יותר מאשר ניסתה להרגיע ביום שישי האחרון, זהבית כהן, מנכ"ל אייפקס ישראל בעלת השליטה בתנובה, רק ליבתה את האש במאבק על הקוטג', שכבר מזמן עזב את המחוזות הוירטאולים שלו בפייסבוק. מהראיון איתה נשאר טעם מר, כאשר סיסמתה של מארי אנטואנט מתארת את הראיון עם כהן יותר מכל - "אם אין לחם תאכלו עוגות".
גברת כהן ציינה שהיא אוהבת לדבוק בעובדות, והעובדה היא שמאז שרכשה קרן ההשקעות אייפקס את חברת תנובה לפני כשלוש שנים, עלה מחיר הקוטג' ב-40 אחוזים. הראו לי מקום עבודה שהעלה באותו שיעור את המשכורות לעובדים.
"הייתי צריכה להתריע קודם, אנחנו ראינו שיש בעיה", מסבירה לנו זהבית כהן, אך במקביל אינה ממהרת להוריד את המחירים ומנמקת שכל השחקנים צריכים להיות שותפים למציאת פתרון. גברת כהן ושותפיה לקרטל המחירים מנהלת למעשה איתנו, ציבור הצרכנים, הורדת ידיים וירטואלית. היא חיכתה בשקט לראות לאן הרוחות נושבות, והיא עדיין ממתינה לראות אם עם ישראל יתפתה שוב למגוון ה"מבצעים" ובכך יחזור שוב לסורו.
כדאי לקרוא היטב בין השורות: אשת העסקים הקשוחה, זהבית כהן - בפאניקה. ייתכן שהיא צודקת שהמכירות לא ירדו בשיעורים של 25%-40%, אך גם היא מודה שבתנובה התעוררו מאוחר מדי, ולא ייחסו את החשיבות הראויה למאבק הצרכני.
כדאי מאוד לגברת כהן מפתח תקוה להבין שהטייטל של מנהלת קשוחה וחכמה יכול לעלות לה ביוקר. ככל שהעלייה המטאורית שלה הייתה מהירה יותר כך גם תהיה הנפילה - מהירה וכואבת (עיינו ערך - סילוקו של
רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות לשעבר, שכהן היא האחראית למהלך באופן אישי).
מרד צרכנים שיילמד בקורסים בתקשורת
"המחאה הזו, זה דבר חדש שעוד לא ראינו בעולם" - לפחות כאן, ניתן לומר שזהבית כהן אכן צודקת. "הקרב על הקוטג", "הקרב על הבית", ועוד כותרות שמנגנות כחרב פיפיות על הסיסמה של הגבינה עם הגושים עוד יילמד בעתיד במיטב בתי הספר לתקשורת ופרסום ברחבי הארץ.
האקדמיה ומומחי שיווק למיניהם עוד ינתחו את המהלך הגאוני שהוביל יצחק אלרוב (עד לפני זמן קצר חזן ופייטן מבני ברק) כאשר בחר דווקא בקוטג' של תנובה כסמל המאבק הצרכני האמיתי הראשון שנוצר בישראל.
קרדיט נוסף מגיע לארלוב על שהבין שפייסבוק הפך לכיכר העיר החדשה. הוא הבין, את מה שרבים קודם לכן נכשלו בו - הישראלים לא יוצאים לכיכרות העיר כדי להפגין, ומחזות כמו שנראו בכיכר א-תחריר לא ייראו במחוזות ישראל. הסיבה לכך לא נועצה ב"עצלנותו או אדישותו" של עם ישראל, היא קשורה לעובדה שעם ישראל הוא עם שעובד למחייתו, עם חרוץ. לא לחינם שמרה ישראל על תוצאות כלכליות מרשימות בתקופת המשבר הכלכלי, בעוד שברחבי אירופה הקפידו לשמור בעיקר על שעות הסיייסטה. זאת הסיבה האמיתית לכך שלא תראו כאן המונים יוצאים לכיכרות ומפסידים שעות עבודה יקרות. אך זה לא אומר שעם ישראל לא יודע להפגין, הוא פשוט חיפש את המקום או במונח העדכני יותר - הפלטפורמה המתאימה לעשות זאת. מארק צוקרברג (המוח היהודי ששוב ממציא לנו פטנטים) סיפק זאת. פייסבוק הפך לפנים החדשות של המאבק העולמי, וכיכר המאבק המתאימה לפורמט הישראלי.
