|   15:07:40
דלג
  רפי לאופרט  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

אחרי בן-לאדן: ריאליה ישראלית

חיסול בן-לאדן הוא ראשית המאבק הרציני בטרור העולמי. הדרך ארוכה, העולם מבולבל ומפולג, המערב טרם הפנים את המסר וישראל, המצויה במאבק משולב - מול הטרור ומול איומים מדיניים ואסטרטגיים - מצווה על המשך חיים נורמליים, תוך נקיטת יוזמות זהירות, גילוי נחישות וערנות מתמדת
12/05/2011  |   רפי לאופרט   |   מאמרים   |   חיסול בן לאדן   |   תגובות
אל יתהלל חוגר כמפתח [צילום: AP]


אחרי בן-לאדן

חיסולו של רב הטרוריסטים הוא ללא ספק הישג במלחמה בטרור העולמי. עם זאת, אסור להתעלם מהעובדה שהמצוד נמשך זמן רב מאוד וגרם לרבים לחשוב שזו "בעיה כרונית" שצריך ללמוד לחיות עימה, כשם שצריך ללמוד לחיות עם אסונות טבע – מסתבר שלא כך. חיסול בן-לאדן הוא מסמר בולט בארון המתים של התיזה הגורסת שלא ניתן להדביר את הטרור באמצעים צבאיים; ניתן אם פועלים נכון. ניתן אם אין מעניקים לטרור ולטרוריסטים חסינות – פולטית, אידיאולוגית ואופרטיבית. מלחמה בטרור חייבים לנהל לפי עקרונות המלחמה ולא לפי עקרונות המעניקים זכויות שוות לטרוריסט ולקורבנותיו.

למרות הזמן שחלף מאז "אירוע התאומים" (11.9.01), המצב כיום, לאחר מותו של בן-לאדן, טוב יותר משהיה אילו המשיך לחיות ולתפקד בשרות הטרור העולמי. חיסול בן-לאדן הוא נקודת שיא בפעילות מתמשכת העוסקת בניטרולם – חיסול או מאסר – של ראשי קרטל הטרור העולמי של האיסלאם הקיצוני, בין אם אלה אנשי אל-קאעידה מובהקים ובין אם חברי אירגונים אחרים – חיזבאללה, הג'יהאד העולמי, חמאס וכו'. מול חזית טרור עולמית, דרושה מלחמה עולמית רצופה, ומלחמה כזו, ראוי לזכור, הכריז הנשיא בוש, שרבים נהגו לבקרו על כך וללעוג לדבריו, שלא תמיד היו רהוטים מבחינה לשונית כדברי יורשו, אבל לרוב היו ברורים ואופרטיביים. אני נוטה לחשוב "שירושת בוש" הייתה מניע מרכזי לכך שאובמה לא העיז להתחמק מהתמודדות מול הטרור האיסלאמי העולמי.

חיסול בן-לאדן מעורר שאלות ותהיות רבות. המימשל האמריקני מספק תשובות חלקיות לאחדות מהן. המימשל הפקיסטני מספק חלק מצומצם הרבה יותר ופרשנים שונים – מספקים בעיקר ספקולציות לרוב. נותרות בעינן שאלות פתוחות מרכזיות, וכל עוד לא ניתנת להן תשובה מוסמכת ומשכנעת, הסיפור אינו שלם ורחוק מלשכנע. בין היתר נותרה פתוחה אפילו השאלה היסודית האם נכונה העובדה שבן-לאדן הוא זה שנהרג בפשיטה האמריקנית על מה שהוגדר כמעונו. בלוחמה שמרכיבים רבים שלה מתנהלים בחשאי ובצל, למשקלם של מרכיבי הפסיכולוגיה והדיס-אינפורמציה חשיבות רבה ביותר.

שאלות פתוחות הן, למשל: כיצד הרשה לעצמו בן-לאדן, "המבוקש מס' 1 בעולם", ארכי-טרוריסט מנוסה וחמקמק, לחיות 3- 5 שנים ברציפות בוילה הניצבת בשכנות למחנות צבא פקיסטניים אחדים וכמעט ללא שומרי ראש? על הגנתו או חסותו של מי סמך בכך? כיצד לא גילו אותו הפקיסטנים במשך כל הזמן הזה, ואם גילו מדוע התירו לו להמשיך ולהתגורר ולפעול ממקום המסתור1?.

