|   15:07:40
דלג
  יואב יצחק  
מו"ל ועורך ראשי News1
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

בג"צ 4717/04 יואב יצחק נ' <br>הוועדה לבחירת שופטים ואח'

עתירה לבג"צ שהוגשה ביום 18.5.04
18/05/2004  |   יואב יצחק   |   מקורות   |   תגובות

בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק

יואב יצחק

נגד

1) הוועדה לבחירת שופטים
2) שר המשפטים יוסף (טומי) לפיד
3) נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק
4) השופטת דורית ביניש
5) השופט יעקב טירקל
6) השר בני אלון
7) ח"כ דליה איציק
8) ח"כ שאול יהלום
9) עו"ד בנימין לוינבוק
10) עו"ד יורי גיא-רון
11) פרקליטת המדינה עדנה ארבל
12) שרת החינוך לימור לבנת
13) ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק

עתירה דחופה

מוגשת בזאת עתירה לבית המשפט הנכבד בבקשה לקבל את הצווים הבאים:

1) צו ביניים שיאסור על הוועדה לבחירת שופטים להביא בפני נשיא המדינה, למינוי והשבעה, את פרקליטת המדינה עדנה ארבל (להלן: "ארבל") לכהונת שופטת בבית המשפט העליון, כל עוד לא נבדקה כמתחייב התנגדות העותר;
2) צו על-תנאי שיחייב את הוועדה להשיב באופן מנומק, ולגופו של עניין, מדוע לא תקבל את התנגדות העותר; וצו מוחלט שיאסור מינוי ארבל עד ההכרעה בעתירה זו.
3) צו על-תנאי שיחייב את הוועדה להשיב, מדוע לא תקיים הצבעה חוזרת באשר למועמדות ארבל, וזאת בלא נוכחות כב' השופטת דורית ביניש (להלן: "ביניש") בדיון ובהצבעה.

ואלה נימוקי העתירה


א. פניות העותר והתשובות לפני יום הדיון וההצבעה

1) במכתב מיום 16.4.04 פנה העותר אל יושב-ראש הוועדה ואל נשיא בית המשפט העליון וקבל, בין היתר [נספח א-1]: מדוע לא תסדיר הוועדה בכללים נוהל הצבעה; מדוע לא יידחה למועד מאוחר יותר הדיון שנקבע, כדי שתוכל הוועדה לבדוק היטב בפורום המלא את עשרות ההתנגדויות המוגשות לה [הדיון בוועדה נקבע ליום 6.5.04, יום אחד בלבד לאחר המועד האחרון שנקבע להגשת התנגדויות - 5.5.04]; ומדוע לא תפסול עצמה חברת הוועדה, כב' השופטת ביניש, מהשתתפות בדיון ובהצבעה בשל ניגודי עניינים:

- המועמדת עדנה ארבל - ידידתה הקרובה. בשם אותה ידידות נמנעה ארבל מלדון בבקשה להורות על חקירה משטרתית נגד עו"ד יחזקאל ביניש;

- המועמד אליקים רובינשטיין - נמנע גם הוא מקבלת החלטות בנוגע לעו"ד ביניש;

- המועמד יהונתן עדיאל - שותפו לשעבר של עו"ד ביניש;

- המועמד דוד חשין - דן כמה שבועות קודם לכן בבקשת עו"ד ביניש, להוציא צו המונע הגשת כתב אישום נגד עו"ד ביניש בעבירות מס. השופט הנכבד הוציא צו ביניים במעמד צד אחד, למרות שאינו מוסמך לכך.

2) במכתב תשובה מיום 29.4.04 נאמר לעותר [נספח א-2]: נוהל ההצבעה מתקיים על-פי הוראות הדין והכללים החלים בהצבעה בגופים רבי משתתפים; מסגרת הזמן נעשית על-פי הכללים. אין בעיה עם המועד שנקבע; השופטת ביניש תמסור את עמדתה לוועדה ולא באמצעות כלי התקשורת..."

3) במכתב תשובה מיום 15.4.04 בשמה של ביניש נמסר לעותר [נספח א-3]: "השופטת ביניש תמסור את החלטתה לוועדה לבחירת שופטים, ולא לתקשורת".

4) במכתב מיום 3.5.04 פנה העותר אל הוועדה [נספח א-4], בשאלה מדוע לא תפסול את עצמה כב' השופטת ביניש מהשתתפות בכל הדיון הנוגע לבחירת שופטים לבית המשפט העליון (בסיבוב האמור) וזאת בשל הנימוקים שהועלו במכתב מיום 26.4.04.

5) וכן - מדוע לא תוסר מועמדותה של ארבל מסדר יומה של הוועדה, וזאת בשל מעורבותה של ביניש במהלכי הבחירה, למרות ניגודי העניינים בהם הייתה נגועה ועליהם ידעה היטב:

5.1 ביניש פעלה בישיבות שופטי בית המשפט העליון בנושא ואף הפצירה בשופטים חברי הוועדה לתמוך במועמדות ארבל. שופטי בית המשפט העליון הנכבדים לא ידעו באותו שלב על קשרי הגומלין בינה לבין ארבל;

5.2 ביניש שוחחה עם חברי ועדה נוספים, ובהם השר לפיד, וכן עם עו"ד יורי גיא-רון וח"כ דליה איציק באפשרות/הצעה שייתמכו במינוי ארבל;

5.3 לפי דברי עו"ד גיא-רון, אותם אמר לכמה גורמים, סיכם חבר זה עם השופטת ביניש "עסקה": זה יתמוך במועמדות ארבל וזו תפעל בעתיד הקרוב לקידום מועמדות פרופ' מרדכי קרמניצר לבית המשפט העליון.


6) בכל הכבוד, העובדה ששופטת בית המשפט העליון "בחשה" במועמדות ארבל לכהונת שופטת בית המשפט העליון - למרות ניגודי העניינים (הקשורים לעבירות פליליות חמורות לכאורה מצד עו"ד יחזקאל ביניש), מלמדת, למרבה הצער, על התנהלות פסולה ואף בלתי חוקית לכאורה. קשה להשלים עם התנהלות שכזו, הנוגדת הלכות פסוקות וברורות של בית המשפט העליון. בשל זאת אין די עתה בפסלות ביניש מלישב בוועדה בעת הדיון/ההצבעה במועמדות ארבל, אלא יש לפסול את המהלך כולו אותו הובילה.

