מנחם שלום,
יצא לי להתוודע לדברים שכתבת ואמרת בנוגע להומוסקסואלים וכיוון שהתעוררה בעקבות דבריך סערה ציבורית, החלטתי לכתוב לך את המכתב הזה, כיוון שאני סבור שדעותיך ועמדותיך נובעות מחוסר ידע ואי-הבנה מלאה של סוגיית ההומוסקסואליות.
אני מרשה לעצמי לכתוב לך גם בשל העובדה כי הח"מ הוא רב אורתודוקסי ובעל נטייה הומוסקסואלית מוצהר, העומד בראש ארגון הו"ד (הומוסקסואלים דתיים). ארגון הו"ד הוא ארגון אורתודוקסי המחויב לתורת ישראל ולהלכה, ופועל בשיתוף פעולה ובתמיכה של רבנים ואנשי מקצוע.
ולעצם העניין - סוגיות רבות עומדות לפתחנו בדור הזה. נצחיותה של התורה, שניתנה מאת קורא הדורות מראש, צופה ומביטה עד סוף כל הזמנים והיא סלע קיומנו. ההלכה היא הדרך שבאמצעותה מורי ההוראה בכל עת, מעצבים משנת חיים סדורה שהיא המפתח ליצירת זהות יהודית-אמונית וסדר יום מעשי של היהודי באשר הוא בחינת "סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם".
המציאות המציאות היא שישנם בחורים בעלי נטייה הומוסקסואלית. מציאות זו מייצרת אצלם תחושות קשות של פחד, בושה, ספקות, ייאוש, שנאה עצמית וכיוצא בזה. ההתנגשות בין ההרגשה הפנימית לבין המסר המנוכר שמשדרת החברה, יוצרת קונפליקט מתמשך המאופיין בחוסר-ודאות ובתהיות רבות.
במציאות הנוכחית, התמודדותו של האדם בעל הנטייה ההומוסקסואלית, כורכת עימה קשיים לא פשוטים במישור הנפשי ולכך נאמר "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". מי שאינו מודע לגודל הקושי, יתקשה להבין עד כמה המאבק מורכב וכואב.
עצם העובדה שבני אדם צריכים להודיע שהם בני אדם ושאין היתר לשנוא אותם ולחשוב שמותר לפגוע ולהשתלח בהם, גורם לי, כאדם מאמין שומר תורה ומצוות, להרגיש כאב והשפלה.
מקומם אותי שהופכים לעתים דברי תורה טהורה ועמוקה לסיסמאות של שנאה חשוכה ופרועה. מי שמנפנף בפסוקים של 'תועבה' ו'מעשה ארץ מצרים' וכולי, ככל הנראה לא למד בעיון היטב ובהעמקה את הסוגייה
בתום לב, כמו שנדרש בכל סוגייה, אלא מצא משהו שמצלצל בשטחיות כפי רצונו ומיד מנפנף בו ועושה ממנו דגל של גזענות ושנאה, וזו פגיעה בתורה ובנותנה, לא פחות משזה פשע כלפי בני האדם שנפגעים מזה, וזהו דבר שלא פחות חשוב מנחם, כי "חביב אדם שנברא בצלם" ותורתנו בסיסה הוא "ואהבת לרעך כמוך".
ראוי לומר ללא היסוס כי כל מי שמזייף את התורה להצדיק שנאה חשוכה ודורסנית אינו ראוי לבוא בקהל שומרי תורה וכל כיו"ב. האבחנה בין בעל נטייה למי שעושה מעשה אסור בפועל, היא לא איזשהו פלפול או חילוק הלכתי דק כדי למצוא פתח להתיר, אלא דבר ששום תינוק לא היה טועה בו, והשטחיות כאן היא משום שלא הדבקות הצרופה והתמימה בתורה מניעה את התוקפים.
התייחסות ההלכה לנושא ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות. בהלכה אין איסור על זהות הומוסקסואלית, והיא עוסקת ביצרים מיניים שעלינו לשלוט בהם. קיים בלבול בין "נטייה מינית" (תופעה ביולוגית-פסיכולוגית) לבין "זהות מינית" (בעלת משמעויות פוליטיות-חברתיות בעיקר). לכל בן-אנוש יש נטייה מינית כלשהי. המנעד של הנטייה המינית הוא רחב ומורכב אך כולו בתחום הביולוגי-פסיכולוגי. אפילו המחמיר שבין פוסקי ההלכה, יאמר שאין איסור בנטייה ההומוסקסואלית. מכך נובע שהחטא היחיד שההלכה יכולה לטעון נגדו הוא החטא של משכב זכר (שהוא איסור ברור).