אם קיבל חסות מפקיסטן, מי היו נותני החסות – הצבא, שירותי הביטחון, גורמים במימשל, כולם יחד? כיצד לא הבחינו החיילים הפקיסטנים במחנות הסמוכים לביתו בהתרחשויות בוילה כשהתחילה ההתקפה והתנהלה במשך כשעה – יריות, פיצוצים, מסוקים וכו'? מדוע לא הזעיק בן-לאדן עזרה כאשר הבין שהוא מותקף? האם מעידות התרחשויות אלה, שבין לאדן היה בן חסותם של הפקיסטנים במשך זמן רב, ומנקודת זמן מסויימת ואילך השתנתה גישתם והחליטו להפקירו; ואם אכן כך – מדוע, ומדוע דווקא עכשיו? האם יתכן שבן-לאדן היה חולה חסוך מרפא, ובחר בדרך הלחימה כדי לסיים את חייו כ"שהיד" - צוואה אופרטיבית לארגונו ולממשיכי דרכו? ומה תכנן והכין לעולם "הכופרים" לאחר מותו, כתזכורת וכנקמה?

אלו רק דוגמאות לשאלות שנותרו פתוחות בהקשר להתרחשויות האמתיות מאחורי חיסולו של בן-לאדן במועד זה. שאלות נוספות שייכות לתחום הפוליטי, למשל: האם באמת לא ידעו הפקיסטנים על הפשיטה עד לאחר שהסתיימה? ואם ידעו – מדוע הבליגו על הפגיעה הגסה בריבונותם והסתפקו בסיסמאות שלאחר מעשה? אם בניגוד לדברי האמריקנים היה שת"פ פקיסטני בפעולה, ושת"פ זה בין היתר הביא לזיהוי מקום המסתור של בין לאדן כבר לפני חודשים לא מעטים, מדוע נבחר לביצוע דווקא עיתוי זה? האם הדבר קשור בהכרזתו של אובמה על כוונתו לרוץ לקדנציה שניה ואמור לספק לו הישג שישפר את מעמדו הירוד בציבור האמריקני?! עובדות וצילומים שפורסמו לעומת עובדות וצילומים שלא פורסמו, הופכים שאלות מסוג זה לרלוונטיות ביותר. ומדוע שותק העולם, לרבות העולם איסלמי, על "התוקפנות" האמריקנית ועל רמיסתן פעם נוספת וברגל גסה של מרבית המוסכמות של היחב"ל ע"י ארה"ב?!

סיום פרשת בן-לאדן, עורר תגובות בכל העולם ובכלל זה, כמובן, גם בישראל; ברכות – זה בסדר גמור, אופוריה – אינה במקומה. גורמים בישראל, במיוחד חוגים פוליטיים ואידיאולוגיים ה"מצפים לגדולות ונצורות מאובמה מחוזק פוליטית", מתארים בסופרלטיבים מגוחכים את התרומה של הצלחת המבצע למעמדו בציבור האמריקני, לקמפיין הבחירה שלו מחדש לנשיאות וליכולתו לקדם תהליכים במזה"ת בזכות "מעמדו המשוקם"; הם מתכוונים, כמובן, ללחץ על ישראל. אויבי ישראל מבית ומחוץ אינם מחמיצים שום הזדמנות להרע ו/או לשמוח לאיד שנואי נפשם מבית, כאילו לא יתבעו הם עצמם לשלם חלק מהמחיר בבוא יום פקודה.

השנאה העצמית ממשיכה לגבור על ההגיון, וכל הזדמנות ממין העניין ושלא ממין העניין כשרה בעיניהם לכך. אולם, דומני שגורמים אלה מרחיקים לכת בהערכת ההישג ובצהלות השמחה עליו, הרבה יותר מהאמריקנים עצמם; תגובות ספונטניות - לחוד, ומחשבה רציונאלית - לחוד.

משאל גאלופ מיום 3.5.112 מפרסם תשובות לשלוש שאלות מרכזיות שהוצגו לציבור האמריקני בעקבות המבצע המוצלח:

האם אתה תומך או אינך תומך בפעולה האמריקנית שביאה למותו של אוסמה בן-לאדן?

ת: תומך – 93%, לא תומך – 5%, לא יודע/ מסרב להשיב – 2%.

עד כמה חשובה לארה"ב העובדה שאוסמה בן-לאדן מת?

ת: חשוב ביותר – 45%, חשוב מאוד – 34%, חשוב במידה מסויימת – 15%, לא חשוב במיוחד – 4%, כלל לא חשוב – 1%.

למי מהגורמים הבאים מגיע במיוחד הקרדיט על הריגתו של אוסמה בן-לאדן?

ת: הצבא האמריקני - 89%, ה- CIA – 62%, ברק אובמה – 35%, ג'ורג' וו. בוש – 22%.