7) באותו מכתב מיום 3.5.04 ביקש העותר מענה פרטני באשר לסדרי ההצבעה שייערכו [נספח א-4], לרבות: סדר הצגת המועמדים, דיון והצבעה.

8) במכתב תשובה מיום 4.5.04 [נספח א-5] נמסר לעותר כי השופטת ביניש פסלה עצמה מהצבעה בנושא בחירתה של ארבל;

ובאשר לסדרי ההצבעה נמסר [ולכך עוד נתייחס בהרחבה בהמשך]:

"שמות המועמדים יועלו בפני הוועדה לפי הא'-ב', הוועדה תדון בכל מועמד ומועמד ותצביע על כל מועמד בפני עצמו. בסוף ישארו מועמדים אלה שקיבלו רוב קולות מחברי הוועדה, ואם יהיו יותר מ-4 כאלה, יתקיים סיבוב הצבעות נוסף רק על אלה".


ב) ההתנגדות לארבל

9) במכתב מיום 5.5.04 הגיש העותר התנגדות למינוי ארבל. התנגדות העותר מצ"ב במלואה כ נספח א-6 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מעתירה זו.

במכתבו עמד העותר על בדיקת כל הפרשות הנטענות כלפי ארבל. העותר ביקש מהוועדה לזמנו כדי להציג בפניה ו/או מי בפני מטעמה מסמכים נוספים, עדויות וראיות ככל שיידרשו. העותר התריע, ומראש: אין בידי הוועדה - גם אם ירצו החברים המובילים בה לבדוק היטב את ההתנגדויות [ולפי התנהגותם בפועל נראה כי לא רצו לערוך בדיקה רצינית] - זמן מספיק כדי לבדוק כדבעי את ההתנגדויות. למרות פניית העותר, יושב-ראש הוועדה מיאן לפעול לדחיית מועד ההצבעה, למרות שעסקינן במינוי לכהונת שופט בית משפט עליון - מינוי אשר צריך שייעשה לאחר בדיקה מדוקדקת וקפדנית של כל הטענות.

10) יותר מזה: יושב-ראש הוועדה, המחוייב לכבד סדרי מנהל תקינים ולגונן גם על זכותו של כל אזרח להגיש התנגדות תקף בהודעה לעיתונות [נספח א-9] את כל המתנגדים לארבל וטען:

"ההתקפה הברוטלית נגד היועמ"ש לשעבר ובייחוד נגד פרקליטת המדינה ארבל, שיכנעה אותי סופית שהמאבק הזה הוא על קיומו של שלטון החוק בישראל ואם אני אכנע ללחצים, שהם חלקם פוליטיים וחלקם נוקמניים, אז יותר לא תהיה ועדה בלתי תלויה שתבחר את האנשים המתאימים לכהונות הרמות ביותר במדינה. מה שקורה בימים האחרונים איננו דיון לגופו של עניין אלא לגופם של בני אדם והוא לא הולם חברה מתוקנת, לא מוסיף כבוד למערכת הפוליטית ואנו לא ניכנע לסוג כזה של טרור"
[נספח א-9].

11) העותר יפרט להלן רק חלק מעיקרי טיעוניו נגד ארבל ונגד הוועדה. העותר מבקש להתמקד בכמה פרשות, המעידות על אי כשירותה של ארבל לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון. ההתנגדות במלואה מצורפת כאמור והיא מהווה חלק בלתי נפרד מעתירה זו. אלה עיקרי הדברים:

11.1 פרשת ארבל-לבנת

11.1.1 בעת שכיהנה ח"כ לימור לבנת בתפקיד שרת התקשורת, פנתה אליה ארבל וביקשה ממנה לפעול למינוי בעלה (מר אורי ארבל) לדירקטור ו/או לסדר לו תפקידים אחרים בחברות ממשלתיות וכן להיפגש עימו. ארבל ביקשה זאת בשיחה אישית עם לבנת, וזו האחרונה נפגשה עם מר אורי ארבל ביום 31.7.97.

11.1.2 ארבל פנתה אל לבנת, בתקופה שבפרקליטות ובלשכת היועמ"ש התקבלו תלונות ו/או נדונו בעניינים שונים הנוגעים ללבנת. לבנת הייתה נתונה למעשה בידיה של ארבל ואחרים בפרקליטות.

11.1.3 עם העניינים שעמדו על הפרק בעניינה של לבנת: חלקה בקמפיין הבחירות לראשות הליכוד ב-1997 (בו כיהנה כאחראית על מטה ההסברה); חשד שהתעורר כבר ב-1997 לפיו הדליפה מידע לאנשי ערוץ 7 מידע על פשיטה שמתכננת המשטרה [החקירה עצמה נגד לבנת נפתחה מאוחר יותר. ארבל המליצה לסגור את תיק החקירה]; חשד לפיו היא ממנה לתפקיד דירקטור ידידים הקשורים לעסקי בעלה; חקירה משטרתית שהתנהלה בהנחיית היועמ"ש והפרקליטות לגילוי האחראים לפרסום שלטים "לבנת חבלה". ללבנת היה עניין רב בתפיסת האחראים להסתה נגדה. ארבל סייעה בכך.

ייאמר כאן, כי בתקופה מאי-יולי 1997, כאשר ביקשה ארבל מלבנת לסדר מינוי דירקטור לבעלה - באותה תקופה בדיוק טיפלה ארבל בפרשה שלעיל ("לבנת חבלה"). החקירה בעניינה של לבנת פורסמה אותה תקופה גם באמצעי התקשורת [נספח ב-1 ונספח ב-2].

פניית ארבל גרמה מבוכה רבה ללבנת, שכן עמדתה לגבי מינויים - ג'ובים, כלשונה, ידועה ברבים. לבנת נאבקה בתופעה רעה זו גם במפלגתה [ נספח ב-3].

ארבל מכחישה את הדברים, מכל וכל. ואולם, בידי הח"מ מידע מדויק כי אכן ארבל פנתה ללבנת וביקשה את שביקשה.

11.1.4 בעקבות פניית העותר את הוועדה, פנתה לבנת אל חברי הוועדה, ובו מסרה, בין היתר, את הדברים הבאים (ציטוט) [נספח א-7]:

באמצע שנת 1997 בעת שכיהנתי כשרת התקשורת, פנתה אלי פרקליטת המדינה עדנה ארבל וביקשה שאפגש עם בעלה, מר אורי ארבל, על-מנת שאבחן מינויו כדירקטור באחת החברות הממשלתיות בענף התקשורת (למיטב זכרוני מדובר היה בחברת בזק).