אך מה קרה להנחת החפות מפשע? מה קרה להנחה שכל יהודי בחזקת כשר? [טור יורה דעה קי"ט, משנה ברורה סימן קל"ו ס"ק ט']? האם זה הולם לשער באופן אוטומטי שכל בעל נטייה הומוסקסואל אשם במשכב זכר? ובכלל, ממתי קיימת לאדם הזכות לנבור ב-ד' אמותיו של האחר? (היזק ראיה היזק שמיה).
כמו כל כוח נפש יסודי באדם, זה יכול לצאת לפועל בדרך גסה ורעה ומסולפת ושטחית, של כפיפות לאידיאה עליונה מנוכרת ונוקשה ודוגמאטית וחלולה, של ליכוד בין בני אדם בדרך של "אנחנו" הנעלים והצודקים נגד "הם" הרעים השפלים. או בדרך מזוקקת וישרה וטובה ועדינה של התחברות עם אידיאה עליונה חיה, אלוהים חיים, של אהבה ורוך, שהוא אחד עם האנושיות והלב ולא משהו שסותר להם. ושהמגדיר של ה"אנחנו" זה חיבור משותף לאהבה מזוככת ולא את מי אנחנו שונאים.
מכיוון שהתורה מתחברת לרגש הדתי ומדברת על "אנחנו", קל מאוד למצוא בה כיסוי שטחי והצדקה לרגש הדתי בצורה הלא מעובדת, הגסה והחשוכה, של עבודה לאל מפחיד, מנוכר, חמור סבר ונוקשה, של "אנחנו" מול "הם". אם זה פשיזם או גזענות עדתית או הומופוביה או שוביניזם כלפי נשים וכולי, שכולם וכל כיוצא בהם מוצאים לעצמם נוצות תורניות לכסות ערוותם, ואין מי שמוחה על זה בשם התורה. זו דתיות שבמהותה האמיתית היא עבודה זרה גם אם מכנים בשם אלוהי ישראל.
ואפשר כנגד זה ללמוד תורה ביגיעה רבה ובתמימות ויושר לב בדרך הלימוד המסורה, ולקבל ממנה את הזיכוך והעידון והיושר של הרגש הדתי, ענווה ואהבה ורוך וקרבה ועבודה לאל קרוב ואוהב ורך ומבין וכולי.
בעיניי, השורש והמקום ממנו זה מתחיל הוא לא הביטויים החברתיים של זה, אלא העבודה של אדם מאמין בתוך עצמו. כיצד מצטיירים הבורא והמצוות והתורה בכוחות הנפש שלו, כיצד היחס בין תורתו ואמונתו לאנושיות שבו, ללב שלו.
מנקודת מבט כזו אולי העיקר הוא שאדם שיש בו נטייה הומוסקסואלית וגם מאמין בתורה יעבוד על לימוד עמוק כיצד בתוך עצמו הוא מבין את היחס של נותן התורה אליו, ושלו אל התורה ובנותנה. אולי אם תהיה לו ראייה ברורה לגבי השייכות שלו אל בורא העולם, אם תהיה בו עמדה קנויה לו משלו, ברורה ושלמה ומוצקה, הנובעת מחשיבה מאומצת ועמל תורה גדול, לגבי רגשות האשמה שלו, לגבי כמה הוא אהוב על בוראו ואוהב אותו, אז הוא לא יצטרך אישור חיצוני, והדבר יקרין גם על היכולת לעמוד מול החברה.
נראה לי שאדם שנקלע למצב שבדתיות השטחית והלא מעובדת הוא נתפש כשנוא ודחוי, ועם זה בוחר לא לוותר על האמונה, זו בחירה לא פשוטה שמחייבת אומץ ומקוריות והעמקה ולימוד מתוך חתירה אל האמת. אין טעם במצב כזה שדורש מחיר כבד כל-כך להסתפק בדתיות שטחית כמצוות אנשים מלומדה.
