|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
עלינו לחשוב מה היה בדוח גולדסטון שסחף את ההמונים, ואיך הגענו בכלל למצב שבו ההמונים הולכים כעיוורים אחרי הדוח כאילו היה תורה שירדה זה עתה מן השמיים? ● אפשר לבקש מצה"ל לנצח עד מחר, אבל איך הוא יכול להמשיך לנצח אם המודעות לא מנצחת, כאשר משרד החוץ נעול בתפישת הפעלה מיושנת המתבססת על מחסומים בזרימת המידע?
|
|
הסברה מיושנת וצולעת [צילום: משרד החוץ, אדי ישראל]
|
|
|
|
|
בשבוע שעבר פורסם מאמר שזכה לכינוי "מאמר ההתנצלות" של השופט ריצ'רד גולדסטון. כצפוי, כלל הגורמים הרלוונטיים כאן בישראל ידעו להסתער על הפגר כזאב רעב ובראשם התקשורת הישראלית. עם-זאת, אל לנו לנוח על זרי הדפנה ולסמוך על התפכחותם לכאורה של גורמים כגולדסטון, מכיוון שהעולם ממשיך להיות מלא בשונאי ישראל ובעויני ישראל דוגמת גולדסטון. הלגיטימציה לפעילויותינו דרושה כעת, ובשבילה צריך לעבוד קשה מאוד. ב מאמרו של ריצ'רד גולדסטון, שפורסם בעיתון ה"ניו-יורק טיימס", נאמר כי אילו היה יודע גולדסטון את מה שהוא יודע היום, כנראה שהיה כותב את המסמך שזכה לכינוי "דוח גולדסטון" אחרת לגמרי. מי יודע? אולי אפילו ישראל הייתה יוצאת מהבוץ כשידה על העליונה, והאמת הייתה נחשפת לעיני כל העולם: ארגון הטרור "חמאס" איננו ארגון הומני. התקשורת הישראלית ידעה להדגיש את 'התנצלותו' לכאורה של גולדסטון, וכעת כלל יחצני משרד החוץ מחפשים כיצד למנף את אמירתו האחרונה של זה. עם-זאת, עלינו לזכור כי גולדסטון ליבה תחושה של פלח גדול באוכלוסיית העולם, אך לא יצר את השנאה ואת השטנה מאפס. אני מתקשה להאמין שמסמך אחד שנכתב בידי השופט גולדסטון היה זה ששינה את משב הרוח שמגיע מאכלוסיות העולם. האנטישמיות והשנאה כלפי מעשיה של ישראל מוכרות זה לא מכבר, וכך גם מגונים בהתאם. אין אנו נתקלים כאן לראשונה בכך שישראל איננה בדיוק "מסמר המסיבה". אומנם דוח גולדסטון היה זה שליבה את השנאה כלפי מדינת-ישראל, אך לא יצרה מאפס. ריצ'רד גולדסטון הוא אדם אחד, בעל דעה ועקרונות אישיים. אני מתקשה להאשימו בכך שסחף אחריו את ההמונים. עם-זאת, עלינו לחשוב מה היה שם שסחף את ההמונים, ואיך הגענו בכלל למצב שבו ההמונים הולכים כעיוורים אחרי דוח גולדסטון כאילו היה תורה שירדה זה עתה מן השמיים? הסברה מפגרת כמו תמיד, גם כאן ניתן להאשים את ההסברה. ניתן, ואף מוצדק. ההסברה של מדינת-ישראל לוקה בחסר, וזו עוד אמירה יחסית מעודנת. בזמן שהעולם המודרני והגדול מתקדם בטכנולוגיה, בשיתוף המידע ובהפלת החומות - מדינת-ישראל תקועה בשיטת הסברה מיושנת, לא ברורה ולא מנוסחת. כדוגמה לכך ניתן לראות את הנפילה הקשה שחווה משרד ראש-הממשלה, כאשר המוני כתבים מרשתות בינלאומיות שונות הדירו רגליהם מתצוגת שלל התחמושת העצום שנמצא על ספינת ויקטוריה, זו שנעצרה על-ידי שייטת 13. כשאנו מתייחסים אליהם בצורה שבה אנו מתייחסים אליהם, לא פלא שמסווגים אותנו באופן לא הוגן ומוטה. הבעיה טמונה בכך שקיים מחסור בהבנה ובידע בכל הנוגע לסכסוך במזרח התיכון. אך אם לא נטפח את קהל היעד שלנו, לא תהיה לנו הזדמנות לשנות את פני המצב. העיתונאים הלכאורה אובייקטיביים יעדיפו להסתמך על דעות קדומות שמקורן בחוסר-הבנת המצב, מאשר להעמיק את ההבנה ואת רדיפת האמת. איננו