למרות אי נוחות רבה שחשתי מעצם הפניה, הסכמתי לפגוש את מר ארבל. הפגישה התקיימה ב-31.7.97 בלשכתי בת"א. למיטב זכרוני, אורי ארבל השאיר בידי קורות חיים בפגישה זו. לאחר שיצאתי ידי חובת הפגישה עמו, בחרתי שלא להציע לו כל מינוי כדירקטור, למרות בקשת גב' ארבל.

עוד אבקש להבהיר כי לא ידוע לי אם באותה עת התנהלה חקירה נגדי
.

11.1.5 בהודעה לעיתונות מיום 5.5.04 מסר דובר משרד המשפטים בשמה של ארבל ובהתייחס למכתבה של לבנת (ציטוט) [נספח א-8]:

"מעולם לא פנתה לשרה לבנת בעניינו של מר ארבל, והדברים הנאמרים במכתב השרה מהיום מקורם ככל הנראה בטעות".

עוד נמסר בשמה של ארבל:

"אדם שלישי שפרטיו יימסרו לוועדה לבחירת שופטים המכיר הן את השרה לבנת והן את מר אורי ארבל, הוא שיצר את הקשר בין השניים, והביא לפגישה האמורה, מבלי שלפרקליטת המדינה היה חלק בכך"
.


11.1.6 הגירסה הנ"ל של ארבל נמסרה לוועדה לבחירת שופטים. ואולם, הוועדה לא בדקה את אמיתותה. לטענת העותר, ארבל מסרה גירסה כוזבת שרק מחמירה את המצב, שכן קיים עתה סיכון שאדם שמסר גירסה כוזבת לוועדה ימונה לכהונת שופט בית המשפט העליון.

11.1.7 במכתב מיום 6.5.04, בבוקר קיום הדיון, פנה העותר שוב אל הוועדה והתריע מפני קבלת גירסתה של ארבל, כפשוטה. העותר העלה את הטיעונים שלהלן:

11.1.8 טוענת ארבל, כי לא דיברה ולא ביקשה מאומה מהשרה לבנת או מכל שר אחר. כן היא טוענת, כי החקירה נגד לבנת בפרשת ערוץ 7 נפתחה כשנה אחרי שהשרה סיימה תפקידה כשרת התקשורת.

11.1.9 אלא שהעובדות הרלוונטיות שונות בתכלית:

- ראשית - ארבל כן ביקשה זאת מלבנת. דבריה של לבנת הובאו במכתב באופן ברור ולא ניתן לנפנף זאת בלא חקירה יסודית. העותר ביקש מהוועדה לחייב את ארבל להיבדק בפוליגרף (כפי שנהוג הדבר ומקובל לגבי בכירים בשירות הציבורי, ובהם היועץ המשפטי לממשלה), כדי שניתן יהיה להכריע סופית בעניין זה.

טוען מר ארבל (וגם גב' ארבל), כי משה הבא הוא שהעלה את הרעיון למנותו לדירקטור בבזק. על כך משיב העותר: בהחלט יתכן שהרעיון הועלה על-ידי משה הבא. אך אין בכך כדי לרפא את המעשה הנורא: ארבל ניסתה לקבל שוחד, בזאת שניצלה לרעה את תפקידה, פנתה וביקשה אישית מלבנת למנות את בעלה לדירקטור.

שנית - בהתנגדות שהוגשה טוען העותר כי בפני הפרקליטות בכלל וארבל בפרט הועלו אותה תקופת טענות/תלונות שונות נגד לבנת. אין מדובר רק בפרשת החשד להדלפה לאנשי ערוץ 7 (פרשה שפרצה כשלבנת הייתה שרת התקשורת), חשד שהופרך מכל וכל, אלא בעניינים נוספים, בהם חשדות שונים שהועלו נגד לבנת בעת שכיהנה בתפקיד שרת התקשורת, ובין היתר: חשד שהיא מנצלת לרעה את תפקידה כשרה לשם קידום עסקי בעלה; חשד שהיא ממנה דירקטורים מתוך שיקולים זרים ועוד.

שלישית, שיטת המקל והגזר - העובדה שארבל ביקשה מלבנת לפעול למינוי מר אורי ארבל (בעלה) לדירקטור - בקשה שאכן הולידה פגישה בין לבנת לבין מר אורי ארבל, וכחלוף מעט יותר משנה לא נמנעה ארבל מלעסוק בשאלה האם לנקוט הליכים פליליים נגד לבנת, מלמדת, גם אם נקבל את טיעוניה של ארבל ביחס לזמנים, כי למצער: ארבל ניסתה קודם לכן לקבל שוחד ולאחר מכן פעלה תוך ניגודי עניינים.

11.1.10 בכל הכבוד, הוועדה לא בחנה ברצינות את גירסתה של ארבל. הוועדה לא זימנה את לבנת ו/או את משה הבא ו/או גורמים נוספים המעורבים בפרשה, כדי לשמוע את גירסתם. לטענת העותר, אין מדובר במחדל מקרי ו/או בשיכחה חלילה, אלא בכוונה טהורה ובלעדית: להימנע משמיעת האמת, שמא זו תביא לאי מינוי ארבל.

11.2 פרשת ארבל-ברק

11.2.1 פרשה נוספת שגם בה פעלו בני הזוג ארבל למינוי מר ארבל לכהונת דירקטור אירעה בעת כהונתו של אהוד ברק בתפקיד ראש הממשלה. בשנת 1999 התבקש ברק לסייע במינוי אורי ארבל לכהונת דירקטור בחברות ממשלתיות.

11.2.2 שיחה/פגישה בנושא זה התקיימה במעונו של ראש הממשלה בירושלים ובנוכחותה האישית של הפרקליטה ארבל. בני הזוג ברק השתתפו בקבלת פנים במעונו של רה"מ וניצלו זאת ל"סידור" תפקיד למר ארבל.

11.2.3 הפנייה אל ברק נעשתה בתקופה שבפני ארבל עמדו תלונות נגד ברק בפרשת העמותות, ובעת שהיא נדרשה להכריע/להמליץ האם להורות על חקירה משטרתית. בראש המלינים אז עמד ח"כ מיכאל איתן. ארבל עשתה אז ככל יכולתה. היא בלמה חקירה משטרתית בנושא, החזיקה את התלונות והראיות שהובאו בפניה במצב של "החזק" ובתואנה כי מדובר בשלב של "בדיקה". החקירה המשטרתית החלה בפועל זמן קצר לאחר מכן, בעקבות דרישת מבקר המדינה. יודגש, כי מערב הבחירות ב-1999 ועד לאחר סיום כהונתו, היה אהוד ברק בחזקת חשוד בעבירות פליליות, כפי שאכן עולה מחומר החקירה וממצאי המבקר והיועמ"ש.

