הקוראן, הפצצה והקלצ'ניקוב

כל אחת מן התנועות שקמו טרם זמנו של בן-לאדן, ביקשה להתמקד באחת מן הדרכים הנ"ל, בשעה שהלה ביקש למזג את שתיהן בארגונו מתוך האמונה כי זה יהווה חיל החלוץ או הבסיס (בערבית: אל-קאעידה) למהפכה שעתידה להשיב לאיסלאם את כוחו. בתוך כך, החידוש העיקרי בתפישתו של בן-לאדן נבע מתפיסתו את עצמו לא כצלאח א-דין או כל מצביא מוסלמי דגול אחר אשר היו סמל לאחדות האיסלאם מול המערב ועליונותם מעליו, אלא כנביא מוחמד עצמו או לפחות מקביל לו, הפועל בשם אומת המאמינים המוסלמים כולה - דבר שלא היה לו אח ורע בכל תולדות העולם המוסלמי.

הדוגמאות לכך מצויות בשפע: המעבר מסודן לאפגניסטן, שאותו תפש כהיג'רה - אותה הגירה מפורסמת שנכפתה על הנביא בעת שברח מאלו שלא הכירו בתורה החדשה שביקש להביא; חיים במערה - שאותה תפש כמקום הטהור ביותר; הקריאה לעוזריו בשם בני לווייתו של מוחמד; הצום באותה תדירות שמיוחסת לנביא; ההתלבשות כמוהו, ודימויים סמליים אחרים מראים כי בן-לאדן תפש את מנהיגותו ככלי שרת בידי אללה ולכן ביקש - לפחות מבחינת הדימוי - להיות שווה לנתיניו, כפי שהיה הנביא מוחמד בשעתו, ולא לתפוש את עצמו מעליהם.

בה בעת, אי-אפשר שלא לראות כיצד היעדר החום והאהבה שקיבל בן-לאדן מאביו והרצון להיות האב המתוקן של עצמו והקהילה כולה, נוצלו היטב על-ידי אבותיו הרוחניים: עזאם, זוואהירי, אל-תוראבי, ח'ומייני ואחרים אשר השכילו להשתמש בהכשרתם הדתית כדי להוציא כספים מבן-לאדן או לנצל את כישוריו האדמיניסטרטיביים על-מנת להוציא לפועל את תוכניותיהם. הגותו של עזאם התוותה לפניו את דרך 'האסתשהאד' (ההקרבה למען האל) ככלי לביטוי עליונותו של הלוחם המוסלמי על אויביו. בעת שתפגוש זו את ההכשרה שקיבלו אנשיו של בן-לאדן מטעם ארגון החיזבאללה הלבנוני השיעי, יהפוך אל-קאעידה לארגון הסוני הראשון בעולם המשלב פיגוע ראווה יחד עם פעולת הקרבה.

במקביל, "בזכותו" של זוואהירי, החל הלה לראות כל חברה, ובייחוד אם היא מוסלמית, שאינה מבססת את את חוקיה ואת אורחות חייה על השיפוט האלוהי ועל השריעה (ההלכה המוסלמית), בתור חלק מהג'אהליה - תקופת הבערות לפני בואו של הנביא מוחמד. מכאן בא פן כפול ופורץ דרך נוסף של הארגון בראשותו של בן-לאדן, אשר רואה את חובת מאבק הג'יהאד לא רק כלפי המשטרים הכופרים במזרח או במערב, אלא גם כנגד המשטרים המוסלמים במזרח התיכון ומחוצה לו.

השפעתם של שני אישים אלו הפכה להרסנית ביותר בעת שהשתלבה עם תפיסתם של המלומד הסודאני אל-ת'וראבי והמנהיג הרוחני של אירן - איתוללה ח'ומייני. זה הראשון לימד אותו כי עליו לשלוח את נציגי ארגונו לכל קצוות התבל כדי שאלו יכשירו את הלבבות למהפכה העתידה לקום. בכך הפך ארגון אל-קאעידה לראשון שהשתמש בטרור לא עוד ככלי להשגת יעדים לאומיים, אלא בינאם אותו להשגת מטרות פוליטיות.