התשובות, במיוחד לשאלה ג', מאלפות וכדאי מאוד ל"פרשנים" שלנו לעיין בהן היטב; מצד אחד מבצע חשוב שיש לו בו תמיכה ציבורית רחבה, ומצד שני – חלוקה ברורה של השבחים על הביצוע, בין האחראים הישירים להצלחה ובין המפקדים העליונים בעבר ובהווה. על-רקע התנאים בהם פרש בוש ממשרת הנשיא, הפער הקטן יחסית בינו לבין אובמה, מעניין במיוחד.

מבחינתה של ישראל, המבצע לחיסול בין לאדן אינו משנה במידה רבה. אל-קאעידה היה ונותר ארגון טרור עולמי, עוין, עם מטרות חובקות-עולם, וימשיך להתקיים ככזה. מאידך, הוא אינו ארגון הטרור העיקרי הניצב מול ישראל. הארגונים העקריים - חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי - נפגעו אולי מורלית, אבל לא יותר מכך. על ארגונים אלה משפיעים יותר האירועים במדינות השכנות ובצפון אפריקה, ועל כיוונם ומשמעותם של השינויים האלה עדיין מוקדם להתנבא. כך גם לגבי אובמה ולגבי האיום על הכרזה חד-צדדית באו"מ על הכרה במדינה פלשתינית3.

"הסכם הפיוס" בין הפת"ח לחמאס נראה על פניו כ"חתונה זמנית מטעמים קוניוקטוראליים", ואינו קשור מיידית לפרשת חיסולו של בן-לאדן, חרף תגובתו הנמהרת אך אוטנטית של א-זהר בנושא זה. יתכן שבעתיד, אם יחזרו הארגונים הפלשתינים או אחד מהם לדרך האלימות, יוכל "התקדים" האמריקני לסייע לישראל – אם תשכיל להשתמש בו – לעצב ולהסביר גם את דרכי המלחמה שלה בטרור האיסלאמי הקיצוני.

הערות:

1. שכן, מפרסומים אמריקנים אחרונים עולה שבין לאדן- תפקד והיה פעיל עד יומו האחרון.
2. ראה אתר האינטרנט של מכון גאלופ: “Americans Back Bin Laden Mission: Credit Military, CIA Most”, בכתובת:
[קישור]
3. אני אישית איני נוטה ליחס חשיבות רבה מדי לעצם ההכרה של האו"ם במדינה פלשתינית, אם זו אינה באה על-רקע של הסכם עם ישראל וסיום הסכסוך הישראלי-ערבי. אני נוטה ליחס חשיבות רבה דווקא לתמריץ שתהווה הכרת האו"מ להתפתחויות אזוריות לא פשוטות. אירועי וועדת גולדסטון ואירועי המשט "הטורקי" לעזה, חייבים להדליק נורות אדומות, וכך גם הניסיון לרתום את "אביב העמים" הערבי למנוף אנטי-ישראלי מקיף, שיהיו בו גם יסודות פרובוקטיביים ואלימים הן באיו"ש ועזה והן בתוך ישראל, באמצעות "תנועות המונים "ספונטניות" מאורגנות. ישראל, עלולה לגלות חולשת דעת נוכח פני תרחיש מסוג זה, להיות לא מוכנה נפשית ואירגונית להתמודד עימו ולספוג כשלון היסטורי שיסכן את קיומה באופן מיידי.
4. מעריב, "דעות", 4.5.11.
5. אירועי מלחמת לבנון השניה שייכים גם כן לאותו דפוס התנהלות. לאחר שקבלה ישראל "אור ירוק" מארה"ב לפעול נגד חיזבאללה בלבנון, ובעקיפין גם נגד סוריה ואירן וחדירתן לקידמת הים התיכון, ו"פסק זמן" של למעלה מחודש ימים בו נטרלה ארה"ב את מועה"ב, עשתה את כל השגיאות האפשריות שהכשילוה בכך וגרמו לארה"ב (להזכיר: עדיין בימי מימשל בוש) לחשוב שישראל אינה מהווה בהכרח נכס אסטרטגי אמין. שינויים בעמדה האמריקנית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי-פלשתיני וכלפי ישראל, שינויים שאותם ביטא אובמה (בטעות) בפומבי יותר מקודמיו, התחילו עוד בימי המימשל הקודם. הנזקים הישירים לישראל הם פגיעה בכושר ההרתעה, התעצמות חיזבאללה, טרור מוגבר מהרצועה בשנים 2007-2008, המהומות ב"עופרת יצוקה" ובעקבות המבצע והמשט הטורקי – כולם תוצאה ישירה של האמירה האומללה של פרץ, שר הביטחון דאז, שאסור לישראל לחזור ל"בוץ הלבנוני"; פרץ העדיף כנראה שישראל תטבע בחלות הנודדים של המדבר המזרח תיכוני…
6. אשר קבלה עצמאות ב-1946.
7. השימוש בטרמינולוגיה "שטחים כבושים" לגבי איו"ש הוא קנטרני מצד אחד ושיקרי מצד שני. מטרתו היא לקבע דעות של הדיוטות ושרלטנים סביב נרטיב בדוי, המשרת מטרה פוליטית שאינה מוסכמת לפחות על רוב הציבור בישראל. שטחי איו"ש הם שטחים ששוחררו מכיבוש ירדני, אשר שחרר אותם מכיבוש בריטי, אשר… . במקרה הטוב הם שטחים משוחררים, ובמקרה הפחות טוב הם שטחים מוחזקים עד אשר יוכרע גורלם בהסכם בין הטוענים לזכות בהם ובעלות עליהם. גם עובדה זו חייבת ישראל להציג מבלי להכנע "להשתוללות" ערבית או לצביעות של יריביה.