11.2.4 למרות זאת, כאמור, בני הזוג ארבל לא עצרו בעד עצמם. באופן ספציפי דובר אז על מינוי לדירקטור בחברת צים. ואכן, ברק פעל, ובאמצעות עוזריו ושר התחבורה דאז, אמנון ליפקין-שחק, המינוי נעשה. בראיון לרשת ב' אישר ליפקין-שחק כי אכן קיבל פנייה למנות את מר ארבל לדירקטור וכך עשה.

11.2.5 בלשכת ברק טופלה הפנייה על-ידי רוני בונדי, עוזרו הפוליטי של ברק. ממנו "זרמה" הפנייה אל לשכתו של שר התחבורה דאז, אמנון ליפקין-שחק, ושם טופלה הן על-ידי עוזרו (יואב צוקרמן) והן אישית על-ידי ליפקין-שחק.

11.2.6 השר ליפקין-שחק היה גם הוא אותה תקופה בידיה של ארבל: בשאלה האם לחקור ו/או להעמידו לדין בפרשת התרומות בקמפיין הבחירות של תנועת המרכז.

11.2.7 רק לאחר שהעותר החל לבדוק פרשה זו, ובעקבות פניית העותר, נאלצו ארבל ולשכות רה"מ ושר התחבורה לסגת מהמינוי.

11.2.8 ארבל מכחישה (כרגיל) את הטיעונים כלפיה. ואולם, לעומתה, בראיון לרשת ב' "כשל" מר ארבל באמירת אמת [נספח א-14]. הוא אישר, כי הוא ורעייתו הגיעו "לקבלת פנים בבית רה"מ", וציין כי "... בשלב מסויים עלה הנושא של אפשרות למנות אותי לדירקטור...". ארבל כיזב כשטען באותו ראיון, כי באותו זמן לא היה ולו שמץ של חקירה.

11.2.9 יודגש, כי העותר ביקש מחברי הוועדה לפנות אל האישים הבאים: אהוד ברק, אמנון ליפקין-שחק ורוני בונדי, כדי לבדוק את הטיעונים. אולם למרות זאת, הוועדה לא עשתה מאומה ולא בחנה את הטיעונים עם הנוגעים בדבר. תחת זאת, הסתפקה הוועדה בהכחשה גורפת (וכוזבת) של ארבל. הימנעות הוועדה מביצוע בדיקה כל כך פשוטה, מעידה, בכל הכבוד ולמצער, כי הוועדה לא מילאה חובתה הציבורית: לבדוק היטב התנגדויות המוגשות נגד מועמדים.

11.3 פרשת הפיצויים

11.3.1 העותר חשף בגלובס (דצמבר 1996) כי ארבל קיבלה פיצויים בסכום של 200 אלף ש"ח לפנים משורת הדין, כביכול בגין פרישתה מתפקיד פרקליטת מחוז ומעברה לכהונת שופטת בית משפט מחוזי. באותה עת ביקשו שופטים נוספים לקבל את אותה הטבה, ונדחו בטענה שהדבר אינו חוקי.

[מבקר המדינה בדק חלק מפרשה זו, בשאלה האם קיבלה ארבל את הפיצויים כדין. המבקר נמנע בתחילה מלהורות על בדיקה, ורק לאחר שהעותר הגיש עתירה לבית המשפט העליון, ניאות המבקר להודיע על בדיקה. המבקר לא פנה ולא ביקש מהעותר לקבל מידע שהיה ועודנו בידיו. בדוח שפרסם קבע המבקר: ארבל קיבלה פיצויים ששופטים אחרים לא קיבלו, אך יחד עם זאת יש לייחס לה תום לב...].

11.3.2 מעבר לבדיקת המבקר ולממצאיו, מבקש העותר להאיר את שהתגלה לו תוך-כדי בדיקת הפרשה וגם לאחר מכן. התברר, כי ארבל מסרה שוב ושוב פרטים בלתי נכונים. הנה מקצת מהפירכות, שלא טופלו על-ידי המבקר (כיוון שלא היו במסגרת ביקורתו):

- ביום 26.12.96, בתשובה לשאלותי, השיבה ארבל בכתב באמצעות דוברת משרד המשפטים: "... מודיעה פרקליטת המדינה כי לאחר סיום עבודתה בשירות הציבורי ומינויה לשופטת, אושרו לה פיצויים על-פי זכאותה, על-ידי ועדה מוסמכת ובאישור נציב שירות המדינה דאז, מר גבאי".

הח"מ טוען, כי "ועדה מוסמכת" כפי שטוענת ארבל לא הייתה ולא נבראה.

ביום 29.12.96 השיבה ארבל בכתב, בתגובה לשאלות העותר: "כפי שנמסר לי, בראש הוועדה שאישרה את הפיצויים, עמד מר ש. הולנדר, שהיה בזמנו היועץ המשפטי של נציבות שרות המדינה וחבריה היו נציגים מהנהלת בתי המשפט ומנציבות שירות המדינה (ביניהם השופט א. הגר, מנהל בתי המשפט דאז, השופט ר. בודסקי, סגן מנהל בתי המשפט ומ. בן-דרור, שופט מחוזי אז)".

לטיעון הנ"ל אין יסוד וכל כולו שקר מתחילתו ועד סופו. אין ולא הייתה שום ועדה שאישרה לארבל פיצויים; ועדה שבה חברים האישים הנ"ל לא הייתה ולא נבראה מעולם, בשום קונסטלציה ובשום אירוע אחר. האיש היחיד שאישר לארבל פיצויים הוא ידידה הקרוב, הנציב דאז, מאיר גבאי, וזאת לאחר שארבל הפצירה בו במשך כמה שנים. גם גבאי עשה זאת ממש ערב סיום כהונתו, לאחר שלא יכל עוד להפצרותיה.

