|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
דליה דורנר. לא מודה בטעות [צילום: פלאש 90]
|
|
|
האמנם סגירת מעגל, כבוד השופטת דורנר?!
|
|
דליה דורנר התנפלה על פסה"ד הגרמני בנוגע לג'ון דמיאניוק והגדירה אותו כ"סגירת מעגל" ש"הוציא את הצדק לאור" ● אסור לשכוח כי השופטת עשתה את הדבר הנורא מכל ששופט יכול לעולל: שלחה לגרדום נאשם שערכאת הערעור קבעה פה-אחד שיש לשולחו הביתה ● אי-יכולתה להודות כי טעתה בכך ששלחה את דמיאניוק "ללא היסוס" לגרדום מעידה על היעדר מוחלט של יושרה ● הידעת כי דורנר גם החזיקה באלבום עיתונות משפטי במהלך המשפט?
|
|
|
|
|
| השופטת דורנר, לאחר שהזמינה את הטלוויזיה לצפות כיצד היא שופטת את דמיאניוק "משפט צדק" על במת התיאטרון... הייתה גם להוטה לדעת מה חושבים העיתונים על מלאכת השיפוט שלה. אשר על כן, הנהלת בתי המשפט חתמה עבורה עם חברת "יפעת" חוזה, לפיו מדי בוקר בבוקרו הונחו על שולחנה כל קטעי העיתונות בשמונה עיתונים יומיים ישראלים, שעניינם סיקור המשפח | |
|
|
|
|
|
|
כמוצאת שלל רב עטה השופטת דורנר על פסק הדין מן השבוע שעבר בסיום המשפח הגרמני המביש, לפיו דמיאניוק, מחד-גיסא, נמצא אשם בסיוע לרצח של כ-28,000 יהודים במחנה ההשמדה סוביבור, ומאידך-גיסא, שוחרר בו במקום מכלאו וזאת ביוזמת בית המשפט. אותו בית משפט עצמו שהחזיק את דמיאניוק במעצר במשך 18 חודש בטרם הרשעה, כשעמדה לו חזקת החפות והוא חזר וביקש מדי חודש לפני הרשעתו לשחררו ממעצרו, בקשות שנדחו על הסף על-ידי בית המשפט הגרמני, בשל חומרת האישומים בגינם הוא עמד לדין. בשחררם את דמיאניוק לחופשי וביוזמתם, כאילו אמרו שופטיו הגרמניים שאין לקבל ולו מילה אחת מפסק הדין המרשיע שזה עתה יצא מתחת ידם, שהרי בכל תולדות המשפט המודרני אין ולו מקרה אחד בו נאשם הורשע בעבירות דומות בחומרתן לאלה בהן הורשע דמיאניוק, ומיד עם הרשעתו שוחרר לחופשי וביוזמת בית המשפט. לא בכדי "התנפלה" השופטת דורנר בשקיקה, על פסק הדין הגרמני המביש והגדירה אותו כ"סגירת מעגל" ש"הוציא את הצדק לאור". אחרי ככלות הכל, מעורבותה של השופטת דורנר במשפח דמיאניוק איננה בדיוק "לתפארת המשפט בישראל" אם ננקוט בלשון המעטה. ואם נשים לרגע קט הצידה את לשון ההמעטה וננקוט בלשון הראויה, כי אז יש לומר כי במשפח דמיאניוק עשתה השופטת דורנר את הדבר הנורא מכל ששופט יכול לעולל, היינו, היא שלחה לגרדום - וכפי דבריה בגזר הדין, "ללא היסוס" - נאשם שערכאת הערעור קבעה פה-אחד על-ידי חמישה שופטי בית המשפט העליון, שיש לשולחו הביתה. ההלכה מגדירה את השופט הפוסק פסק דין כמו זה שפסקה השופטת דורנר כ"שופך דם נקיים". אבל גם בכך עוד לא אמרנו כלום בכל הנוגע לתפקודה הכושל של השופטת דורנר במשפח דמיאניוק, וזאת בנוסף לתוצאה המחרידה והכושלת של פסק דינה. כי זאת יש לזכור לעולם, השופטת דורנר שלחה את דמיאניוק לגרדום, חרף העובדה שהוצג בפניה מסמך פנימי של הפרקליטות האמריקנית - שאיש לא כפר באותנטיות שלו - האומר, בין השאר, כי האחרונה לא תגלה לסנגורו של דמיאניוק את כל חומר הראיות שברשותה, וזאת