ישראל לנוכח "תמורות" אלו

מאמר של עמוס גלבוע שקראתי במעריב: "ישראל צריכה יוזמה"4, מעיד על הבילבול השורר בישראל אפילו אצל אנשי מקצוע, ביחס למשמעות של המציאות הבינלאומית הנזילה והצעדים שרצוי לישראל לנקוט או לא לנקוט כלפיה. מאמרו של גלבוע טיפוסי לבילבול לוגי זה ולכן אבנה סביבו את התיחסותי וטענותי. במאמר הנ"ל, עושה גלבוע את כל השגיאות האפשריות בניהול מו"מ בכלל ומו"מ מדיני בפרט.

ראשית, הוא נלחץ ומשדר פאניקה, ופאניקה היא יועצת מדינית גרועה תמיד. בחסות הנחת עבודה שאנו צפויים "לצונאמי מדיני" עם אובמה מחוזק, מנסה גלבוע לרתום את העגלה לפני הסוסים, משמע לסיים את המו"מ עוד בטרם התחיל. פרוש האמירה "ישראל זקוקה ליוזמה מדינית" הוא בפועל על ישראל להכנע לאיומים המרומזים, או למצער לעשות ויתורים חד-צדדיים שייתרו למעשה את המו"מ. האיום המשתמע מפנית הפלשתינים לאו"מ, אף שהוא טומן בחובו קשיים וסיכונים פוטנציאליים, הוא איום משתמע, שאינו מתרחש בפעם הראשונה בהיסטוריה.

העובדה שיש בו סיכונים מסויימים, אינה אומרת בהכרח שישראל צריכה להכנע מראש לכל התביעות הפלשתיניות, אלא דווקא להפך. עליה לחדד את עמדותיה היסודיות, לגבשן לכדי עמדה נגדית כוללת המגדירה את האינטרסים החיוניים לה, ולהתיצב נחושה מאחורי עמדה זו; אם נחוץ, אזי בגיבוי ציבורי הנשען על משאל-עם או בחירות חדשות. במקום לדבר במספר קולות, הגיע הזמן לדבר בקול אחד צלול ורם.

שנית, מטרתה של ישראל אינה לחשוף את "…פרצופו האמיתי של אבו מאזן…", משום שאבו מאזן הוא בן-חלוף, כשם שערפאת היה בן חלוף. המרחק בין היות אבו מאזן נשיא הרשות לבין היותו נחלת ההיסטוריה, הוא כדור או שניים (בדומה לבין לאדן), או מהומות רחוב דוגמת אלו שהתחוללו בטוניסיה, מצרים, תימן ועוד. המטרה של ישראל צריכה להיות שיקום תודעתם של ידידים ויריבים כאחד על מהות הקוים האדומים של ישראל ויסודותיהם.

אם תקבל המדינה את הצעותיו של גלבוע (ושותפיו לפאניקה), תתקבע הגישה המוצעת על ידם בתודעת העולם ותתבסס בה גם לימים שלאחר אבו מאזן. לעשיה כזו קרא בשעתו בן-גוריון "בכיה לדורות", אף שכיוון דבריו ספציפית לנושא ירושלים המזרחית. התקבעות כזו תהפוך לנקודת מוצא לכל דיון עתידי על הסדר ישראלי-ערבי; בבחינת: "ויתור שנמסר – לא יוחזר…". אסור לישראל ליפול למלכודת זו.