- ביום 28.7.02 התראיינה ארבל לערוץ 2 בתוכניתו של העיתונאי דן שילון. בתשובה להערת המראיין, שאמר: "במשרד המשפטים נקבע שהכספים לא הגיעו לך בעצם", אמרה ארבל:

"לא, סליחה, זה לא נקבע בשום מקום. העניין הזה הובהר, ואני שמחה שאתה מעלה את זה, כי מישהו עושה לי עוול בעניין הזה, וחוזר ועושה לי כל שבוע שמשרת איזה שהוא אינטרס בעניין הזה, ומעלה את זה כל פעם על-פי גחמות ליבו... אני קיבלתי פיצויים, הייתי זכאית להם. ועדה החליטה על העניין הזה..."

[בעקבות הדברים הגיש העותר תביעה נגד ארבל בגין הוצאת לשון הרע. במסגרת פשרה היא נאלצה להודיע לבית המשפט, הודעה שקיבלה תוקף של פסק דין, "כי דבריה בראיון נשוא התביעה לא כוונו להטיל דופי במקצועיותו של התובע"].

ארבל אמרה את הדברים, בקולה היא, וכיזבה בשידור חי. שכן העובדות אחרות הן: ראשית, כאמור - שום ועדה לא אישרה מעולם לארבל קבלת פיצויים; ושנית - במשרד המשפטים נקבע מפורשות כי ארבל קיבלה כספים שלא הגיעו לה. כך, לדוגמא, במכתב מיום 22.8.95 מאת נורית אלשטיין (מנהלת המחלקה לסכסוכי עבודה בפרקליטות המדינה) אל נציב שירות המדינה, קבעה אלשטיין (המכתב נשלח בתקופה שארבל הייתה שופטת בית המשפט המחוזי והפרקליטה אלשטיין יכלה לפעול באופן עצמאי ומקצועי...):

"לא מצאתי כל הצדקה לדרך בה נהג נציב שירות המדינה דאז ביחס לשופטת ארבל, והנימוק שנטען (השופטת שמרה בכתב ובמפורש על זכויותיה וקיבלה לכך אישור מהנציבות) אינו מספק, למעשה, כל הסבר.
[...]
"אטעים - כיוון שסבורה אני, כי להסדר שהוחל על גב' ארבל לא הייתה הצדקה, ולדעתי טעתה נציבות שירות המדינה. משאישרה את ההסדר, אינני סבורה שקמה לשופטות צור ודותן זכות מן הדין לתבוע החלת אותו ההסדר עליהן, מבחינת "אין מתקנין עוול בעוול".
[...]
"עמדה זו הינה על דעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה, אשר, גם הם, סבורים שזו הדרך לפתרון הבעיה.".

11.3.3 העובדה שארבל קיבלה פיצויים שלא הגיעו לה - אם באופן זדוני ואם בתום לב - עולה בבירור מהוראות התשלום עצמה שניתנה בעניינה. במכתב מיום 1.4.93 עליו חתום שמואל זיסקינד (הממונה על היחידה למנהל הסגל הבכיר) והופנה אל אורי מתתיהו (סמנכ"ל בכיר לאמרכלות במשרד המשפטים) נכתב מפורשות:

"נציב שירות המדינה בתוקף סמכותו מאשר לגב' עדנה ארבל פיצויים לפנים משורת הדין בשיעור של 100% עבור תקופת עבודתה בשירות המדינה עד התמנותה לכהונת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב".

11.4 העותר מבקש להדגיש, כי מבקר המדינה אכן בדק חלק מהפרשה ואמר את דברו לגבי חלק מהעניינים [מבקר המדינה נמנע, כאמור, מלזמן את העותר כדי למסור את המידע שבידיו, י.י.]. ואולם, כזביה של ארבל שהועברו לתקשורת לא נבדקו מעולם על-ידי המבקר - לא אלה שנטענו לפני הדוח שהגיש (במאי 2000) ובטח לא הכזבים שלה שהועלו אחרי שפרסם דוח בנושא זה.

12) למען הסר ספק חוזר העותר ומדגיש: הפרשות שפורטו לעיל הן רק חלק ממרכיבי ההתנגדות למינוי ארבל. העותר מפנה תשומת לב בית המשפט לפרשות נוספות המפורטות בהתנגדות [נספח א-6]:

12.1 פרשת האזנות הסתר: ארבל/מזרחי - דוח מבקר המדינה;

12.2 הפוליטיקה המשפטית של ארבל;

12.3 העסקים של אורי ארבל וספקטור בתקופה שארבל עומדת להכריע בתיק מוזס.

13) התנהלות הוועדה לבחירת שופטים נוגדת את מחוייבותה הציבורית הבסיסית, מחוייבות עליה הודיע נשיא בית המשפט המחוזי, השופט דן ארבל, בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת (4 במאי 2004). ארבל מסר בוועדה החוקה חוק ומשפט על מהלכי וועדה, בבואה לבדוק את ההתנגדויות (ציטוט):

"יש כללים לדבר הזה, והכללים אומרים שעד ‎21 יום לפני מועד דיון הוועדה, והוועדה מקבלת, למרות הדברים האלה, גם התנגדויות שמגיעות ברגע האחרון, אפשר להגיש התנגדויות, וההתנגדויות האלה מובאות גם בפני יושב-ראש הוועדה וגם בפני נשיא בית המשפט העליון, ואם חושבים שיש בהן ממש עד כדי כך שצריך לחקור ולבדוק, הן מועברות לחקירה, לעתים אפילו חקירת פרקליטות או חקירת משטרה. היו כבר מקרים כאלה בעבר, די רבים, שעד הרגע האחרון התנהלה חקירה או בפרקליטות או במשטרה או במקומות אחרים, נעשו בירורים שונים, כולל מתן זכות למועמד שנגדו יש טענות, להגיב על זה, כמובן".

[ההדגשות הוספו, י.י.]

14) התנהלות הוועדה מלמדת כי זו לא עשתה את מלאכתה. לו הייתה בוחנת את סדרת העניינים הנוגעים לארבל, הייתה נוכחת כי מדובר בסידרה של כזבים, בעניינים שונים, המעידים ארבל אינה עומדת בתכונות העיקריות הנשקלות לגבי מועמד (על-פי כללי השפיטה). התנגדות העותר לא נבחנה אפוא באופן מדוקדק. הוועדה קיבלה "כזה ראה וקדש" את הכחשתה של ארבל, ולא בחנה את אמיתות גירסתה. יותר מזה: באופן התנהלותה מאפשרת הוועדה, למעשה, את מינוי ארבל, בטרם הוכרע האם היא דוברת אמת או שקר.

