התזה מבית מדרשם של אנשי אקדמיה "מסוימים" בינינו, כי במידה שנלמד ילדי ישראל את "הנכסה" וה"נכבה" הפלשתינית, הרי כי שערי השמיים ייפתחו, זאב ירבץ עם כבש וילדי ישראל יהפכו לפלשתינים כשרים בעוד הפלשתינים יהפכו לציונים טובים - הנחה זו, אין מופרכת ואווילית הימנה.
דבר מאלו לא יקרה כמובן. אומות חיות בשלום האחת עם רעותה משום שני גורמים עיקריים, והללו הם - זהות אינטרסים לאומיים, ו/או זהות תרבותית ואידיאולוגית. כל השאר, כל פטפוטי ההבל האקדמיים, הם כזריית מוץ ברוח וחול בעיניים. הגורם הנוסף להשכנת הבנה בין העמים, בנוסף לזהות האינטרסים והתרבויות (אם כי משני לשני הנזכרים לעיל), הוא כמובן שפה משותפת. בעניין זה, מי החפץ באמת ובתמים ליצור קירוב לבבות בין הפלשתינים והיהודים, חייב ללמד את היהודים גם את השפה הערבית ואת הערבים גם את העברית. מאידך-גיסא, השגת זהות אינטרסים ותרבויות בינינו לבין הפלשתינים היא חלום רחוק אשר אפשר שיתגשם אך בעתיד, אם בכלל.
והא ראיה - לנוער הקנדי לדוגמה, אין מושג ירוק באשר להיסטוריה האמריקנית, כפי שכך המצב גם בקרב הנוער האמריקני לגבי קנדה. אך הפלא ופלא, הללו חיים בשלום ובשלווה צד בצד מפאת זהות אינטרסים ותרבויות. כך המצב גם ביחסי אנגליה-אמריקה (אינטרסים ותרבות), צרפת-גרמניה (זהות אינטרסים), סין ויפן (זהות אינטרסים), הודו ואינדונזיה (זהות אינטרסים ותרבות), וניתן להמשיך בכך ללא סוף.
מכאן כי הנוסחה להשכנת שלום במזרח התיכון היא ברורה, אך זו גם הסיבה כי לא יכון שלום-אמת בינינו לבין הפלשתינים בדורנו וגם למצער לא בדורות הספורים הבאים, משום תהום האינטרסים והתרבות הכרויה בינינו (שלא להזכיר את האידיאולוגיה החצויה) הפעורה בינינו.
פוטש אזרחי מוצלח אין הכוונה לומר כאן כי כלל חוגי החינוך באוניברסיטאות זוממים לעקם את שכלם של ילדי ישראל הרכים, לא מניה ולא מקצתיה (למרות שישנם חוגים מסוימים שזו אכן כוונתם הברורה והללו הם הנדונים כאן). הכוונה להזכיר לקורא כי רובם של אקדמאינו שלנו הם אווילים-משרישים.
הנה אף הגבורה בכבודה ובעצמה כבר עמדה על כך: "טיפשות היא לאדם לחשוב שהוא יודע את אשר איננו יודע" (סוקרטס); "צריך להיות אינטלקטואל כדי להאמין בזה, אדם רגיל לא מסוגל להיות כה טיפש" (ג'ורג' אורוול).
מירב מקצועות ההתמחות באוניברסיטה מחייבים התמקצעות ספציפית וצרה. ואכן אקדמאינו (במדעי הרוח יש לציין) שוחים כהלכה ומוערכים (ללא מירכאות) בנושאי התמחותם. ובכן, היכן כאן טיפשותם? פשיטא, כמאמרי סוקרטס ואורוול לעיל, אדם המומחה בתחום עיוני צר, המשווה בנפשו, ומביע זאת כדעת מומחה, כי הוא מבין גדול ביחסי החוץ הלאומיים והבינלאומיים של ישראל למשל, או ביחסים הסבוכים בינינו לבין הפלשתינים ולבין הערבים, וכאשר אותו אדם בשכנוע עצמי מדהים פושק שפתיו, באשר משווה בנפשו כי מכיוון שמבין גדול הוא ב"חיי המין של הדבורים" הרי שמאליו ברור לו כי הפך למומחה גדול להשכנת שלום באזורנו. הרי כאן היא טיפשותם ואווילותם של ה"אינטליגנטים" שלנו מהאקדמיה. הנאמר לעיל יפה גם לגבי אמנים, סופרים וכל אנשי ה"רוח" למיניהם.
