נוסטלגיה לבתי הקולנוע

ספרו המקסים של דויד שליט "אולם שכולו טוב" בהוצאת פרדס ירגש כל ישראלי ותיק, שחי בארץ החל משנות ה-30 ואילך ובילדותו המוקדמת והמאוחרת חווה את בתי הקולנוע עם הסרטים של פעם.

הספר מרתק עם שלל תמונות השחור לבן שלו והטקסטים שנכתבו על-ידי ישראלים מבראנז'ת האמנות, ספרות, עיתונות, תיאטרון קולנוע בישראל. זוהי מעין גירסה ישראלית של הסרט ה"סינמה פרדיסו" ומתאהבים בספר כמו שאהבנו את הסרט האיטלקי - סרט משנת 1988, של הבמאי ג'וספה טורנור. השחקן פיליפ נוארה מספר על ידידות הנרקמת בבית קולנוע בעיירה בסיציליה החל משנות החמישים בין ילד משוגע לקולנוע למקרין של הסרטים.

המחבר, דויד שליט הוא כמו אותו ילד מסיציליה, אולי בן גילו, שהופך את האהבה לסרטים, שמתחילה אצל כולנו בילדות המוקדמת ולא מסתיימת לעולם, לאחד הזיכרונות המתוקים והמופלאים של הילדות... בפי כולנו עומד טעמם הפלאי של סרטים שצפינו בהם בהתרגשות ראשונה של גילויים, מסעות וסיפורים, טיולים אל עולם אחר במחיר כרטיס קולנוע, סודות וגילויים של עולם המין בחשכת בית הקולנוע, געגועים, יופי, שברון לב ושמחה ענקית.

כותבת בספר הזה, רות בונדי בשנת 1953: ”לתל אביב אין מגדל אייפל ולא פיקדילי. אין לה סמל , בניין פאר. הבתים דומים זה לזה. יתכן כי עשר מדרגות מוגרבי מסמלות את תל אביב. מוליכות לקולנוע".

כך כותב עלי מוהר לפני שנים: "....הצופה הגברי הממוצע, עם הכרס והכול, נכנס בלי קושי לעורו של קלינט איסטווד, אלן דלון וכמובן שון קונרי ולגזרתם התמירה... לכמה שניות אתה מרגיש שאתה ממש הוא, עובדה שאתם הולכים בדיוק אותו הדבר..."

יגאל משיח מספר על קולנוע ארמון בחיפה: "ארמון היה מקום פלאי. סמוך לתחילת הסרט היה הגג מעל ליציע נע חרש, כמו חיה אל מאורתה, חושף בזחילתו שמי לילה וכוכבים. בשביל הפלא הזה היה שווה הכול, אפילו הפחדים בחשיכה..."

איגוד ענף הקולנוע בישראל מודיע באוגוסט 62 "א. ההפסקה מיועדת להשמעת מנגינות. יש לבחור בקפידה את המוזיקה הניתנת בקולנוע... ההפסקה מיועדת למנוחה להסתכלות בכרזות של הסרטים שיוצגו בקרוב... ולבסוף -חשיבותה של ההפסקה לעריכת קניות במזנון".

הכותבים בספר, כל אחד בקטע קצר כתבו בעניין קולנוע בעיתונים השונים במהלך 60-70 השנים האחרונות. הם מספרים על התרגום משמאל לסרט שהיו לו חיים משלו לאו דוקא עוקבים את התוכן, על הפלאפל שאכלו ביציאה של רוב בתי הקולנוע, על הפלקטים המסעירים, ההתפלחויות לבתי הקולנוע מבלי לשלם על כרטיס, על ההליכות המשפחתיות לקולנוע והיחסים, על החוויות וההתרגשות, על הבקבוקים שהיו מגלגלים הפושטקים במהלך הסרט, על כך שכולם עישנו בקלנוע, חדר המקרין, שני סרטים בכרטיס אחד ועוד. בין הכותבים, רבים שלא נמצאים עוד בינינו ואחרים שיבדלו לחיים ארוכים: נסים אלוני, עמוס גוטמן, אורי קיסרי, פניה ברגשטיין, יאיר גרבוז, דודו גבע, קובי ניב, אבי נשר, ג'ורג' עובדיה, דויד פרלווב, רפי לביא, חזי לסקלי יגאל תומרקין וכו.

הצילומים המרגשים בשחור לבן הם של הצלמים הטובים של פעם, של המחבר ואספני נוסטלגיה שונים. מצורפים פרסומות ישנות לסרטים ותצלומים בנושא סרטים.