הצעת חוק "תמימה" הוגשה בשבוע שעבר בכנסת ישראל בידי ח"כ
חיים אורון - יו"ר מרצ - ונפלה ברוב מוחץ. מרצ יכולה להמשיך ולשחק את משחק "יפי הנפש". הצצה מעמיקה לעובי הרעיון מגלה כי מאחורי מסיכת הפורים השמאלית מסתתר פרצוף לאומני, שבעתיד מי יודע אם לא ישתמשו בה "ישראל ביתנו", המפד"ל ו"האיחוד הלאומי".
בהצעה החדשה מבקש אורון לכלול במונח "יהודי" לא רק הסבר דתי, אלא "כל מי שחפץ להצטרף לעם היהודי או להשתתף בדרכו". לכאורה זו הצעה אנטי-דתית, אך אם נוסיף ונחבר לרעיון החדש את חוק השבות הגזעני שכבר קיים, נגלה שייפגעו ממנו לאו דווקא החרדים ו/או הדתיים, אלא דווקא אלה שאנשי מרצ חפצים בזכויותיהם: אזרחי ישראל הפלסטינים, וייתכן שגם תושבי הרשות הפלסטינית - אם וכאשר ה"מצטרפים החדשים לעם היהודי" יהפכו ל
מתנחלים.
קשה להאמין שמפלגת שמאל אמיתית ואופוזיציונית בעולם הייתה מגישה הצעה דומה בארצה - להרחיב את ממדי העם השליט במהגרים גזענים על חשבון המיעוטים הלאומים. הצעה כזו מתאימה יותר למפלגה לאומנית באירופה, נגד המיעוטים החדשים שנוצרו במערבה של היבשת.
לפני כשלושה עשורים איש לא היה מאמין שרעיון כ"חוק הגיור" יעבור בקלות, ועוד מימין המפה הפוליטית, וייתן תנופה לשינוי פוליטי-דמוגרפי ולאומני כל-כך. אך החלוצים של הרעיון הזה באו אז דווקא משמאל, והם אבות מייסדי מרצ בדמותן של רצ ההיסטורית, פורשי מפ"ם למיניהם ומחנה של"י. גם אז הם דיברו "נגד הכפייה הדתית" וקראו ל"פלורליזם", כאשר ביקשו להרחיב את ההגירה "היהודית" לארץ מברית-המועצות ההיסטורית. הם עמדו על כך שהמונח "יהודי" יהיה רחב ככל האפשר, וכך הם דרשו גם בעניין "הפלאשים", "יהודי" אתיופיה. מרצ וה"שמאל הציוני" יכולים לזקוף לזכותם את הבאת המהגרים - רובם לאומנים וחלקם פליליים - מחבר-העמים, את הקמת "ישראל בעלייה" ו"ישראל ביתנו", ובמיוחד את צמצום חלקם של ערביי ישראל באוכלוסיה, ואת המשך התנופה ב"חוק הגיור" הגזעני.
הציונות במהותה היא גזענית, ורצונה הוא לכפות רוב של מהגרים על מיעוט לאומי. ההבדל בין הימין לשמאל הציוני הוא בין "כולה שלי" ל"דונם פה ודונם שם". גם מפ"ם ההיסטורית וגם הרב גורן ראו בכל מהגר לא-יהודי שהצטרף להתנחלות הציונית בן-ברית, ש"יש להקל בקבלתו לעם היהודי". אבות מפ"ם התנגדו בתש"ח להכרזה על מדינת ישראל כי רצו לחכות עד שייווצר "רוב יהודי" בכל שטח ארץ ישראל (ולא רק בחלק שניתן לציונים ב"תוכנית החלוקה"). ברמת הגולן הכבושה תמצאו קיבוצניקים מ"השומר הצעיר" לאומנים לא פחות מליברמן ומנתניהו, עם "מדרשות" לשטיפת-מוח בנושא. הבסיס הרעיוני של הימין והשמאל בציונות הוא מהרצל: התנחלות מערבית במזרח התיכון.
גם הסיסמה של "הפרדת הדת מהמדינה" איננה אלא מן הפה אל החוץ במעשים הפוליטיים של מרצ. בתנועה זו כבר התרגלו שדת ומדינה הן היינו הך, ולראיה - הצעת החוק האחרונה של אורון. בשום פרלמנט בעולם מפלגת שמאל לא הייתה מעלה רעיון דתי כדי ליצור רוב לאומני. לא חסרות דוגמאות כיצד אנשי מרצ, בעומדם לפני אפשרות להפריד בין מוסדות הדת והמדינה, נתנו ידם להמשך ה"חתונה" הזו, מתוך מניעים אופורטוניסטיים ולאומניים כאחד - למשל כשעלה רעיון ביטולה של הרבנות הראשית. הציונות מקשרת בין לאומני המפד"ל ו"האיחוד הלאומי" - למרצ.
