בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה (יום א', 5.12.04) את בקשתו של מנכ"ל 'מעריב', עפר נמרודי, לקבוע כי הסתיימה התקופה בה נאסר עליו לכהן כדירקטור בחברה ציבורית. השופט ד"ר עודד מודריק דחה את טענת נמרודי, לפיה יש לחשב את מניין חמש השנים שבה אסור לו לכהן כדירקטור מיום מעצרו או מהיום בו התפטר מתפקידו כדירקטור, וקבע כי מניין התקופה מתחיל עם הרשעתו ומסתיים באוקטובר 2006.
לפני כעשרה ימים הגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שלא להגביל את מינויו של אביו של עפר, יעקב נמרודי, המשמש כיו"ר מועצת המנהלים של העיתון "מעריב", לכהונת דירקטור בחברה ציבורית [ראו קישור]. נמרודי האב הורשע ב-3 אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, הטרדת עד ושיבוש הליכי משפט, הקשורים למשפט של בנו עפר.
הורשע בעבירות מירמה ורישום כוזב בתאגיד
עפר נמרודי הורשע בחודש אוקטובר 2001 בעבירות של בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, הטרדת עד, ורישום כוזב במסמכי תאגיד, במסגרת עסקת טיעון, בה נמחקו עבירות חמורות יותר מכתב האישום. על עבירות אלה נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס כספי, וכן הופעל עונש מאסר על-תנאי בן 10 חודשים שהיה לו. מתקופה זו, נוכו לו 15 החודשים בהם היה נתון במעצר. כמו כן, נאסר עליו להיות דירקטור בחברה ציבורית לתקופה של חמש שנים.
סעיף 226(א) לחוק החברות, קובע כי "לא ימונה לכהונת דירקטור בחברה ציבורית אדם שהורשע בפסק דין חלוט בעבירה מהמפורטות להלן, אלא אם חלפו חמש שנים מיום מתן פסק הדין שבו הורשע". בין יתר העבירות שנקבעו בחוק כיוצרות מצב פסלות, מצויות גם שתיים מהעבירות בהן הורשע המבקש: מרמה והפרת אמונים בתאגיד ורישום כוזב במסמכי תאגיד. החוק קובע עוד, כי בית המשפט רשאי לקבוע שהוראת הפסלות לא תחול בנסיבות מסויימות.
נזכיר, כי בשנת 99' ביקש נמרודי מהחברות מעריב החזקות בע"מ ומעריב הוצאת מודיעין בע"מ, בהן כיהן כיו"ר הדירקטוריון, שימנו לו ממלא-מקום, בשל החקירות המשטרתיות שנפתחו נגדו. לאחר שבית המשפט הורה לעצרו עד תום ההליכים, התפטר נמרודי מתפקידו בדירקטוריונים האמורים.
נמרודי: אובייקטיבית, לא יכולתי לכהן כדירקטור מיום המעצר
בבקשה שהגיש, באמצעות עורכי הדין ד"ר אביגדור קלגסבלד, שרון קלינמן, גור בליי, טען נמרודי כי מאחר שמיום המעצר ואילך לא יכול היה, באופן אובייקטיבי, לכהן כדירקטור וכיוון שמאז ועד היום חלפו חמש שנים של חדלות כהונה, השיגה תקופה זו את תכליתו הברורה של הדין וניתן להשיב לו את משרתו.
לטענתו, על בית המשפט להפעיל את סמכותו מכוח החוק ולהורות על הפסקת פסלותו זו, משום שמעצרו (בגינו התפטר) נבע מהאישומים החמורים שנכללו בפסק הדין המקורי. לדברי נמרודי, אילו סב כתב האישום מלכתחילה על אודות העבירות בהן הורשע בסופו של דבר, לא היה נעצר כלל ועיקר, ויכול היה להמשיך לכהן כדירקטור. נמצא, כך טען, שבשל מעצר שבנקוף חודשים רבים יסתבר להיות חסר הצדקה, הוא נמצא ניזוק פעמיים: פעם בשלילת חירותו ופעם בשלילת יכולתו לכהן כדירקטור במשך תקופה העולה בשנתיים ימים על תקופת הפסילה החוקית. "זו תוצאה מעוולת שאינה צודקת ואינה מידתית", טען.
המדינה טענה, מנגד, כי לשונו הברורה של החוק קובעת, כי המועד למניין הפסילה הוא מועד ההרשעה, ולפיכך אין לסטות מלשון החוק.
