בעבר קראתי כאן להחרים את ההתנחלויות ואת מוצריהן (
"כן, להחרים התנחלויות" - 29.8.10). חשוב לי להודיע פומבית:
אני חוזר על קריאתי להחרים את ההתנחלויות, גם אם החוק החדש יטיל עלי קנס. יתר על כן, אני מצהיר מראש שאסרב לשלם את הקנסות, ו - כן - אני מוכן, בנושא זה, ללכת לכלא.
לא נוח לי עם חרם. במשטר דמוקרטי תקין אנחנו מעדיפים שכנוע והסברה, ולא חרמות וכוחנות. אבל למדתי באוניברסיטה שלאחר עיוותי הדמוקרטיה בגרמניה של מלחמת העולם השנייה, גיבשו הוגי מדעי המדינה במערב את תורת ה"דמוקרטיה המתגוננת" - כאשר דמוקרטיה נמצאת במתקפה, מבחוץ (על-ידי מדינה אחרת) או מבפנים (על-ידי בודדים או קבוצות פשיסטיים), זכותה וחובתה של הדמוקרטיה להתגונן, גם אם מעשי המגן יכללו מעשים כוחניים. ההתנחלויות מהוות סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל ולאופייה היהודי-דמוקרטי, ולכן -
זכותנו וחובתנו להתגונן מפני ההתנחלויות, גם בחרמות.
- ההתנחלויות מטרפדות כל הסדר עם הפלסטינים. הן נועדו לכך מראש - ומייסדיהן הצהירו זאת בגלוי. כתוצאה מכך, מזה יותר מ-40 שנה, בשל ההתנחלויות ממשיכים להיהרג אלפי ישראלים ופלסטינים!
- ההתנחלויות דוחפות את ישראל ל"ארץ ישראל/פלסטין השלמה", "מדינת כל אזרחיה", ובכך ההתנחלויות מדרדרות את ישראל לאובדן הציונות.
- ההתנחלויות הוקמו ומתקיימות ברמייה, בגניבה, בניגוד לחוק הבינלאומי (האוסר להעביר אזרחים של מדינה כובשת לשטחים כבושים), ובבריונות "תג מחיר". בכך ההתנחלויות מכניסות לישראל נורמות של הפרות חוק קבועות ומתמשכות.
- ההתנחלויות עולות לנו, אזרחי ישראל, כארבעה מיליארד שקל לשנה (הסכום המדויק מוסתר מאיתנו ואפילו מחברי הכנסת!), ובכך ההתנחלויות מונעות ממיסינו להגיע למערכות החינוך, הבריאות והרווחה.
אז מותר להחרים, בשל 2 שקלים בסל הקניות, קוטג' - ואסור להחרים את הסכנה לעתיד ילדינו ונכדינו?
אזכיר כאן את עיקרי השלבים של החטא -
אלון מורה כמשל: בפסח 1968 רימו הרב לווינגר וחבריו, ובהטעיה של חגיגת "ליל סדר" במלון פארק בחברון - החלו את התנחלויות חברון ואלון מורה. בשנות השבעים התגבש גרעין "אלון מורה" בסדרת ניסיונות התנחלות. זכור במיוחד ניסיונם בסבסטייה. ברמייה של "מחנה עבודה" קמה התנחלות עופרה, שילה הוקמה ברמייה של "מחנה ארכיאולוגי", וכך הלאה. כולן חמסו קרקעות פלסטיניות, וכולן רימו כי הדבר נעשה "בשם הביטחון".
ב-1976 ממשלת רבין נכנעה חלקית, ואישרה לגרעין "אלון מורה" לשבת בבסיס הצבאי "קדום", ממערב לשכם (היום - ההתנחלות קדומים). במהלך ניסיונות ההתנחלות התגבשה תנועת "גוש אמונים".
