שלום עכשיו - יועץ האו"ם למזרח התיכון

כדי שלא להסתמך מן הסתם על "מקורות בחוץ לארץ", אגלה כי השבוע נודע לי מעיון ביומון הוותיק של אורוגוואי "אל פאיס", כי מזכ"ל האו"ם באן קי-מון רכש לעצמו שני נושאי כלים מישראל - יריב אופנהיימר מנכ"ל "שלום עכשיו" ומאיר מרגלית, לשעבר חבר מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ. צמד החמד הישראלי אינו מחמיץ הזדמנות להצטרף לחוד או ביחד להתכנסויות ברחבי העולם המגנות את מדיניות ממשלת ישראל ואת יחסה להסדר עם הפלשתינים. הפעם, הרחיקו השניים עד למונטווידאו בירת אורוגוואי, כדי להשתתף יחד עם סאאב עריקאת, נציגי ממשלת אורוגוואי וחברי פרלמנט מברזיל וצ'ילה, בפורום האו"ם למזרח התיכון, שבמסגרתו פועלת ועדה "למימוש הזכות הבלתי מעורערת של העם הפלשתיני".

בפתח דיוני הוועדה, קרא שליח האו"ם אוסקר פרננדס טרנקו את דבריו של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון, שציין כי תאריך היעד שהוצב להשלמת התוכנית להקמת המדינה הפלשתינית הולך ומתקרב, ולכן על האו"ם להגביר את המאמצים לאתר מוצא מן המבוי הסתום. הכיבוש שהחל ב-1967, קובע באן, מוסרית ומדינית אינו יכול להימשך. מזכ"ל האו"ם אמר כי לפלשתינים יש זכות לגיטימית לייסד מדינה עצמאית ובת קיימא משלהם, וכי לישראל יש זכות לחיות בשלום ובביטחון בגבולות בטוחים ומוכרים מבחינה בינלאומית. לדעתו, יש למצוא דרך להפוך את ירושלים לבירה של שתי המדינות - ישראל ופלשתין, ולגבש פתרון מוסכם לבעיה המתמשכת של הפליטים הפלשתינים. יתר על כן, מזכ"ל האו"ם אמר כי הבנייה של ישראל בהתנחלויות בגדה המערבית ובמזרח ירושלים היא בלתי חוקית, וכי הרס בתים וטרנספר כפוי של תושבים מכרסם באמון.

את הדיון במונטווידאו בעקבות המסר של באן פתח אופנהיימר מנכ"ל שלום עכשיו, שהוסיף כי קיים קושי בתהליך השלום בין ישראל לפלשתינים, כיוון שלא ניתן לעצור את הבנייה בהתנחלויות ובמזרח ירושלים. הוא גם הביע דעה, כי ישראלים רבים רואים בדאגה את בזבוז האנרגיה והמשאבים המושקעים בבנייה בהתנחלויות.

בין נאום לנאום, השָׂרה לשעבר לענייני ירושלים ברשות הפלשתינית, הינדי חורי, קבלה על המחיר היקר שמשלמים הפלשתינים על הכיבוש הישראלי, ואילו סאאב עריקת התייחס לא רק ל"מחירים", אלא לסחר שבין ישראל לבין מדינות אמריקה הלטינית. לדבריו, ישראל מזרימה מרווחי סחר זה מאות מיליוני דולרים להתנחלויות, ולפיכך קרא למדינות אמריקה הלטינית להפסיק את יבוא הסחורות מתוצרת ישראל.

מאיר מרגלית, לשעבר חבר מועצת ירושלים, אמר כי על ישראל להחליט מה חשוב יותר - קרקע או חיי אדם. הוא בוודאי לא התייחס לכך שדווקא לו הייתה לעם ישראל "קרקע", כלומר מדינה, לא היו ששה מיליון יהודים מאבדים את חייהם, והוא כמובן לא תבע מן הפלשתינים להכריע הכרעה כזאת. כוונתו הייתה כנראה לשכונה כזאת או אחרת במזרח ירושלים, שעליה הוא מגן בחירוף נפש בהפגנות בסופי שבוע.

שר החוץ של אורוגוואי לואיס אלמגרו, ושגריר ישראל באורוגוואי דן גורן - דיפלומט מקצועי בעל ניסיון בשירות בערי בירה באמריקה הלטינית - התבטאו בעד יחסי דו-קיום, ושר החוץ של אורוגוואי הכריז כי ב-1947 תמכה מדינתו בהחלטה על הקמת מדינת ישראל וכי היא תומכת בהקמת מדינה לפלשתינים.

