רומן זדורוב, עובד שיפוצים, הורשע פה-אחד ברצח הנערה תאיר ראדה (6.12.06) בבית הספר "נופי גולן" בקצרין והוא מרצה עונש של מאסר עולם. שלושת השופטים, יצחק כהן (אב"ד),
חיים גלפז ואסתר הלמן ניתחו בהכרעת הדין את אישיותו של זדורוב כפי שהיא עולה מחומר הראיות.
הכרעת הדין של השופטים מעוררת דיון ציבורי נרחב בין הסוברים, כי בטעות יסודה ולבין המצדדים בקביעות בית המשפט החד-משמעיות, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בעתירה לבג"צ, ובתוכניות התחקיר בעלות המסקנות המנוגדות בערוץ 1 ו-10.
השופטים: העלאת טענות ואפילו מהותיות בשלב הסיכומים "מקוממת" מאמר זה יתמקד בסוגיה אחת מתוך מכלול הנושאים השנויים במחלוקת, ואשר כולם ראויים לדיון מעמיק נוסף. שלושת השופטים ייחסו משמעות גדולה לשחזור הרצח בידי רומן זדורוב ולאיתור עקבות נעליו על מכנסייה של תאיר ראדה.
אקדים ואומר, כי ההגנה שללה (בשלב הסיכומים) את הטענה שמדובר בעקבות נעליים, ואולם בית המשפט דחה לחלוטין את עמדתה וסמך ידיו על עדות המומחה המשטרתי ירון שור. בשלב הסיכומים העלתה ההגנה (כמצוטט בפסק הדין) שתי טענות מהותיות המטילות ספק כבד משקל בקביעות המומחה המשטרתי. אחת הטענות מסבה את תשומת לב השופטים לעובדה שסימני הדם אינם תואמים כלל עקבת נעל, והשנייה מצביעה על סימן הלחצן העגול של הטלפון הנייד בכיסה של תאיר ראדה כמקור ההטבעה העגולה, אותה פרש המומחה המשטרתי כעיגול המזהה את נעלו של זדורוב.
בית המשפט דחה על הסף את הטענות שהעלתה ההגנה מכיוון שהן הועלו רק בשלב הסיכומים, ולהן ציטוט מתוך פסק הדין:
טענת ההגנה המצוטטת בפסק הדין: "עוד טוען הסנגור, כי אם מניחים את שקף הטבעת הניסיון באופן התואם לשלושת הפגמים בחלקו העליון השמאלי של הכתם, נמצא חוסר התאמה בין גבולות סוליית הנעל לגבולות הכתם בחלקו התחתון.”
התייחסות השופטים לטענת ההגנה בפסק הדין: "מדובר בטענה מקוממת אשר מועלית לראשונה בסיכומים, הסנגור לא עימת את שור עם נתון זה ואף מומחה ההגנה לא הזכיר חוסר התאמה בגבולות התחתונים כנטען.”
טענת ההגנה המצוטטת בפסק הדין: "כאן המקום לדחות את טענת הסנגור בסיכומיו, לפיה: "מי יתקע כף לידנו שהקטע הקשתי והמעוגל שנמצא על כיס ימין אינו תולדה של מקש ניווט", כאשר כוונתו למקש הניווט המעוגל במכשיר הסלולארי של המנוחה, אשר נמצא בכיס זה.”
התייחסות השופטים לטענת ההגנה בפסק הדין: "הטענה נטענה לראשונה בסיכומים, הסנגור לא טרח לחקור בחקירה נגדית את המומחה שור לעניין עקבות 2-6 (!) ואף המומחה קופר לא בחן סוגיה זו. בפועל, מדובר בטענה שהגורמים המקצועיים יכלו לבחון בנקל (ניתן היה למדוד את היקף מקש הניווט, לשלול הטענה או לאמתה ע"י בדיקות נוספות), משלא עשה כן הסנגור, מדובר בטענה בעלמא, לא הונחו בפנינו התנאים לבחינתה ומדובר בהתנהלות תמוהה של ההגנה.”