ביהמ"ש: החוק בא להגן על הציבור ולא להעניש העבריין
בהחלטתו, ציין השופט ד"ר עודד מודריק, כי "תכלית הוראות הדין הללו היא יצירת חיץ של הגנה על הציבור (בעיקר ציבור המשקיעים בשוק ההון, אך מן הסתם גם על ציבור הספקים והצרכנים העלול אף הוא להינזק מדירקטוריון המוליך את החברה הציבורית אל עברי פי פחת) מפניו של דירקטור שסרח ושמט בהתנהגותו את הקרקע מתחת לפני יכולתו לשמש דירקטור ראוי. זו תכלית ציבורית אובייקטיבית ואין עימה תכלית ענישה (סנקציה) פרטנית".
הוא ציין, כי מדובר ב"סוגיה פרשנית שטרם נידונה (למיטב ידיעתי) בפסיקה". מודריק ציין, כי אחת השאלות שמעלה החוק היא, האם שיקול הדעת של בית המשפט מצומצם להחלת הוראת הפסילה או שלא להחילה כלל, או שיכול הוא גם לקצרה.
בעניין זה קבע: "בלי לקבוע מסמרות נטועים, אני מוכן להניח, לצרכיה של החלטה זו, את הגישה (שהיא גישת שני הצדדים לפני) שגם בדידן טמונה בסמכות בית המשפט שלא להחיל את הוראות הפסילה גם סמכות לקבוע תקופת פסילה קצרה מן הנקוב בחוק. הטעם לכך הוא, שגם בהיעבר עבירה פוסלת שנסיבותיה חוצות את רף הפסלות, אפשר לתאר נסיבות חיצוניות לעבירה, שלא יצדיקו, בעיני בית המשפט, הימנעות מוחלטת מהחלת הוראות הפסלות אך החלתן באורח מלא עלולה להיות בעליל בלתי צודקת או בלתי מידתית".
המחוקק לא רצה להגן על הציבור בטרם הושגה הרשעה
באשר למניין תקופת הפסילה, קבע מודריק כי "הדין הכריע שבשלב המקדים את ההרשעה אין מקום לנקוט באמצעי הגנה על הציבור, יהיו החשדות נגד הדירקטור אשר יהיו ותהיה רמת הביסוס של הראיות שביסוד כתב האישום אשר תהיה. אדרבא, אף-על-פי שהמחוקק שקל את האפשרות להקדים להרשעה הליך של הגנה מורחבת על הציבור (כעולה מהצעת חוק החברות) הוא ראה, ברדת יום, לקבוע העדפה של האינטרסים הפרטיים של הדירקטור".
לכן, "הואיל וההכרעה שהכריע המחוקק היא עקרונית-אסטרטגית, אין היא ניתנת לשינוי על-פי העניין הקונקרטי. קביעת הדין היא שדירקטור יורחק ממשרתו בעקבות הרשעתו בדין. הדבר אינו נתון לשיקול הדעת ולבחירה החופשית של כל דירקטור העומד לדין. דירקטור הבוחר להתפטר ממשרתו, יהא הטעם לכך אשר יהא, לפני הרשעתו בדין אינו מפעיל את אמצעי ההגנה שהחוק קבעם".
ההתפטרות מרצון אינה השבת גמול לעבריין בגין פשעו
לבסוף, נפנה מודריק לקבוע האם יש טעם קונקרטי לקיצור תקופת הפסילה, על-בסיס ההנחה שהוא מוסמך לכך. הוא דחה, כאמור, את הבקשה וקבע: "התקופה שבה נאלץ נמרודי להתפטר מכהונותיו איננה בבחינת השבת גמול לעובר העבירה בגין פשעו. לדעתי, הבאת תקופת ההתפטרות במניין תקופת הפסילה עלולה לפגוע במימוש התכלית שהמחוקק שיווה לנגד עיניו".
"אפשר להראות את זאת באמצעות תיאור נסיבות שבהן הסתכמו תקופות המעצר ותקופות ההרחקה העצמית מכהונת דירקטור, עד להרשעה בדין, בפרקי זמן המצטברים כדי 5 שנים ואף יותר. האם עולה על הדעת שהרשעה בדין, בעבירה פוסלת, של דירקטור כחלוף 6 שנים או יותר מרגע המעצר שכפה עליו התפטרות מכהונתו, תוליך להימנעות מהחלת הוראות הפסלות מיום הכרעת הדין ואילך? לדעתי, השבת דירקטור, בנסיבות כאלה, לכהונתו מייד עם הרשעתו בדין, עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לפני התכלית שהחוק ביקש להגשים".
פש"ר 2104/04 עפר נמרודי נ' מדינת ישראל
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
