חוק בגרות מגדרית - והסתלקת מן הספק

תחילה ציטוט ממאמר של עו"ד יורם שפטל יצ"ו: עלילות דם משפטיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהוויית קיומנו! עתה, במסגרת מלחמת החורמה אותה מנהל זה שני עשורים הממסד המשפטי - קרי, פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון - בממסד הפוליטי, הגיע גם תורו של נשיא המדינה להיות קורבן לעלילת דם!.

יודגש, מלחמתו זו של הממסד המשפטי נועדה להציג את הממסד הפוליטי כולו כמושחת ורקוב ולכן ככזה שאינו ראוי לנהל את המדינה, הכול כדי לסלול את הדרך לחיסול הדמוקרטיה הישראלית ולהשליט עלינו דיקטטורה של בג"צ, שבמסגרתה בית המשפט העליון - הנבחר למעשה ע"י עצמו - יהיה הסמכות הבלעדית בכל ההכרעות הפוליטיות הקיומיות שבפניהן ניצבת המדינה

לפי חז"ל - חרב באה לעולם על עיוות הדין ועל עינוי הדין וכו'; ובכן מי לא נדהם לשמוע אודות הבחור הערבי שהורשע לפני חודשים אחדים באונס, רק משום שהסתיר את מוצאו וזכה לחסדיה של מעריצה! ונשאלת השאלה אם הוא לא הפעיל כוח, והיא לא רק שלא התנגדה אלא אף יזמה, אז מאיין לי האונס?

וכן בפרשת חנן גולדבלט אין שום הפעלת כוח אלא ניצול יחסי מרות לכל היותר - וזאת בהנחה שבחורה חילונית ובוגרת אמורה להאמין להלצה שובבה בעליל כאילו יחסי מין אמורים לשפר את כושר המשחק! ובכן מדוע שהמחוקק לא יציל אותנו ובעיקר את הפרקליטות מהספק ויבהיר שאין אונס ללא הפעלת כוח?

וכן הזיגזג של הפרקליטות בפרשת קצב מוכיח שאין אף לא בדל של ראיה לאונס; ומאידך מי הרשה לשופטים לקבל את טענת ההדחקה ממי שאינה קטינה, במיוחד לאור החשש שמא היא תרגלה את עדותה השקרית מול ראי שוב ושוב בעזרת וידיאו, עד הגיעה לרמה של משחק מושלם - שנאמר Practice makes perfect; ומדוע אין כללים למשפט בדלתיים סגורות שיבטיח שלא תהיה קרקע נוחה - ובעצם חסינות מוחלטת לעדים זוממים?

בכל אופן במדינת ישראל היהודית ודמוקרטית קיים חופש בחירה ניכר למבוגרים בחוק האזרחי - לנהוג בהסכמה ביחסי אישות כרצונם; ולמרות שהדת היהודית מגנה כל יחסי אישות מחוץ לנישואין - הרי אין ענישה ואין סנקציות על גברים או על נשים לא נשואים (למעט הגבלות שוליות על כוהנים).

מאידך כדי למנוע את ניצולו לרעה של החופש המבורך כגון לנקמה או לסחיטה בדיעבד ע"י מי שחוזרים בהם מהסכמתם (אף לאחר הגעתם לסיפוק ולתועלת כלכלית), הרי במאה ה-21 נחוצים קריטריונים כדי להתמודד עם עלילות כזב חלילה - בדבר כפיה והטרדה ואף אונס ואלימות כביכול, וסופה מי ישורנו.

לכן החוק המוצע יחסום בס"ד את דרכם הנלוזה של נוכלים ומושחתים מלנצל את החופש האזרחי ע"מ לגמול רעה תחת טובה, תוך הריסת חייהם של אזרחים הגונים בזדון - ולמען חופן של דולרים.

אגב ראוי שבחירת הרכב השופטים תיערך תחילה בהגרלת מחשב, אף כי נשיאי בית דין רשאים להוסיף שופטים לאיזון ההרכב במידה שהוגרל הרכב לא מאוזן - אך זאת יעשון בגלוי ולעיני כל.

להלן נוסח החוק המוצע:

גיל הבגרות המגדרית

• גיל הבגרות המגדרית בישראל הוא 25 שנה, דהיינו גברים בגיל זה מודעים לגבריותם - והנשים לנשיותם.

• במקרים גבוליים יכריע בית המשפט לגבי הארכת גיל הבגרות המגדרית עד 30 שנה לכל היותר - בכל מקרה לגופו.

התנגדות ראויה לאונס

• לא תתקבל טענה של אונס ממי שהגיעו לגיל הבגרות המגדרית בזמן ההתרחשות - בהיעדר התנגדות פיזית וקולנית ניכרת.

• בהיעדר התנגדות ניכרת כנ"ל ממי שטרם הגיעו לגיל הבגרות המגדרית, רשאי בית המשפט לשקול טענות של בושה או של הונאה כדי להצדיק היעדר ההתנגדות כנ"ל, ולהסב את הדיון מאונס לניצול יחסי מרות.

