"המאבק לא הסתיים; אל-קאעידה ימשיך לנסות לבצע פיגועים". זה היה המשפט השני בחשיבותו בנאומו של הנשיא
ברק אובמה, כמובן אחרי המשפט בו הודיע רשמית על חיסולו של אוסמה בן-לאדן.
אין כמונו הישראלים לדעת, כי חיסולו של רב-מחבלים אינו אומר בהכרח שזהו חיסולו של הטרור, או אפילו של הארגון בראשו עמד. ראו כמה פעילי פת"ח, אש"ף, חמאס וחיזבאללה חיסלה ישראל לאורך השנים, כולל שורה ארוכה של "מבוקשים מספר אחת" - ובכל זאת הטרור חי וקיים ובועט והורג. האם המקרה של אל-קאעידה יהיה שונה?
יש שני הבדלים משמעותיים בין הטרור הפלשתיני המוכר לנו לבין זה מבית מדרשו של אל-קאעידה, הבדלים העשויים להוביל למסקנה שונה לגבי עתידו של הארגון משנגדע ראשו. מצד אחד: ההבדל בין טרור פוליטי לטרור אידיאולוגי. מצד שני: ההבדל הנעוץ במרכזיותו של העומד בראש הארגון.
הטרור הפלשתיני (זה של אש"ף ודומיו) נועד למטרות פוליטיות - הקמת מדינה פלשתינית, בגבולות אלו או אחרים. לכן, מבלי לזלזל בנחישותם ובאכזריותם של המחבלים המבצעים אותו, יש אפשרות להגיע עימו להסכם. איננו נכנסים לשאלה מהו מחירו של הסכם כזה והאם יחזיק מעמד לאורך זמן; לפחות תיאורטית, הדבר אפשרי גם אם הוא קשה מאוד.
לעומת זאת, הטרור האיסלאמי - שאל-קאעידה הוא מבטאו הרצחני ביותר - מונע מסיבות אידיאולוגיות של מלחמת דת. לבן-לאדן לא הייתה שום מחלוקת פוליטית ישירה עם ארה"ב בפרט והמערב בכלל. מלחמתו הונעה מתפיסה דתית פנאטית, ולפיה אין מקום בעולם למי שאינם מוסלמים. כל השאר - התמיכה בישראל, הנוכחות בסעודיה, המלחמה בעירק - היו רק תירוצים משניים. עם טרור כזה, המנהל מלחמה לחיים ולמוות, אין כל מקום לפשרה.
מן הבחינה הזאת, מותו של בן-לאדן לא אמור להביא לסופו של אל-קאעידה. חסידיו ותומכיו לא יהפכו לפחות קיצוניים; להפך: הם רק ירצו לנקום ולהוכיח את המשך מאבקם, וגם את זה אנחנו מכירים היטב על בשרנו.
אלא שכאן נכנס לתמונה ההבדל השני שעליו עמדנו. בן-לאדן איננו
יאסר ערפאת, איננו השייח יאסין, איננו חסן נסראללה. בעוד הללו היו ועודם מנהיגי ארגוני הטרור, בן-לאדן הוא ארגון הטרור. הוא הקים את אל-קאעידה, הוא מימן אותו, הוא הביא לו תחכום ואמצעי פעולה. יתרה מזאת: רבים מבני המעגל המקורב לבן-לאדן חוסלו בעשור האחרון, וכלל לא ברור האם יש לו יורש טבעי.
לאל-קאעידה, בניגוד לארגוני הטרור האחרים, אין כיום בסיס ממנו הוא יכול לפעול בביטחה. לחמאס יש את רצועת עזה והאוכלוסיה התומכת ביהודה ושומרון; ל-IRA הייתה האוכלוסיה הקתולית באירלנד; לחיזבאללה יש אחיזה איתנה בלבנון. אל-קאעידה, לעומת זאת, הוא ארגון נרדף שאינו יכול לחוש ביטחון בשום מקום - וחיסולו של בן-לאדן מדגים זאת בצורה הטובה ביותר.
בחינת פיגועי אל-קאעידה בשנים האחרונות מלמדת, שהארגון ותומכיו לא הצליחו לבצע פעולות משמעותיות במערב. הם התמקדו בעירק ובמדינות אחרות במזרח התיכון, שם יכלו ליהנות מאהדה של מספיק תושבים מקומיים כדי לפעול. שום ארגון טרור אינו יכול לפעול בלא תמיכה סביבתית, ודאי לא כאשר מדובר בארגון שבסיסו מחוץ למדינת היעד. גם מבחינה זו, סביר להניח שהארגון יתקשה לגייס תמיכה כאשר מתברר, שאפילו העומד בראשו אינו חסין.
בשורה התחתונה, יש יותר סיכויים לכך שחיסולו של בן-לאדן יפחית במידה ניכרת את הטרור של אל-קאעידה, מאשר שלא ישפיע בטווח הארוך על הארגון. אך כמו תמיד יש לזכור, כי במזרח התיכון - לבלתי-צפוי יש נטייה להתממש. לכן, צריך לסיים במשפט בו פתחנו: המאבק לא תם.