15) ניגודי עניינים מצד השופטת ביניש

15.1 העותר התריע, מבעוד מועד, כנגד השתתפות השופטת ביניש בדיון ובהצבעה. למרות כל זאת, ביניש נכחה, כידוע, במהלך הדיון כולו ביום 6.5.04 ואף השתתפה במהלך הישיבה כולה (אם כי לא בהצבעה). ביניש השתתפה גם בעניינם של שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד חשין ויהונתן עדיאל, על-אף ניגודי העניינים גם בנוגע לשניים אלה (חשין: שעסק, בתפקידו כשופט, בעצירת הגשת כתב אישום נגד עו"ד יחזקאל ביניש; ועדיאל, שותפו לשעבר של עו"ד ביניש).

15.2 בסביבתה הקרובה של ביניש טרחו קודם לישיבה ליצור ערפל כבד. רשמית, סירבה ביניש להגיב האם תפסול עצמה. את החלטתה תמסור לוועדה ולא לתקשורת, נמסר שוב ושוב. ואולם, בד-בבד עם כך, פיזרו מקורביה ידיעות (שפורסמו גם בתקשורת) לפיהן היא תפסול עצמה, כדי למנוע "לזות שפתיים".

בפועל נקטה ביניש בטקטיקה הבאה: בפתח הדיון, היא הכריזה שהיא לא תשתתף בהצבעה, כדי למנוע "לזות שפתיים". ואולם, בעצם נוכחותה היא השתתפה. ועוד איך. ביניש ציינה בפני חברי הוועדה כי ארבל חברתה, וגם הביעה את דעתה ש"עושים עוול לעדנה". במשך כשעתיים דנה הוועדה במועמדותה של ארבל. ביניש ישבה וצפתה. וגם השגיחה.

15.3 ארבל וביניש הכירו בכך שעליהן לפסול עצמן מלדון זו בענייניה של זו. כך נהגה ארבל - כשפסלה עצמה, מרצון, יש לומר, מלהורות על פתיחת חקירה פלילית נגד עו"ד יחזקאל ביניש בפרשת התזמורת הסימפונית ירושלים [נספח א-15]; וכך נהגה גם ביניש עצמה, כאשר הודיעה בפתח הישיבה כי היא לא תשתתף בהצבעה. השאלה העומדת על הפרק היא מדוע נכחה ביניש בדיון הנוגע לארבל (וגם, כאמור, בנוגע לשופטים חשין ועדיאל), למרות ההלכה הפסוקה, השוללת גם נוכחות בוועדה, לא רק במהלך ההצבעה אלא בדיון כולו.

להלן שני פסקי דין מתוך הפסיקה העניפה, הנוגעים לסוגיה זו:

- בבג"צ 531/79 סיעת הליכוד נ' מועצת פתח תקוה, נאסר על חבר ועדה להשתתף בדיון שבו נדון עניינו של אדם קרוב אליו. בית המשפט פסק בנוסף טעם ערכי: "קיומו של שירות ציבורי סדיר, אחראי ובעל עמדה ציבורית נאותה, מחייב אמון הציבור בכך שהחלטות עובדי הציבור הן ענייניות, ונעשות ביושר ובהגינות. עובדת הימצאו של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים. פוגעת באמון הציבור במערכת השלטונית. בלב הציבור מתעורר החשש כי שיקולים זרים מנחים את עובד הציבור. ואמונו במערכת השלטונית נפגם. חשש זה בא הדין למנוע... היקפו של הכלל בדבר ניגוד עניינים משתרע, בראש ובראשונה, על ניגוד בין אינטרס השלטוני לבין האינטרס הפרטי - הן אינטרס אישי והן אינטרס רכושי. על כן, נאסר על עובד ציבור להשתתף בוועדת מכרז הדנה בעניינו של קרוב משפחה... האיסור אינו רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד. האיסור הוא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל היא למנוע את הרע בטרם יארע. הכלל צופה פני העתיד. אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בפועל שיקול הדעת הוא ראוי. מטרת הכלל היא למנוע פיתוי מאדם ישר והגון, בחינת אל תביאונו לידי ניסיון...".

- ובהמשך: "בתחומי המשפט הפלילי, עשויה התנהגותו של עובד ציבור תוך ניגוד עניינים לקיים את היסודות של עבירת השוחד והפרת האמונים. לעתים תהווה התנהגות זו עבירה משמעותית. להפרתו של האיסור תוצאות גם במשפט המינהלי באופן שאם הפעולה כבר בוצעה, ניתן לבטלה ואם הפעולה טרם בוצעה, ניתן למנוע את ביצועה. אם ניגוד העניינים אינו משתרע על פעולה בודדת, אלא גם על גזרה רחבה ותחום נרחב של ביצוע התפקיד, עשוי ניגוד העניינים ליצור פגם בעצם המינוי או החבירה לאותו תפקיד."

- בע"פ 5689/92 משה מן נ' מדינת ישראל נפסק: "הנה כי כן, ההוראה הסטטוטורית אינה אוסרת רק על השתתפות בקבלת ההחלטה, אלא גם על נוכחות בישיבה בה ההחלטה מתקבלת. איסור הנוכחות נגזר מן הכללים שהתגבשו בפסיקה בדבר ניגוד עניינים, על-פי כללים אלה, האיסור החל על מי שמצוי במצב של ניגוד עניינים אינו מצטמצם להשתתפות בקבלת החלטה בעניינו על-ידי הצבעה, אלא גם במעורבות בהליך המוביל להחלטה...".

- על שיקולים זרים ומינויים פוליטיים נפסק בבג"צ 4566/90 דקל נ' שר האוצר ואח': "כאשר איש ציבור ממנה עובד בשירות הציבור על-פי שיקולים זרים של אינטרסים פוליטיים מפלגתיים, (אזי) מינוי כזה פסול הוא, ויש בו משום מעילה באמון של הציבור שהסמיך את הרשות הממנה".

"הגורם והשיקול הקובע הם כישוריו של המועמד והפסול שבמינוי פוליטי הוא כאשר הקשרים קודמים לכישורים - קדימה זו פוגעת בציפור הנפש של מינהל תקין ושל טוהר המידות, ויש מה כדי להביא לפגיעה חמורה הן ברמתו המקצועית של השירות הציבורי והן באמון הציבור התקינות פעולות המינהל".