למורת רוחו של סאאב עריקאת, לא הצליחו תביעותיו לבטל את הסכמי הסחר החופשי בין הגוש הכלכלי של מדינות דרום אמריקה - המרקוסור - לבין ישראל. בפגישה האחרונה של ראשי מדינות המרקוסור, דווח כי הגוש חתם על הסכמי סחר גם עם קוריאה הדרומית, הודו, קובה, מצרים, מלזיה, מרוקו והרשות הפלשתינית, ובנוסף לכך גם אושרו הקלות מכס לסחר עם סוריה.

היעד הפלשתיני - שלום עם חמאס

קריסטינה קירשנר, נשיאת ארגנטינה, מנעה בפעילות מאחורי הקלעים של המפגש, את הכללתה של אירן בהסכמים. יתר על כן, שר החוץ של ארגנטינה הקטור טימרמן צפוי לבקר ביום שני ושלישי הקרובים בישראל. אליו מתלווה משלחת מסחרית של ארגנטינה. אירן מככבת ביבשת כיצואנית מספר אחת של מהפכת האיסלאם. פעילותה של אירן היוצאת מן הבסיסים בוונצואלה, משתרעת מפנמה ועד לגבול המשולש שבין ארגנטינה, ברזיל ופרגוואי. אירן מקיימת נוכחות צבאית גלויה וסמויה במדינות רבות ביבשת והיא מעורבת בעסקי נפט וגז, ציוד צבאי, תקשורת וחקלאות. לאחרונה, וחרף מחאה ציבורית, שיגרה אורוגוואי לטהרן משלחת פרלמנטרית, בתירוץ כי אירן תוכל לרכוש מאורוגוואי אורז ובשר.

פרגוואי, ברזיל, ארגנטינה, בוליביה, גויאנה, פרו ואורוגוואי הודיעו על תמיכתן בכינון מדינה פלשתינית עצמאית, ואליהן הצטרפו לאחרונה מדינות של האיחוד האירופי ששִדרגו את יחסיהן הדיפלומטיים עם הרשות הפלשתינית.

מחמוד עבאס שסייר במדינות רבות במסע השכנוע הדיפלומטי, מודה כי כדי לכונן את המדינה החדשה, הוא זקוק לפיוס בין תנועתו, הפת"ח, לבין חמאס. וכפי שהודיע עוזרו, הוא אף מוכן לוותר על הסיוע האמריקני בסך 470 מיליון דולר שמעבירה ארה"ב לרשות. מחמוד עבאס מודע לעובדה כי מעמדה של הרש"פ והמשך קיומה מאוימים על-ידי הנהגת חמאס הנחושה להרחיב את שליטתה לשטחי יהודה ושומרון, וכי השלטון הביורוקרטי הנוכחי ברשות הפלשתינית, הדוגל בחוק וסדר וביציבות כלכלית וחברתית - נתון בסכנה.

מחמוד עבאס נפגש עם פעילי חמאס בגדה וביקש מהם לשדל את ראש הזרוע המדינית של חמאס בעזה להיפגש עימו. במסגרת שידולה, מבטיחה בימים אלה הרשות הפלשתינית לחמאס להתיר את הפיקוח ההדוק שמפעילים מנגנוני הביטחון שלה על הפעילות החברתית, הדתית, הפוליטית והצבאית של חמאס בגדה.

מאידך, ראשי חמאס בעזה, שאינם בוחלים בשום אמצעי כדי לאכוף את שלטונם ולדכא את מתנגדיהם, ביססו ברצועה שלטון עצמי, ביורוקרטי וכוחני. הנהגה זו המוכיחה, זו השנה החמישית, את "גמישותה" בכל הקשור למו"מ עם ישראל לשחרורו של החייל החטוף גלעד שליט, אינה מאשרת לעת עתה את כניסתו של מחמוד עבאס לשטחי הרצועה, והיא מפעילה למעשה את שיטת "המעברים הסגורים".

מחמוד עבאס נדרש לעשות מחוות כגון שחרור מאות אסירים, ביניהם פעילים צבאיים של חמאס בקלקיליה ובטולכרם, חברי מועצות ערים ומרצים במכללות דתיות הנתונים בחקירה מתמשכת. בנוסף לזה, הם דורשים פתיחה מחודשת של קרנות הצדקה שהיו בשליטת חמאס.