זה מחייב בירור מה זו דת ומה זו תורה ומה זה אדם. ההתמודדות עם השאלות האלה היא דבר שמתחייב כדי לא להיות קרבן של הנסיבות אלא לקבל אחריות על המצב, לשלוט בו, להפוך אותו לבחירה ודרך עלייה.
אם הקב"ה העמיד אדם במצב מסוים, אפילו אם נתן לו ייסורים, זה משום שגנוזה בזה דרך עלייה והתקרבות. הקב"ה, על-ידי שמעמיד את המצב, נותן דרך, אבל על האדם ללכת בה בכוחות עצמו. זו קריאה אל האדם להשתמש במצב כחומר גלם ליצור מזה עלייה. להפוך למפלס דרך, לבוחר, למגלה דברים חדשים, למגלה מעלות שגנוזות בתוכו ואחרת לא היו יכולות לצאת לפועל. כתוצאה מעבודה כזו הוא ייהפך להיות המחנך ומורה הדרך ולא מי שמתנצל ומבקש לגיטימציה והכרה.
כל מצב של קושי וייסורים ניתן באהבה לאדם כדי להוציא ממנו את הנעלה והזך שבו. במצבי ייסורים, מצבי קושי והתמודדות, יש שגב ואצילות וגדולה. אסור לחשוד בקב"ה שהוא הומופוב ורואה את המצב שהוא עצמו ברא ושם בו את האדם כדבר שהוא סוג ב' ובדיעבד ופחות חביב ואהוב ונברא בצלם.
גם מי שאינו הומוסקסואל נאלץ להתמודד עם צדדים מעוותים בדת שמאיימים על היכולת שלו להיות מי שהוא באמת, מי שמחובר לנפש וללב ולמחשבות האישיות, לרגשות הטבעיים ולייחוד שלו כאדם חד-פעמי.
היחס לנישואין הנישואין וההולדה הם חלק מובנה בבריתו של אברהם אבינו. נישואין ומצוות
פרו ורבו הם ערכים עליונים ביהדות ובמקום שבו יש פוטנציאל ראוי לנישואין בריאים ויציבים, גלויים וכנים, שנעשים מתוך רצון אמיתי, סלולה הדרך להיענות בחיוב לצו האלוהי "פרו ורבו". אנו בארגון מסייעים לגברים ונשים הרוצים לצעוד בדרך זו מתוך בחירה חופשית.
יחד עם זאת, יש כאלה אשר אין ביכולתם להיות במצב זה. דתי בעל נטייה הומוסקסואלית שאינו מסוגל להתחתן ראוי שיעסוק בין השאר בתורה ויקיים את כל המצוות, שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו, ויפתח את כוחותיו השונים למען היעדים הגדולים שהועיד הקב"ה לישראל.
עלינו לזכור את דברי הנביא: "ונתתי להם בביתי ובחומותי, יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא יכרת" [ישעיהו נ"ו/ ד'-ה']. הנביא אומר כי ישנן מספר דרכים שעל-ידן ניתן להיכלל בברית. ישנו דבר נצחי יותר מההמשכיות אותה מעניקים ילדים. בבית האל ישנו יד ושם לכל אדם הנאמן לברית ה'. משמעות השם בתנ"ך היא מהות ההוויה של הגוף הנקרא באותו שם.
השם מועבר במשך הדורות על-ידי הצאצאים. אך יש סוג נוסף של שם, שם אשר הוא "טוב מבנים ומבנות" והוא הנאמנות לברית עם ה'. הברית מועברת הלאה במשך הדורות על-ידי אותם אנשים המיישמים אותה בהווה. נאמנות לברית מתגלה בבית ה'. אף אם שמו של אדם לא מועבר הלאה באמצעות ילדיו, שמו הנצחי יהיה חרוט על הקירות, אם הוא יהיה נאמן לברית.
ונזכיר בעניין זה את הלכות
כבוד תלמיד חכם ורבו המובהק הקובעים כי כבוד רבו עולה על כבוד אביו, כיוון שרבו מביאו לחיי העולם הבא וד"ל.