הפסיקה דלעיל מלמדת, כי עצם ישיבתה של ביניש בדיון, בעת שנדונה מועמדות ארבל, הינה פסולה ואסורה. השתתפות ביניש בכל זאת מעלה שאלה, האין ההלכה הפסוקה מחייבת את השופטת הנכבדה. מכל מקום, במצב זה, קיים ספק מה תוקף ההחלטה שהתקבלה בישיבה שכזו.


15.4 החובה להימנע מהשתתפות בדיון, ולא רק בהצבעה, נגזרת גם מן הדין החל על דירקטורים. סעיף 278 (א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, קובע: "דירקטור שיש לו עניין אישי באישור עסקה, למעט עסקה כאמור בסעיף 271, המובאת לאישור ועדת הביקורת או הדירקטוריון, לא יהיה נוכח בדיון ולא ישתתף בהצבעה בוועדת הביקורת בדירקטוריון".

15.5 הנה כי כן: ההלכה הפסוקה והחוק דורשים הימנעות מדיון ומהצבעה. והנה, בעקבות פניות העותר אל הוועדה, נאלצה השופטת ביניש להכריז על כך שהיא תימנע מהצבעה, אך משום מה היא לא נמנעה מלהשתתף בדיון כולו.

16) תכנון מוקדם

16.1 מדוע עמדה ביניש, בכל זאת, על השתתפות בדיון, למרות שהודיעה מראש כי לא תשתתף בהצבעה? ומדוע חברי הוועדה, ובמיוחד השר לפיד והנשיא ברק, שנדרשו קודם לכן למנוע מביניש מלהשתתף בוועדה, לא עשו זאת? הרי קשה להניח שמדובר בסתם מחדל או רשלנות. הדעת נותנת, כי התנהגותם נובעת מחשש שמא אי השתתפות ביניש בדיון בנושא ארבל, תביא למצב שבו בחירת ארבל לא תוכל לצאת אל הפועל.

נבהיר זאת להלן:

סעיף 4(א) בחוק יסוד: השפיטה קובע: שופט יתמנה בידי נשיא המדינה לפי בחירה של ועדה לבחירת שופטים; סעיף 4 (ב) קובע: הוועדה תהיה של תשעה חברים...; וסעיף 4(ג) קובע: הוועדה רשאית לפעול אף אם פחת מספר חבריה, כל עוד לא פחת משבעה.


16.2 המצב הקיים העמיד את לפיד-ברק-ביניש במצב של סיכון. אם הייתה ביניש נעדרת מהדיון, כפי שמחייבת ההלכה הפסוקה, די היה בכך שהשר בני אלון וח"כ שאול יהלום (שהתנגדו לארבל) היו מחרימים את הישיבה, כדי למנוע מהוועדה להתכנס, לדון ולאשר את הבחירה. המחוקק קובע מפורשות: כדי לפעול צריך לפחות שבעה חברים. במצב שהיה עלול להיווצר, כאמור, בהיעדרות כפויה של ביניש, היה מניין החברים מגיע לכל היותר לשישה. או אז היו יכולים אלון-יהלום להוביל את הוועדה להסיר מועמדותה של ארבל מסדר היום.

16.3 החשש העולה מהדברים אינו בעלמא. באוגוסט 1995 נאלצה הוועדה לבחירת שופטים לחזור מחדש לדון ולהצביע על מועמדותה של השופטת אלישבע ברק, למינוי לבית הדין הארצי לעבודה, לאחר שבהצבעה הקודמת פסלו עצמם שלושה שופטים מחשש לניגודי עניינים.

16.4 ביניש, יש לומר, יחד עם חברי ועדה נוספים, הקדימו הפעם תרופה למכה: בעצם ישיבתה של ביניש היא נתנה לוועדה את הקוורום המינימלי המתחייב לפי החוק, גם אם אלון ויהלום היו מחרימים את הישיבה. ביניש פעלה תוך ניגודי עניינים, מתוך תחושה ברורה: בשל מעמדה, איש לא יוכל למצות עימה את הדין.

17) פגמים מהותיים נוספים בדיון ובהצבעה

17.1 במכתב מיום 12.5.04 פנה העותר אל הוועדה והתריע על ליקויים נוספים בדיון ובהצבעה [נספח א-11].

17.2 הוועדה לא קיימה את התחייבותה: לדון ולהצביע על כל מועמד ומועמד בנפרד, ובכך ליתן הזדמנות שווה לכל מועמד. ההתחייבות לנהוג כך, בדרך שוויונית, ניתנה הן לוועדת החוקה חוק ומשפט והן במכתב אל העותר. במכתב תשובה מיום 4.5.04 בנוגע לסדרי הבחירה, השיב השר לפיד:

"שמות המועמדים יועלו בפני הוועדה לפי הא'-ב'. הוועדה תדון בכל מועמד ומועמד ותצביע על כל מועמד בפני עצמו. בסוף יישארו מועמדים אלה שקיבלו רוב קולות מחברי הוועדה ואם יהיו יותר מ-4 כאלה, יתקיים סיבוב הצבעות נוסף רק על אלה".

ובכן, התחייבות לחוד ומציאות לחוד. לעותר נודע, כי הוועדה הגבילה כל חבר להצביע רק עבור 4 מועמדים. כך יוצא שלא כובדה ההתחייבות לאפשר לכל חבר להצביע בעד (או נגד) כל אחד מהמועמדים, בנפרד, ולאחר מכן למנות את מס' הקולות לכל מועמד, ולערוך סיבוב נוסף - אם יהא צורך. אין מדובר בעניין סמנטי, אלא בעניין מהותי.

17.3 כבר בתחילת הישיבה הובילו חברי הוועדה - השופטים אהרן ברק, דורית ביניש ויעקב טירקל, יחד עם השר לפיד, חזית אחת: לא לבחור למינוי של קבע מועמדים שהם שופטי בית משפט מחוזי, שטרם כיהנו כשופט (בפועל) בבית המשפט העליון. בדרך זו הוצאו, למעשה, מרשימת המועמדים, חמישה מועמדים, וזאת על-אף ההתחייבות המוקדמת, כפי שפורסמה ברשומות - להציג את כל המועמדים לבחירה לכהונת שופט בית משפט עליון במינוי של קבע (מינוי לכהונת שופט בפועל הינו בסמכות יושב-ראש הוועדה ונשיא בית המשפט העליון). השופטים שקופחו, ולא ניתנה להם הזדמנות אמיתית להתמודד לכהונה של קבע: דבורה ברלינר, דוד חשין, בלהה גילאור, ד"ר עודד מודריק, יהונתן עדיאל. תופעה זו חמורה, גם בשל זאת שבפני הציבור הוצגה רשימה של 15 מועמדים (ממנה פרשה השופטת הילה גרסטל), בעוד שלאמיתו של דבר הועלו לדיון והצבעה רק 9 שופטים, ומתוכם "סומנו" למעשה מראש ארבעה בלבד. בדרך זו, אגב, פגעה הוועדה גם במועמדים טובים אחרים, בהם פרופ' רות גביזון, פרופ' עו"ד מיכאל קורינאלדי ואחרים, שכישוריהם אינם נופלים מאלה של ארבל.