השופטים: עקבות הנעליים הינן "ראייה פורנזית" המעידה שזדורוב הוא הרוצח השופטים מייחסים בפסק הדין חשיבות עליונה לעקבות הנעליים, אשר המומחה המשטרתי טען שאיתר על מכנסייה של תאיר ראדה, שכן לא נמצא כל ממצא אחר הקושר אותו לזירת הרצח, כדוגמת טביעות נעליים על רצפת השירותים, טביעות אצבעות, שערות, סיבי בגדים או דנ"א. וכך נכתב בפסק הדין:
"ערכה של הראיה: עוד מקדמא דנא סברו בתי המשפט, כי עקבות נעליים ובהן סימן או פגם מיוחד, הינן אמצעי זיהוי עליו ניתן להישען לצרכי הרשעה... כעת, מצויים אנו בפני מציאות משפטית בה ניתן לבסס את הרשעת הנאשם על סמך קביעה מדעית של התאמה ברמה גבוהה של וודאות, אף כראיה יחידה...
"במקרה דנן, בו דרגת הוודאות גבוהה בשלוש דרגות מדרגת הזיהוי "אפשרי", בהתחשב במשמעות דרגת הוודאות, ובשים לב לעדותו המהימנה והמקצועית של המומחה שור כי הספק להימצאות נעל אחרת שהותירה את הסימנים הינו ספק תיאורטי בלבד (ובשים לב לנדירות הנעל), הרי שבפנינו ראיה של ממש במכלול המוביל להרשעת הנאשם, תוקף "לחיזוקים", "דבר מה", ופרטים מוכמנים להודאותיו ככאלה.
"לעקבות הנעליים ככאלה משמעות ראייתית כ"דבר מה" להודאת הנאשם, לאמור בדרגה גבוהה מהנדרש, זאת אף מעבר לראיות האחרות והפרטים המוכמנים שכן מדובר, למעשה, בראיה פורנזית, עצמאית בזירה המצביעה על הנאשם. מדובר בעקבות נעליים של הנאשם בסבירות גבוהה מאוד, מוטבעות בדם על הג'ינס של המנוחה. "
השופטים קובעים אפוא באופן חד-משמעי, כי מדובר בראייה פורנזית עצמאית המצביעה על זדורוב, שכן מדובר "בסבירות גבוהה מאוד" בעקבות נעליו. על בסיס זה תיארו השופטים את שחזור הרצח והטבעת עקבות נעלי זדורוב על מכנסי הנרצחת כדלהלן:
"על מכנסי המנוחה נמצאו שש עקבות (ברמות זיהוי שונות) המצביעות, כי הנאשם נחלץ מן התא אחר שדרך על גופת המנוחה, הנאשם שיחזר זאת כאשר השחזור תואם לזירה.
"הנאשם דרך על מושב האסלה כאשר גופת המנוחה הייתה שרועה שם, דרך על מכנסייה והותיר שם מספר עקבות, נתמך בידיו בקירות התא בחלקם העליון, בדיוק במיקום בו נמצאו כתמי דם ואין בהימצאות עקבות נוספות בכדי להחליש עובדות אלה.”
לשופטים אין ספק באשר לדרך היציאה של זדורוב מתא השירותים לאחר שרצח את תאיר ראדה. זדורוב לשיטתם דרך על גופת תאיר ראדה ברגליו, ועשה שימוש בגופה כבסיס לניתורו בקפיצה אחת אל מעבר לתא השירותים מעל לדלת הכניסה לתא.