הדחקה ביחסי אישות ודיני עבודה

• לא תתקבל טענה של הדחקה ביחסי אישות ממי שהגיעו לגיל הבגרות המגדרית בזמן ההתרחשות, לרבות הדחקה כביכול לגבי כפיה והטרדה, אונס ואלימות.

• אי לכך מרווח הזמן ע"פ חוק (לפני התיישנות התביעה) לא יוענק למתלונן שהיה מעל גיל הבגרות המגדרית בזמן ההתרחשות, למעט על סמך טענה של חשש מהתנכלות פיזית כלפי המתלונן או לקרוביו או לרכושו.

• לא תתקבל בכל גיל שום טענה של הדחקה ביחסי אישות ולא בדיני עבודה, ממי שעבדו במתכונת או בכפיפות למשרת אמון - בלשכה או במטה של אישיות פוליטית, וזאת משום שבעידן של ויקיליקס נחוץ אמון אישי סובייקטיבי ללא פשרות.

הטרדה עם ובלי יחסי מרות

• לא תתקבל טענה של הטרדה לרבות במקומות עבודה (עם או בלי יחסי מרות) ממי שהגיעו לגיל הבגרות המגדרית בזמן ההתרחשות - אלא בכתב, תחילה במכתב סגור אל המתלונן ורק לאחר מכן במכתב גלוי, וכל זאת באמצעות הממונים על כך לפי חוק במקומות העבודה (אם ישים).

• לאחר מכן רשאי המתלונן לפנות בתביעה אל בית הדין לעבודה נגד המתגונן (ו/או נגד הממונים עליו שאינם מרסנים אותו), אך עבירה של הטרדה בהיעדר יחסי מרות אינה אלא חריגה מצערת מגבול הטעם הטוב - לפי הקוד החברתי של חיזור לגיטימי בין המינים - ואין בה משום קלון בשום מקרה.

פומביות וטוהר המשפט

• כדי לשמור על כבוד האדם ולמנוע הלבנת פניו בטרם משפט, יש להשתמש להבא במילה "המתגונן" (Defendent) במקום נאשם, ובמקום ספסל הנאשמים יש להשתמש מעתה במינוח "דלפק הסניגוריה".

• לא תאושר בקשה לעריכת משפט בדלתיים סגורות לטובת מי שהגיעו לגיל הבגרות המגדרית בזמן ההתרחשות, אלא אם כן התלונה או התביעה הוגשה תוך שנה אחת מהתרחשות האירוע הרלוונטי, וזאת מתוך חשש שמא המתלונן מתרגל את עדותו השקרית שוב ושוב עד הגיעו לרמה של משחק מושלם.

• במידה שכן יוחלט על משפט בדלתיים סגורות, על בית המשפט לוודא כי אין אווירה אוהדת כלפי המתלונן (ולא אווירה עויינת כלפי המתגונן) לא בתוך אולם המשפטים ולא מחוצה לו - מחשש שמא עלולה להיות קרקע נוחה ופוריה לעדים זוממים חלילה, או שמא יונחו עדים ללימוד חובה שלא כדין.

• במידה שכן יוחלט על משפט בדלתיים סגורות, על בית המשפט לשחרר לכל הפחות את הפרטיכולים לפרסום דבר יום ביומו (מצונזרים ובשמות בדויים א' ב' וכו'), וזאת לאחר אישור תוכנם ע"י הסניגוריה - להבדיל ממשטרים אפלים שפרסמו דוגמיות ממשפטי ראווה רק לאחר הוצאתם להורג של המורשעים!

• במקרה של משפט בדלתיים סגורות, יש לבצע הקלטה אורקולית כפולה (פנימית בלבד) הן מטעם בית המשפט והן ע"י חוקר מקצועי מטעם הסניגוריה - וזאת בין השאר לעיונם של ערכאות הערעור; ובכל מקרה אין להכתיב קצב דיונים חפוז מדי עבור הסניגוריה, ובשום אופן לא יותר מפעם אחת בשבוע.

• במידה שהתפרסמו עדויות התביעה בתקשורת לפני שמיעתם במשפט בדלתיים סגורות, יש להפסיק את המשפט ולהמשיכו מאותו שלב בדלתיים פתוחות, ובכל מקרה יש להמשיך את שחרור הפרטיכולים ואת ההקלטה הכפולה כסידרם.

• במקרה של משפט בדלתיים סגורות, רשאי בית המשפט לנהוג לפי פסיקת הרמב"ם ולקצר הליכים - לאמור משהוזם עד אחד הוזמו כל העדים, וזאת משום שהעדים המרובים עלולים להיות מתואמים אוטומטית בעידן התקשורת (אף שמעולם לא נפגשו או לא נדברו ביניהם לכאורה).

ענישת עדי שקר זוממים

• בית המשפט רשאי לקצר הליכים עוד לפני הגשת תביעה פלילית נגד מעלילי כזב - בגין תלונות שווא ועדויות שקר, בכך שיואיל לקבוע דיון נוסף ולפסוק עונש הולם "שרירותי" נגד עדי שקר זוממים, וזאת לפי הכלל במסורת היהודית (ואף האמריקנית) לאמור - ועשית לו (לעד הזומם) כאשר זמם לעשות!