"עצרנו את הסחף"

מה שמביא אותנו לשכבת קידוחי העומק, שכבת המגעים עצמם. כדי שהאפיפיורית תפסיק לנדנד, שז'ופה יבלע את העלבון, שבריטניה תקבל עצם ואבו-מאזן יסכים לדלג מטה בסולם – נדרש מהלך רציני בין ישראל לבין הפלשתינים, מספיק רציני כדי שישתיק את שורת המקהלה. העובדה שהמקהלה שותקת מוליכה למסקנה שבמעמקים אכן מתרחש משהו משמעותי מאוד. את פרטיו לא עלה בידי לדלות.

מה שידוע הוא שהשליחים האמריקנים דניס רוס ודיוויד היל מדלגים בחשאיות מוחלטת בין בירות האזור במטרה לעדכן את המנהיגים. מטרתם היא לחדש את שיחות השלום על בסיס נאום אובמה במחלקת המדינה ("קווי 67' עם חילופי שטחים") ולא על בסיס נאומו בוועידת איפא"ק ("התוצאה הסופית של המשא-ומתן לא תהיה קווי 67'"). ישראל מודאגת מהרעיונות שהעלו השניים, ובין היתר שוללת הכרזה של עבאס על הסכמתו ל"שתי מדינות לשני עמים" בלי לומר במפורש "מדינת הלאום של העם היהודי".

החלק הגלוי של שיחות העומק הוא הצבתו של אביגדור ליברמן, לא בפעם הראשונה, בתפקיד "השוטר הרע", כפי שהגדיר את עצמו השבוע בפני הקונגרס היהודי העולמי שהתכנס בירושלים. כשהוא נשען על מקורות מודיעין, ליברמן טען שאבו-מאזן הולך לאו"ם מטעמי אג'נדה אישית ולא כדי לסייע לעמו. הטיעון הזה, מתברר, נשמע הגיוני לשחקנים הזרים המעורבים בעלילה. הם אינם מבינים מדוע היו"ר הפלשתיני ממציא תירוצים להימנע מהידברות.

"לעבאס חשוב שגורלו לא יהיה כמו זה של מובארכ ושל זין אל-עאבדין בן עלי. הוא חושב על מקומו בהיסטוריה, ורוצה להעניק לעצמו עתיד בטוח ומכובד. לכן חשוב לו להגיע לפיוס בין חמאס ופת"ח, ולהגיש את ההצעה למדינה פלשתינית. אחרי שני ההישגים האלה, יתפטר ויהיה אדם מכובד ומקובל, נשיא לשעבר שיטוס בין ארצות המפרץ, יגיע לירדן ומדי פעם יבקר ברמאללה. בסופו של דבר, הכרה חד-צדדית באו"ם היא אג'נדה פרטית של עבאס ועסק רע מאוד לפלשתינים", כך אמר ליברמן באנגלית שחייבת להשתפר. על כל פנים, מטרתה של המתקפה האישית הזו לחשוף ברבים את ערוותו של עבאס – עוד כלי במערכה שנועדה להוריד אותו מהעץ.

קו הגמר למציאת פתרון הוא שלושה שבועות, שכן עד אז צריכים הפלשתינים להניח בקשה פורמלית על שולחן מועצת הביטחון להכרה במדינתם. אם לא תונח בקשה כזו, משמעות הדבר שהפלשתינים, אם בכלל, פונים ישירות לעצרת – מה שישחרר אנחת רווחה בישראל. "בהחלטה נגד ישראל בעצרת הכללית אין שום דבר חדש. 20 החלטות כאלה מתקבלות בכל עצרת שנתית", אומר דני איילון, ששירת במשלחת לאו"ם בשיאם של ימי אוסלו העליזים.

גורם מדיני אחר מוסיף שאי פנייה לעצרת תלמד שבכוונת הפלשתינים לדחות את בקשתם. "כמו שה-'IHH' דחה את המשט עד שביטל את השתתפותו, כך הפלשתינים יכולים לדחות. תחילה הם ידחו ואחר כך א-לוהים גדול", אומר המקור (ראו בסוף הכתבה).