טענתם המרכזית של השופטים הינה ש"השחזור תואם את הזירה", וכי לשחזור ערך בפני עצמו משום הפרטים שהוא חושף על דרך פעולתו של זדורוב לאחר הרצח, כלומר זדורוב הציג את שיטת הטיפוס על גופתה של תאיר ראדה והשימוש בה כבסיס לקפיצתו במהלך אחד אל מעבר לדלת השירותים כשהוא נתמך בשתי ידיו האוחזות את מחיצות תא השירותים. וכך נכתב בפסק הדין:
"הנאשם הדגים טיפוס על מכסה האסלה, שעה שטרם נודע לחוקרים על קיום עקבת נעליו (כקביעת שור, ראה שם בהרחבה) על מכנסי המנוחה. בפועל, המנוחה נמצאה על האסלה, כאשר רגליה בתנוחה התואמת(!) את מיקום העקבה על מכנסייה בהשוואה לדריכת הנאשם ביציאתו מהתא.”
השופטים: זדורוב קפץ אל מחוץ לתא כשהוא דורך על רגלי המנוחה דא עקא, שהשחזור של זדורוב וגם לא ממצאי עקבות הנעליים על גופתה של תאיר ראדה אינם (מדגיש אינם) תואמים את קביעותיהם הנחרצות של השופטים.
ראשית דבר, עניין העקבות עצמן. עקבה מספר 4 ועקבה מספר 6 מוכיחות לטענת השופטים את דרך יציאתו של זדורוב מהתא, וכך נכתב בפסק הדין:
"עקבה מס' 4: זוהי עקבה על המכנס השמאלי הניצבת לעקבות הקודמות, כך שפניה לכיוון דלת תא השירותים. המומחה שור הראה במצגתו, כי העקבה תואמת בהיקפה להטבעת הניסיון של נעלי הנאשם, ובחלקה התחתון ניתן לראות עיגול דריכה חלקי, הכיר בעובדה כי קיימת תזוזה של 3 מ"מ על-מנת שהעקבה תתאים לעיגול, אולם לדבריו, זהו הפרש חסר משמעות בהתחשב בתנאי השטח. בהעדר סימן ייחודי, אלא רק מאפיינים סוגיים, בחר ליתן לעקבה דרגת "אפשרי"...
"בחוות דעתו קבע המומחה קופר, כי קווי המתאר של העקבה דומים לקווי המתאר של קדמת הנעל, ניתן לראות את עיגול הדריכה אך לא את הפסים, לאור האמור קבע כי אין דבר בסימן המעיד כי הוא נוצר ע"י נעל בעלת דפוס זהה לנעלי הנאשם, בהשוואה לנעל אחרת בעלת דפוס מעגלי דומה באותו המיקום, עם זאת בחקירתו הראשית ציין: "אני מאמין, ראשית שיש אפשרות שהנעל הותירה סימן זה", מכאן הלכה למעשה, אינו חולק על מסקנת המומחה שור ביחס לעקבה זו אשר קבע דרגת "אפשרי"...
"לחובתה של חוות דעת מר קופר יש גם לזקוף את העובדה כי המומחה, סמוך לקביעתו לפיה ייתכן שהסימן נוצר ע"י נעל בעלת דפוסים דומים, לא דן כלל בשכיחותם או בקיומם של דגמי נעליים, אשר יכולים להתאים תיאורטית לדפוס דומה, לא ציין כי חיפש או מצא במאגריו נעל כלשהי בעלת דפוסים שכאלה.”
”עקבה מס' 6: עקבה חלקית של נעל ימין, שנמצאה מתחת לכיס הימני, באזור הירך עד קרוב לברך, בניצב לעקבה מס' 5, פונה אף היא לכיוון הדלת, דומה בדגם ומתאימה בגודל לנעל הנאשם.
"המומחה שור ציין, כי זוהי העקבה היחידה בה ניתן לראות הן את קדמת הנעל והן את העקב, גודל העקבה מתאים לנעלי הנאשם אולם מאחר שהעקבה קלושה ולא מציגה פרטים, העניק את דרגת ההתאמה "אפשרי"...