ב-1977, לאחר עליית ממשלת הליכוד הראשונה, הפתיע נשיא מצרים את העולם כולו וביקר בישראל, והחל במשא-ומתן עם בגין על הסכם שלום ראשון בין ישראל למדינה ערבית. פעילי "גוש אמונים" לא הסתירו את חששם מהמשא-ומתן, ובמהלך 1978 חסמו את הכביש לשכם מספר פעמים, בדרשם
להתנחל דווקא ליד שכם. ממשלת בגין נכנעה, והבטיחה התנחלות באזור, בתואנת "צרכים צבאיים". ב-7.6.1979 השתלטו מתנחלי "אלון מורה" על אדמות פלסטיניות של הכפר רוג'ייב והקימו את ההתנחלות "אלון מורה". בתנועת "
שלום עכשיו" חסמנו סמלית את הכניסה להתנחלות, כדי לנטרל את המוקש לשלום. כפריים מרוג'ייב הראו לעורך הדין
אשר רשף מסמכים המוכיחים את בעלותם הפרטית על קרקעות ההתנחלות, וכך נולד בג"צ אלון מורה שהגישו, בקיץ 1979, 17 תושבים מרוג'ייב. הרמטכ"ל רפאל (רפול) איתן הצהיר כאילו ההתנחלות דרושה "מטעמים ביטחוניים". שר הביטחון ויצמן ענה בתצהיר שצרכי הביטחון יכולים להיפתר בדרכים אחרות. רב-אלוף (במיל.) חיים בר-לב הצהיר לבית המשפט: "אלון מורה, לפי מיטב הערכתי המקצועית, איננו תורם לביטחונה של ישראל".
בג"צ פסק לפנות את "אלון מורה" מאדמות כפריי רוג'ייב. לאחר התלבטויות העבירה הממשלה, ב-1980, את "אלון מורה" למיקומה היום, מדרום לשכם. לימים נקנו האדמות באתר הראשון, ועליהן הוקמה ההתנחלות איתמר...
בסוף שנות התשעים הקימו
מתנחלים מ"אלון מורה", בסמוך להתנחלות שלהם, את המאחז הבלתי חוקי - חלקו על אדמות הכפר הפלסטיני סאלם - "חוות סקאלי". בתחילת שנות האלפיים החלו מתנחלי "חוות סקאלי" להשתלט על אדמות פרטיות נוספות של כפריי סאלם. ב-10.11.03 פסק הרב שלהם, אליקים לבנון: "לשם מניעת כניסתם (של הפלסטינים - נ"ר) מותר גם לפגוע ברכוש שלהם, כלומר בעצי הזית". באוקטובר 2005 מתנחלים מ"חוות סקאלי" כרתו ושרפו עצי זית של כפריי סאלם. ב-12.1.06 הורה שר הביטחון
שאול מופז לפנות שלושה מאחזים בלתי חוקיים, ביניהם "'חוות סקאלי' שאנשיה מציקים לכפריי האזור... בתוך שבועיים שלושה". חמש וחצי שנים אחר-כך - ממתינים... מח"ט שומרון, אל"מ יובל בזק, כתב ב-6.2.06: "מדובר בתופעה מבישה ומרושעת המבוצעת, לפי מיטב הבנתי, על-ידי קבוצת קיצוניים הפועלת במסווה ובחשכת הליל... לא נחסוך מאמץ בכדי להביא את המשחיתים לדין, או לפחות להרתיע אותם מלעשות כן". בפברואר 2006 קראו פעילי השמאל בומה ענבר, אורי פינקרפלד ויואל מרשק לבוא לשיקום מטעי הזיתים. נמניתי עם הישראלים שנענו. בט"ו בשבט הגענו שוב לסאלם - כ-150 איש! - ונטענו מחדש אלפי שתילי זית. ביום שישי, 31.3.06, באו חמישה קיבוצניקים לסייע - ומתנחלי סקאלי ירו כלפיהם, ולמחרת הכו עד אובדן הכרה את ג'יבריל שטייה בן ה-73. ביום שישי 7.4.06 הם חיבלו במכונית של פינקרפלד - הצמיגים נוקבו, החלונות נופצו והריפודים שוסעו.
וכך הלאה וכך הלאה, עד ימינו אלה.
אני איש שמאל ציוני, ואינני שייך לשמאל הרדיקלי, ובתוכו תנועת "גוש שלום" שבראשות
אורי אבנרי. אבל מהשיקולים המוזכרים מעלה, אני מצטרף לקריאתם להחרים את כל מוצרי ההתנחלויות:
www.gush-shalom.org.toibillboard.info/boycott_heb.htm.
חובה להחרים את ההתנחלויות, ואת כל מה שמיוצר בהן!