בגמרא [חולין ו'] כתוב שפעם רבי מאיר אכל ירק שגדל בבית שאן במהלך שנת השמיטה ושרבי יהודה הנשיא ניצל תקדים זה כדי להצהיר שבית שאן משוחררת לצמיתות ממגבלות שנת השמיטה, אף על-פי שהיא בתוך גבולות ארץ ישראל. ההתנגדות לצעד הזה הייתה קולנית: "איך תוכל להתיר דבר שהיה אסור בהחלט בעיני כל קודמיך?" רבי שאל את מבקריו איך יסבירו את העובדה שמלכים צדיקים שקדמו לחזקיה, כמו אסא ויהושפט, לא הרסו את העצם למרות שהיו נחרצים בהסרת עבודה זרה. "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו; אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו". על המקרה הזה מעיר רש"י: "כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?". האם יהיה זה דמיוני מדי לשער שקודמינו הותירו לנו מקום לעשות שם לעצמנו? האם יהיה זה דמיוני מדי להציע שעל דורנו לעשות שם לעצמו בכך שיתקן זכויותיהם של ההומוסקסואלים שומרי מצוות? אכן, הגיע הזמן.
"כל ישראל ערבים זה לזה" אנחנו בארגון הו"ד פועלים מתוך אמונה כי הגיע הזמן לקיים דיון מעמיק במשותף מתוך ההבנה כי כולנו "ערבים זה לזה". עלינו לחתור לקיום דיון אמיתי ואחראי הנוגע בבסיס הסוגייה, המציע לבעלי הנטייה דרך חיים כוללת ונכונה הנובעת ממעיין החיים שהיא היהדות.
בשורה התחתונה, תכליתו של הדיון היא להגיע לכדי הקלה, ולו במעט, על העול הבלתי נתפש אותו נושאים הבחורים בעלי הנטייה. עליך לזכור מנחם, כי דברים שנכתבים ונאמרים בסוגייה זו מבלי להעמיק בהם ולהבינם נכונה יכולים חלילה להגיע לכדי דיני נפשות וד"ל.
יהדות אינה עניין של הכל או כלום, "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". על כל אחד להשתדל בעבודת הבורא באותו מצב ובאותה נקודה בה הוא נמצא. דבריך מנחם אינם במקומם בייחוד כי המדובר בדיני נפשות ועל זה נאמר "חכמים היזהרו בדבריכם".
יש צורך חיוני לקיים דיון יהודי וישראלי העוסק בסוגיות כגון השתייכות, צדק חברתי, רווחה ומוסר, כפי שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים ומתוך כך לזכות את הפרט והחברה בטיב המשמעות המסורתית האורתודוקסית של זיקת הברית, הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום, אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתתת על אהבת הזולת, גם אם לא מסכימים לכל עמדותיו ורצונותיו.
אולי מי שנאלץ לעמוד במצב קיצוני וקשה של להיות הומוסקסואל בגלוי בסביבה עוינת יכול שפירות ההתמודדות שלו יעשו אותו למורה דרך לאחרים שמתמודדים עם דורסנות של סביבה דתית כלפי האנושיות בתחומים אחרים, וגם מורה דרך לחברה הדתית עצמה כיצד לא להיות מסולפת.
אני לא חושב שזה מופרך לחשוב שהומוסקסואלים שומרי תורה ומצוות יכולים להיות בין מובילי הדרך של החברה הדתית הכללית. ליצור, לחדש, לברר מחדש, להעמיק, לא ללכת באופן חסר מחשבה אחרי מוסכמות וממסד מאובק, להחזיר את האנושיות כנושא מרכזי.
הצהרת כוונות פעילותו של ארגון הו"ד נעשית מתוך כוונה לתת מענה לסוגייה מורכבת וייחודית זו תוך שמירה על גדרי ההלכה ומתוך רצון אמיתי להתמודד עם השאלות העומדות לפתחנו, על-פי דרכם של חכמי ישראל לדורותיהם ובשיתוף פעולה עם תלמידי חכמים הן מהציבור החרדי והן מהציבור הדתי-לאומי ועם אנשי מקצוע וחינוך.
מסמך העקרונות של ארגון הו"ד, כולל תשעה עקרונות בסיסיים ומהותיים והוא בעל חשיבות עליונה הן ברמה ההלכתית והן ברמה החברתית. אנו מאמינים כי ביכולתו לשמש מקור הוראה והדרכה לרבנים ולציבור שומרי התורה והמצוות.
אודה לך באם תקרא את החומר ואשמח לשוחח ואף להיפגש עמך.
בברכת התורה ולומדיה,
הרב רון יוסף וצוות ארגון הו"ד