על-פי מסמך פנימי זה: "מתוך דאגה ליושרתה של התביעה הישראלית, כי גילוייו של החומר שברשותנו יהיה בו כדי לטרפד בנקל את האסטרטגיה של התביעה הישראלית". ויודגש!: ה"אסטרטגיה" של פרקליטות המדינה לכל אורך ההתרחשויות באולם התיאטרון של בנייני האומה, ולאחר מכן גם בבית המשפט העליון, היתה, כזכור, "גרדום עכשיו". תחינותיו של הסניגור כי המשפט יופסק עד אשר יואילו האמריקנים למסור את כל חומר הראיות שבידם הנוגע לדמיאניוק, נפלו על אוזניה הערלות של השופטת דורנר, שלא הייתה מוכנה לדחות לשם כך את מצעדו של דמיאניוק לגרדום ולו לשעה אחת. אך גם בכך לא סגי. התובע עצמו, לאור חומר ראיות אחר שהגיע לידי הסניגור במהלך הסיכומים באולם התיאטרון בבנייני האומה - אולם שנשכר על-ידי פרקליטות המדינה תמורת 50,000 שקל בחודש, כערכם היום - ביקש להפסיק את המשפט, כפי שמלמד הפרטי-כל של ישיבת יום 21.3.88. את בקשתו ניסח התובע כך: "אם יש כוונה לעשות שימוש במסמכים האלה כנגד מסכת הראיות שהתביעה הביאה הנה ולטעון לספק סביר, אזי אנחנו רוצים להפסיק את המשפט ולאפשר לנו בצורה רצינית לחקור את השאלה הזאת בברית המועצות, כי האפשרות שחברי עו"ד שפטל העלה אותה היא לא כל כך פשוטה". למותר יהיה להכביר מילים כי הסניגור הצטרף מיד לעמדת התובע, באשר להפסקת המשפט. לעומת עמדה מתבקשת זו של התובע, השופטת דורנר חיש קל "הסבירה" כי לא תיתן לעובדות לפגוע במיצג הגרדום ותגובתה לבקשת התובע והסניגור הייתה הסכמה בלתי מסויגת לדבריו של אב"ד השופט לוין המנוח ז"ל, שכוונו אל הסניגור דווקא: "תנוח דעתו של אדוני, שלא נאפשר ולא ניתן לחקור את דנילצ'נקו [שמקום מושבו בברית המועצות - י.ש.], אנחנו נגמור עם המסמך הזה. מה שיש בו, יש בו. מה שאין בו, אין בו... אם תוכנו מדבר בעד עצמו, תוכנו בעד עצמו. מה שיש להסיק מזה נדון, אז שלא יפליג למרחקים". התובע וגם הסניגור לא ויתרו בנקל ולמחרת היום שבו וחזרו על בקשתם המשותפת, ושוב השופטת דורנר, תוך הסכמה בלתי מסויגת לדברי אב"ד השופט לוין, הבהירה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי את הדרך לגרדום לא ניתן לעצור ויהי מה: "אני אמרתי את מה שאמרתי... מה שאני מבקש זה טיעון קצר אין לחזור על דברים שכבר נאמרו". במילים אחרות, השופטת דורנר שהושיבה את עצמה באולם התיאטרון של בנייני האומה והזמינה את כל תחנות הטלוויזיה בעולם לשדר בשידור חי כיצד היא ועמיתיה השופטים מנהלים את משפח הראווה לנאשם דמיאניוק - וזאת החל בישיבת הפתיחה ועד אשר הודיעה לנאשם ולעולם כולו כי היא שולחת אותו "ללא היסוס" לגרדום - לא נרתעה מתיקתוק המצלמות ומנעה מדמיאניוק בשידור חי מלהביא אל אולם התיאטרון בבנייני האומה את הראיות שעלה בידי הסניגור להציג מאוחר יותר בבית המשפט העליון, ראיות שסללו את דרכו של דמיאניוק הביתה לקליבלנד במקום לגרדום בכלא איילון, לשם נשלח על-ידי השופטת דורנר. בהערת אגב ייאמר כי השופטת דורנר, לאחר שהזמינה את הטלוויזיה לצפות כיצד היא שופטת את דמיאניוק "משפט צדק" על במת התיאטרון, שם הושיבה את עצמה, את הנאשם, סניגוריו