עד שיתברר לאן פני הפלשתינים ומה מניבות שכבות העומק מתרכזת רוב המערכת בשכבה העליונה של "בעיית ספטמבר", כפי שמגדיר זאת איילון. ישראל שומרת את התחמושת הכבדה להמשך הדרך. בחודשי הקיץ מתוכננת מתקפת הסברה של שרי הממשלה על בירות שונות בעולם, במטרה להקטין ככל האפשר את מספר המדינות שיתמכו בפלשתינים. "היעד שלנו הוא אותן 70 מדינות שיש להן שיקול דעת ואינן מצטרפות באופן אוטומטי לכל החלטה ערבית".

מה עושה היום מדינת ישראל לקראת ספטמבר?

"הייתה לנו התלבטות אם לתת להחלטה לעבור או לקיים משא-ומתן על הנוסח, והיה מי שהציע זאת. הגענו להחלטה שאיננו יכולים בשום אופן לתת יד להחלטה הזו. זה ניסיון כפייה חד-צדדי של הפלשתינים, שאינם באים בידיים נקיות. ישראל הפכה כל אבן כדי לקיים משא-ומתן. הם – והיום זה כבר ברור לכולם – לא רצו לבוא. כל מטרתם היא להטיל את האשמה על ישראל ולהפעיל עליה מנופי לחץ שיגרמו לבידוד ולדה-לגיטימציה. והדבר הכי חמור – הם רוצים לכפות הסדר. לכן, החלטנו שאנו נגד כל החלטה באו"ם. מהלך חד-צדדי מנוגד להסכמים שבהם נאמר כי 'תוצאות המשא-ומתן יהיו אך ורק בהסכמה כתוצאה משיחות ישירות ללא אלימות וללא פנייה לגופים אחרים'. לא רק הרש"פ חתומה על ההסכמים האלה. נורווגיה, רוסיה, ארה"ב והאיחוד האירופי חתומים כעדים. יש לנו כל הסיבות לדרוש מהן להיות נאמנות למילתן, שאם לא כן – מה ערך הערבויות שיש בזירה הבינלאומית?".

ברמה המעשית, מה אתם עושים בנוגע לספטמבר?

"קודם כול אתה מגיע להחלטה לפעול ולגייס את כל הכוחות. אחר כך צריך לתחום את שדה הקרב המדיני, לבחון את המשמעויות, ולחשוב לאן הם יכולים או לא יכולים ללכת, לאן הם יכולים לפנות. אחרי בדיקה, אתה רואה שכדי להגיע להחלטות אופרטיביות, הם צריכים את מועצת הביטחון".

אתה מתאר תהליכים שקרו בדיונים?

"תהליכים שקרו. דיונים וגיבוש טקטיקה ותוכנית אופרטיבית".

יש תוכנית אופרטיבית לבלימת ספטמבר? עד היום לא שמענו על דבר כזה.

"לא כל דבר צריך להגיד, וכשיוצאים למבצע, אין חושפים זאת לעיני כולם. אבל אגיד לך מה התוכנית באופן כללי. קודם כול התרכזנו בחברות מועצת הביטחון כדי לוודא שההחלטה לא תעבור שם. אני חושב שהיום אנחנו יכולים להגיד ברמה סבירה של ודאות שזה לא יעבור במועצת הביטחון (בזכות הווטו האמריקני, א"כ)".

הנסיעות של ראש הממשלה לבירות ארבע מחברות המועצה – וושינגטון, ברלין, פריס ולונדון – הן תוצאה של הטקטיקה לפנות קודם כול לחברות המועצה?

