סוף דבר: כתב אישום חמור, הרשעה קלה [יחסית]
בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים, הרשיע הבוקר (יום ג') את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, איש העסקים שמעון שבס, בעבירה של מירמה והפרת אמונים, זאת נוסף לעבירה קודמת של הפרת אמונים בה הורשע. פסק הדין ניתן בדיון נוסף אותו ביקשה וקיבלה המדינה, לאחר שההרכב המקורי של השופטים מצא, דורנר ונאור, זיכה את שבס ברוב דעות.
שבס הורשע עתה בהפרת אמונים, בגין עסקה ביטחונית אותה קידם בין אנשי עסקים פרטיים בישראל, ובראשם ידידו משה שטרן, לבין מדינה זרה (המדובר, על-פי פרסומים זרים, בטייוואן). לישראל היה עניין מדיני בעסקה זו. פרשה זו זכתה לכינוי: "פרשת שטרן". כמו כן, הוא הורשע בקידום עסקי הבניה של משפחת שולדנפריי.
בית המשפט פסק, כי עניינו של שבס יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קביעת עונשו. נזכיר, כי השופט מישאל חשין התיר בזמנו דיון נוסף בפרשה זו, לאחר שהפרקליטות, ובראשה פרקליטת המדינה עדנה ארבל, התחייבה שלא לדרוש עונש מאסר בפועל. העונש המירבי הקבוע בחוק בגין עבירה זו הוא 3 שנות מאסר.
פסק הדין של שופטי הרוב נכתב על-ידי הנשיא אהרן ברק. בהכרעה זו תמכו שבעה שופטים נוספים. המשנה לנשיא, השופט אליהו מצא, סבר שאין מקום להרשעה. לגישתו, מעשיו של שבס באים בגדר עבירה משמעתית ולא פלילית. יתר השופטים הסכימו כאמור לפסק דינו של הנשיא: מישאל חשין, יעקב טירקל, דורית ביניש, אליעזר ריבלין, אילה פרוקצ'יה, אשר גרוניס, מרים נאור.
[הערה שלי (י.י.): השופטת ביניש לא פסלה עצמה מלישב בדין בפרשה זו, על-אף ידידותה האישית הקרובה עם עדנה ארבל - שהיתה צד מעוניין בהרשעה, ואף נאבקה באופן חריג, לשם כך. ידידותן האישית כוללת כידוע יחסים קרובים ואישיים בין המשפחות ויחסי גומלין מן העבר. עצם ישיבתה של בייניש בנושא זה מעלה חשש לעבירה על כללי האתיקה השיפוטית ומחוייבותה, כעובדת מדינה, להימנע ממצב של ניגודי עניינים].
כתב האישום המקורי/ההרשעה
כתב האישום המקורי נגד שבס היה מן החמורים שהוגשו נגד מי שכיהן כעובד מדינה. נטען נגדו, כי בעת היותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה (החל ביולי 1992 וכלה בסוף מאי 1995), הוא ביצע שורה של עבירות חמורות תוך ניצול לרעה של תפקידו. כתב האישום התייחס לשתי פרשות. באחת, שבס הואשם בניצול מישרתו לצורך קידום עיסקה ביטחונית עם מדינה זרה מתוך, בין היתר, אינטרס לגרוף רווח ניכר לידיו ולידי חבריו. בשל פרשה זו יוחסו לו עבירות של לקיחת שוחד, ניסיון ללקיחת שוחד ומירמה והפרת אמונים (להלן: האישום הראשון).
כן הואשם שבס בעבירה של הדחה בחקירה בשל שיחות שקיים, על-פי הנטען בכתב האישום, עם מי שאמור היה למסור עדות בפרשה זאת בפני הרשות לניירות ערך (להלן: האישום השני). בפרשה השניה, שבס הואשם בניצול מישרתו לצורך קידומן של תוכניות בנייה של חבריו בתמורה לטובות הנאה. במסגרת פרשה זו יוחסו לו עבירות של לקיחת שוחד, סחיטה באיומים ומירמה והפרת אמונים (להלן: האישום השלישי).
