ראש ה
ממשלה דפק על שולחנו, ואמר ש'התנהלות זה לא רק דיבורים'. נשמע כמו התחלה לספר טיסה פוליטי, או לרב-מכר של רם אורן. למען האמת, נשמע לא רע, ביבי. גבר, איש מעש, לוחם שוויון אמיץ. וכמו כל גבר-גבר, יש לו גם "ילד כאפות" משלו, צעצוע שנסחב אחריו באשר יפנה, מהנהן בראשו למשמע כל הערה של הביג בוס. ביבי בטח קורא לו שטייניץ, כמו בצבא, וזה מזכיר לו שבתיכון התחילו להתייחס אליו רק כשדרש בתוקף שלא יקראו לו "יובי" יותר, ושהוא לא באמת ילד של אימא, ושהוא מוכן להשתכר איתם ולגנוב איזו בזוקה כדי להוכיח את זה. והוא מרגיש שבנוכחות המאסטר, הוא לומד. ויום אחד יהיה מאסטר שכזה בעצמו. הוא מדמיין את עצמו לבוש חליפה, מעונב, ובמבט נכאים (בכל זאת, למד משהו ביחסי ציבור מזה שמעליו) מודיע על פרישה דרמטית מהליכוד, ביתו השני, וחבירה למפלגת 'קדימה עצמאות ביתנו' המאוחדת. הוא מדמיין את עצמו נבחר בפריימריז, מחלק צ'פחות. הוא מדמיין את עצמו כראש ממשלה. דופק על שולחנו ואומר שהתנהלות זה לא רק דיבורים. הוא מדמיין, בעיקר.
יובל שטייניץ לא יהיה ראש ממשלה. משרד האוצר בו הוא לכאורה שולט כיום היה ויהיה תפקידו הבכיר ביותר. אני בטוח שביבי ימצא, בקדנציה הבאה, "יובי" חדש. לזה הנוכחי יש פרצוף קצת מבאס.
יובל שטייניץ לא יהיה ראש ממשלה, כי גם הוא, ככולם, קונה את התיאור מהפסקה שמעל זו הנוכחית. הוא אכן מאמין בזכריותו של הביבי המצוי, וכידוע, קפיטליזם ושוביניזם הולכים היטב יחדיו, עוד זם, פחות זם, העיקר שזב יקבל את מבוקשו. כיאה למדינה מיליטנטית באופייה, שצה"ל הפך בה מ'כור היתוך' לחזות הכל, ואביב גפנים למיניהם חוששים לגורלם (והפעם לא בגלל אייל גולן, חוק האמן המשתמט מחליף אותו בהצלחה מרובה), הממשלה זקוקה לגנרל מסוקס שינהיג אותו, העם זקוק לליברמן. אך היות שליברמן המקורי מהווה איום על ראש הממשלה הנוכחי, שמודע לכך, מצא הביב-מנהיג פתרון - ביבי עובר טרנספורמציה של הפיכה לליבי(רמן). אין אני מתכוון לדעותיהם הפוליטיות של שני האישים, שהשוני בהן נובע מהיות נתניהו אשף, אמן, גאון (ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם) שיווקי ואיש יחסי הציבור הטוב בארץ, ומהטובים בעולם (מד-מן יכולים רק להביט בקנאה). נתניהו מודע לבעייתיות שבדימוי הגנרל הגזען, עדיין קיימים כמה אשכנזים סמוקי-לחיים בבריטניה ובפינלנד שלא מתלהבים ממנו. שמאלנים, אלא מה. זה עם השפם שהמציא מילים מצחיקות כמו אייזנצגרופן לא היה פופולרי במיוחד. לכן הוא רוקד על שתי החתונות, זו של איש המדון שדופק על שולחנות וזו של שוחר-השלום, הקומוניסט הצעיר, של הפחתות מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית (איני משקר, חבריי לסוציאליזם, הוא הגדיר את עצמו כבעל "אמירה חברתית מסוימת", ממש היום, ואני כנראה הראשון שמזדעק על כך).
הייה פראייר! יובל שטייניץ לא יהיה ראש ממשלה כי נראה שהוא אוהב את עולם הגברים בחליפות ואת אנשי השררה מלאי הכריזמה, אנשי השררה שממשיכים להאמין במראית העין של חופש ההזדמנויות שמציג הקפיטליזם, שממשיכים להאמין שיש תפקיד נוסף, שם למעלה, שיתפנה יום אחד, ומחכה רק להם. יובי ישאר יובי עד אשר יהפוך לגבר אמיתי, ולא לגבר שהוא חושב שהוא. הדרך הפשוטה ביותר לעשות זאת תהיה לעמוד מול הגבר שמהווה המנטור שלו, "להפשיט" אותו ו"להציג אותו במערומיו". כיוון שלביבי אין כל סיבה להתגאות בזכרותו.
