בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
תלמידת כיתה ה', בית הספר "הנדיב" - מטולה
הלוואי שהייתה לי גישה לראות איך אני מרגישה, להגיד לעולם שיצוץ לו פתאום: "החלום, כן, החלום..." כשבבוקר אני קמה ושומעת ציוץ ציפורים אני מרגישה אצלי בבטן שיש גם פרפרים, 'אני נרגשת נורא!' כך חושבת לעצמי ומכבה ת'מנורה. הלוואי שהייתה לי גישה להראות איך אני מרגישה, להגיד לעולם שיצוץ לו פתאום: זה החלום, כן, החלום... עייפה, כבר מאוחר. רוצה לישון, אקום מחר! אני אחלום על העולם. עם הזמן, עם הזמן!!! הלוואי שהייתה לי גישה לראות איך אני מרגישה, להגיד לעולם שיצוץ לו פתאום: זה החלום, כן, החלום...
|
תאריך:
|
11/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
11/05/2011
|
|
תמר פורן
|
|
פעם שאלתי מקרר: "מקרר, איך זה להיות מקרר?". "אתה מדבר ברצינות?" שאל המקרר."בוודאי, אני שואל אותך ברצינות גמורה," עניתי לו. "מה זאת אומרת? איך אוכל להסביר לך איך זה להיות מקרר?" שאל המקרר, אך לאחר שתיקה קצרה הוא הסביר: "נעים וכיף לי להיות מקרר, במיוחד בימים חמים. בדרך כלל הכול טוב ויפה, אך לפעמים מתחשק לי לצאת החוצה מהבית, להסתובב קצת בעולם, לראות אנשים ומקררים אחרים, לטייל קצת פה, קצת שם". חשבתי על דבריו, ואמרתי: "לי יש חברים רבים. לפעמים אנו נפרדים. חבריי הולכים לדרכים חדשות ואני מתגעגע אליהם. "ומי הם חבריך, אם מותר לי לשאול?"
|
|
|
כולנו ליצנים בממלכה הקסומה הזו,
|
|
|
סיפור זה התרחש בילדותי, באחד מטיוליי עם ההורים, כשהייתי בערך בן 10. לקראת סוף הטיול הגענו לאחד המקדשים הקדומים ביותר בסין. שם ניגש אליי אחד הנזירים, לבוש גלימה כתומה. הוא התקרב אליי, נתן בידי מראה קטנה, והלך. לא הבנתי למה עשה זאת. כשהגענו למלון הוצאתי את המראה מכיס מכנסיי והבטתי בה.
|
|
|
סבא שלי בן השמונים נולד וגדל באוהל. היום הוא גר בבית מודרני. ביקשתי מסבי שיספר לי על תקופת חייו באוהל ועל המעבר שלו לבית הקבע. הוא ביקש שאשב לידו, וסיפר: "לפני שנים רבות, כל הבדווים גרו באוהלים והיה להם מנהג לנדוד ממקום למקום כדי לחפש ולמצוא מקומות מרעה ומים לשתייה לעדרי הצאן שלהם.
|
|
|
לשיר אני לא יודעת. לרקוד אף פעם לא למדתי. לשחק אני יודעת רק בלגו ובפאזל, וכשאני עומדת מול מצלמה, אני מתחילה לגמגם, ותוך שניות אני מתעלפת. תמיד רציתי להיות שחקנית וזמרת... אבל הזיופים שלי יכולים לשבור כוס זכוכית בביתו של השכן. כך אמי אומרת, אך החלום שלי להיות שחקנית רק הלך וגדל!
|
|
|
|