בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יובל אברמוביץ הבין שכל החוכמה היא לעשות את זה בלי קשר לתוחלת החיים שלך ולמועד המוות שלך
|
להגשים חלומות [צילום: blogger.com]
|
|
|
|
|
בסרט "מתים על החיים" בכיכובם של ג'ק ניקולסון ומורגן פרימן מסופר על 2 מבוגרים, קרטר ואדוארד שמבינים שלא נשאר להם הרבה זמן לחיות עקב מחלה סופנית. מובטח להם שעד שהמוות יגיע לא יהיו סימפטומים, אדוארד מגלה רשימה שקרטר הכין כמחווה לתרגיל בפסיכולוגיה שעבר בלימודיו במכללה. הרשימה כוללת דברים כמו "לראות מראה נשגב", "לצחוק עד שאבכה", "לעשות משהו טוב למען הטוב שבזה" ועוד. אדוארד מוסיף עוד פריטים לרשימה בבדיחות הדעת, כמו "לעשות צניחה חופשית", "לנשק את הנערה היפה ביותר בעולם", "לעשות קעקוע" ועוד. במהלך הסרט הם מגשימים את כל הרשימה שלהם. יובל אברמוביץ הבין שכל החוכמה היא לעשות את זה בלי קשר לתוחלת החיים שלך ולמועד המוות שלך. בפרויקט מיוחד ומרתק שיזם אברמוביץ, הוא הקים בלוג שנקרא "הרשימה" ובו הציב לעצמו מטרה לבצע 10 משימות ב-400 יום. בין המשימות:יצירת קוביות בבטן, השלמת "בגרות", פגישה עם אופרה וינפרי ועוד. הגדולה בפרויקט ההרפתקני הזה הוא שהוא מדרבן כל אחד ואחד מאיתנו להתמודד ולהגשים את החלומות שלנו כאן ועכשיו, בלי פחד, כי בסופו של דבר לחיים אין מועד ב'. אני את הרשימה שלי כבר הכנתי מה איתכם?...
|
תאריך:
|
07/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
07/05/2011
|
|
מיכל מנין
|
|
באגדות החורבן יש סיפורים רבים על חורבן הבית. בתשעה באב חרבה גם העיר ביתר בתקופת מרד בר כוכבא ויצאנו לגלות. המקבילה של הסיפור צועקת לשמים ביום הזיכרון.
|
|
|
שר הביטחון אהוד ברק העניק ראיון לעיתונאי גידי וייץ (הארץ, 06.05.11). ראיון מרתק. גם השאלות וגם התשובות. דבריו נדפסו על-פני שישה עמודי טקסט צפופים. מומלץ לקרוא.
|
|
|
הלבה הטקטונית בצמרת ההנהגה, הגזרה המנומנמת כביכול של המערכת הפוליטית במדינת האייתולות, נמצאת בנקודת רתיחה אותה לא הכרנו שנים. בימים האחרונים מתחולל באירן קרב איתנים בין שני מחנות ובין יריבים שזהותם מפתיעה לצופה מן הצד, כשהתוצאה יכולה להניב מהפכה אחרת במדינה, הפוכה מזו שמקווים לה בישראל ובמערב.
|
|
|
לא שיש לי משהו מאוד חדש לומר פה, אבל לא יכולתי להתאפק מלהתחלק עם הקוראים בצילום הזה של 'הארץ' מיום שלישי השבוע. גם אני כמובן שמחתי לשמוע על חיסולו של המן הרשע הזה, גם כל העיתונים האחרים שמו את בן-לאדן בכותרת הראשית, ובצדק. המבצע הזה לא יכול להתחרות באנטבה, או בחיסול עימאד מורנייה בדמשק, אבל אמריקה באמת יכולה להתגאות בו, ואנחנו יכולים בהחלט למחוא לה כף. אלא שהעיתון הזה יצא לגמרי מגדרו. איזה פאתוס, איזה פרץ של פטריוטיות, "האימפריה זוקפת ראשה", המונים חוגגים, תמונת ענק של אגרופים מונפים ודגלים בכיכר. אובמה מלך ישראל. לא קשה לתאר באיזו חמיצות פיינשמקרית היה 'הארץ' מתאר המוני ישראלים חוגגים בכיכר ישראלית עם דגלי ישראל, את חיסולו של אחמד יאסין למשל.
|
|
|
כאשר הנשיא אובמה, איש ביתי, מאולף ועצור, הודיע באישון לילה כי אצה לו הדרך לכנס עיתונאים כדי להודיע על אירוע הרה-עולם, עצרו הכל את נשימתם. יש שייחסו את זריזותו לחפזונו להציל את יוקרתו השוקעת מאז בחירות הביניים של אשתקד, ולקראת הבחירות הנשיאותיות של השנה הבאה. יש נדיבים ששייכו זאת לרגישותו הרבה ולאנושיותו המופלגת שלא אבתה לדחות עוד לקרובי הקורבנות ה-11 בספטמבר את תחושת ההקלה בהיוודע להם כי המפלצת ההיא נתפסה, הוצאה להורג והושלכה לידם על-מנת למנוע הקמת קבר ובניית מצבה, שהייתה הופכת למוקד עליה לרגל והתגבשות עוד מוקדי קנאות איסלאמית.
|
|
|
|