זה יותר משלושה עשורים חוזרת ועולה השאלה: אילו תיקונים נדרשים במבנה מערכת בתי המשפט הרגילים ובחלוקת הסמכויות ביניהם, במטרה להיטיב את איכות השירות השיפוטי הניתן לציבור? אחת הבעיות המרכזיות המצריכות פתרון - לה אקדיש רשימה זו - היא תיקון נדרש בסמכויות בית המשפט העליון והקלת העומס הבלתי סביר המכביד על עבודתו.
מדי שנה מוגשים לבית המשפט העליון כ-10,000 הליכים חדשים, יותר משליש מתוכם תיקים "עיקריים" הטעונים דיון לפני הרכב, ויתרתם - תיקים שככלל נדונים לפני שופט יחיד (בקשות לרשות ערעור בתחומי האזרחי, הפלילי והמינהלי, בקשות לעיכוב ביצוע ולסעדי ביניים שונים, ערעורים בנושא פסלות שופטים, עתירות לדיון נוסף, בקשות לקיום משפט חוזר, עררים ובקשות בענייני מעצר ועוד).
כך למשל, בשנת 2010 הוגשו לבית המשפט 9,739 תיקים חדשים, מהם כ-3,600 "תיקי הרכב" ויותר מ-6,100 "תיקי דן יחיד". את רוב זמנו השיפוטי מק-דיש בית המשפט העליון לבירור ערעורים בזכות, בקשות שונות, עררים והליכי ביניים למיניהם, הנערמים על שולחנו לאלפיהם. מטבע הדברים, רוב התיקים עוסקים במחלוקות עובדתיות ומשפטיות טריוויאליות. למילוי ייעודו החשוב - דיון בתיקים המעוררים שאלות עקרוניות בתחומי המשפט השונים, והמצריכים הכרעות תקדימיות חשובות - מתקשה בית המשפט להקדיש את מלוא הזמן הנדרש.
ייסודה של הלכה חדשה, והימנעות מסתירות אפשריות בין הכרעותיהם של הרכבים רגילים, מחייב לקבוע את הדיון בנושאים המצריכים הכרעות עקרוניות לפני הרכבים מורחבים (לא פעם של תשעה שופטים), ולוח הזמנים העמוס של כל אחד מהשופטים הופך את התיאום הנדרש לכינוסו של הרכב מורחב למשימה קשה. אותה בעיה מתעוררת גם במקרים שבהם ניתנת רשות לקיום דיון נוסף לפני הרכב רחב. למותר להוסיף כי הגידול באוכלוסיית המדינה והעלייה התלולה במספר עורכי הדין הפעילים תורמים בהתמדה גם לגידול במספר ההליכים שבית המשפט העליון נדרש לעסוק בהם.
הגדלת מספר השופטים בבית המשפט העליון, שהרכבו כבר מונה חמישה-עשר שופטים, אינה מספקת מענה ראוי לבעיה. מספר גדול מדי של שופטים בערכאה העליונה מכביד על יכולתה למלא את הפונקציות השיפוטיות החשובות המוטלות עליה. להבדיל מבית משפט לערעורים, שתפקידו לבקר הכרעות הנוגעות לתיקים ולמתדיינים ספציפיים, בית המשפט העליון נדרש לפרש את הדין, לקיים ביקורת חוקתית, לקבוע נורמות ולפסוק הלכות מחייבות בכל תחומי המשפט. את מספר השופטים בבית משפט לערעורים, היושב בהרכבי שלושה, ניתן להתאים לצורכי אוכלוסיית המתדיינים. ואילו בית המשפט העליון, כפוסק הלכות, אינו צריך למנות יותר ממניין קבוע ולא גדול של שופטים, שבכל העניינים החשובים ידונו בהרכב מלא. זאת ניתן לעשות, כמקובל בבתי משפט עליונים במדינות המשפט המקובל, בהרכב המונה עד תשעה שופטים; שכן הרכב גדול יותר של שופטים מעורר בהכרח מחלוקות, שסופן לפגוע בבהירות וביציבות הדין.
המבנה הקיים של מערכת בתי המשפט שמור עימנו מאז תקופת המנדט, אלא שבית המשפט העליון המנדטורי, שפסיקתו הוכפפה לביקורתה השיפוטית של מועצת המלך באנגליה, שימש למעשה בית משפט גבוה לערעורים, ורק עם הקמת המדינה הפך, להלכה ולמעשה, לבית משפט עליון. בקיומו מאז ועד כה, כבית משפט האמור לפעול הן כבית משפט עליון והן כבית משפט לערעורים, יש משום אנומליה שהגיעה השעה לתקנה. זאת ניתן לעשות בהקמתה לאלתר של ערכאת ערעור, שתדון בכל הערעורים האזרחיים, המינהליים והפליליים, על פסקי דין והחלטות של בתי המשפט המחוזיים, בין כערכאה שנייה ובין כערכאה שלישית, ותפנה את בית המשפט העליון למילוי תפקידיו האמיתיים.
שאלת הצורך בהקמתה של ערכאת ערעור - במבנה בן ארבע ערכאות - נדונה בעבר על-ידי שתי ועדות נכבדות שעסקו ברפורמה הנדרשת במבנה ובסמכויות בתי המשפט. שתי הוועדות סברו שניתן להסתפק בשינויים פחות דרמטיים: ועדת לנדוי, שהגישה את המלצותיה בשנת 1980, סברה כילהקלת העומס המוטל על בית המשפט העליון, די בהקמת מחלקות ערעור בבתי המשפט המחוזיים; אלא שהמלצה זו נתגלתה כבלתי מעשית. ועדת אור, שחזרה ודנה בסוגיה, המליצה (בשנת 1997) על מבנה בן שלוש ערכאות, שבית משפט השלום
יהפוך בגדרו לערכאה הדיונית העיקרית, ואילו בית המשפט המחוזי יפעל בעיקר כבית משפט לערעו-רים.
