כל צרכני התקשורת מולעטים בתקופה האחרונה בתחזיות מדיניות קודרות. האצבע המאשימה מכוונת כלפי ראש הממשלה. האם משווקי החרדות מפחדים באמת מנתניהו? על-פי ניסיון העבר ובמבחן התוצאה - אין להם סיבה.
הקדנציה הראשונה של נתניהו הייתה פי אלף יותר שקטה מזאת שהחליף. שתי הקדנציות לאחריו היו פי מיליון פחות בטוחות. אותו דבר בקדנציה השנייה. אלא שהאמת, המציאות והעובדות מעולם לא נחשבו בעיני שקרנים מהשמאל. אחד מהם הוא יוסי ורטר.
תחת הכותרת "ההיסטריה חוזרת" (הארץ, 10.6.11), אפרופו האמירות של
מאיר דגן, הזכיר ורטר "נשכחות" מהקדנציה הראשונה של נתניהו. גם אז, כתב, הצמרת הביטחונית הזהירה מפניו והייתה נגדו. ואלו הם: הרמטכ"ל אמנון ליפקין-שחק, שר הביטחון איציק מרדכי, וראש השב"כ
עמי איילון. שני שמאלנים וכסיל אחד, שהסכים לקבל סוכריות תקשורתיות בתמורה ליידוי אבנים על ביתו הפוליטי.
ההשתלטות העוינת של השמאל על (רוב) ערוצי התקשורת, עושה את הקרב על התודעה למלחמה בין כוחות בלתי שקולים באופן קיצוני. בנוסף לשליטתם בתקשורת, אימצו כלבי השמירה נורמות מאבק מלוכלכות. על-פי הקוד שקבעו בכירי העדר, במאבק נגד נתניהו יש מותר ואסור. מותר לשקר באופן חופשי - אסור להודות.
היום אנחנו יודעים: שלושת הביטחוניסטים, עליהם הסתמך ורטר, הם שלושה כישלונות פוליטיים. זאת חוכמה קטנה להתלהב מהבעת אי-אמון של שמאלנים ביריב אידיאולוגי. אחרי שהעידו על עצמם שהם "רצים למרחקים ארוכים", נשבעו גאוני הביטחון לגאול את עם ישראל מנתניהו. אלא שהמציאות - שוב המציאות! - מעכה אותם לנגד עינינו אחד לאחד. לא הייתי מתייחס לרשימתו של ורטר, אלמלא הכניס בה שקר.
כדי לתת חיזוק לאזהרתו של מאיר דגן מההרפתקנות של נתניהו, הזכיר ורטר את המעשה הפזיז בפתיחת מנהרת הכותל (הוא מצטט את
עמוס הראל): "מהלך שראש השב"כ עמי איילון התנגד לו"! הלכתי לארכיון. מבלי להיכנס לוויכוח אם התוצאה של פתיחת המנהרה טובה או גרועה (אני חושב טובה), מצאתי שהאמת הפוכה.
עמי איילון, לא רק שתמך בפתיחת המנהרה, הוא אפילו עודד את נתניהו לפתוח אותה. זה לא אני אומר, זה אמר
חיים יבין במהדורת מבט (דצמבר 96'). ובאשר ליחסים העכורים עם הצמרת הביטחונית, שר הביטחון דאז איציק מרדכי אמר דברים הפוכים. יוסי ורטר, מפיץ השקר, הסתמך על שני דברים: זיכרונו הקצר של הציבור, וביטחונו שלא יהיה מי שיחשוף את האמת. בדרך כלל זה מצליח, הפעם התפקשש לו...
