ליום הזיכרון לשואה: ללמוד מההיסטוריה

בעוד ימים אחדים, אור ליום ב' הקרוב ולמחרתו, יציין העם היושב בציון את הגדול שבאסונות העם היהודי לפחות באלפיים שנות גלותו – השואה האיומה, שלשונם של בני האדם דלה מכדי לתארה. "אנו עומדים דוממים בפני תופעת השואה ואין בפינו תשובה", כתב הרב יהודה עמיטל זצ"ל, בעצמו ניצול השואה. "ולמרות הכל אנו ממשיכים לדבוק בהקב"ה, אבל תשובה אין".

אין שום הסבר רציונלי לאירוע הבלתי רציונלי בעליל. אבל בהחלט יש מקום להסיק מסקנות, והראשונה שבהן היא, ש'חסד לאומים חטאת'. שעם ישראל אינו יכול לסמוך, אלא על עצמו, בבחינת איתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), אשר בכוחה לעורר, על-פי חוכמת הסוד, את האיתערותא דלעילא. שאוי לו למי שיתפרק מנכסיו ויישען רק על חסדו של חוסיין אובמה, שלאחר שסיים את תקיעת הסכין בגבו של בן-בריתו מובארק, התפנה להקים את מדינת פלשתין בגבולות 67', שתהיה מדינת 'יודן ריין', על-פי מיטב החזון הנאצי; או על יוזמות שלום אירופיות כאלה ואחרות, שאינן מוכנות להפנים, כי מקור הסכסוך אינו על גבולות אלא על עצם רצונם של הערבים שלא לראות יהודים במרחב שבין הים לירדן, בדיוק כפי שהנאצים חתרו שלא לראות יהודים, לפחות בשלב ראשון, ברחבי יבשת אירופה; ובוודאי שאסור לסמוך על מכחיש השואה אבו מאזן, שטרם חזר בו מעלילת הדם הזו, ושעבודת הדוקטורט שלו, הגורסת כי הציונים עשו יד אחת עם הנאצים לחיסול יהדות אירופה, היא חומר לימוד רשמי בבתי הספר הפלשתינים; ו/או על פושע המלחמה איסמעיל הנייה, יורשו של המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, בן-בריתו של הצורר היטלר ימ"ש ושותפו לרעיון 'הפתרון הסופי'.

כיום אין כבר ספק קל שבקלים, שמדינה ערבית נוספת שתימצא על גבולות אושוויץ (כהגדרתה של היונה המובהקת אבא אבן ז"ל), תוביל את עם ישראל לאבדון, חלילה. מי שחיפש ראיה לכך, יכול למצוא אותה בנסיגה עד המילימטר האחרון מעזה, אשר לא רק שלא הרגיעה את תאוות הרצח של החמאסניקים, אלא אף העמיקה בלבם את התחושה שהנה קרב ובא היום בו יוכלו לממש את אמנת החמאס ולמחוק לחלוטין את מדינת היהודים משטחי דאר אל-איסלאם ('בית האיסלאם') מבלתי השאיר לה שריד ופליט. מה שמתכננים החמאסניקים לעשות בשארית הפליטה הנאצית, אינו ראוי לכל הגדרה אחרת, זולת שואה 2.