ותובעיו, הייתה גם להוטה לדעת מה חושבים העיתונים על מלאכת השיפוט שלה. אשר על כן, הנהלת בתי המשפט חתמה עבורה עם חברת "יפעת" חוזה, לפיו מדי בוקר בבוקרו הונחו על שולחנה כל קטעי העיתונות בשמונה עיתונים יומיים ישראלים, שעניינם סיקור המשפח. עיתונים אלה נאספו על ידה מדי יום ביומו בשקידה רבה ב"אלבום" שהלך ותפח במשך י"ד חודשי המשפח. השופטת דורנר הקפידה כל יום, בטרם תיכנס לאולם התיאטרון בבנייני האומה, לקרוא בלשכתה את אשר חושבת עליה התקשורת. בעשותה כן הלעיטה את עצמה לכל אורך המשפט בפשקווילים נגד דמיאניוק וסניגורו, שהיו עיקר תוכנן של הכתבות שנערמו ב"אלבום". לא למיותר יהיה להבהיר כי כאשר רצה הסניגור להגיש את צילום ה"אלבום" כראיה בתיק לעצם קיומו ולכך שקראה את תוכנו, דחתה השופטת דורנר על הסף בקשה זו. גם מחדל זה תוקן על-ידי בית המשפט העליון, שלא היסס לקבל את ה"אלבום" כראיה נוספת בערעור. |
|
ארה"ב: עלילת דם שיסודה במרמה
|
|
|
|
דמיאניוק בתעודת ה-ס.ס. שלו
|
|
|
|
| מאז ועד היום לא חל שום שינוי בראיות בכל הנוגע לדמיאניוק. לפיכך, משפטו של דמיאניוק בגרמניה ובמיוחד פסק הדין המרשיע ושחרורו המיידי לחופשי בעקבותיו, אינו אלא פרוסטיטוציה של השואה ובאופן שרק גרמנים מסוגלים לכך | |
|
|
|
באשר לפסק הדין הגרמני המביש, משונה הוא שהשופטת דורנר מעדיפה אותו על פניו של פסק הדין באותו עניין ממש של בית המשפט העליון בישראל בבג"ץ 4442/93. פסק דין זה, כפי שידוע היטב לשופטת דורנר, קבע חד-משמעית כי אין בידי היועץ המשפטי לממשלה ראיות, כדי להעמיד לדין את דמיאניוק באישום חילופי כלשהו, לרבות ובמיוחד באישום של היותו וואכמן בסוביבור. פסק הדין בע"פ 347/88, בו זוכה דמיאניוק פה-אחד על-ידי חמישה שופטים של בית המשפט העליון מן האישום לפיו הוא איוון האיום מטרבלינקה, הסתיים במשפט האומלל הבא: "הוואכמן איוון דמיאניוק יצא מלפנינו זכאי מחמת הספק, מהאישומים הנוראים המיוחסים לאיוון האיום בטרבלינקה... תם-ולא נשלם. השלמות אינה נחלתו של שופט בשר ודם". מן הרישא חסר היסוד של משפט הסיום הנ"ל, נאלץ בית המשפט העליון לסגת בתוך חודש ימים. ומעשה שהיה כך היה: על יסוד המילים, "הוואכמן איוון דמיאניוק...", בתוך 48 שעות ממתן פסק הדין הוגשו לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, 11 עתירות שדרשו כי בית המשפט יורה ליועץ המשפטי להעמיד לדין את דמיאניוק על היותו וואכמן ממחנה ההשמדה סוביבור. בתגובה לעתירות אלה, הודיע היועץ המשפטי לבית המשפט העליון כדלקמן: "אין זה מאינטרס הציבור לפתוח בהליכים נגד דמיאניוק באישומים חילופיים אם בסופו של דבר אין ביטחון כי לא יזוכה גם בהם. זיכוי נוסף ייצור תחושה של מפולת ואין בידנו כל ביטחון כי זיכוי כזה אינו אפשרי". על יסוד הודעתו זו של היועץ המשפטי פסק בית המשפט העליון בבג"ץ 4442/93 כך: "ממהלך הטיעונים שלפנינו משתמע, שהיועץ המשפטי סבור שבנסיבות אלה יהיה צורך לשמוע את המשפט מתחילתו ואף להרחיב את היריעה, כאשר סיכויי השגת הרשעה הם לדעת היועץ המשפטי לממשלה קטנים. לא נוכל לומר ששיקול