עניינו של שבס נידון בבית המשפט המחוזי בפני השופט אדמונד לוי (שבינתיים קודם לבית המשפט העליון). השופט לוי הרשיע את שבס בחלק מהעבירות שיוחסו לו באישום הראשון, וזיכה אותו מכל העבירות שיוחסו לו בשני סעיפי האישום האחרים.
השופט לוי פסק אז, כי לשבס היה מניע אישי בגיבוש העסקה. למסקנה זו הגיע לאחר בחינת המסמכים שערכו שקולניק, דובדבני ושטרן והעדויות שהתייחסו למסמכים. המניע האישי היה קבלת אחוזים מרווחי השלושה מביצוע העסקה עם המדינה הזרה. זאת ועוד, נקבע כי שבס היה מעורב בגיבוש העסקה, ככל הנראה, מחודש מרס 1994 ועד לחודש ספטמבר באותה שנה, מבלי שיידע את ראש הממשלה באשר לעניינו האישי לכאורה ולמעורבותם של אנשי עסקים בה. על יסוד ממצאים אלה הורשע שבס בעבירה של ניסיון ללקיחת שוחד. ממצאיו של בית המשפט הנוגעים למשמעות המסמכים שימשו אף להרשעתו בעבירה של מירמה והפרת אמונים.
טענות הפרקליטות
הבקשה לקיום דיון בבית המשפט העליון - לאחר שהרכב קודם של בית המשפט העליון בראשו השופטת דליה דורנר זיכה את שבס מעבירה של ניסיון ללקיחת שוחד ומהפרת אמונים ודחה את בקשת המדינה להרשיעו בשני סעיפי האישום האחרים - הוגשה בפברואר 2003 [ראו קישור]. הפרקליטות טענה, כי ההלכה שנקבעה סותרת הלכה קודמת בנושא ויש בכך, לטענת פרקליטות המדינה, כדי להשפיע באופן שלילי על תרבות השלטון בארץ.
בבקשה לדיון נוסף נכתב, כי "במסגרת תפקידו כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, פעל שבס בשתי הפרשיות לקידום פרוייקטים כלכליים-עסקיים של חבריו הטובים. בנוסף לקשרי החברות האמיצים בין שבס לבין חברים אלו, היו ביניהם גם זיקות כלכליות-כספיות משמעותיות".
הפרקליטות טענה, כי בפרשה הראשונה העביר איש העסקים משה שטרן 340,000 ש"ח לכיסו של שמעון שבס, בעת שהאחרון כיהן כמנכ"ל משרד ראש הממשלה; בפרשה השניה האשימה הפרקליטות את שבס כי הועסק על-ידי חבריו טרם היכנסו לתפקיד המנכ"ל וקיבל מהם 145,000 דולר. במהלך תפקידו של שבס כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, הוא פעל לקידום ענייני חבריו אשר העסיקו אותו, מתוך ציפיה לחידוש הקשר העסקי עם סיום תפקידו הציבורי.
הבקשה שהגישה הפרקליטות היתה שנויה במחלוקת עמוקה במערכת המשפטית בכלל ובבית המשפט העליון בפרט. כאמור, הרכב קודם בבית המשפט העליון זיכה את שבס. בבקשתה טענה הפרקליטות כי פסק הדין שנתן בית המשפט העליון (בהרכב שלושה) חורג מאמות המידה הנורמטיביות שנקבעו בעבר, וקובע עמדה נורמטיבית חדשה באשר להבחנה שבין התחום האתי או המשמעתי, ובין התחום הפלילי. לתפיסת הפרקליטות, הכשיר בית המשפט העליון את התפיסה לפיה עובד ציבור בכיר בעל סמכויות רחבות ביותר, יכול לשרת את ענייניהם הכלכליים רבי העוצמה של חבריו, שהיו לו עימם זיקות עסקיות וכספיות, ולהכתים בכך את השלטון בכתם של שחיתות, המתבטאת בהעדפה פסולה של בעלי הון, ובלבד שגם עובד ציבור תם לב היה עשוי להגיע לאותה החלטה.
