בשבוע הבא מייד לאחר שיסתיים חג המצות, יחגגו בבתים רבים בישראל את חגיגות המימונה. אפשר כבר מראש לדמיין את התמונה הבאה:
עמיר פרץ, יצחק (בוז'י) הרצוג, שלובי זרועות טועמים מופלטה ומן הסתם גם ילבישו עליהם תרבוש מרוקאי טיפוסי.
זה יהיה האקורד האחרון לפרשת "בוז'י" והמרוקאים. ערב החג הוא הלך אצל הרב הראשי לענייני שדים ודתות, עמיר פרץ, שהכשיר אותו לבוא בקהל עדת ישראל לאחר "שקיבל את הסבריו". ההסברים נסבו סביב דברים שאמר או לא אמר הרצוג בשיחה פרטית עם שגריר ארצות הברית שבה התייחס למרוקאים ולעמיר פרץ.
בוז'י אינו האשכנזי הראשון שנופל קורבן למלכודת השד העדתי, החבויה אצל פוליטיקאים במפלגת העבודה וגם במפלגות אחרות. בכל פעם יש אשכנזי (או ספרדי) תורן שנתפס בקלקלתו, אומר דברים לא יפים על עדה זו או אחרת, ופתאום מוצא את עצמו בעיצומה של סערה שלא חלם עליה.
אצל בוז'י זה נגמר די מהר, וחוץ מאשר עמיר פרץ אף אחד כמעט לא התרגש. כאמור הוא לא הראשון.
דודו טופז ז"ל (צ'חצ'חים),
גולדה מאיר ("הם לא נחמדים), ו
אורי אור (ראיון אומלל לדניאל בן סימון, והיום ח"כ בעבר כתב הארץ לענייני רווחה) יורם גאון על מוזיקה מזרחית ועוד רבים אחריו, שילמו מחיר קצת יקר.
אז מה עושים? במקרה של בוז'י הולכים אל "המרוקאי התורן" הרב לענייני שדים ועדות עמיר פרץ, כורעים ברך לפניו ומקבלים או לא מקבלים הכשר. הרי כאשר בוז'י דיבר על עמיר פרץ, הוא, פרץ לא היה מרוקאי אלמוני אלא מועמד לתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה. יש הבדל בין התייחסות פוליטית למועמד זה או אחר לבין התייחסות פרטנית כוללנית לעדה זו או אחרת. בשני המקרים עדיף שהאמירה בכלל לא תיאמר אבל ההתייחסות אליה חייבת להיות בפרופורציה המתאימה. אבל כאשר נתקלים בשד העדתי אצלנו, השכל מפסיק לעבוד והרגש ממלא את מקומו. זהו נשק יום הדין של עסקנים כמו פרץ ורבים אחרים בכל המפלגות. הוא לא חתום על הפטנט הזה.
השד העדתי מעומעם אצל פוליטיקאים כמו פרץ, בדומה לפצצת גרעינית שכל מדינה מפעילה כלפיה מדיניות עמומה. כולל ישראל, בכל מה שקורה דרומה לשדרות מקום מגוריו של פרץ. הוא אף פעם לא יודה שיש לו נשק כזה, אבל לעולם לא יסרב לדבר על כך ולומר במשפט השלישי: "אני הדוגמה הטובה לכך שאין אפליה עדתית, תראה למה הגעתי...". זה נכון. אז למה אתה מדבר על זה? כי עוד לא נולד העסקן שהצית אש עדתית וניכווה. בישראל יש מפלגה גדולה שנבנתה מהצתת השד העדתי.
הטרגדיה של בני עדות המזרח
הטרגדיה של העדה המרוקאית ועדות המזרח המפוארות האחרות היא שלא צמחה מתוכם מנהיגות אמיתית שתדע פעם אחת ולתמיד לחסום עסקנים, גם הם מבני עדות המזרח, שמנצלים את רגשי הקיפוו כדי ללבות אש למטרותיהם האישיות. הטיפול הוא קל יחסית והוא צריך לבוא לידי ביטוי בקלפיי. זה לא קורה.
ויש גם טרגדיה של פוליטיקאים "לבנים" מהזן של בוז'י, שלא מבינים עדיין שלא חשוב מה אתה חושב באמת על בני עדות המזרח (כנראה שהוא חושב דברים טובים), חשוב באיזה פליטת פה יתפסו אותך, אפילו בשיחה "פרטית" כביכול. כשאתה פוליטיקאי, תתנהג כמו פוליטיקאי, תגיד מה שנוח לך ומה שאחרים רוצים לשמוע. את טעמך האישי, אם בכלל יש כזה, תשאיר בבית. אחרת תצטרך לשבת שנים רבות על הספסל, לכתוב זיכרונות ולספר לאחרים לקחים מפליטת פה מיותרת שאילצה אותך לאכול מופלטה במוצאי החג.
חג שמח