"כאן טוען הסנגור, כי מדובר בשגיאת המומחה הנובעת מבחינת המכנסיים כשהם מונחים על שולחן המעבדה וספק אם מדובר בטביעת נעל. לדבריו, קדמת העקבה מצויה מתחת לברכה המכופפת של המנוחה, משכך לא ניתן היה להותירה. עיון בתמונות הגופה בזירה (ת/1, תמונות 11-12), מגלה כי ברך שמאל של המנוחה מכופפת כבתנוחת ישיבה, ואולם רגל ימין, עליה הוטבעה העקבה דנן, נוטה קדימה כשהיא ישרה.
"גם המומחה קופר קבע, כי קדמת הסוליה תואמת לעיקול למעלה, יש סימן של קו המתאר באזור הבוהן, אולם ללא דפוס ברור, לא ניתן לקבוע כי הסימן נוצר ע"י נעל. כפי שפורט לעיל, המומחה קופר בחקירתו הצהיר כי בעת עריכת חוות הדעת, לא היה מונח בפניו תצלום העקבה, תצלום זה עם הטבעת הניסיון (חלקו התחתון) ניתן לו כיממה לפני עדותו בפנינו...
"בנסיבות בהן קביעת המומחה קופר נעשתה על אתר לא באורח מדעי וללא ציוד מעבדתי, אני מוצא שלא ליתן לה משקל, בפרט שעה שקביעת המומחה שור ביחס לעקבה זו, מכל מקום, אף היא אינה בעלת משקל גבוה לעניין זיהוי נעל הנאשם.”
בסיכומו של דבר, קובעים השופטים, כי "גם המרחק והזויות בין העקבות מצביעים באופן הגיוני על טיפוס אדם בשתי רגליו על גבי הגופה, עמידה מהצד ולאחר מכן פניה לעבר הדלת (כיוון הקפיצה - יציאה מהתא).”
האומנם קביעת השופטים עומדת במבחן הראיות, העובדות וההיגיון? מיקום העקבות על מכנסייה של תאיר ראדה יוצר קושי מהותי להסביר כיצד יכול היה זדורוב לנתר מגופתה. עקבת רגל ימין ממוקמת במרכזה על הברך של תאיר ראדה, והיא
לא נתמכה כלל ע"י האסלה, הווה אומר אזור זה לא היה לשמש משענת עבור זדורוב לשם קפיצה. עקבת רגל שמאל נחלקת במיקומה. העקב נמצא באזור הירך הנתמך ע"י האסלה, ואילו כרית הרגל, המשמשת לצורך ניתור, נמצאת באזור הירך
שאינו נתמך ע"י האסלה.
השופטים עצמם מכירים בכך שהגופה הינה "משטח שאינו יציב", ועל-אף זאת מחזיקים בדעתם, כי הרוצח, זדורוב על-פי הכרעתם החד-משמעית, בחר לעשות שימוש בגופה כמשענת לקפיצה ואף ניתר בעומדו על הירך והברך של תאיר ראדה, אשר היו שמוטים ולא נתמכו ע"י האסלה.
ממצא אחר בזירה המצביע לטענת ההגנה על דרך הימלטות הרוצח מהזירה נשלל לחלוטין על-ידי השופטים. על האסלה
לצד הגופה, על מכסה הניאגרה ועל המחיצה הימנית המפרידה בין תאי השירותים, נמצאו עקבות תואמות, הווה אומר: אלמוני טיפס על האסלה, משם שם רגל על הניאגרה הושיט לרגל למחיצה ועבר לתא השירותים הסמוך.
החוקרים סברו בתחילה, כי זו אכן היה מסלול ההימלטות של הרוצח, אך זנחו קו זה לאחר שזדורוב לא עשה כן בשחזור, אלא קפץ ישירות מעל דלת הכניסה. סוגית העקבות נותרה תעלומה וחידה בעיני השופטים, שקבעו בסופו של דבר כי סוגיה זו הינה בגדר "שאלות אשר לעולם תישארנה ללא מענה,” ולא שללו את האפשרות כי אחד מהשוטרים או הצוות הרפואי טיפס בדרך זה כשרגליו מגואלות בדם לאחר מציאת הגופה.
