רכבת או רקבת?

נהג המעוניין להימלט ממעבורת-הפקקים הידועה כמכונית (גם צמחונים כמוני לא נוסעים בריקשה אורגנית), ובאותה הזדמנות לעקוף את רולטת התאונות - מה יש לו בחייו? רק אוטובוס ורכבת. אלא שהאוטובוסים בארצנו צפופים כמו אזוב, ואילו הרכבת, כפי שחשפה השבוע תוכנית התחקירים '360', היא גוף מושחת ומופקר עוד יותר ממה שידענו. למעשה, מי שצפה בתחקיר של '360' התרשם שבטיחות הנוסעים איננה נר לרגליה של רכבת ישראל, ואף בקושי גחלילית לרגליה.

אך מנכ"ל הרכבת, חקי הראל, דווקא גאה. 40 מיליארד שקלים משקשקים בקופתו, והוא מתכוון להשקיע אותם בתשתיות. "כסף זו לא בעיה, יש לי רוח גבית ממשרד האוצר", הכריז בעזוז. אך עושרה של הרכבת (שיכולה לקנות את הרפובליקה הדומיניקנית ועוד יישאר לה עודף) אינו מנותב בהכרח לבטיחות הנוסעים. "המנכ"ל מוביל תנופת פיתוח, אך אין השקעה תואמת במערכות התחזוקה והאנוש המתפעלות את הרכבת", קבע אחד המומחים שהתראיינו לתוכנית. לדעתו, תנופת הפיתוח תיגמר בבכי: היא תמתח עד קצה היכולת את מערכת התחזוקה הנוכחית, וכך תחשוף ביתר שאת את ליקוייה.

ואולם, נראה כי הטענות החמורות שהעלתה '360' דגדגו את אוזנו של מנכ"ל הרכבת כפי שהעננים מדגדגים את הירח. הוא יכול להרשות לעצמו להתעלם מהביקורת התקשורתית. המנכ"ל יודע, כנראה, שהוא מהווה מעמד חברתי חדש, מעמד של איש אחד, שאפילו קרל מרקס לא חשב עליו: אוליגרך ציבורי-ממשלתי. וכמו כל אוליגרך, סביר להניח שגם הראל אינו רואה ב'גהות הציבור' ערך מקודש. רינו צרור ביטא זאת במילים מעודנות פחות: "למה הרכבת דורסת אותנו? איך קרה שמערכת הסעה המונית, שאחראית לבטיחותם של מיליוני נוסעים, מרשה הפקרות כזו?", תהה בקולו הזרוע גבשושיות של ייאוש וזעם.

צרור הביא את עדותן הקשה של אם ובתה שנלכדו בקרונות אפופי להבות (התאונה הסתיימה כזכור בנס כפול: לא היו הרוגים, ואיש ברכבת ישראל לא הודח). אך אותו צרור, עיתונאי ציני ומנוסה, התמוגג כמו ילד קטן מעבודות התשתית עוקרות-ההרים שהמנכ"ל הראל מבצע בעמק הארזים, והחמיא לו ב"הוא בולדוזר". ממה אתה מתלהב כל כך, צרור? המנהרות והגשר גורמים טראומה קשה לחמודת-הטבע הזו, המאוכלסת גם בצבאים.

וכפי שרינו צרור הצניע את מחיר ה"פיתוח", כך חבריו לתוכנית (גדי סוקניק, שרה ב"ק ואחרים) לא הבהירו מהו המחיר האמיתי של השחיתות ברכבת ושל פסילת הרעיון להפריט אותה. והמחיר הוא כבד: לנהג הישראלי אין, למעשה, מילוט מהתאונות על האספלט. והרי לסטטיסטיקת התאונות, בניגוד לשרי התחבורה לדורותיהם, יש יכולת ביצועית מוכחת.