מכתב מסוגנן לויזתא הקטן

לויזתא,
שלום.

השמועה אומרת, ויזתא, שכל בני המן נתלו, אך אתה הצלחת לחמוק מביצוע גזר הדין בגלל גילך הצעיר, ואתה עדיין מסתתר בזהות בדויה במקום כלשהו. אני מניח ש"מכון שמעון ויזנטל" בוודאי בעקבותיך. אתה ודאי עוקב אחר כל מידע ממדינת היהודים, לכן הגיעה השעה לחשבון נפש ולדו-שיח.

אתה באמת לא אשם שנולדת להמן הרשע, אך מן המדרש למדנו שאתה שותף לפשעיו. יש לנו בעיה גם עם אבי שושלת היוחסין שלך, אגג העמלקי. קראנו ולמדנו ששאול לא מילא את מצוות שמואל הנביא ולא הרג את אגג מלך עמלק, ומן הבן שנולד לאגג צמחה השושלת המשפחתית שלכם. אביך אכן נקרא במגילה "המן האגגי".

חשבון קשה יש לנו עם צוררי ישראל בכל הדורות, שמיררו את חיינו, וכבר אמרו במדרש "אין אתה מוצא ימים קשים שהיו לישראל באפלה ויושבים בחושך וצרה, כאותם ימים שהיו בימי המן" (מדרש שוחר טוב כ"ב, ז'). אביך המן שִכְלל את האנטישמיות של קודמיו שרדפו את בני עמנו. וכך אמר המן: "שוטה היה פרעה שאמר 'כל הבן היילוד' (שמות כ', כ"ב), אלא: 'להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים'" (מדרש שוחר טוב ב', ד'). המן אביך לא חיפש טקטיקה הדרגתית לחסל את הבנים בלבד, כפי שעשה זאת פרעה. הוא היה מחלוצי הפתרון הסופי, וממנו למדו נוגשים ומתכנני ג'נוסייד במהלך הדורות. לכן פסק אביך בצורה נחרצת: "לאבד את כל היהודים". היה לאביך תלמיד טוב במאה העשרים, אדולף היטלר. על עבירה כזאת, ויזתא, אין התיישנות.

מתברר שהנאצים אכן למדו את תקנון הגזל והרצח, מאביך שעשה זאת עם הגיעו לשליטה בחצר המלך. הנאצים, תחת שלטון היטלר, בזזו את אוצרות היהודים, את יצירות האמנות שלהם, את בתיהם ואת בתי המסחר שלהם. היה להם ממי ללמוד איך להקים את מנגנון הרשע. על הפסוק "גידל המלך אחשוורוש את המן" (אסתר ג', א') נאמר במדרש: "המן לקח את אוצרות מלכי יהודה, וכיוון שראה המלך את עשרו, ועשֶׂרת בניו לפניו שָרים, עמד וגידלו" (אסתר רבה ז', ה'). אתה ויזתא לא תוכל לחמוק מאחריות: אביך בזז את אוצרות היהודים, אתה ואחיך שׂמַחתֶם על הביזה הזאת, עמדתם ושַרתם לפני אביכם. אביכם הקים מנגנון השמדה לעם היהודי, ואתם החלטתם להקים למנגנון זה מקהלת זמר. ויזתא, אין מחילה על כך.

ויזתא, אביך חישב את הזמנים כדי לפגוע בעם ישראל. וממנו למדו צוררי ישראל בכל הדורות. בזכרונות ניצולי השואה אנו קוראים שהנאצים התעללו בהם בחגי ישראל, והיו שָׂמִים את סיר המרק בצריפי האסירים במחנות דווקא ביום הכיפורים, להעמידם בניסיון קשה ברעב ובצמא שבּוֹ התענו. אך האסירים היהודיים שמרו על צלם אדם ולא נגעו בסיר המרק... אביך חישב לגזור גזירה באדר, לא במקרה. אומר המדרש: "כיוון שנפל פור בחודש אדר, שמח (המן) שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור ביֶרַח שמֵת בו משה. ולא היה יודע, שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד" (מגילה י"ג ע"ב). ואכן המועד לא הֵרע לישראל, וזכות משה עמדה ליהודים.

ויזתא, לא שכחנו שהנאצים למדו מאביך לחוקק חוקים נגד היהודים ולהפיץ איגרות נגדם (חוקי נירנברג, החלטות ועידת ואנזֶה). על אביך קראנו: "ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים...ושללם לבוז. פתשגן הכתב להינתן דת בכל מדינה ומדינה" (מגילת אסתר ג', י"ג). [דת= חוק, בשפה הארמית]

ועל כך אומר המדרש: "כתבו איגרות וחתמו...ובשעה שנחתמו אותן איגרות וניתנו בידי המן, ויבוא שמח הוא וכל בני חבורתו" (אסתר רבה ז', י"ז). הם זממו רצח וגם עלצו ודצו.

גם את הכנת עצי התלייה שעשה אביך לא שכחנו, והנאצים למדו ממנו ורתמו את אמצעי הטכנולוגיה להשמדת היהודים. אביך ואמך הסתפקו בהבאת נגרים ואומנים להכין את עצי התלייה ליהודים: "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו, אם נמצא חן נייעץ לך מה נעשׂה למרדכי היהודי...תלייה גדולה נעשׂה לו, ועל שער ביתו דמו יישפך. הוא יהיה תלוי על העץ וכל היהודים אוהביו וידידיו יראו" (תרגום אסתר ה', י"ד).

אביך הפך סמל לדורות, ואנו שחפצי חיים אנחנו נזכור את אשר עשה לנו עמלק וגם את אשר ביקש לעשות לנו הצאצא שלו, המן האגגי. ולימדונו חכמינו במדרש: "לא בא המן, אלא זֵכֵר לדורות" (מכילתא בשלח ה', ב').

ויזתא, גם אתה היית בעינינו לסמל. אתה בנו של הצורר המן. וכפי שציידי הנאצים רדפו את הצוררים בכל מקום שהם, גם אותך ויזתא נדון על פשעיך ופשעי אביך. ובכל פעם שתשמע שאנו חוגגים בפורים, זכור תמיד שאביך נתלה על העץ שהכין למרדכי, ובכל שנה ושנה אנו חוגגים את הצלת עמנו מצו "הפתרון הסופי" שכתב לנו אביך המן, אנו מרימים כוסית יין, וקוראים:

עם ישראל חי.