שלישית, ארה"ב אינה הפטרון של ישראל ואסור לישראל לשאוף או להגיע לתלות מוחלטת בה. ארה"ב אינה חפה משינויים, מאינטרסים עצמיים ומשיקולים קוניוקטוראליים של מימשל כזה או אחר, ואובה הוכיח זאת היטב בראשית הקדנציה שלו. על ישראל להתחשב בארה"ב כחלק ממערכת יחסית מיוחדת בין המדינות שבה ארצות הברית היא הפרטנר הבכיר מסיבות מובנות. אולם, מכאן ועד להתבטלות מוחלטת, המרחק עדיין גדול מאוד, ומרחק זה חייבים לשמר.

גלבוע ושותפיו לדרך מציעים כניעה טוטלית. בגישתו של גלבוע טמונה שגיאה חמורה לכל מו"מ עתידי מלבד התקדים - ארה"ב כמתווכת מתמרנת בין עמדות הצדדים מתוך כוונה למצוא את האיזון שיהיה בר-ביצע ובר-קיימא. כמתווכת מנוסה ארה"ב מבינה היטב שפתרון כפוי, בין אם יקרא כך ובין אם לאו, הוא זמני, בעייתי וספק גדול אם הוא אפשרי ליישום.

כשלון אמריקני בתווך דה-פקטו, יהיה הרה-נזקים עבורה. אולם, אם ישראל מוותרת מראש על עקרונותיה ועל האינטרסים החיוניים שלה, באופן טבעי תתגבשנה עמדות הפשרה האמריקניות בקרבה יתרה לעמדות הערביות. אם תוליך ישראל בהתנהלות שגויה את ארה"ב לעבר כשלון התיווך, גם תואשם באופן בלעדי ובוטה בתוצאות, ומכך, מגרימת נזק לארה"ב מתוך התנהלות שלומיאלית, חייבת ישראל להזהר הרבה יותר מאשר מחילוקי דעות לגיטימיים. ענייניה של ישראל מתנהלים מאז הסכם אוסלו במתכונת שאותה מציע גלבוע, ובדיוק מאותן סיבות. מצבה הנוכחי הוא תולדה ישירה של התנהלות זו, אבל אינו נובע רק ממנה5….

רביעית, השילוב הלא קדוש החדש-ישן בין פת"ח לחמאס, מחזק את הצורך להציג עמדות ישראליות בלתי-תלויות מול עמדות ערביות בלתי-מתפשרות. רק בעוד שנה - אולי - יתברר מהו אופיו האמיתי של שילוב זה. ורק לאחר בחירות חדשות ברשות, הקמת מוסדות דמוקרטיים המבוססים על תוצאות אמת של הבחירות החדשות, הקמת ממשלה חדשה עם קווי-יסוד המחייבים את כלל הציבור הפלשתיני ומקדמים את המו"מ לשלום עם ישראל - ניתן יהיה לחשוב על חזרה למו"מ אפקטיבי.

מו"מ כזה חייב להתנהל ללא תנאים מוקדמים ופנים אל פנים. כל מהלך מוקדם יותר של ישראל הוא בגדר הרפתקה מסוכנת. על עובדה זו צריכה ישראל לעמוד ואל לה להבהל מכך שלבריטים "אצה הדרך"; הם אינם אמורים לסכן דבר ועל תרומתם השלילית למזרח התיכון למדנו עוד במאה הקודמת…. בינתיים יתבהר המצב גם במדינות השכנות, ארה"ב תפנה את רוב כוחותיה מעירק ואולי את כולם, אירן תתיצב קבל עולם עם פצצה או בלעדיה, ולכל אלה השלכות מרחיקות לכת על ישראל ועל סידורי הביטחון החיוניים לה.

חמישית, ויתור על ירושלים הוא שגיאה לאומית והיסטורית מכרעת. על ישראל לטעון, בדומה לערבים, שעליה להעמיד את שאלת ירושלים לדיון והסכמה של העם היהודי כולו. לא שאין לישראל סמכות ריבונית לקבל החלטה בכל נושא הנמצא בתחומי שליטתה המדינית. אין לה סיבה להסתכסך עם חלקים נרחבים של העם היהודי, בכדי לרצות אויבים מכאן ויפי-נפש מכאן. עליה לשקול היטב אם היא מעוניינת לנכר חלקים חשובים בעם ואף לנתקם ממנה וגו'… .

שישית, בשום מקרה אין "לקדש" את גבולות 67, לא כתוואי גאוגרפי ולא כקריטריון לחלוקת השטח שממערב לירדן בין מדינה יהודית לעוד מדינה ערבית; חלוקה אחת של שטחי א"י המנדטורית התקיימה כבר ב-1921, עם הקמתה של "ירדן"6 ע"י בריטניה, בניגוד להצהרת בלפור. ההיסטוריה אינה מתחילה ב-1967, ואל לה לישראל לקבל באופן אוטומטי כל תביעה ערבית קנטרנית כאילו היא גזירה משמים.