בתשובתו לבית המשפט העליון טען שבס, כי הפרקליטות עוסקת ברדיפה אישית [ראו קישור]. הוא טען, הוא פעל לטובת מדינת ישראל, וזאת בשליחות ועל-פי הנחיית ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.
ההרשעה בהרכב תשעה
בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, הפך כאמור את הזיכוי להרשעה, וקבע בפסק הדין הלכה חדשה, בה הוא מציב גבולות ברורים יותר לעניין ניגודי העניינים.
בהחלטתו קובע בין המשפט, כי הדיון הנוסף נועד "לקבוע מבחן ברור ומדוייק ככל הניתן ליסודותיה של העבירה וליישומו של הדיון על עניינו של שבס. מקווה אני", כותב הנשיא ברק, "כי פסק דיננו מגשים מטרה זו. הגשמתה חשובה היא. חשוב הוא לקבוע את גבולותיו של האיסור הפלילי על הפרת אמונים. הדבר חשוב לעובדי הציבור; הדבר חשוב לרשויות אכיפת החוק. חשוב הוא שלא להרחיב את אופקיה של העבירה לעבר התנהגות שהיסוד הדומיננטי שלה הוא משמעתי".
הנשיא ברק מציין, כי "באותה מידה חשוב הוא שלא לשלול את האופי הפלילי של התנהגות שאופיה הדומיננטי הוא פלילי. חשוב הוא להדגיש כי עובד הציבור הוא נאמן הציבור; כי משלו אין לו ולא כלום, וכל שיש לו, למען הציבור יש לו; כי נאמנות מחייבת הגינות, יושר, ענייניות, שוויון, סבירות, ואיסור הימצאות במצב של ניגוד עניינים; כי הגשמתם של אלה מחייב התנהגות על-פי הדינים והנוהלים, שמירה על אמון הציבור בעובדי הציבור ועל טוהר פעולותיהם".
"לשם הבטחת מטרות אלה בא האיסור הפלילי באשר להפרת אמונים. הוא בא למנוע התנהגות של עובדי הציבור שהיא מסוכנת לחברה ולסדרי הממשל. עובד ציבור המפר אמונים מכרסם בעבותות הקושרות אותנו כבני חברה אחת. הוא מפר את האמון של פרט לפרט, ושל הפרט לשלטון. הוא מעודד זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הוא מטפח ציניות כלפי רשויות המינהל וכלפי הסדר החברתי הקיים. הוא פוגם באמון של הפרט בתיפקודו של הכלל ובכך מערער את היציבות החברתית. כמובן, הפרת אמון אחת של עובד ציבור אחד לא תגרור אחריה מלוא תוצאות אלה. אך מעשה אסור גורר מעשה אסור. הגבול בין אסור למותר מִטּשטש".
"רשויות אכיפת החוק עומדות אובדות עצות. המסה הקריטית הולכת ומתעצמת. תוצאותיה קשות הן לחברה. מכאן החשיבות הרבה בעצם קיומו של האיסור הפלילי על הפרת אמונים; מכאן החשיבות בקביעת גבולותיו של האיסור ובאכיפתם. כל זאת ביקשנו לעשות בפסק דיננו זה".
בסיפא של דבריו כותב ברק: "התוצאה היא כי אנו מקבלים העתירה ומרשיעים את שבס בהפרת אמונים באישום הראשון (פרשת שטרן) ובאישום השלישי (פרשת שולדנפריי). הזיכויים ביתר האישומים עומדים על כנם. התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לגזירת העונש, בהתחשב בהודעת העותרת לעניין עונש מאסר".
שבס פעל בידיעתו של רבין
בכתב האישום המקורי ובשורה של מהלכים בבית המשפט העליון, טענה הפרקליטות כי שבס פעל מאחורי גבו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין. בית המשפט העליון קיבל את עמדת שבס, לפיה פעל בשליחות רבין ובידיעתו. יחד עם זאת, מתח עליו ביקורת באשר לניגודי העניינים בהם היה מצוי:
"אכן, ידיעתו של ראש הממשלה לא היה בה כדי לנקות את שבס, לא 'מן הדופי האתי שדבק בפעילותו' ולא מהאיסור הפלילי שבה. ידיעת ראש הממשלה, ואף אישור על ידו, אין בהם כדי לשלול את ניגוד העניינים, ואין בהם כדי למנוע את הפגיעה המהותית באמון הציבור בעובד הציבור. ואשר למצבו הנפשי של שבס, אין בה לשלול את מודעותו של שבס".