השערה מעין זו, הינה בלתי הגיונית בעליל, שכן תא השירותים הפך מיד עם מציאת הגופה לזירת רצח הנמצאת בחקירה, לא קיים צורך מתקבל על הדעת למעבר מתא שירותים אחד למשנהו כאשר כל תאי השירותים פתוחים, ויתר על כן איש מבין צוות החוקרים או הצוות הרפואי לא מסר שהוא עשה כן. למאמר המלא בנושא זה ראה בקישור הבא
[קישור] .
הפגם המהותי בשחזור הרצח ע"י זדורוב זדורוב לא יכול היה לעשות שימוש ברגליה של תאיר ראדה כמשענת לקפיצתו, בניגוד לקביעת הנחרצת של השופטים, שכן ברך ימין וירך שמאל (במקום בו דרכה לכאורה כף הרגל) לא נתמכו ע"י האסלה.
על-אף זאת, השופטים הסתמכו על שחזור הרצח ע"י זדורוב וכך הם כותבים כמצוין לעיל בעניין זה:
"הנאשם הדגים טיפוס על מכסה האסלה, שעה שטרם נודע לחוקרים על קיום עקבת נעליו (כקביעת שור, ראה שם בהרחבה) על מכנסי המנוחה. בפועל, המנוחה נמצאה על האסלה, כאשר רגליה בתנוחה התואמת(!) את מיקום העקבה על מכנסייה בהשוואה לדריכת הנאשם ביציאתו מהתא.”
ואולם, השחזור של זדורוב אינו קביל כלל וכלל, שכן החוקרים שליוו את זדורוב לא ביקשו מזדורוב למקם את השוטרת שדימתה את תאיר ראדה על האסלה בזירה לאחר שדקר אותה בסכינו. למעשה לאחר הדקירה הסתיים תפקידה של השוטרת בשחזור. זדורוב לא התבקש למקם אותה כגופה על האסלה והחוקרים אף לא הביאו בובה שתדמה את גופתה של תאיר ראדה לצורך השחזור, על-אף שהרוצח הניח את תאיר בתנוחה בה היא נמצאה בתא השירותים.
הם הסתפקו בכך שזדורוב הראה להם בתנועת גוף (שאינה תואמת את תנוחת הגופה) כיצד הייתה הגופה בזירה. זדורוב התכופף קמעא וסובב את גופו, אך לא הניח את גופו בתנוחה שלמה כפי שנמצאה המנוחה.
בתחילה הסביר זדורוב שיצא את השירותים באופן רגיל דרך הדלת והוא אף הדגים זאת. לאחר שנרמז לו, לטענת ההגנה, כי דלת השירותים הייתה סגורה, אמר זדורוב שיצא בקפיצה מעל הדלת, והוא התבקש לשחזר זאת. זדורוב הביע חוסר ביטחון שיוכל לעשות כן, והוא נכנס לשירותים כשהוא מתועד במצלמה אחת מעל המחיצה של התא הסמוך.
זדורוב נראה קופץ אל מעבר לדלת הכניסה לתא השירותים עם שתי רגליו לפנים בדרכו החוצה. יש להדגיש, כי המצלמה
לא קלטה את רגליו של זדורוב או את האסלה בעת ההכנה לקפיצה והקפיצה עצמה, שני הפרטים החשובים ביותר בשחזור. מצפיה בסרט השחזור ניתן להעריך, כי זדורוב הניח את כף רגל ימין על קדמת האסלה, נראה כיצד הוא מניח את שתי ידיו על מחיצות התא, דורך את גופו וקופץ. ככל הנראה, הוא לא הניח את רגל שמאל על האסלה, ואולם כאמור לא ניתן לדעת זאת בוודאות לאור זווית הצילום המוגבלת.