הוועדה הניחה כי שינויים אלה יובילו ממילא לכך שרוב הערעורים שיוגשו לבית המשפט העליון יצריכו נטילת רשות. במרוצת השנים הועברה סמכות השיפוט, בעניינים לא מעטים, מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום. אך במהלכים שננקטו לא היה משום ביצוע ההמלצה להקמתה של ערכאה דיונית רחבה, ומכל מקום נטל ההתדיינויות שעימו נדרש בית המשפט העליון להתמודד לא הוקל.
לבעיית העומס המכביד על עבודת בית המשפט העליון יש רק פתרון ראוי אחד, והוא הקמתה של ערכאת ערעור. הקמתה של ערכאת ערעור תחולל גם את ההפרדה המבנית המתחייבת בין בית המשפט העליון - כערכאה השיפוטית הגבוהה במדינה - לבין בית המשפט לערעורים. ההפרדה תיטיב את איכות השירות השיפוטי שיינתן על-ידי שתי הערכאות, והציבור יצא נשכר. הצעה לחקיקה, שמטרתה להוביל לשינוי המבני המיוחל, הוצגה זה לא כבר על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. על-פי ההצעה יוקם בית משפט לערעורים שמקום מושבו יהיה בירושלים. מספר שופטיו ייקבע על-ידי שר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון; ובשיקולי בחירתם ייוחס משקל למומחיותו של המועמד בתחום משפטי מסוים, בנוסף למומחיותו המשפטית הכללית.
בית המשפט ידון בערעורים על פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בעניינים אזרחיים, פליליים ומינהליים, אך נשיאו יהיה רשאי להעביר ערעור על פסק דין לדיון בבית המשפט העליון, אם סבר
כי אופי הסוגיה השנויה במחלוקת מצדיק שהיא תוכרע בבית המשפט העליון. כן ידון בית המשפט לערעורים בהחלטות, בעררים ובבקשות שונות שלפי הדין הקיים נדונים לפני בית המשפט העליון. ערעורים יידונו לפני הרכב שלא יעלה על שלושה שופטים, ואילו עררים ובקשות יידונו לפני שופט יחיד. ערעורים לבית המשפט העליון, על פסקי דין והחלטות של בית המשפט לערעורים, יהיו טעונים קבלת רשות מאת נשיא בית המשפט העליון (או שופט שהנשיא הסמיכו לכך), אך ערעור על פסק דין יהיה ניתן להגיש גם אם הרשות לכך ניתנה בגוף פסק הדין.
ההצעה משמרת את מוסד התקדים המחייב של בית המשפט העליון; ואולם מקום שבו אין הלכה תקדימית מחייבת מטעמו, הלכותיו של בית המשפט לערעורים יחייבו את בתי המשפט הכפופים לביקורתו אך לא אותו עצמו. נשיאת בית המשפט העליון, שההצעה הוגשה לעיונה, הודיעה כי היא תומכת בקידומה. עמדתה המנומקת, שהוגשה בכתב, הוצגה לפני משתתפי "שולחן עגול" שהקדיש המכון לדיון בהצעה. דיון זה העלה כי ההצעה נתמכת גם על-ידי עורכי דין מן השורה הראשונה, בכללם ראש לשכת עורכי הדין היוצא, שופטים בדימוס, מלומדים מן האקדמיה ואישי ציבור. היו מי שסברו שמן הראוי להקנות לבית המשפט לערעורים - או לבתי המשפט המחוזיים - גם את הסמכות לדון, כערכאה ראשונה, בעתירות לבג"ץ, שלפי הדין הקיים נדונות לפני בית המשפט העליון כערכאה ראשונה ואחרונה.
אך הדעה הרווחת, שגם כותב שורות אלו תמך בה, הייתה כי את הסמכות הבג"צית יש להותיר בידי בית המשפט העליון. הטעם העיקרי לכך אינו דיוני או מתודי אלא מהותי: זכות האזרח לפנות בעתירה לבית המשפט העליון מהווה אחד מנכסי צאן ברזל של תרבותנו החברתית, ובזכות זו אין לפגוע. ניתן אומנם להרחיב את סמכותו של בית המשפט לע ניינים מינהליים בהעברת עניינים נוספים לטיפולו, אך יש לקיים בעינה את סמכות הבג"ץ להידרשלעתירות המוגשות לו. הצעת החקיקה שהוצגה על-ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ראויה לקידום מהיר. הקמתו של בית משפט לערעורים לא רק תחולל את השינוי המבני הנדרש ותפתור אחת ולתמיד את בעיית העומס בבית המשפט העליון, אלא גם תפעל לרווחת הציבור כולו בכך שתחיש ותפשט את הדיון וההכרעה בערעורים.
מבחינת המשאבים הנדרשים, אין המדובר במשימה כבדה מנשוא. על-פי הערכה שנעשתה, בית המשפט לערעורים יוכל למלא את תפקידיו ביעילות אם הרכבו יכלול חמישה-עשר שופטים. במקביל יהיה ניתן לצמצם, בהדרגה, את תקן השופטים בבית המשפט העליון מחמישה-עשר לתשעה, שיעוגן כתקן קבוע שאינו בר-שינוי. הגיעה השעה - בעשור השביעי לתקומת ישראל - לחולל את השינוי המבני המוצע שיעמוד לדורות. הקריאה "ערכאת ערעור עכשיו", בכותרת רשימה זו, מופנית אל המחוקק, שבידו לחולל שינוי זה.