המוקש טמון בנאמר לעיל. ראייתם הצרה של המכוונים את חומר הלימוד של ילדינו בתוספת אג'נדה פוליטית צרה אף היא המעוורת את עיניהם, מביאה לפירכה גדולה באשר לנושאי הלימוד בבתי הספר.
בשקט, בחדרי חדרים, הרחק מאור הזרקורים, מתנהל במדינת ישראל מסע להפיכת מדינה ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" באמצעות אינדוקטרינציה מתוחכמת ללוש את מוחם של ילדי ישראל לתמוך בשלילת היהדות ומדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. מסע זה נלווה לתפיסת מוקדי השלטון הבלתי בחירים ונטולי האחריות החוקית, על-ידי גורמי-חוץ אנטי-ישראלים, יהודים וציונים ועוזריהם הישראלים אשר הצליחו ב"פוטש האזרחי" הלזה מעל המשוער, במערכות המשפט, התקשורת והפיקוד הבכיר במשטרה, הצבא, שירות הביטחון ובמשתמע, גם במוסד.
שלוחי "הקרן לישראל חדשה" החיילים בקרב זה הם מורים ומחנכים (לא כולם, אך רבים ורעים) העושים מלאכתם פלסתר, המטילים צל עכור על שאר ציבור המורים הנאמן למשנתו היהודית ולמדינתו. הללו הם שלוחי "הקרן לישראל חדשה", המנסה בדרכי עורמה ושלמונים לקבוע את דמותה של ישראל לדורות הבאים כ"יודן-ריין", דהיינו - מדינה פלשתינית שהפכה "כנענית" בשטח ישראל (לשעבר), נקייה מיהודים, וזאת דרך חינוך מהבסיס של נוער העתיד שלנו להיות סוכניהם, שלוחי האופל מטעמם לכשיתבגרו. ניתן לראות גם בזהות האינטרסים בין החינוך לשלילת היהדות והיהודים העובר על ילדי הפלשתינים ועל הכוונה הדומה (אם כי לא זהה) בידי משרתי עצמם מהמופקדים על חינוך ילדינו.
הורים רבים אשר רוצים כמובן כי ילדיהם ימשיכו דרכם בעבור מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, אינם מודעים כי ממש מבין אצבעותיהם נשמטים להם ילדיהם לטובת אידיאולוגיה מרכסיסטית-איסלאמיסטית-פלשתינית. חלקם עומדים על כך לעיתים, אך במקרים רבים מאחרים את הרכבת, מוח ילדיהם נשטף ואין מזור לכך.
אותם מורים מאררי מדינת היהודים נדמים בעינינו כ"משרתי ציבור" לכאורה, אך הם כל דבר חוץ ממשרתי הציבור. הללו משרתים את האידיאולוגיה הפרטית, האישית שלהם, המשותפת לסקטורים זניחים בקרבנו, ומדביקים בה את נפשם הרכה של תלמידיהם. חלק מאותם מורים ממשיכים לאחר מכן לאקדמיה ומזים ארסם שם בדיוק באותה המתכונת, דהיינו - החדרת אידיאולוגיה מרכסיסטית, פרו-איסלאמיסטית, נגד מדינת ישראל היהודית.
חבורות המורים שוללי לימודי ציונות ולאום יהודי ותגבור לימודי ה"דמוקרטיה" אינם ישרים עמנו; למעשה, הם מאחזים עינינו. זה אינו מאבק על הוראת הדמוקרטיה, אלא מאבק על דמותה של מדינת ישראל. "הדמוקרטים הגדולים" למעשה מכוונים לחינוך דור אשר יישא את אידיאולוגיית "מדינת כל אזרחיה" על פני מדינת הלאום היהודית בארץ ישראל. הללו, בשם הדמוקרטיה-לשווא, מכוונים למעשה לתמיכה בשאיפות הלאומיות של ערביי ישראל לגבי ישראל, דהיינו - שוב ב"מדינת כל אזרחיה" עסקינן.
הללו הם שלוחי "הקרן לישראל חדשה" אשר שלחה גרורות סרטניות לאיגודי המורים ולמשרד החינוך ואף מהטלוויזיה החינוכית לא משכה ידה. חלקים ממורי ישראל, בעיקר החלק הצעקני בהם, מחייבי תגבור לימודי ה"דמוקרטיה", הם שלוחי ושכירי "הקרן לישראל חדשה", דהיינו - משוחדים באמצעות אתננים כספיים ללמד את ילדי ישראל לבוז ליהדות וללאום היהודי ולשאת על כפיים את מדינת כל אזרחיה הפלשתינים.