18) סוף דבר

18.1 ביום 6.5.04 ובעיצומו של הדיון בוועדה לבחירת שופטים, עתר העותר לבית משפט נכבד זה [בג"צ 4299/04]. תכלית העתירה באותו שלב: להורות לוועדה לבדוק כדבעי את ההתנגדות שהגיש נגד מינוי ארבל. תוך זמן קצר ביותר ניתן פסק דין, ובו קבע בית המשפט הנכבד, בין היתר, כי יש להעמיד את הוועדה בחזקתה, וכי: "ניתן להניח, כי בישיבתה המתקיימת היום תיתן הוועדה את דעתה גם לבקשתו של העותר".

18.2 עתה מצויים אנו אחרי הכרעת הוועדה ובטרם ההשבעה הקבועה ליום 24.5.04. והנה, וכפי שמפורט בעתירה, עולה כי הוועדה לא עשתה את מלאכתה. על כן נדרשת התערבות של בית משפט זה.

18.3 העותר פנה שוב אל הוועדה במכתב מיום 12.5.04 [נספח א-11], ופנייתו לקבל מענה לגופו של עניין נדחתה [נספח א-12].

18.4 ביום 13.5.04 פנה העותר אל יושב-ראש הוועדה בבקשה שיואיל בטובו למלא חובה בסיסית זו [נספח א-13].

18.5 ביום 17.5.04 קיבל העותר מענה, המוכיח דווקא את טיעוניו [נספח א-16]:

- השופטת ביניש אכן נכחה בדיון בעת שנדונה מועמדות ארבל [והבטיחה בכך קוורום לדיון והצבעה בעד ארבל];

- הוועדה ביקשה וקיבלה את תגובתה של ארבל להסתייגויות שהועלו בהתנגדות, וכן קיבלה הבהרות נוספות שהועברו בעל-פה אך לא בדקה מעבר לכך כפי שמתחייב מהעובדות;

18.6 עינינו הרואות: מתשובת הוועדה עולה כי מעבר לבדיקה ראשונית - וגם זאת מול ארבל עצמה (והרי אין אדם משים עצמו רשע), לא בדקה הוועדה ו/או מי מטעמה את טיעוני העותר עם האישים הנוגעים בדבר.

18.7 אמיתות גירסתה של ארבל לא נבחנה ולא הוצלבה מול כל אותם גורמים רלוונטיים בשמם נקב העותר (ובהם עם העותר, ועם האישים בהם דובר, בהם: אהוד ברק, רוני בונדי, אמנון ליפקין-שחק, משה הבא ואחרים).

19) העותר מבקש להדגיש, כי הוא מבין היטב מה סיכוייה של עתירה זו להתקבל; אחרי הכל, אין זה סוד כי שופטי בית המשפט העליון הנכבדים הם שהחליטו יחד, לאחר התייעצות שערכו, להמליץ לנציגיהם להציג את מועמדות ארבל לכהונה בבית משפט נכבד זה. עכשיו מתבקשים השופטים הנכבדים להכריע בעתירה זו ומובנה מכוח זאת קושי רב גם מנקודת ראותו של העותר.

20) אף-על-פי-כן, מבקש העותר להביא סוגיות אלה להכרעת בית המשפט, על-מנת שבית המשפט הנכבד יפסוק:

20.1 האם תינתן הגנה אוטומטית לוועדה לבחירת שופטים, גם כאשר נראה בעליל כי זו לא בדקה היטב את ההתנגדות שהוגשה לה?

20.2 האם יוכשר מינויה של מועמדת, על-אף תרבות הכזב שאימצה לעצמה?

20.3 האם תינתן גושפנקא למינוי מועמדת לכהונת שופטת, וזאת למרות שהדיון בעניינה התקיים תוך ניגודי עניינים חמור מצד חברה בכירה בוועדה?

20.4 האם יפטור עצמו בית משפט נכבד זה מעריכת ביקורת שיפוטית כאשר מדובר בעניין הנוגע למי מאנשיו/חבריו?

21) העותר סבור, כי נוכח הסוגיות הנכבדות הללו אין מנוס מקיום דיון פומבי, בהיכל בית המשפט, בהרכב מורחב. בכל הכבוד, רק הרכב שדעתו אינה נעולה ורק אם יתקיים דיון פומבי ופתוח יוכל לעשות צדק בנושא זה ולו למראית עין. לא רק למען העותר, כי אם למען הציבור כולו.

22) לדעת העותר, אם חלילה יימנע בית המשפט העליון הנכבד מקיום דיון מהותי, ענייני ופומבי בפרטי העתירה, יפגע הדבר, בראש וראשונה, ביוקרתה של הוועדה לבחירת שופטים, במעמדו של בית המשפט העליון ובאמון הציבור בו.

23) העותר פועל כעיתונאי-חוקר במשך כ-20 שנה. במשך שנות פעילותו העלה על-סדר היום הציבורי סוגיות רבות שחלקן אף הוכרעו בבית משפט נכבד זה. העותר מתקומם עתה, בין היתר, על אופן התנהלותה של הוועדה גם בנוגע להתנגדות שהגיש: הוועדה התגייסה לגונן על ארבל - בנימוק שיש להגן, כביכול, על שלטון החוק - במקום לבדוק לגופו של עניין את החשדות שהועלו נגדה.

24) העותר מבקש לקבל את העתירה ולהוציא צווים כמבוקש.

העותר

יואב יצחק

תאריך:  18/05/2004   |   עודכן:  15/08/2009
יואב יצחק
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
היועצת המשפטית קרעה הלילה את מסכת הצביעות והרמייה והשטיקים והטריקים של בנימין נתניהו ושריו ובעיקר החרדים שבהם    בהרב-מיארי אמרה למאיר פרוש ולמגעילים שעימו כי צריך להגן על האומה ולה...
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il