זה מופרך הוא". בראש ובראשונה על יסוד נימוק זה, דחה בית המשפט העליון את כל העתירות הנ"ל. הנה כי כן, בתוך חודש ימים, נאלץ בית המשפט העליון לחזור בו למעשה מן המשפט האומלל וחסר היסוד, לפיו: "הוואכמן איוון דמיאניוק...". ויודגש! מאז ועד היום לא חל שום שינוי בראיות בכל הנוגע לדמיאניוק. לפיכך, משפטו של דמיאניוק בגרמניה ובמיוחד פסק הדין המרשיע ושחרורו המיידי לחופשי בעקבותיו, אינו אלא פרוסטיטוציה של השואה ובאופן שרק גרמנים מסוגלים לכך. מעוררת תדהמה אפוא נכונותה של השופטת דורנר להעדיף בסוגיות שיוכו של דמיאניוק לסוביבור את פסיקתו של בית משפט גרמני על פני זו של בית המשפט העליון, בו כיהנה למעלה מעשור, אף כי בפני שני בתי המשפט הנ"ל עמדו בדיוק אותן הראיות. ועוד יודגש!: כעשרה שבועות לאחר זיכויו של דמיאניוק ופחות מחודשיים לאחר שנקבע על-ידי בית המשפט העליון כי אין ראיות המצדיקות להעמידו לדין באישום לפיו היה וואכמן מסוביבור, קבע בית המשפט לערעורים פדרליים בארצות הברית כי לא זו בלבד שדמיאניוק אינו "איוון האיום" מטרבלינקה, אלא שכל ההליכים המשפטיים בארצות הברית שמטרתם שלילת אזרחותו והסגרתו לישראל כדי שיעמוד לדין בישראל על היותו איוון האיום מטרבלינקה, אינם אלא עלילת דם שיסודה במרמה. וכך פסק בית המשפט האמריקני ב-17.11.93: "עוד בשנת 1978 או 1979 היה לממשל מידע ממקורות רשמיים בברית המועצות, המצביע על כך שהיו שני אוקראינים שהפעילו את תאי הגזים בטרבלינקה, איוון וניקולאי וכן ש'איוון האיום' היה אדם ששמו איוון מרצ'נקו ולא איוון דמיאניוק". וכן נקבע גם כן: "פרקליטי התביעה פעלו תוך התעלמות פזיזה מחובתם לבית המשפט ומחובתם בהליכי גילוי המסמכים, בכך שלא גילו לפחות שלוש קבוצות של מסמכים שהיו ברשותם, עוד לפני, שהחלו הליכי המשפט עצמו נגד דמיאניוק". ובנוסף הוחלט: "אנו קובעים כי פרקליטי התביעה פעלו תוך התעלמות פזיזה מן האמת ומחובתו של הממשל שלא לנקוט כל צעד שימנע את הצד שכנגד מלהציג בבית המשפט את עניינו באופן מלא והוגן. בנסיבותיו של תיק זה, הייתה זו מרמה כלפי בית המשפט". ולכן פסק בית המשפט האמריקני: "בשל הסיבות המפורטות לעיל אנו מבטלים את פסק הדין של בית המשפט הפדרלי המחוזי ואת פסק דינו של בית משפט זה בהליכי ההסגרה על יסוד כך ששני פסקי הדין ניתנו בטעות, כתוצאה מתפקוד קלוקל של הפרקליטות, היוצר בנסיבותיו של תיק זה, מרמה כלפי בית המשפט". ועוד יודגש!: ראיות אלה שבית המשפט האמריקני פסק כי אי-הצגתן בפניו על-ידי הפרקליטות האמריקנית היא בבחינת מעשה מרמה שרק על יסודו הוסגר דמיאניוק ארצה, הן בדיוק אותן הראיות שהשופטת דורנר מנעה מסניגורו של דמיאניוק מלהציגן באולם התיאטרון של בנייני האומה כשסירבה לדחות את המשפט, עד אשר פרקליטי המדינה הנוכלים של ארה"ב יואילו בטובם להמציאם לסניגור ודרכו לתיק בית המשפט. ראיות אלה הן גם בדיוק אותן הראיות שהוגשו לבית המשפט העליון בערעור על פסק דינה של השופטת דורנר, והן שסללו את דרכו של דמיאניוק חזרה לביתו בקליבלנד במקום, כפי שעשתה "ללא היסוס" השופטת דורנר, לגרדום.