חלוקה חדשה של שטחי ארץ ישראל המערבית בין מדינה יהודית קיימת ומדינה ערבית (פלשתינית) חדשה, חייבת לקחת בחשבון את קיומה של ירדן, את העובדה שרוב תושבי ירדן הם פלשתינים, את העובדה שבישראל יושבים כ-1.5 מיליון פלשתינים, כש- 250,000 מהם (הערכת חסר) היגרו אליה באופן בלתי חוקי אחרי 1967. מאידך, באיו"ש יושבים כ-350 אלף יהודים, אזרחי ישראל.

עוד על ישראל לקחת בחשבון שהותקפה לא אחת בעבר ע"י המדינות הערביות השכנות, אשר שתיים מהן חתמו עימה הסכמי שלום שאינם מקויימים כלשונם וברוחם, והרשות עצמה הייתה מעורבת לאורך שנים בפעילות טרור, שגבתה מישראל אלפי נפגעים. לכן, גבולות הביטחון החיוניים לישראל למקרה שהסכמים חדשים לא יחזיקו מעמד, תהיינה הסיבות לכך אשר תהיינה, חשובים יותר מתרגילי נייר ומסכמות פורמליות על מפות שאין להן שום יסוד מדיני, אסטרטגי או היסטורי אחר.

שביעית, במזרח התיכון הנזיל, כל הסדר חייב לכלול ערבויות מימוש ומבחני קיום לאורך זמן. ישראל חייבת לכלול מרכיב זה במבנה ההסדר העתידי בינה לבין הערבים, ומרכיב ואחרים אינם ניתנים להשגה באמצעות מהלכים חד-צדדיים. מאידך, אם "יכפו" הפלשתינים צעדים חד-צדדיים, בניגוד להסכמי אוסלו ולהסכמים מאוחרים יותר, אל לה לישראל להבהל מכך. או אז עליה לפעול חד-צדדית להבטיח את האינטרסים החיוניים שלה.

הצעות שונות לגבי יוזמות ישראליות לרבות כאלה הכוללות דחיית ההסדר בשאלת ירושלים למועד מאוחר יותר, הן עצות אחיתופל. כאשר נגיע לרגע האמת אנו עלולים למצוא שטעינו בהערכת "הכוונות הטובות" של הערבים, לאחר שהסוסים ברחו כבר מן האורווה "בברכתה הרשמית" של ישראל. הגררות למציאות כזו היא נאיביות כואבת, או טימטום כואב עוד יותר.

שמינית, סיום הסכסוך הישראלי-ערבי אינו קשור אך ורק בפלשתינים. הוא מתיחס לכלל מדינות העימות ולמדינות הליגה הערבית. ללא סיום הסכסוך, אסור להרשות הקמתה של מדינה פלשתינית, יהיה הקושי הטמון בכך אשר יהיה; ויש לכך כמה וכמה דרכים, החל מסיפוח שטחים ועד לקנטוניזציה של ריכוזי האוכלוסים באיו"ש, תוך העברת האחריות לפתרון הבעיה הפלשתינית לערבים (בירדן) – הסכם האוטונומיה בגירסה כזו או אחרת; שכן, אין בנמצא הסכם חתום אחר.

תשיעית, אסור לישראל להציג מצגי שוא ואסור או מצגים חלקיים; הזמן לאלה חלף כבר מזמן. עמדות ישראל חייבות לכלול התיחסות ברורה לכל השאלות העקרוניות, ולצד העמדות הישראליות (המקבילות לעמדות הערביות באותם נושאים), גם את התנגדותה המוחלטת לכל מהלך חד-צדדי פלשתיני או ניסיון כפייה (או"מ או אחרת), ואת שמירת זכותה של ישראל להסתלק מכל הסכם קיים שיופר במהלך חד-צדדי ולהגיב חד-צדדית לכל מהלך ערבי-פלשתיני חד-צדדי: הכל ברוח ההדדיות השמורה לכו….לם.

אחד הצעדים שיכולה ישראל לנקוט במסגרת הפעלת זכותה לצעדים חד-צדדיים, הוא המשך מואץ של ההתישבות באיו"ש, באזורים ריקים אותם תספח אליה ישראל בתגובה למהלך ערבי-פלשתיני חד-צדדי. גם המשך ההתישבות באיו"ש עתה, בטרם נקבע בהסכמה גבול בין ישראל לישות מדינית פלשתינית מוכרת על ידה, אינו צעד חד-צדדי משום שישראל מעולם לא התחייבה להמנע דרך קבע מהתישבות באיו"ש. התביעה הפלשתינית באיו"ש אינה מבטלת אוטומטית את התביעה הישראלית הנגדית לזכויות התישבות גם באיו"ש7. רק הסכם מדיני יכול לשנות מציאות זו.

