בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר היום (ה', 16.12.04) 15 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי וקנס של 3 מיליון ש"ח על עופר מקסימוב, שהורשע במעילה בסכום של רבע מיליארד ש"ח מכספי הבנק למסחר שקרס. אם לא ישלם את הקנס, יירצה מקסימוב 3 שנות מאסר נוספות תמורתו.

מגזר הדין התגלה נתון מדהים, לפיו נזקי מעילת הענק אינם מסתכמים ברבע מיליון השקלים הגנובים שנעלמו. "בנק ישראל", כתב השופט שלי טימן, "אשר ערב לשלם את התחייבויות הבנק למסחר, פיצה עד כה 1,159 לקוחות, בסכום כולל של מעל 527,290,000 ש"ח, וזאת שעה שההליך עודנו נמשך, ועל-פי התחזיות- יימשך עשרות שנים".

השופט: ייתכן שטעיתי בהכרעת הדין

השופט טימן ציין בגזר הדין, כי ייתכן וטעה בהבנת ניסוחו של כתב האישום, כאשר הרשיע את מקסימוב בעבירה אחת רבת פריטים של גניבה, בניגוד לעמדת התביעה, שדרשה להרשיעו בביצוען של עבירות, כמספר השיקים והעברות הכספים, שיצאו מידיה של אתי אלון והגיעו לידיו. טימן ציין, כי נאלץ לקבוע כך "למורת רוחו" וכי "ייתכן שנפלה טעות בקביעתי". הוא מוסיף, כי "ייתכן (גם אם בהסתברות נמוכה) כי התביעה טעתה", וכי "אין זה ראוי שאשנה דעתי כעת, תוך כדי השלב השני של אותו פסק דין, שאני מצוי בעיצומו". הפרקליטות כבר הודיעה שתערער על קביעה זו לבית המשפט העליון.

כך יצא, שאתי אלון נפלה למניפולציות של מקסימוב שהיה "הסיבה, המסובב והגורם למעילת הענק בבנק למסחר", אך בה בעת קיבלה עונש חמור ממנו. אלון, שהיתה סגנית מנהל מחלקת ההשקעות בבנק, וגנבה את הכספים כדי לכסות את חובותיו של עופר מההימורים, נידונה בפרשה זו ל-17 שנות מאסר וקנס בסך 5 מיליון ש"ח.

לעניין זה כתב השופט: "השוואת החומרה בין מעשיהם, לעניין קביעת העונש - איננה יאה, או אפשרית, במקרה זה; משום שאתי אלון ואביה נשפטו על-ידי עמיתתי, כבוד השופטת ד"ר קפלן- הגלר, ששקלה ומדדה, הביעה דעה על מעשיהם, ועתה תלוי ועומד ערעורם בפני בית המשפט העליון".

עם זאת הוא הוסיף, כי "מובן מאליו שרמת הענישה של שותפים לדבר עבירה אחת, חייבת לשמש סמן; הן משום שכך מקובל במקומותינו והוגן לעשות; הן משום כלל אחידות הענישה".

"אין ספק שעופר ידע שאחותו גונבת את הכספים מהבנק"

מקסימוב הורשע בחודש פברואר השנה בפרשת המעילה בבנק למסחר בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי עובד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, עשיית שימוש במסמך מזויף ועשיית פעולה ברכוש אסור. הוא זוכה מחמת הספק מעבירה נוספת של גניבה בידי עובד.

השופט טימן כתב אז, כי "אין בליבי כל ספק כי הנאשם ידע ידוע היטב כי אחותו גונבת את הכספים מהבנק. אין כלל סבירות, ואפילו לא הקטנה שבקטנות, כי באמת חשב לתומו הנאשם שאתי אלון רק לווה עבורו כספים מלקוחות הבנק, וכי כל תפקידו מתמצה בהשבת ההלוואות, לפי דרישה" [ראו עוד על הכרעת הדין בהמשך].

נזכיר, כי טרם הסתיימה חקירתם של מנהלי הבנק למסחר ועדיין לא הוברר כיצד התאפשרה מעילה בסדר גודל כזה על-אף הביקורות של בנק ישראל. תעלומה נוספת היא היכן רבע מיליון השקלים.