|
|
מסמר אחרון בארון המתים של פסה"ד של דורנר
|
|
|
|
|
ג'ון דמיאניוק במשפטו בישראל 1987 [לע"מ]
|
|
|
| לא זו בלבד שפסק הדין הגרמני אינו סוגר שום מעגל ממעגלי הגרדום שרקחה השופטת דורנר לדמיאניוק, אלא שהוא מציג את פסק דינה כמסמך נלעג שערכו פחות בהרבה מן הנייר עליו נכתב | |
|
|
|
עתה נשוב לפסק הדין הגרמני, שלא זו בלבד שאינו סוגר שום מעגל ממעגלי הגרדום אליו נשלח דמיאניוק "ללא היסוס" על-ידי השופטת דורנר, אלא שהוא מהווה דווקא מסמר אחרון בארון המתים של פסק דינה. בדיוק באותו הזמן שהשופטת דורנר קבעה בפסק דינה שדמיאניוק היה בטרבלינקה כ"איוון האיום" ועסק שם במלאכה הבזויה והרצחנית של הפעלת תאי הגזים, קבע השופט הגרמני שבאותו פרק זמן ממש דמיאניוק היה בסוביבור. לפיכך, דבריה של השופטת דורנר בראיון ל"מקור ראשון" מיום ו' שעבר (13.5.11), לפיהם: "לא מדובר באותו פרק זמן, מבחינת הזמנים זה בהחלט מתאים", אינם אלא דברי הטעיה חסרי כל יסוד. דפים לא מועטים בפסק הדין של השופטת דורנר מוקדשים למרד בטרבלינקה שהיה ביום 2.8.43, תוך הדגשה חוזרת ונשנית של נוכחותו - כביכול יש לומר - של דמיאניוק בטרבלינקה בעת התרחשות המרד. לעומת זאת, בית המשפט הגרמני קבע במפורש כי באותו זמן ממש היה דמיאניוק - כביכול יש לומר - בסוביבור. פסק הדין הגרמני גם קובע כי לסוביבור הגיע דמיאניוק לא מטרבלינקה, אלא - כביכול יש לומר - ממיידנק, ואילו למיידנק, על-פי פסק הדין הגרמני, הגיע דמיאניוק בינואר 43' מאוקסאו - כביכול יש לומר - ואל אוקסאו, על-פי פסק הדין הגרמני, הגיע דמיאניוק מטרווניקי - כביכול יש לומר - בספטמבר 42'. הנה כי כן, על-פי פסק הדין הגרמני כף רגלו של דמיאניוק מעולם לא דרכה בטרבלינקה. אמור אפוא מעתה, לא זו בלבד שפסק הדין הגרמני אינו סוגר שום מעגל ממעגלי הגרדום שרקחה השופטת דורנר לדמיאניוק, אלא שהוא מציג את פסק דינה כמסמך נלעג שערכו פחות בהרבה מן הנייר עליו נכתב. אמירתה של השופטת דורנר ל"מקור ראשון", לפיה טענתו של הח"מ כי דמיאניוק הוא קורבן של משפט ראווה שהשופטת דורנר שיחקה בו תפקיד מרכזי "נשללת עם ההרשעה הנוכחית", היא לא רק טענת סרק, אלא שהיא גם כן בבחינת הטעיה גמורה. כאמור, פסק הדין הגרמני לא זו בלבד שאינו שולל את היותו של דמיאניוק קורבן למשפט ראווה באולם התיאטרון בבנייני האומה, אלא שהוא שולל באופן מוחלט את עצם נוכחותו של דמיאניוק בטרבלינקה בכלל, ובפרט, במועד שבו נוקבת השופטת דורנר בפסק דינה. אבל החמור מכל הוא היעדר היושרה הגמור המתגלה אצל השופטת דורנר, עקב חוסר יכולתה להודות כי טעתה בכך ששלחה את דמיאניוק "ללא היסוס" לגרדום בשל היותו כביכול ולמרבה הלעג "איוון האיום" מטרבלינקה, כאשר בפועל כף רגלו לא דרכה ולו לרגע באותו מחנה השמדה. יתרה מכך, אין ברצונה לעשות כן, גם אל מול התרחיש העובדתי המוחלט, לפיו 80 עדויות של 37 וואכמנים וחמש עובדות כפייה אוקראיניות מטרבלינקה - לרבות ניקולאי שלאייב, "שותפו" של איוון האיום בהפעלת תאי הגזים בטרבלינקה - מסרו הודעות וזיהו בתמונה, וזאת החל בשנת 1944 ועד לאמצע שנות החמישים, את איוון מרצ'נקו כאיוון האיום. חוסר רצון זה של השופטת דורנר להכיר בטעותה, הוא הנותן עד כמה לא היה לדמיאניוק כל סיכוי לצאת זכאי במשפט הראווה שהשופטת דורנר כפתה עליו.
