|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קילר ג'ו - מחזה מתח בתיאטרון הסימטא
|
מחזה המתאר את ניפוץ המסגרת המשפחתית האמריקנית, כאשר בן מוכן לרצוח את אמו למען בצע-כסף. שותפים לו כל בני המשפחה. בסוף, כרגיל, הפשע אינו משתלם. בימוי ומשחק טובים. מומלץ וכדאי לראות
|
|
|
|
מותח ומעניין [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
הצגה עשויה היטב [צילום: יח"צ]
|
|
|
|
|
הסופר טרייסי לטס הוא בעל פרסים רבים בשטח הספרות והמחזאות. כעת מוצגות שתי הפקות לפחות של מחזות שכתב. האחת הנה אוגוסט מחוז אוסייג' עם גילה אלמגור והשני קילר ג'ו המוצגת בתיאטרון הסימטה ביפו. בשני המחזות הוא מתאר את ניפוץ המסגרת המשפחתית האמריקנית. בקילר ג'ו בן מוכן לרצוח את אמו כדי לזכות בדמי הביטוח לפי פוליסת הביטוח. לצורך זה הוא משתף את כל בני משפחתו -אביו- יפתח קמינר שאינו חי עם אשתו לשעבר אלא עם אחרת-רוני יניב,אחותו-גאיה שליטא-כץ וכן את אחרת.
ההסכמה לרצוח את האמא היא פה אחד ומתקבלת מיד ללא כל היסוס או נקיפת מצפון. לכל אחד סיבה לכך. ילדי האם זכו ליחס מחפיר מצידה ובעלה עזב אותה. לצורך הרצח שוכרים רוצח שכיר - ג'ו - חי מאור הדורש כסף מראש. באין להם לשלם לו מיד הם מסכימים לתת לו כ"ערבון" את הבת. הוא מתאהב בה, האמא נרצחת אך התפתחות בלתי צפויה מונעת מהם לקבל את דמי הביטוח לידם.
זהו מחזה הכתוב טוב מאוד ובצורה מענינת. הוא בויים על-ידי אלירן כספי בקצב הנכון, תומצת נהדר והמתח נבנה בצורה הדרגתית ובתכנון רב. סצינות המגרות שבהצגה עשויות היטב ונראות מאוד עדין, מלאות חמימות ורגש ואינן יורדות מתחת למקובל. חמש הן הדמויות המשתתפות במחזה.משחק כולם טוב מאוד, משכנע ומרתק. דני ברוסבני בתפקידו ככריס הוא תחמן, לא יסודי במיוחד, מאמין לכל דבר כדי להחלץ ממצוקתו הכלכלית. הוא אמין, טבעי וכנותו מורגשת. הוא מסוגל לעשית מעשים טפלים שהם בעצם פשע חמור כאשר חושב שכך מצבו יוטב.
יפתח קמינר הוא איש אפטי, נגרר אחרי מעשיו של בנו,אינו נוקט ביזמות משלו. רוני יניב אינה נאמנה לבעלה, בוגדת בו ומטרתה אחת בלבד-כסף. משחקה טוב. גיאה שליטא - כץ נבוכה,סקרנית, פוחדת ומחזירה אהבה לג'ו כדי להחלץ ממצוקתה שבחיק המשפחה. משחקת היטב אך כמה מעמדים בהם השתתפה נראתה לי מלאכותית במקצת.
חי מאור הנו המניע את העלילה. הוא כנה, חכם,שוטר ובלש לשעבר, יסודי ומשחקו טוב מאוד. הוא רציני, אוהב להתפאר, להשוויץ, מדבר עם הידיים ועם כל הגוף. יש לו דמיון פורה אך הגזים קצת בצחוקו הרם. למרות תפקידו הלא סימפטי במשחקו הוא רוכש את אהדת הקהל.
כץ שגם משחקת את הבת עיצבה את התפאורה המראה דירה צנועה של משפחה עניה ובה מטבח קטן ודל, שולחן, טלוויזיה. התרגום של סיון שטריקר-מור שוטף בשפה יום יומית. זאת הצגה של מחזה טוב, צנועה, עשויה היטב ומבוצעת טוב מאוד. לראות או לא לראות: מותח, מעניין, בימוי ומשחק טוב, מומלץ וכדאי לראות.
|
| תאריך:
|
18/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
18/05/2011
|
|
ליאון אלי
|
|
קילר ג'ו - מחזה מתח בתיאטרון הסימטא
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
תמר לוי
|
2/06/11 00:21
|
|
איזה יופי שהתיאטרון הלאומי שלנו מעלה הצגה שעושה כבוד לשני אייקוני תרבות שלנו - אריס סאן ועליזה עזיקרי. שיריהם כבשו את גלי האתר בשנות השישים והשבעים,והרומן שלהם הסעיר את המדינה, עד שהגורל הטראגי קיפד את הקריירה של שניהם.
|
|
|
|
|
אירנה(!) נמירובסקי, ילדת הפלאים מרחוב היהודים, תרגם מצרפתית אליהו מייטוס, הוצאת עידית, תש"ו 1946. 64 עמ'. רובם של קוראי העברית אוהביה של אירן נמירובסקי, שלא לדבר על המרצים לספרות צרפתית במוסדות האקדמיים שלנו - אינם יודעים ולא שמעו על התרגום הראשון של ספריה לעברית. למרות שהתרגום הוא כמעט בן ששים וחמש שנה, רק מעטים מכירים אותו, והוא לגמרי בבחינת נעלם. לאחרונה הגעתי אל הספר שוב, בסיועו של דר' אריאל סימקין, זהו ספרון קטן, בן 64 עמודים. סיפור יפה ומרתק, רווי באי אהבה בולטת ליהודי קייב ואודסה. הסיפור אומנם יוצא מתוך החברה היהודית הרוסית של ימי ילדותה של נמירובסקי, אך הוא כמובן נכתב בצרפתית ויצא לאור בצרפת. זהו ספרה הראשון של נמירובסקי והוא יצא לאור בשנת 1928!
|
|
|
|
|
אנחת רווחה נשמעה במסדרונות בית מעריב בחודש מרץ האחרון, כשנודע על רכישת מעריב בידי דסק"ש (דיסקונט השקעות), חברת אחזקות בשליטתו של נוחי דנקנר. קיצוצים נדחו, פיטורים עוכבו, והתחושה הכללית הייתה שהעברת העיתון לידי דנקנר תביא לבלימת הדרדרותו המואצת של העיתון לתהום כלכלי ולאבדון. יש בעסקה, כפי שנכתב כאן, נקודות של אור, אך גם צללים לא מעטים.
|
|
|
|
|
היה זה, אם לשאול מונח מתחום הספורט, בזמן הפציעות של תוספת הזמן של ההארכה. באולם במלון רויאל ביץ' באילת, שממילא היה רחוק מתפוסה מלאה, נותרו אולי 15 מאזינים והמארגנים לחצו לפנותו לצורך הדיון הבא. ד"ר יצחק ברנד מאוניברסיטת בר-אילן היה אחרון הדוברים במושב על הלכה ומשפט, בכינוס ועד מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין בשבוע שעבר, ולאור האיחור הניכר במושב כולו - נשארו לו דקות ספורות.
|
|
|
|
|
השופט: יוסף שפירא, בית המשפט המחוזי, ירושלים.
|
|
|
|
|