התמכרות להימורים אינה סיבה להקל בדין

הפרקליטות דרשה לגזור על מקסימוב 20 שנות מאסר בפועל, והעידה לעניין העונש לקוחות הבנק למסחר שנפגעו מקריסתו ואנשים שנטלו חלק בהליך פירוק הבנק. מקסימוב ביקש סליחה מכל אלה שנפגעו ממעשיו, והביע חרטה על שעולל, אך השופט לא התרשם כי היא כנה. ההגנה ביקשה להסתפק בשלוש שנות מאסר בלבד, כשהיא מציגה חוות דעת רפואית, לפיה מקסימוב מכור להימורים ואף ממשיך להמר מתוך הכלא.

על-כך אמר השופט: "אילו התחשבנו והקלנו בדינו של מי שמתמכר לסמים קשים ועובר עבירות קשות (שוד או רצח) כדי להשיגם; או של מי שמתמכר לשתיה חריפה ומכה את בת זוגו עד זוב דם; או של מי שצרכיו המיניים הבלתי נשלטים, עושים אותו אנס סדרתי- אנא היינו באים ?!? עבריינים כאלה יוכלו לזכות לטיפול ושיקום, לטובתם ולטובת הציבור. אך לא בהקלה בדין!".

הקנס - בעיקר משום שמקסימוב לא השיב את הכספים

החוק קובע, כי בית המשפט אינו רשאי להעניש אדם פעמיים על "אותו מעשה". סניגוריו של מקסימוב טענו, כי כל העבירות אותן ביצע מהוות "מעשה אחד", כך שעבירת הגניבה היא העבירה העיקרית וכל יתר העבירות בוצעו כנלוות לה, על-מנת להגשים את תכליתה.

הן על-פי מבחן עובדתי-צורני והן על-פי מבחן מהותי-מוסרי, הרי ש"העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות שונות, יסודות כל אחת מהן שונים, והן עצמאיות ומושלמות כל אחת בפני עצמה, ואין מדובר ב'אותו מעשה'". זאת, למעט עבירה של קשירת קשר, שלא ניתן לענוש בגינה משום שמקסימוב הורשע גם בעבירה נשוא הקשר וייענש בגינה. "סיכום שנות המאסר המירביות בגין כל העבירות, מגיע ל-25 שנים", ציין השופט. הוא קבע, כי העונשים בגין העבירות ירוצו במצטבר ולא בחופף: "אין מקרה מתאים מזה, לצבירת עונשיו של הנאשם אלה על אלה".

השופט הסביר מדוע גזר גם קנס כספי: "אינני יודע איזה חלק מבין הכספים שגנב הנאשם נותר בכיסו, וממתין לו עד יום שחרורו, או שמשמשו למימון הימוריו מתוך בית המעצר. אך יודע אני, כי הטלת קנס כספי ללא עונש מאסר בצידו, הריהו כאות מתה בנסיבות העניין".

השופט: עופר לא בורך בחוכמה של אתי

השופט שלי טימן כתב בהכרעת הדין, כי "קשה להאמין שעופר ואתי נולדו לאותם הורים... אדישותו (הייתי מעז לומר – רשעותו) כלפי מצבה הבלתי אפשרי של אחותו המיטיבה והאוהבת – מקוממים... עופר לא בורך בחוכמה המאפיינת את אחותו; והחלטתו הספונטנית והמאוחרת, לשבור את שתיקתו הארוכה ולהעיד להגנתו (שלא שיהיו בידיו כלים ראייתיים לכך, ולאחר שסניגורו הודיע כי לא יעיד) - נראית כאחד ההימורים הכפייתיים שהוא מכור להם".

"התנהגותו הבוטחת והשחצנית באולם", הוסיף טימן, "תואמת את חיי ההוללות הראוותניים שניהל, על חשבונם של לקוחות הבנק, בעזרתה של אתי (תוך שימוש מניפולטיבי ברגשותיה), ותוך שימוש בכספי 'השוק האפור' שיהיה חייב בהחזרתם, בריבית קצוצה".

"שום טיפת התחשבות; שום טיפת רגש; אף מחשבה הגיונית או שיקול דעת הגיוני. רק סיפורים דמיוניים וחסרי בסיס, ועדות המקרינה חוסר מהימנות בסיסי וחומר אמינות מוחלט - אפיינו את עופר מקסימוב במשפט זה".