יובי יהפוך לשטייניץ, אחד מהחבר'ה, כשיפסיק להסתפק במשרד האוצר ובהיותו נער השעשועים של נתניהו, כשיקים קול זעקה גדולה כנגד מראית העין שבפעולות זה שמכתיב את פעולותיו הוא, שמקצץ בדורסנות ביד אחת אבל מוריד את מחיר הנסיעה בעשרה אחוזים, לעג לרש בערי הפריפריה שמורכבות רובן ככולן מאנשים שגם ההורדה הזו (למחיר שלפני שנים לא רבות, ממש בעשור האחרון, היה מופלג, וכיום נחשב לנורמה - בעוד שהמחירים ממשיכים לעלות בקצב רצחני, שכר המינימום ממשיך להזדחל באטיות ובקושי רב מעלה) לא תכניס כרטיס חופשי-חודשי לרשימת הקניות שלהם לחודש הקרוב (אחרי הנחה של עשרה אחוזים, יעלה כרטיס כזה ב'מטרודן', חברת האוטובוסים הבאר-שבעית והפריפריאלית 138.4 ש"ח, הרבה מעבר ליכולת אדם שמשתכר פחות משכר המינימום). נתניהו שמוריד 23 אגורות ממחיר שבקרוב יהיה כפול מזה שנרשם לפני כעשור (לצערי, לא הצלחתי למצוא נתונים מדויקים, תודות לאתרי הממשלה הכושלים, אך זה קרוב למדי למציאות) לועג לעם, והעם ממשיך לקבל בשתיקה, ולזלזל בכל אותם 'פראיירים' משכנתנו מצרים שמפסידים עבודה ואת שידורי '
כוכב נולד' המקומי בטלוויזיה כדי להפגין. המילה פראייר, אגב, באה מגרמנית. משמעותה היא 'חופשי'. נשמע לא רע בכלל להיות פראייר.
אז יובי, הייה פראייר. אם אתה חפץ בכך, הייה קפיטליסט. הקפיטליזם של אדם סמית', ממציא התורה, ניסה להביא את האדם לחירות. גם הפראיירים שהפגינו ימים כלילות במצרים נהנים כעת מחירות נדירה. הייה האיש שאתה יכול להיות, שמוחה על מחיר החלב הגבוה בעולם, כשישה שקלים לבקבוק, שמוחה על השכר הממוצע לעובד סוציאלי בארץ (כ-5,000 ש"ח, כשעובדים רבים נמצאים במצב כלכלי לא טוב יותר ממטופליהם). שמוחה על אותה עובדת סוציאלית (90% מהעובדים הסוציאלים הן עובדות. הזכרתי כבר שוביניזם?) שעובדת בשש (!!!) משרות במקביל כדי להמשיך לשרוד עם ראש מחוץ למים, שבבקרים מלווה חולי סרטן גוססים במחלקה אונקולוגית ובערבים מחייכת ללקוחות העשירים והמבושמים כמארחת במסעדה יוקרתית. הייה הפראייר ששם סוף ל-16 ש"ח לשעה ללא שום תנאים סוציאליים שמרוויחות כבר עשר שנים המנקות במעונות הסטודנטים בקמפוס הר-הצופים שבירושלים, תוך ניצול אי-ידיעת העברית שלהן. הייה הפראייר הזה. או שתהיה פראייר - במובן שהכרתם עד לפני כמה פסקאות - הפראייר שמאמין במדיניות הממשלה, מאמין שטוב לו איפה שהוא נמצא כרגע, מאמין שבאחת מהופעותיו הקרובות בתוכניות סאטירה בטלוויזיה הוא יצליח לענות לעניין ולא להשיב ש'יש אנשים שגונבים וזה נו-נו-נו והם צריכים ללכת לבית סוהר' כשישאלו אותו למה מפריטים במדינה גם את בתי הכלא, מאמין שהוא יישאר לנצח במשרתו הרמה. שמאמין שכסף - 70 מיליארד דולר במקרה מובארק - קונה שליטה גם על הנפש. הוא לא, יובי, הוא לא.