עשירית, אין שום סיבה לישראל להתאבד מרצון, אפילו לא במחיר זכיה "ברצונו הטוב של העולם הנאור". "צהובונים", פרשנים, ומדינאים מתוסכלים באופוזיציה, עוסקים דרך קבע במנתרות פוליטיות המכונות על ידם "מדיניות". בפועל הם מדברים על "יוזמה מדינית" אולם נמנעים בזהירות רבה מהבהרה מה מכילה אותה יוזמה ומיהם השותפים המחויבים לה בצד השני. בדרכם זו הם חוזרים ומאיימים על מדינת ישראל שאם לא תתאבד מרצון, תאבד את "רצונו הטוב השל העולם הנאור". ובכן, מאז הוכיחה ישראל שאינה מוכנה להתאבד – במלחמת ששת הימים – היא נמצאת בתהליך מתמיד של איבוד "רצונו הטוב של העולם הנאור". התהליך מבוסס על מספר תהליכי-משנה:

א. "סינדרום ההיפוך" – דוד הקטן והמאויים של אתמול, הפך לגלית המאיים של היום; ב. "עייפות החומר" – אירופה (בעיקר), שעייפה מלשאת את תדמית בית היוצר לשואה המזוויעה מכול בהיסטוריה האנושית, מבקשת לברוח מדימוי זה שהרי שילמה כבר פיצויים… . לאחר שכשלה בחיסול הפיסי של העם היהודי, וכשלה בראשות בריטניה במניעת הקמת מדינת ישראל בחלק קטן של ארץ ישראל, פנתה לעבר הכחשת השואה, ערעור הלגיטימציה של העם היהודי למדינת לאום משלו והחייאת האנטישמיות המסורתית, שקרים, חרמות, השמצות – כל מה שלמדה מתעמולת גבלס הידועה לשימצה.

לשם כך היא אף מוכנה לחבור לאויבי ישראל במזרח התיכון, לסייע בפיתוח האנטישמיות הערבית החדשה ולשתף עימה פעולה נגד ישראל במסווה של "עשיית צדק היסטורי" לפלשתינים פאן פרברטי מובהק של מושגי הצדק והנאורות. ג. גיוס, ארגון ומימון של גייס חמישי יהודי-ערבי בתוך ישראל, שמסיבות שונות יכול ומוכן לשתף פעולה עם "מערכת המושגים הפוסט-מודרנית של "העולם הנאור". עיקרה האופרטיבי של השקפה זו, הוא שאין חשיבות לעובדות אלא לסיפור המספר אותן; ובסיפורי בדים העולם הנאור מצטיין ונוחל הצלחות לרוב. ד. ניצול הטכנולוגיות החדשות, בעיקר בתחום התקשורת, להפצת התורות "המתוקנות" בעולם כחלק מהמהלך האנטי-ישראלי הכולל.

עד כאן "תורת עשה" של העולם הנאור. תורה זו מסתייעת בחולשת דעת ישראלית מתמשכת, שמעצימה את השפעות המסע נגדה. חולשת הדעת הישראלית נגזרת משני מקורות עקריים: ראשית, ישראל בראשית דרכה, הייתה רגילה להיות "ילד הפלא" של העולם - קטנה אבל "ממזרה". אולם, ישראל כבר אינה קטנה כל כך, והיא כבר בת 63 שנים; הקסם הילדותי פג מעט ותמו ימי הילדות המאושרים – מדינת ישראל חייבת ללמוד לנהוג כמדינה ריבונית, העומדת ברשות עצמה, שאינה רשאית להניח שכאשר רוקחים נגדה עלילות שוא, "העניינים יסתדרו מעליהם גם אם לא תעשה דבר בנדון.

בהתנהלות המתעלמת מהמציאות ישראל מסייעת לאויביה ויריביה. עשיה ישראלית אין פרושה קבלת דין אוטומטית בכל טענה ו/או דרישה זרה או מוזרה. פרושה נקיטת עמדות וצעדים הבאים להגן על האינטרסים שלה ולקעקע את יוזמותיהם של אויביה – מחוץ ומבית כאחת.

