בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כוכב נולד 9: ערב כשרונות במתנ"ס מקומי
|
ביצועים משמימים, חוסר גלאם ומראה כללי של ערב בינגו במתנ"ס שכונתי, הופכים את כוכב נולד למרתון קריוקי ● אמריקן איידול זה לא ● חגית גינזבורג מתרגזת
|
מזכירה את הפשטות של עונה הקודמת. חגית יאסו [צילום מסך-עכבר העיר]
|
|
|
|
|
|
אני רוצה שתדעו שאני אדם חיובי בדרך-כלל, אבל כשזה מגיע ל כוכב נולד, כל האופטימיות וטוב הלב לא יצליחו לחלץ ממני משפט מפרגן. וזה לא בגלל שאני אדם מרושע. אם כבר, אני אדם נואש, משועמם, שתוהה לעצמו במה חטא, שמגיע לו העונש הזה - צפייה דו-שבועית בתוכנית וניסוח המחשבות שלו אגב התוכנית לכדי משפטים ראויים לקריאה. קודם נדרשו להם 14 פרקים שלמים (לא כולל פריצות בשידור חי בשישי בערב, שאיכשהו הצליחו להימרח על-פני חצי שעת שידור לפחות) להוביל אותנו לנקודה הזו - השידור החי, התחרות עצמה. עכשיו, כשהם כבר לקחו אותנו אל מחוז חפצנו, הם מתעקשים לגרום לנסיעה הזו להרגיש כמו טיול שנתי לרצועת עזה, במקום איזו גיחה נחמדה ליעד אקזוטי עם שירים יפים וריאליטי לנשמה: תשעה דואטים, רובם הגדול משמים (ומה פשר ההתעקשות הזו, תמיד לשמור את הביצועים של דוד לביא לסוף? ייתכן שהם עושים לנו את זה בכוונה?) ולקינוח - לא פחות משישה סולואים נוספים, משמימים לא פחות גם הם. ככה, בשביל הכיף שלנו.
|
אבל למה להתחיל מהסוף? בואו נתחיל מההתחלה. יש משהו אירוני בעובדה שהעונה הזו נפתחה בביצוע של שיר שבוצע בה בעבר. "ספק ילדה, ספק אישה", במקור של דפנה ארמוני. האם מישהו זוכר את העונה הראשונה של "כיב נולד", ימי התמימות והטוהר? הייתה שם מתמודדת, לירז רחמין שמה, שנתנה ביצוע לשיר הזה. והוא היה כל-כך משובח, שאני זוכרת אותו עד היום. ואולי הוא לא היה משובח, כמו שהתוכנית הייתה מרתקת. הפעם הוא בוצע על-ידי חגית וקלרה, שדווקא עשו איתו עבודה לא רעה בכלל, אבל הן בעיקר הזכירו לי איך הייתה התוכנית הזו בימיה הראשונים - פשוטה, מענגת, בלתי מתיימרת (ואז, בימים ההם, חוסר ההתיימרות מנע מבעדה להיראות פתטית, כמו הניסיון הנוכחי להשתוות למתחרות בחו"ל - ניסיון כושל שעוד נגיע אליו). הדואט הזה עורר געגועים לפעם. ואולי יש בזה משהו טוב - עדיף להתגעגע מאשר להתייגע. הדואטים, כאמור, היו בלתי מעניינים בעליל. אומנם מדובר בחבורת כישרונות משובחים (עם דגש על דוד, אורטל, חגית, קלרה, רותם, רועי ולידור). אבל המארז שבו הם משוגרים אל הסלון שלנו הוא הבעיה: אולפן מט להתפרק, עם זרזיפים כה מעטים של זוהר, שהשידור מזכיר ערב בינגו במתנ"ס השכונתי, הרבה יותר מאשר תוכנית פריים טיים נוצצת. ובוודאי שאין בכלל מקום להשוואה בין הכוכב הנולד שלנו למה שקורה ב אמריקן איידול (שם, אגב, סגרו אמש את אחת העונות המשובחות של התוכנית). איפה ההיכל המפואר? הקהל השואג? התאורה? הפירוטכניקה? השופטים הסופר סטארים? לעזאזל, אפילו במחלקת ההלבשה אף אחד לא טורח להשקיע אצלנו. באמריקה מלבישים אותם בחליפות מדונה וביונסה מנצנצות וגורמים להם להיראות כמו כוכבים. כאן מסתפקים בג'ינס, מקסימום איזו שמלה יומיומית. שם ג'ניפר לופז נראתה מדי פרק כמו נערת השער של "ווג". אצלנו, מישהו חשב שאפשר למרוח ל מירי מסיקה שפתון אדום בוהק, למרות שהיא לבשה חולצה בצבע מסטיק. באמריקה, המתמודדים פורצים לבמה כמו כל פרפורמר שמכבד את עצמו. בישראל, הם מזדחלים אליה מבעד לתפאורה, כשמצלמה מלווה אותם. שום גלאם, שום תחושה של כוכבים שנמצאים כרגע בתעלת הלידה, של עולם זוהר שרחוק מהישג ידינו. סתם, ילדים מזמרים מול מרגלית צנעני ו צדי צרפתי, בדיחות לא מצחיקות של צביקה הדר.