פרקליטו של שמעון שבס, עו"ד מיכה פטמן, אמר כי מרשו מאוכזב מאד מן ההחלטה. הוא ציין, כי מדובר בהחלטה בספיח אחד שכלל שמונה אישומים, שמרובם זוכה שמעון שבס. הוא הביע את צערו על שפסק הדין לא שיקף את מעשיו ואמר כי כל אמונו היה מסור למדינת ישראל, ליצחק רבין ולשולחיו - ולא לאנשים אחרים.
היועמ"ש והפרקליטות: בית המשפט קיבל במלואה עמדת המדינה
להלן תגובת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לעניין הרשעתו של שמעון שבס במסגרת הדיון הנוסף, בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים:
בית המשפט העליון קיבל למעשה במלואה את עמדת המדינה כפי שהוצגה בדיון הנוסף והרשיע את שמעון שבס בשתי פרשיות נפרדות, בעבירות של מרמה והפרת אמונים.
מעבר למקרה הפרטי, הרי שלהכרעת בית המשפט כפי שניתנה היום יהיו השלכות רוחב ארוכות טווח על המשך התמודדותה של התביעה הכללית עם עבירות שחיתות המבצעים עובדי ציבור ונבחרי ציבור. ההסבר לכך טמון בעובדה שמבחינתנו, עבירת הפרת האמונים מהווה את אחד הכלים המרכזיים שנתן בידינו המחוקק כדי להילחם בתופעות שחיתות שלטונית. מבחינה זאת, פרשת שבס היוותה קו פרשת מים בהמשך ההתמודדות כנגד תופעות אלו. הפניה לדיון נוסף נועדה כדי להבהיר את התמונה וכדי לדעת האם יש בידי התביעה כלי אפקטיבי למלחמה בשחיתות או שמא יש צורך לפנות מחדש למחוקק על-מנת להגדיר מחדש את הכלים שבהם ניתן להילחם בתופעות שחיתות שלטונית.
בית המשפט הסדיר היום הלכה למעשה את השימוש בכלי זה, קבע את דרכי השימוש בו ואת גבולות העבירה ולמעשה צייר קוים אדומים ברורים לטיפולם של עובדי ונבחרי ציבור בענייני מקורביהם. כך למשל, נקבע כי אין צורך שעובד או נבחר הציבור יסטה מן השורה בטיפולו בבקשות מקורביו ודי כי הוא נמצא במצב של ניגוד עניינים מהותי כדי שניתן יהיה לנקוט נגדו בהליך פלילי. כן נקבע כי ידיעת הממונים על עובד הציבור אודות ניגוד העניינים בו מצוי עובד הציבור ואף אישור על-ידי הממונים, אין בהם כדי לפטור אותו מאחריותו הפלילית למעשה שביצע בהיותו בניגוד עניינים מהותי.
פסיקת בית המשפט מהיום מעבירה מסר חשוב לעובדי ונבחרי הציבור ולמעשה עתידה לשמר את אמון הציבור במערכת השלטונית ובעובדי הציבור המשרתים אותו, את טוהר המידות ואת תקינות פעולתו של הממשל. מערכת התביעה הכללית תמשיך ותפעל בהתאם לפסיקת בית המשפט במאבקה כנגד תופעות של שחיתות שלטונית.
"שבס מאוכזב מאד"
פרקליטו של שמעון שבס, עורך הדין מיכה פטמן, אמר כי מרשו מאוכזב מאד מן ההחלטה. הוא ציין, כי מדובר בהחלטה בספיח אחד שכלל שמונה אישומים שמרובם זוכה שמעון שבס. הוא הביע את צערו על שפסק הדין לא שיקף את מעשיו ואמר כי כל אמונו היה מסור למדינת ישראל, ליצחק רבין ולשולחיו ולא לאנשים אחרים.
דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שמעון שבס