|
|
הנה כי כן, העובדה שהשופטת דורנר רואה בפסק הדין הנלעג, שלא לומר המביש, שניתן בשבוע שעבר בגרמניה כ"סגירת מעגל" שגם "הוציא את הצדק לאור" כאשר ה"צדק", על-פי פסק דינה, הוא שליחתו של דמיאניוק לגרדום "ללא היסוס" על היותו למרבה הלעג איוון האיום מטרבלינקה, מקום בו כף רגלו מעולם לא דרכה, היא הנותנת, כיצד יכולה דעתה של שופטת להשתבש לחלוטין, כאשר היא מושיבה את עצמה על במת אולם תיאטרון ומזמינה את מצלמות הטלוויזיה לשדר בשידור חי את מלאכת השיפוט, וכל יום בטרם כניסתה לאולם התיאטרון היא קוראת בשקיקה בעיתונות היומית פשקווילים נגד הנאשם שבפניה וסניגורו. אחרון-אחרון, כל האמור לעיל חל באותה מידה גם על השופט טל, שותפה להרכב של השופטת דורנר ועוד יותר מכך - על השופט לוין המנוח, שכיהן על במת אולם התיאטרון של בנייני האומה כאב"ד.
|
|
| תאריך:
|
20/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
20/05/2011
|
|
יורם שפטל
|
|
האמנם סגירת מעגל, כבוד השופטת דורנר?!
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בני בנקר
|
20/05/11 14:04
|
|
|
|
|
|
וקטילה מקצועית
|
20/05/11 21:30
|
|
|
|
2
|
|
אלישמע
|
20/05/11 14:32
|
|
|
|
3
|
|
חבל לך על הזמן
|
20/05/11 15:01
|
|
|
|
4
|
|
שגליהו שפיכמן
|
20/05/11 15:04
|
|
|
|
5
|
|
צדוק
|
20/05/11 15:07
|
|
|
|
6
|
|
אביתר בן-צדף
|
20/05/11 15:11
|
|
|
|
7
|
|
ד. ירושלים
|
20/05/11 15:12
|
|
|
|
|
|
לקח לכולנו
|
21/05/11 05:51
|
|
|
|
8
|
|
גולן ישראל
|
20/05/11 15:32
|
|
|
|
9
|
|
שפטל הוא איום
|
20/05/11 16:21
|
|
|
|
10
|
|
כלת אות אומ"ץ
|
20/05/11 16:43
|
|
|
|
11
|
|
דורנר לכלא!
|
20/05/11 18:06
|
|
|
|
12
|
|
אוהב ציון
|
20/05/11 18:12
|
|
|
|
|
|
אליק א.
|
21/05/11 07:32
|
|
|
|
13
|
|
edihoo
|
20/05/11 20:29
|
|
|
|
14
|
|
עידן סובול
|
20/05/11 21:31
|
|
|
|
15
|
|
מוטי1
|
21/05/11 07:27
|
|
|
|
16
|
|
ורדינה
|
7/06/11 15:24
|
|
מאמרו של איתמר לוין, בכותרת "הראווה של שפטל", האמור "לחשוף את האמת" ולסתור את טענותיו הקשות של הח"מ נגד הממסד המשפטי לרבות ובמיוחד מערכת המשפט הישראלי בכל הנוגע למשפט הראווה ש דמיאניוק היה קורבנו, אינו אלא צרור נקוב וממוחזר בחלקו, של דברי בלע בכל הנוגע למשפח דמיאניוק.
|
|
|
|
|