|
ואם תחושת החובבנות העלובה והלבנטינית הזו אינה מספיקה, הם גם מתעקשים להלאות אותנו בלא פחות מ-15 שירים ואף לא אחד מהם מצמרר, מרגש, עושה שמח בלב או סתם מצליח לרומם את האולפן ואת העגמומיות שלנו מגובה הרצפה. אם כבר הבאתם אותנו עד הלום - תנו עוד אקסטרה מאמץ וספקו לנו תחושה שאנחנו צופים בשואו נוטף פאר שרחוק שנות אור מאיתנו, הרובצים על הספה בטרנינג. מרתון קריוקי אנחנו יכולים למצוא בבר מתחת לבית. המתמודדים הרי לא יצילו את העונה הזו, כנראה גם לא השירים (זו רק אני, או שרפרטואר המוזיקה הישראלית מסתכם מבחינתם בלהיטים ים-תיכוניים ושלמה ארצי?) או השופטים, אז עכשיו הגיע הזמן לעשות את מה שאתם יודעים הכי טוב: לשפוך כסף. והרבה. רק הוא יציל אתכם. הטוב: הדואט המקסים של רותם ורועי. אין מה לעשות, כשזה עובד, זה עובד. הרע: מירי מסיקה קוראת לאורטל ליטל. והינה אתם יכולים לשכוח משבירת דיסטנס. המכוער: השופטים יורדים לחייה של מלי כאילו מדובר במגיפה. הניחו לה. העובדה שהיא לא זמר ים-תיכוני בן 16 לא הופכת אותה לפחות ראויה מהשאר. - הבהרה: הכותבת לא סבלה מתסמונת קדם-וסתית בעת כתיבת שורות אלה.
|
|
תאריך:
|
26/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
26/05/2011
|
|
חגית גינזבורג
|
כוכב נולד 9: ערב כשרונות במתנ"ס מקומי
|
|
אלרגיה היא מצב של רגישות יתר בגוף האדם כלפי חומר מסוים או קבוצת חומרים אלרגנים המתפתח בהשפעה חוזרת של אותם החומרים. אלרגיה באה לידי ביטוי בגירוי, רירית קשה, פריחות עור, חולשה כללית וכדומה.
|
|
|
אחת הבחירות החשובות ביותר לקראת יום החתונה היא הנעליים שילוו אותך באירוע הגדול. אך איך זה שתשומת הלב ניתנת לעיצוב המקום או לדיג'יי ולא לנעליים? שהרי היום לא מתחיל ונגמר באירוע, אלא הרבה לפני.
|
|
|
מקרה הייתי עד לו אך אתמול, ולבטח לא לראשונה. בעודי עומד בקופה, מתקשה הקופאית להעביר ולקרוא מוצר עם סורק הברקוד. להפתעתי, מדובר היה במוצר תחת מותג פרטי של אחת מהרשתות הגדולות. הקופאית עמלה ועמלה ובסוף הקלידה את הספרות באופן ידני, שאלתי אותה זו פעם ראשונה שקורה לך ?, היא ענתה מה פתאום, זה קורה. שאלתי אותה ומה את עושה עם הבעיה?, היא משכה בכתפיה באדישות וסיימה את החשבון.
|
|
|
לבית חווה מבודדת בה גרות שלוש בחורות צעירות, מגיע בחור שבתואנות שונות מבקש להכנס. אנו נחשפים למתרחש רק לאחר הזוועה שאירעה שם, כשהוא ניסה לאנוס והתעלל במרג'ורי, שהייתה לבדה בבית באותה עת. זו בחירתו של וינברג, ובכך, ריכך את תגובת הקהל כלפי הפושע הסדיסט. מה שהקהל רואה, זה את הבחור כפות, עיניו מכוסות והוא ממשיך להתעלל מילולית במרג'ורי, ומודיע לה שאין לה שום הוכחה כדי לתבוע אותו למשפט. וגם אם כן תתבע, והוא ייאסר - כשישתחרר, יחזור כדי לשחוט אותה.
|
|
|
מותו הפתאומי של רן פרחי בתחילת מאי הכה בתדהמה את מכריו וחבריו הרבים. פרחי, פעיל חסר מנוח מטעם עצמו לקידום ערכי הציונות, טיפח קשרים עמוקים עם שורה ארוכה של אנשי תקשורת ואמנות, פעילים פוליטיים ואנשי התיישבות וחקלאות; אפשר לומר שמפעל חייו הקצרים היה טיפוח הרשת הזו, ועידוד יצירתה של אליטה ציונית אלטרנטיבית גובשת. מכל ידידיו אלה הוא הצליח להסתיר את ייסורי הגוף והנפש הקשים שפקדו אותו מאז נפגע לפני שנתיים בעמוד השדרה בתאונת דרכים. הוא היה מוכר להם כאיש תוסס, פעלתן וצחקן, השולף יוזמות שאפתניות חדשות לבקרים. לפני שבועיים מת באורח טראגי, והוא בן 38. הוא הובא למנוחות ביום ראשון שעבר בבית העלמין ביהוד, עיר מגוריו.
|
|
|
|