אם תשיב הרשות בחיוב לדרישות חמאס, היא תגדע למעשה את הענף שעליו היא יושבת. שכן הצעדים נגד חמאס והטרור נועדו להוכיח כי השלטון ביו"ש מוציא לפועל את הסעיפים הביטחוניים ב"מפת הדרכים" ומוכיח לקהיליה הבינלאומית, ובעיקר לארה"ב ולישראל, כי הוא מוכן לחידוש המו"מ המדיני, ולהמשך התיאום הביטחוני עם ישראל.

הנהגת חמאס ברצועת עזה הנתונה ללחצים מצד טהרן ודמשק מבחוץ ומצד ארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים מתוך הרצועה המדברים בשפת הטילים והרקטות, משיבה לעצמה את כוחה הצבאי שנפגע במבצע "עופרת יצוקה", תוך תקווה להשיג, באמצעות מאזן הרתעה, את השקט שיאפשר לה להמשיך לשלוט בעזה לאורך זמן, זאת גם ללא הסכם חתום בינה לבין ישראל. הציפייה של ראשי חמאס היא, כי הלחץ של הממשל האמריקני ושל האיחוד האירופי על ישראל יפתח את המעברים שעדיין נותרו סגורים. למעשה, הנהגת חמאס שוללת הסדר מדיני עם ישראל ומתעלמת בבוז מהגיגי מנהיג פת"ח בנושא.

פרס לא מספיק

בזירה הבינלאומית פועלת הנהגת חמאס על-פי מציאות משתנה; חאלד משעל הבטיח זה מכבר, כי תנועתו תהיה חלק מהפתרון של הסכסוך עם ישראל במסגרת הסכם לשחרור אסירים ביו"ש ובישראל והיא מוכנה לכינון מדינה פלשתינית בגבולות 1967 בתוספת ירושלים, ולאחר פירוק ההתנחלויות והכרזה על זכות השיבה.

לכאורה, נראה כי חרף כל הצהרותיה של הרשות הפלשתינית, הפיצול הפוליטי הפנימי לא יאפשר לה לקיים מו"מ. מחמוד עבאס מחפש לה שותפים בעולם, בעוד שממשלות רבות מנסות לשכנע את ישראל לנקוט צעד משמעותי שימנע הצבעה על הכרה במדינה פלשתינית בעצרת האו"ם בנובמבר הקרוב.

המשך המאבק הפנימי בין חמאס לבין פת"ח מרמז על המשך המצב של לא שלום ולא עימות. עם זאת ברור, כי ההחלטות הגורפות של מדינות העולם מארגנטינה ועד נורווגיה בזכות כינונה של המדינה הפלשתינית, מחייבת את מנהיגות ישראל לערוך מסע הסברה נרחב, ולא להסתפק רק במסעותיו הדיפלומטיים של נשיא המדינה מר שמעון פרס.

נראה, כי איומי הרשות הפלשתינית לקיום דיון באו"ם, במהלך חד-צדדי הזוכה לתמיכתן של מדינות רבות, מחייבים את ממשלת ישראל לצאת מן העמימות ולהציג תוכנית מדינית בסיוען של ארה"ב ושל הרביעיה הבינלאומית שתבטיח את ביטחוננו ותבטל את מימד החשדנות למו"מ ישיר מצד שני הצדדים. זאת, כדי שלא נימצא מוקפים, חלילה, ביישות כושלת המסכנת את עצם קיומנו. עלינו לזכור, כי אחרי עצרת האו"ם, יעבור הדיון למועצת הביטחון, ושם אומנם תזכה ישראל לכל היותר לגיבוי של הווטו האמריקני, אך מדובר רק בסיבוב אחד במערכה ארוכה נגדנו הצוברת תאוצה משמעותית.

גם בהנחה שאין מדובר בכוונה רעה מצידו של באן קי-מון, דבריו של מזכ"ל האו"ם הנחרצים וההחלטיים כל כך המציגים "נוסחת פתרון" של הסכסוך בינינו לבין הפלשתינים, נגועים במידע חסר ושטחי ובהיעדר הבנה ולוּ מזערית של המתרחש בשטח. די בכך שבעוד שהאדמה בוערת במדינות רבות על פני הגלובוס, עוסק, בעזרת רוח גבית מצד גורמים בישראל, מי שנבחר לתרום לפתרון בעיות פוליטיות בעולם ברוח מגילת האו"ם, דווקא בסוגיית הסכסוך הישראלי-פלשתיני - לעורר דאגה אמיתית.