשר בהם נמצאו סימני דם וזרע; חומר שנמצא בכתמים שעל המזרן והשמיכה בזירה.
המדינה התנגדה למסירת הראיות, וטענה כי קיים חשש שמא במהלך השנים נזדהמו המוצגים, כך שבדיקתם לא תעלה מימצאים מהימנים. בנסיבות אלו, ספק אם יש טעם בעריכת בדיקות שתוצאותיהן תהיינה נגועות במהימנות. עוד טענה, כי קיים ספק אם ניתן בכלל למצות מן המוצגים חומר שיספיק לעריכת בדיקה.
השופט מישאל חשין קבע, כי לשוורץ לא עומדת הזכות לעיין בחומר החקירה האמור, משום שאת כל אלה יכול היה לדרוש בטרם הורשע. עם זאת, המדינה הסכימה להיעתר לחלק מבקשותיו לפנים משורת הדין, בתנאי שהוא יסכים לתת דגימת דם. לאחר שהשופט חשין הבהיר לשוורץ שאם לא יסכים לכך, הוא דוחה את הבקשה על הסף, והוא אכן התרצה לאחר שהוסכם כי בדיקת הדם וה-DNA תיערך במכון לרפואה משפטית באבו כביר, שהוא גוף חיצוני למשטרה.
בדיקה אחת אינה חד-משמעית, השנייה כבר כן
המדינה הצהירה, כי תהיה בעיה להפיק דגימת DNA מהדגימות שנלקחו מגופה ומתחתוניה של הנאנסת, הן בשל הזמן הרב שחלף מאז נלקחו והן משום שלא נותרו תאי זרע. בסופו של דבר, לא העלתה הבדיקה ממצאים חד-משמעיים, אולם מי שהיה אז הסניגור הציבורי הראשי, פרופ' קנת מן, הגיש בקשה לבדיקה חוזרת, והפעם בממצאים נוספים שנותרו בידי המשטרה - המזרן והשמיכה.
שלשום (א') נתקבלו תוצאות הבדיקה, לפיהן על המזרן והשמיכה נמצאו כתמי זרע שאינם של אדריאן שוורץ, מה שעשוי להביא כעת לזיכויו ולסיומה של הפרשה.
ממשרד המשפטים נמסר בשם הפרקליטות, כי "תוצאות בדיקת ה-DNA שנערכה בהסכמת הפרקליטות, נתקבלו בימים האחרונים בפרקליטות והועברו מייד לסניגוריו של שוורץ. בפרקליטות עדיין לומדים את הממצאים, בטרם תוגש העמדה בשאלת המשך ההליכים בתיק".