בה בעת, האידיאולוגיה האירנית הדגישה בפניו של בן-לאדן את חשיבות האחדות, אשר תמנע מן המעצמות הזרות לנצל את המאבק הפנימי בין המדינות המוסלמיות השונות לתועלתן. הדבר נתן בידי זה האחרון את האפשרות להגדיל את מעגל התומכים בו והמצטרפים לתנועתו בעת שקרא להשגת אחדות רוחנית, המתעלה מעל כל ההבדלים שבין הפלגים השונים באיסלאם, כדי ליצור את הקהילה המוסלמית.

בן-לאדן לא התנגד למאבקן של הקבוצות האיסלאמיות הרדיקליות כנגד ממשלותיהן, אך חשב כי יש לשלב את מאבקן במלחמה כנגד ארצות הברית אשר תומכת במשטרים אלו ומבטיחה את המשך שליטתם. על כן, ביקש להתגרות בארצות הברית בשורה של פעולות איבה - ביבשה, בים ובאוויר - כדי שזו תצא למלחמה מול העולם המוסלמי ותפציץ את תושביו חסרי הישע, בשעה שהוא יוכל להציג את הדבר כמלחמה של המערב נגד האיסלאם, ובכך לערער על סמכותם של המשטרים החילוניים. על כן, גם האסטרטגיה שבה בחר הארגון להוציא לפועל את פעולות האיבה הייתה חדשנית בכך שבחר ב"איכות על חשבון הכמות", לפיה ביקש הארגון אומנם לבצע פחות פעולות איבה אך אותן אלו שכן, תוכננו בקפידה ובצורה מיטבית כדי ליטול את חייהם של כמה שיותר בני אדם.

יש שיגידו כי חיסולו של בן-לאדן מהווה סגירת מעגל, אך נראה שאלו מפספסים את המהות האמיתית העומדת בבסיס כל תופעה חברתית שבראשה עומד מנהיג כזה או אחר. היטיב לתאר זאת פופר בטענתו כי המנהיגות משולה ללהבה. "ישנם שלושה מרכיבים להיווצרותה והתקיימותה של להבה: 1. ניצוץ - המנהיג. 2. חומרי הבעירה - המונהגים. 3. החמצן המזין את הלהבה - הנסיבות. כל אחד מהמרכיבים הללו חשוב ובלעדיו לא תהיה להבה או תהיה להבה בעוצמות שונות". מכאן, כי כל המבקש להיכנס לנעליו של בן-לאדן יצטרך אפוא ליישם את המורשת המורכבת והמסובכת הזו שתוארה לעיל מחד-גיסא, ולהמשיך לפתח אותה מאידך-גיסא, לא רק כדי לזכות בסיקור התקשורתי הנחוץ כחמצן להמשך קיומם של ארגוני הטרור, אלא בעיקר על-מנת שיוכל להציג את עצמו בתור אביהם החדש של המוסלמים המדוכאים בכל רחבי העולם עד אשר ייעלמו מקרבם תחושות התסכול, הייאוש והקיפוח אשר מניעות אותם להצטרף אל ארגונים אלו מלכתחילה.

בז'רגון הישראלי מקובל פעמים רבות לכנות את ארגוני הטרור בתור "הידרה". אותו יצור מהמיתולוגיה היוונית שכאשר כורתים אחד מראשיו - צץ אחר במקומו. מכאן, שאמנם המנהיג החדש שיעמוד בראש אל-קאעידה יציג בפני העולם להבה חזקה פחות מאשר הציג זאת בן-לאדן, אך ככל להבה, גם זו בוערת ועלולה להביא לכוויות כואבות. שני המרכיבים האחרים עדיין בנמצא ולכן המלחמה בטרור לא תמה עם חיסולו של בן-לאדן. זוהי מלחמה ממושכת שבמסגרתה יהיה צורך לטפל גם בשאר הקבוצות האיסלאמיסטיות הקיצוניות ברחבי העולם. בתוך כך, כפי שמציין לקראת סוף מאמרו המזרחן המכובד פרופ' אייל זיסר, שהיה לי הכבוד במהלך לימודיי להיחשף לספריו: "הפתרון ארוך הטווח יהיה לא רק צבאי וביטחוני: צריך להפעיל אמצעים דרסטיים נגד הארגון. צריך להילחם בכל ניצנים של רדיקליות כשהם מופיעים, אבל לצד זאת צריך גם לומר שהפתרון טמון גם בטיפול בבעיות היסוד שמצמיחות את הקנאות הזאת".