"זה כבר הקצה. קודם לכן היו אינספור ביקורים של ליברמן, שלי ושל מנכ"ל משרד החוץ בבריסל (בירת האיחוד האירופי) בפריס, בעת כינוס ה-OECD, ובבירות אחרות כחלק מהקו הזה. כמובן, גם השגרירים פעלו במדינותיהם ואנו גם מסתמכים על ידידתנו הטובה ארה"ב. צריך להבין שחברות המועצה לא עושות לנו טובה. האינטרס שלהן הוא המשך התהליך, כדי לא להגיע לשוקת שבורה, לא לקבור את התהליך ולא להביא לפריצת אלימות".

אז הובטח וטו אמריקני, כלומר עברנו את המועצה. מה אחר כך?

"אחרי המועצה עוברים לעצרת הכללית. אנחנו יודעים שיש להם בכל מקרה רוב אוטומטי. לכן, היעד הוא לא להשיג רוב, אלא מה שאנו קוראים 'רוב מוסרי' – קבוצה של 60-70 מדינות שמצביעות לפי שיקול דעת אמיתי ואינן חותמת גומי לגחמות הפלשתיניות".

כאן עובר איילון לתאר את הביטוי המספרי של האמרה "כל העולם נגדנו". 192 מדינות חברות באומות המאוחדות. 22 ערביות, 57 מוסלמיות ו-40 אפריקניות ואחרות, בכללן סין ורוסיה. אלה מצביעות תמיד נגד ישראל. על ה-119 הללו ישראל מוותרת מראש. חבל על המאמץ. הקרב מתנהל על לִבן של ה-70 הנותרות, אשר חלקן, בעיקר במערב אירופה, נוהה אחר העניין הפלשתיני. היעד הישראלי אינו מקסימום מדינות שיצביעו עם ישראל – זה יקרה באחרית הימים – אלא מינימום מדינות שיצביעו עם הפלשתינים. כלומר, הימנעות או היעדרות יספקו בהחלט את ירושלים. ההצבעה בעצרת על דוח גולדסטון, למשל, נחשבת בישראל להישג של ממש, כיוון ש-69 מדינות נמנעו מתמיכה בו.

כדי לשכנע את קבוצת ה-70, מגייסת ישראל טיעונים שונים. בדרום-אמריקה אמר איילון כי ישראל כבר הכירה במדינה פלשתינית בנאומי ראש הממשלה, אך הדרך להקמת מדינה כזו אינה עוברת באו"ם. נקודה אחרת שהדגיש הייתה הטעות שבפתרון סכסוכים על-ידי כפייה מבחוץ. בעולם יש לפחות 45 סכסוכי גבול. אף צד לא רוצה שגורם זר מבחוץ יכתיב לו כיצד ליישב את הסכסוכים האלה.

אתה רואה פירות למאמצים האלה?

"בהחלט. אחרי הביקור שלי בדרום-אמריקה, הגיעו דיווחים שנעצר הסחף לטובת הפלשתינים. חד-משמעית. אם לפני חודשיים חששנו ממפולת כשמדינה אחרי מדינה הודיעה על הכרה, זה נעצר".

הנה דוגמה נוספת להבדל בין מה שצף על פני המים לבין ההתרחשויות במעמקים. בליל שבת שעבר, הודיע במפתיע ארגון IHH על ביטול השתתפות ה'מאווי מרמרה' במשט המתוכנן לעזה. כל בר-דעת מבין ש"התקלות הטכניות" הן תירוץ. מתבקש לברר מה המניע האמיתי. ראשית, התשובה מורכבת מסיום הבחירות בטורקיה. כשהניצחון מאחוריו וכהונה נוספת לפניו, ארדואן אינו צריך טריקים כמו המשט שיסייעו בידו לגרוף קולות. אבל זה לא כל הסיפור. הממשל האמריקני, כנראה אובמה עצמו, דרש בתוקף מראש הממשלה הטורקי לבטל את השתתפותו במשט. אובמה עשה זאת כיוון ששמע מראש הממשלה נתניהו שתקרית המסתיימת במותם של עשרות בני אדם בלב הים התיכון אינה האירוע הנחוץ ביותר במזרח התיכון בימים אלה. אובמה הפנים את המסר, וכמו בעניינים אחרים הבין סוף סוף שהאינטרס הישראלי והאמריקני חד הם.