יכולים להמשיך להסתמך על התפכחויותיהם של אישים כאלה ואחרים. הם לא אלו שיוצרים את המגמה הקיימת בעולם נגדנו, כי אם רק מחזקים את הצונמי שנוצר כתוצאה ממנה במעשיהם. לכן, אל לנו לראות במאמרו של גולדסטון את הפתרון המיוחל לו המתנו. הוא לא מחדש דבר. צדקת דרכנו הייתה ידועה עוד לפני-כן, ואין כל חידוש בכך שארגון החמאס הוא ארגון טרור. כאשר ארגון זה מסווג בצורה הזו, לא פלא שקשה לייחס לו תכונות הומניות. מה שדרוש לנו הוא מינוף הסיטואציה לטובתנו, להבין את הפערים הקיימים בהסברה שלנו. עלינו לקדם את ההסברה, למנות חבר'ה צעירים המחוברים לשורה הראשונה ביותר של הטכנולוגיה, שיידעו למנף את הידע שלהם לקידום מדינת-ישראל בעולם. כיום כבר כמעט לא קיימים מחסומים בזרימת המידע העולמית. יש אינטרנט, המידע פתוח לכולם וגם זמין, כולם יושבים כיום עם מחשביהם האישיים והניידים בבתי-הקפה, רק ממתינים לשתות בשקיקה את מה שמוכרים להם. ברור לי שמה שאני מציע כאן הוא יחצנות לכל דבר, אך אם נתעמק לרגע בשאלה הפילוסופית הזו, נבין שמקורה של ההסברה הוא תחילה ביחצנות ובקידום מכירות. בל לנו להמשיך ולהשתמש במחסומי חוסר הידע ככלי מינוף. עלינו להבין שהמידע זמין כיום לכל, ולמנף את העובדה הזו לטובתנו. אם נחשוב על ה"מצב", נבין שבפועל ארגון החמאס עושה לנו את כל העבודה. בין אם מדובר בהפעלת מפגע בודד שחודר ליישוב יהודי וקורע לגזרים משפחה שלמה ותמימה, ובין אם מדובר בירי של כלי מלחמה לכל הדעות (טיל הקורנט) לעבר אוטובוס אזרחי וחף-מפשע לכל הדעות. גם אם מדובר כאן בסיפורים עצובים, שגבו קורבנות, קורבנות אלו דרשו במותם את חשיפת הצדק. כדי לחשוף את הצדק, לא מספיק להופיע באירועים חברתיים שונים, להתחכך בעשירי תבל, להעביר הרצאות על אהבת המולדת או להעלות נערים ונערות לארץ. עלינו לדעת למנף את האירועים האלו בצורה האכזרית ביותר נגד אויבינו, ללא רחמים. בין אם באמצעות פרסומות אינטנסיביות על אוטובוסים ובאינטרנט, ובין אם בהקמה מאסיבית של עמודים בפייסבוק או ניצול שאר הכלים של האתר הפופולרי הזה. משרד החוץ נכשל במערכה עד-כה. אפשר לבקש מצה"ל לנצח עד מחר (וכנראה שהוא גם יצליח), אבל איך הוא יכול להמשיך לנצח אם המודעות לא מנצחת, כאשר משרד החוץ נעול בתפישת הפעלה מיושנת המתבססת על מחסומים בזרימת המידע? אנו יכולים להמשיך להסתמך על התפכחויותיהם של אישים כגולדסטון, אך אם אנו לא נמהר להתפכח במהרה, כנראה שגם במערכה הבאה כנגד הציר הרדיקלי במזרח התיכון - ניכשל. אין ספק, גם כאן דרושה מערכת "כיפת ברזל" עם מאזן של 100% הצלחה. |
| תאריך:
|
09/04/2011
|
|
|
עודכן:
|
10/04/2011
|
|
מיקי פרי
|
|
בהיותי צוער בקורס קצינים נשלחנו לאבטח את רחובות ירושלים בערב יום העצמאות. עמדתי בפינת הרחוב מחוץ למתחם הר הרצל כשהחלה שיחה ביני לבין עובר אורח, שהיה בחור חרדי צעיר. הייתה סמליות במועד ובמדים - שלי ושלו – והאווירה עשתה את שלה. שיחת החולין התפתחה במהרה לפוליטית ומשם לאידיאולגית, שאז העלם הנחמד השמיע בפניי קייס מעניין, שהציונות נכשלה משני טעמים: ראשית, דווקא מדינת ישראל היא המקום בו הכי הרבה יהודים נהרגים על שום יהדותם; ושנית, בעידן האטום אין ישראל יכולה למנוע שואה, אלא להפך, הריכוז הטריטוריאלי של היהודים מסייע בכך.