הקרן מממנת כבר כינוסים ועצומות על-מנת לתגבר את לימודי ה"דמוקרטיה" בשיעורי האזרחות, שהפכה לשם קוד ליצירת לאום פלשתיני בתחום מדינת ישראל, ממש כפי ש"שלום" ו"זכויות אזרח" הפכו שם הקוד להשמדת ישראל והלאום היהודי בה. ראה את סיסמת הקרב של השמאל המטורלל, לאמור: "דמוקרטיה סוציאליסטית", דהיינו - סוציאליזם ופלשתיניזם בארץ ישראל תוך חיסול הזהות היהודית והלאום היהודי (כן, גברת יחימוביץ', הכוונה אלייך ולמשובטייך מתחרייך (לכאורה)
עמיר פרץ ובוז'י הרצוג).
הטלוויזיה הלא-חינוכית "אנשי החינוך הדגולים" מנסים לעוור עינינו במנטרות כגון "רבים מבני הנוער חשים ניכור לערכי הדמוקרטיה". כן, באמת? בחינה ביעף של מזללות הסושי בשינקין, משתמטי שירות החובה, הנוער להכפשת ישראל ועידוד חרמות עלינו ומפגיני "בילעין" ו"שמעון הצדיק", מלמדת כי דווקא "בני הנוער שלנו חשים ניכור לגבי ערכי הלאום היהודי". כל שעדיין נוטף חלב משפתיו יודע לדקלם מתוך שנתו את זכויותיו הדמוקרטיות, להפגין, להשתמט, לקלל ולארר את מדינתו בשם
חופש הביטוי וזכויותיו האזרחיות. כמה מבני הנוער שלנו ובוגרינו יודעים לדקלם את חובותיהם האזרחיות, לא זכויותיהם, זה קל, את חובותיהם למדינתם, לסובבים אותם, לחברה. חובותיהם לאחדות האומה העומדת על נפשה... כמה מהם? ומי אשם בכך? ללא ספק, האשם המיידי הם אותם ה"מחנכים" שלוחי הקרן לישראל חדשה והחינוך ל"דמוקרטיה" אשר הפכוהו לנתיב "אינדוקטרינציה סובייטית" לחיסול יישותנו היהודית בארץ ישראל.
ראו את הטלוויזיה החינוכית - היא הפכה לקן צרעות שמאלני פשיסטי המשתלט ובולס כל חלקה אזרחית יהודית טובה, בעוד אנו ברוב טיפשותנו מממנים את הבדיחה העצובה הזו. אנו מממנים את שוטמי ישראל ומסעם לשמוט את הקרקע מתחת לרגלינו. האם התבלעה עלינו דעתנו? ראו מי מאכלס את קן הצרעות הזה של הטלוויזיה החינוכית: טלי ליפקין שחק,
רינו צרור, מאיה בן-גל. אלו הם נותני הטון במסדרונות קן הצפעונים הזה. הללו מוכרים כמאררי היהדות, היהודים וזכותנו על ארץ ישראל. הללו מקדמים בגלוי ובאין מקהה את הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה הפלשתינים. מי לעזאזל אחראי על הבושה והחרפה המכונה "הטלוויזיה החינוכית"? מדוע עדיין שוטמים אלו שורצים ומשריצים במוסד ישראלי ממלכתי? מי ייתן את הדין על כך?
גם אם נשפוך על ראש ילדינו דליי "נכבה" ו"שנכבה", הדבר לא יקדם את השלום וההבנה בינינו לבין שכנינו ולו כזרת. כל זמן שהפלשתינים לשים את מוחם של ילדיהם לשנאת ישראל תהומית, לא יסתייע דבר.
ולכן, ברי כי אל לנו לחנך את ילדינו לשנאת ערבים ופלשתינים, באשר זהו חינוך על דרך השלילה, נטול כוונה אנושית חיובית. אך עלינו, בראש ובראשונה, לחנך ולהשכיל ילדינו החילונים והדתיים בערכינו שלנו, ערכי היהדות ומוסרה המהווים דוגמה, סמל ומופת בכל רחבי העולם, אך אוי לבושתנו, רק לא במדינת היהודים. עלינו לחנך לאנושיות, למוסר ופתיחות, לחנך לידיעת ההיסטוריה שלנו העתיקה והחדשה, לחנך לאהבת הארץ והעם (לפני חינוך לדמוקרטיה הנוטל ספסל אחורי למול נושאים כה חיוניים אלו).