אצלנו אמר מי שאמר שלפנינו צונאמי מדיני. להבנתך, מה לפנינו?

"איני רוצה להתנבא, אך מי שדיבר על צונאמי אמר זאת מחוסר הבנה או, וזה סביר יותר, בגלל שיקולים פוליטיים. להערכתי, הוא עשה זאת כדי לדחוק את ממשלת ישראל לעמדות של ויתורים לפלשתינים".

הוא טעה?

"תרשום מפי: 'אל יתהלל חוגר כמפתח'. אז אני זהיר, אבל אני מאמין שהוא טעה. לא הרמנו ידיים. יש לנו כלים מדיניים, אנו מפעילים אותם, ונמשיך במגעים האלה עד הדקה ה-90. בכל מקרה, אסור לנו ללכת למשא-ומתן כשאקדח מוצמד לרקתנו, ולא משנה אם זה האקדח של ספטמבר או משהו אחר. אסור לנו להיות שאננים, אבל בהערכה זהירה אני אומר שניתן להתגבר על בעיית ספטמבר ואני בוודאי לא רואה צונאמי מדיני. אולי גל עכור. אם תתקבל החלטה כזו בעצרת, היא תצטרף למאות אותיות מתות של החלטות חד-צדדיות נגד ישראל שיזמו הפלשתינים. זה לא חדש".

וזה לא יוביל לסנקציות, חרמות בידוד ואפרטהייד? אלה דברים שאומרים שרים בממשלה!

"אשרי המפחד תמיד, אבל להשתית מדיניות על פחד זה לא בריא. מדיניות צריך להשתית על ריאליה, וזו שלי אומרת שלא מיניה ולא מקצתיה. זה לא יוסיף לבידוד המדיני של ישראל ולא יפגע בישראל מבחינה כלכלית. מי שמעוניין לבודד את ישראל על-ידי בידוד או סנקציות עושה זאת ממילא ככל שביכולתו. פגיעה במעמד ישראל כתוצאה מספטמבר – להערכתי לא תהיה, במיוחד אם נשיג אותו רוב מוסרי שהזכרתי. זה לא יקרה משום שלעצרת אין מנדט".

ומה לגבי פרשנויות בעיתונים? אתה קורא אצל הרציניים ביותר תחזיות מהסוג הנ"ל.

"אני מכבד את כל הפרשנים, אבל כמו שאמרתי קודם, יש שאינם מבינים די טוב את המטֶריה. הבנת הזירה הבינלאומית היא עניין לא פשוט, עמוס ניואנסים ודקויות. מלבד זאת, ייתכן שגם לפרשנים מדיניים יש דעות פוליטיות".

לסיכום, אשאל שוב: אתה בעצם אומר שלהחלטה בספטמבר, אם תתקבל, לא יהיה שום אפקט מוחשי על המעמד המדיני של ישראל או על קשריה הכלכליים?

"זה בעצם מה שאמרתי. עם זאת, אני מסייג: ודאי שההחלטה לא מוסיפה לישראל – זו עוד אבן שזורקים עלינו, וזה גורם נזק. אבל אם אני משווה בין הנזק השולי של ההחלטה הזו לבין הסיכון הכרוך בוויתור על עמדות עקרוניות ועל אינטרסים ביטחוניים ולאומיים, אזי התשובה היא חד-משמעית. גם במחיר החלטה כזו באו"ם לא אוותר על אינטרסים חיוניים. ודאי וודאי שלא אביא את עצמי לעמדת נחיתות לעומת הפלשתינים במשא-ומתן כך שהם ירגישו שיש להם שוט מעליי ובכל פעם יגידו לנו 'אם אינכם עושים כך וכך, אנחנו הולכים לאו"ם'. שילכו לאו"ם".