במציאות הקיימת, לא "יוזמה מדינית חדשה" דרושה לישראל, שכן שדרישה ליוזמה חדשה היא בפועל דרישה מוסווית לויתורים חד-צדדיים מתמשכים. מה שנחוץ לישראל במציאות הנוכחית הוא הערכות לאומית חדשה, שתתקן את השגיאות המרכזיות שדירדרוה עד הלום, תתיצב קבל עולם ותציג בפה מלא וברוח נכונה את המציאות הישראלית, כשהיא גוזרת ממנה את היסודות המרכזיים והלא משתנים של מדיניותה – גם את ה"כן" וגם את ה"לא".

לסיכום

חיסולו של בין לאדן אינו מסיים את פעילותו של הטרור האיסלאמי הקיצוני בעולם ואיומו יימשך גם להבא. ההתפתחויות הפנימיות בחלק ממדינות המזרח התיכון, מבשרות שינוי אבל לא בהכרח "אביב". במצב שנוצר, "אל יתהלל חוגר כמפתח" היא עצה טובה ונבונה, משום שככל הנראה טרם ראינו את שיאו הצונמי הפוליטי האיזורי. הפלשתינים ותומכיהם מבית ומבחוץ תורמים בהסכם האחרון את חלקם להגברת הכאוס האזורי, ותוכניותיהם למהלכים חד-צדדיים אך יחמירו את המצב.

השת"פ המסתמן לא מכבר בין חמאס לאל-קאעידה, אף שרובו מוסתר מידיעת הציבור הישראלי - קיים. על-רקע השינויים הצפויים בחזית המזרחית של ישראל לאחר עזיבת ארה"ב את עירק, הוא עשוי להתרחב ולהעמיק בזירה המקומית. ישראל אינה צריכה להבהל או לפעול בפזיזות, רק משום שמישהו מבית או מישהם מבחוץ מנסים להלך עליה אימים. עליה לתרום את חלקה ליציבות, מבלי לחתוך באותה הזדמנות את הענף הקיומי שעליו היא יושבת. מוטב לא להיות פופולרי, חזק ומוכן להתמודד עם סיכונים צפויים, מאשר פזיז, חלש מוכה ופופולרי. אין כמו יום העצמאות, יום הבא ללמדנו שעור-יסוד זה בהלכות מדינה.

תאריך:  12/05/2011   |   עודכן:  12/05/2011
רפי לאופרט
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
אחרי בן-לאדן: ריאליה ישראלית
תגובות  [ 1 ] מוצגות   [ 1 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
יוסי שפניר
14/05/11 15:28
פורום: חיסול בן לאדן כתוב הודעה
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ארה"ב מקפידה שלא לכלול במרקע שום פרט העלול לחזק את ההסברה הנוגדת להסברתה הרשמית, ועקב זאת עלולה להחליש במשהו את עמדותיה או לערער על יושרה, מוסר, צדק ודין במהלכיה.
12/05/2011  |  אברהם בן-עזרא  |   מאמרים
בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר תביעות רשלנות רפואית שמקורן בהחזרה של עוברים רבים מדי לאם, לאחר הפריה חוץ גופית IVF. בשנת 2009 נולדו בישראל לאחר הפרייה חוץ גופית 6,619 תינוקות ב - 5348 לידות. זאת - מכ-32,000 מחזורי טיפולי הפרייה חוץ גופית 1. בממוצע נולדו 1.2 תינוקות בלידה, שיעור יציב בעשור האחרון העומד על 1.2 עד 1.3 תינוקות בלידה. וזוהי הבעיה: 1,271 תינוקות נולדו מהריון שהיה בו יותר מעובר אחד.
12/05/2011  |  עו"ד ישראל וינברג  |   מאמרים
כל מי שהתעניין בחתונה המלכותית של וויליאם, נכדה של המלכה אליזבת', וודאי שם לב לכך שמנהיג העולם, הנשיא אובמה, לא הוזמן. מייחסים את זה לג'סטה הלא-נורא-חכמה שלו בתחילת הקדנציה, כשהוא ציווה להחזיר לבריטים פסל של צ'רצ'יל שטוני בלייר השאיל לקלינטון מיד אחרי פיצוץ מגדלי התאומים.
12/05/2011  |  טליה פישמן   |   מאמרים
הרצאה של דב אלבוים ברעננה ב-6.5.11 עסקה בקיומה של רוחניות בתורה ("בברית הישנה"). בניגוד לתפיסת עולמם של מייסדי הנצרות היהודים, בעת משבר האמונה שהתרחש לאחר החורבן, שטענה שהתורה ממעיטה ומבטלת את הרוח, ומטיפה להתמקדות "בבשר", הקפדה על קיום המצוות הארציות של הדת - הביטוי האמיתי לאמונה.
12/05/2011  |  גד גזית  |   מאמרים
למשפחת שליט!
12/05/2011  |  אורי גנני  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il