מעבר לכך, על האסלה, לא מוקם אדם או בובה שידמו את גופתה של תאיר ראדה בשחזור. יש להדגיש, כי מדובר בפרט מהותי, שבלעדיו השחזור הופך להיות חסר ערך בנקודה זו. שחזור לא ייחשב אמין אם לא התקיימו בו כל התנאים המהותיים שהתקיימו בעת המעשה, ובמקרה דנן המדובר בהנחת הגופה על האסלה ושחזור הקפיצה בניתור מרגלי המנוחה.
עובדה זו נכונה שבעתיים, שכן השופטים עצמם ציינו שהגופה אינו משטח יציב, ואשר על כן התחייב בשחזור למקם בובה לצורך בדיקת ההיתכנות של קפיצה וההשפעה של עוצמת הניתור על תנוחתה ומיקומה של הגופה. יש לציין, כי דקות ספורות בלבד לאחר סיום השחזור (כפי שמתועד בסרטון הווידאו), וטרם נבחנו ממצאי התחקור ביסודיות, הפיצה המשטרה הודעה לכלי התקשורת על עריכת מסיבת עיתונאים דחופה בה הוצג פענוח הרצח וחשיפת הרוצח.
העתירה לבג"צ עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, אשר הגישו בחודש פברואר 2011 עתירה ל-בג"צ נגד היועץ המשפטי לממשלה, בעניין רצח הילדה תאיר ראדה ז"ל, שיגרו באמצע חודש מרץ פניה אישית ליועץ המשפטי לממשלה בטרם יעביר לבג"צ את תגובת משרדו לעתירה. העתירה הוגשה בשמם של המהנדס דורון בלדינגר, מומחה לוידאו וסאונד, אשר היה עד הגנה במשפט נגד רומן זדורוב, שהורשע ברצח, וכן בשמו של ד"ר חיים סדובסקי, אשר אף הוא היה מעורב בהגנתו של רומן זדורוב.
עורכי הדין הפועלים, כמו העותרים עצמם, בהתנדבות מוחלטת, ללא כל שכר, מדגישים, כי לא ייצגו ואינם מייצגים את רומן זדורוב, שהורשע ברצח, ועתירתם כלל אינה נוגעת לעניינו של זדורוב, כי אם לחקירת בני נוער המעורבים לכאורה בביצוע הרצח, ואשר חקירתם לא מוצתה. במכתבם, מעמידים עורכי הדין בר-און וכהן את היועמ"ש על האינטרס הציבורי המובהק שבחקירת בני הנוער המעורבים לכאורה ברציחתה של תאיר ראדה ז"ל.
הערה:
משה לוי שלח את התגובה הבאה למאמר:
"על-מנת לקבל תיאוריה זו בודאות, חובה לשלול אופציה אחרת.
להושיב גוף אנושי בגודל, נפח ומשקל תואם לתאיר, על מכסה האסלה. לודא שהמכסה רווי בדם. להעמיד אדם במבנה תואם של רומן, על רגלי הגוף היושב לפי מיקום העקבות. על האדם לזנק מעלה תוך לחיצה על רגלי היושב.
"לדעתי, קיימת סבירות גבוהה שהגוף היושב יחליק קדימה בעת הלחיצה, לאותו המצב בו נמצאה תאיר כשרגליה אינן נתמכות על-ידי האסלה. ז"א, בעת הקפיצה הייתה תמיכה מלאה של האסלה במאסת משקל הקופץ וכתוצאה מהלחיצה ואחריה, הגופה החליקה קדימה.
"מצב זה עשוי להתאים לחוות דעת שור. חובה לבחון אופציה זו היטב טרם דיון בה באופן משפטי בעליון. לא רצוי להביע עמדה נחרצת בתאוריה כל עוד התביעה עשויה לערער על מהימנותה."