לגבי גרסתו במשפט של מקסימוב, אמר השופט: "חוסר אמינותו של עופר זועק, והרושם שמותירה עדותו - עגום עוד קודם לשימוש בהלכה בדבר משקלה של עדות כבושה; ועוד קודם שאעשה שימוש בכלים המשפטיים המקובלים לבחינתה של עדות - אוכל לומר, על פי התרשמות, כי לא האמנתי למילה אחת היוצאת מפיו!".

אתי אלון - "תרנגולת פלאית פלילית שהטילה ביצי זהב"

אלון ואביה, אביגדור מקסימוב, הורשעו בעבירות רבות של קשירת קשר לביצוע פשע, וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות. אלון הורשעה גם במרמה והפרת אמונים, זיוף, ורישום כוזב במסמכי תאגיד, לאחר שהודתה בהן בעסקת טיעון; עם זאת, זוכתה אלון מעבירה של שיבוש הליכי חקירה ומשפט.

אביה של אלון, אביגדור מקסימוב, הורשע בגניבה על-פי הודאתו בסכום של 1.7 מיליון ש"ח, ומעבר לכך במיליוני ש"ח נוספים, אותם גנב במשך כחמש שנים. השניים גם הורשעו בעבירות של הלבנות הון, אולם בחודש מאי השנה, זוכו זיכוי טכני בשל טעות של הפרקליטות, שלא נתנה דעתה לכך שהאישום צריך להידון בפני 3 שופטים ולא דן יחיד, כפי שהיה בפועל.

בהכרעת הדין כינתה השופטת עדנה קפלן-הגלר את אלון, אחיה ואביה "שלישייה בלתי קדושה". אתי אלון היתה, לדבריה, "תרנגולת פלאית פלילית שהטילה ביצי זהב".

תזכורת: פרשת הבנק למסחר

באפריל 2002 התברר, בעקבות ביקורת שערך המפקח על הבנקים בבנק למסחר, כי סגנית מנהלת מחלקת ההשקעות בבנק, אתי אלון, גנבה במהלך חמש שנים כרבע מיליארד ש"ח מכספי הבנק. חלק מן הכספים הללו, כך התברר, שימשו למימון חובות הענק של אחיה, עופר מקסימוב, כתוצאה מהימורים.

בכתב האישום נגד מקסימוב נטען, כי המעילה חסרת התקדים בוצעה ביוזמתו ובהכוונתו של מקסימוב. בין השאר נטען, כי מקסימוב זייף המחאות בנקאיות שניתנו לו על-ידי אחותו. אתי אלון טענה, כי עשתה את המעשים עקב לחצים שהפעיל עליה מקסימוב. בין השאר סיפר מקסימוב לאחותו, כי אם לא יחזיר הלוואות שנטל בשוק האפור למימון הימורים, הוא צפוי לסכנת חיים.

מייד עם התפוצצות הפרשה נעצרה אתי אלון. מקסימוב, ששהה באותו זמן ברומניה, נעצר במאי 2002. תחילה שמר מקסימוב על זכות השתיקה, אך לאחר מכן ובמהלך משפטו אימץ קו הגנה לפיו לא ידע שהכספים שהעבירה לו אלון מקורם בגניבה. עוד טען מקסימוב, כי החזיר את מרבית הכספים ש"לווה" מהבנק, באמצעות הלוואות שנטל בשוק האפור ורווחים שהפיק בהימורים.

במהלך משפטו של מקסימוב, בלטה נכונותו להתנער מאחותו ולהטיל עליה את מלוא האשמה בפרשה, על-מנת לחלץ את עצמו מן הסבך אליו נכנס. הוא הכחיש את טענותיה של אלון לפיהן אמר לה שחייו נתונים בסכנה אם לא תעביר לו סכומי כסף גדולים. מקסימוב הכחיש את טענתה של אלון, כי התקשר אליה ממגדל שלום בתל אביב ואיים כי אם לא תיתן לו כסף - יתאבד. עם זאת הודה, כי אמר לאחותו כי הוא שוקל להתאבד.

ת.פ. 40217/02 מדינת ישראל נ' עופר מקסימוב