|
|
|
|
|
פרשת רצח הילדה תאיר ראדה (6.12.06) עודנה מסעירה את הציבור הישראלי, גם לאחר הרשעתו ברצח של רומן זדורוב, פועל בניין שעבד בבית הספר "נופי גולן”, בו למדה ונרצחה תאיר.
|
|
|
|
|
השחקן ג'וליאנו מֶר חמיס, שקראנו לו "ז'וּל", נרצח בג'נין. עולם התיאטרון והקולנוע הישראלי נתקף בתדהמה. הבמאי עמוס גיתאי: "היו לנו יחסים קרובים, עשינו המון דברים יחד. מהסרט הראשון שלי 'אסתר', בו הוא שיחק יחד עם מוחמד בכרי, ובהמשך 'תל אביב - ירושלים', 'כיפור' ועוד. זה מזעזע, אני מזועזע, לחשוב שג'וליאנו מת". "אין לי מושג מי יכול היה לרצות להרוג אותו", הגיב בזעזוע יעקב אגמון, ששימש כמנהל תיאטרון הבימה בתקופה שז'וּל שיחק בתיאטרון. "אני המומה מהרצח המזעזע", אמרה ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית ליסין. "ג'וליאנו היה שחקן מדהים ואדם שנלחם על העקרונות שלו. הוא היה קרוע בין שתי זהויות וביטא את הדילמה של המדינה הזו - ושילם בחייו".
|
|
|
|
|
זין אלעאבדין בן עלי, נשיא תוניסיה, עזב את מדינתו הגועשת ב-14 בינואר השנה, לאחר 28 ימי הפגנות ו-700 הרוגים. חוסני מובארק, נשיא מצרים, עזב את משרתו ב-11 בפברואר לאחר 18 ימי הפגנות וכ-400 הרוגים. כל הפרשנים דיברו על "אפקט הדומינו" שיפיל את מרבית שליטי ערב, אם לא את כולם. בשלב זה, ולמרות ההפגנות המתמשכות וההרוגים והפצועים בלוב, בתימן, בבחריין, במרוקו, בסוריה ובעירק, כבר חודשיים שאף נשיא או מלך נוסף לא התפטר, לא נפל ולא הסתלק. מאליה עולה השאלה מדוע מה שהצליח בתוניסיה ובמצרים אינו מצליח במדינות ערב האחרות.
|
|
|
|
|
מחזה מרהיב עם תפאורה מוקפדת ומרוממת, מלווה בהבלחות עלובות, זומן לנו על-ידי הצגתו שכה ציפה לה העולם של בשאר אלאסד, בבנין הפרלמנט הסורי המפואר שדפנותיו מעשה ידי אומן של פיתוחי עץ, ויושביו מהודרים כחתנים ביום חגם ומתורגלים כבובות עץ לחזור על אשר שיננו באוזניהם אדוניהם. אך אי-אפשר היה לטעות: בצר לו, שב המשטר בן ה-41, שחולייתו הנוכחית בת ה-11 חשה בסכנה סביבתית מידית, לתבניות הידועות מימי האב המייסד, אלא רק עם בת צחוק תמוהה על שפתיו.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