עובדה היא כי ככל שאנו מחצרצים יותר "דמוקרטיה" כך גובר הפילוג בעם והדבר הרי ברור. חופש הביטוי במדינת ישראל הפך לחופש השיסוי ומכאן מזרז ומעצים את הדם הרע הזורם בין הפלגים בעם. אין הכוונה כאן להטיף לסתימת פיות, אך בהחלט קיימת כאן כוונה להעצים שום שכל ומידתיות. גם לחופש הביטוי ישנם גבולות ואנו במדינת ישראל כבר חצינו אותם מזה זמן רב. לדאבוננו, תסמונות "חופש השיסוי", "כל ממזר מלך", "כל דאלים גבר" באמצעות "זכויות אזרח" עודפות ומעוקמות, כבר זלגו לתוך מערכת החינוך שלנו ונטמעו היטב במוחותיהם של ילדינו.
אמנה ציבורית לקווי התנהלות יותר מכל, מהווה "האביב הערבי" משל ואות אזהרה. רצון לדמוקרטיה של עמי ערב (נראה כי הם צופים נאמנים בטלוויזיה וקלטו את המילה אך לא את משמעותה עבורם), הוא כעורבא פרח, ללא חינוך של עמי מזרח שלמים החל בעריסה, לערכי מוסר, אנושיות, השלמה עם דעות אחרות, פתיחות לדעות מגוונות, זכויות לנשים, הגנה על החלשים והמיעוטים בחברה ועוד ועוד. ההמונים הערבים אפשר שיקבלו אי-מתי דמוקרטיה אמיתית, כהלכתה, אך קודם לכן עליהם לשנות מן היסוד את חינוכם של ילדיהם, עליהם לשנות חלקים נרחבים בקוראן שלהם וזה, לא עומד לקרות במהרה, ובוודאי לא בימי חיינו.
לכן "דמוקרטיה" היא בשלב זה מילה ריקה במזרח התיכון ותהיה כזו לעוד דורות עתיד נוספים. לעומתם, אנו, בני העם היהודי, אנו כבר הלכה ולמעשה מוכנים מזה אלפי שנים לעקרונות הדמוקרטיה. החינוך והמוסר היהודי הוא הבסיס הקדום ביותר (בד בבד עם יסודות יוונים ושומרים) לתהליכי הדמוקרטיה השוררים בעולמנו בימינו אלה. לחייב ילדינו ללימודי "נכבה-שנכבה" באמצעות מילת המפתח הנכלולית "לימודי דמוקרטיה", כמוהו כאומר כי הערבים כבר מוכנים לדמוקרטיה וכעת כל שנותר הוא ללמד ילדי העבריים את עקרונות הדמוקרטיה ואזי תרד נירוונה על העולם.
טוב, נאות ונכון עשה משרד החינוך שבעט את הפרופ' שטרן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה (אותו נחש תחת התבן היורק ארסו נגד מדינת ישראל כביתו הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל) ואת מאחזת העיניים המדופלמת, פרופ' סוזי נבות, מראשות הגדרת נושאי לימוד האזרחות במדינת ישראל. הצמד לא חמד הללו היוו את הסמן השמאלני קיצוני להנחלת והטמעת נושא "מדינת כל אזרחיה" (הפלשתינית) בנפש ילדינו באמצעות שכתובה של הוריית והוראת האזרחות. נזכיר לממונים על החינוך כי עדיין נותרו במחילות חשוכות עקבות ארסיים רבים מדי, בעלי מסה קריטית, שיש להדבירם על-מנת להשלים המלאכה.
אנשים אלו (נזכיר בהקשר זה שרי חינוך משרתי עצמם ואג'נדתם האישית כיוסי שריד,
שולמית אלוני ו
יולי תמיר, כולם שייכים לאותה החונטה "הרחבייתית-הלבנה") פועלים בנוסח "המדינה זה אני", דהיינו - הללו אינם רואים פסול להכפיף (כעובדי ומשרתי ציבור, נזכיר) את כלל ילדי ישראל למאווייהם הפוליטיים האישיים המייצגים אך נתח זעיר ומשני בעם. הללו אינם יכולים להתגדר מאחורי "טעות בשיקול" האפשרית ומובנת בעשייה הפוליטית. הללו ומשובטיהם מודעים היטב לאשר הם מעוללים; ובהתנשאות ובזלזול בכולנו, נגד רצוננו, בכוונת מכוון, אונסים את הציבור לדעותיהם הבזויות על מרביתנו. ולכן הזמן הגיע לאמנה ציבורית אשר בה יוגדרו קווי התנהלות של עובדי ציבור או מממומני ציבור (בכל מערכות השלטון, המשטרה, המשפט, התקשורת, האקדמיה והשירות הציבורי ככלל), והמפר אותה אמנה ישלם, אם בפיטורין או במקרים חמורים, בחירותו.
